Chapter 8 ח׳
1 א

אִיתָא בִּירוּשַׁלְמִי פֶּרֶק קַמָּא דִּבְרָכוֹת (הֲלָכָה א): הָעוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל צָרִיךְ לְהַשְׁווֹת אֶת רַגְלָיו. פְּלִיגֵי תְּרֵין אָמוֹרָאִין, רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי סִימוֹן, חַד אָמַר: כְּמַלְאָכִים, וְחַד אָמַר: כְּכֹהֲנִים. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְנִרְאֶה דְּאֵלּוּ וְאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים הֵם, כִּי הַתְּפִלָּה הִיא בִּמְקוֹם הַקָּרְבָּן, עַל כֵּן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא כֹּהֵן. וּמָה עֲבוֹדַת כֹּהֵן, הוּא פָּסוּל בְּמַחֲשָׁבָה זָרָה, כָּךְ צָרִיךְ הָאָדָם בִּשְׁעַת תְּפִלָּה, שֶׁלֹּא לַחֲשֹׁב שׁוּם מַחֲשָׁבָה זָרָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה קָרְבָּנוֹ פִּגּוּל. וְלֹא יֹאמַר הָאָדָם: הִרְהוּר עֲבֵרָה אָסוּר דַּוְקָא, אֶלָּא אֲפִלּוּ הִרְהוּר מַשָּׂא וּמַתָּן וּשְׁאָר הִרְהוּרִים הֵן גַּם כֵּן אֲסוּרִים, כִּי צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת דֻּגְמַת הַמַּלְאָכִים, שֶׁאֵין בָּהֶם עִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה.

It is taught in the Jerusalem Talmud (Brachos 1:1): “One who stands to pray must place his feet together. Two amoraim argued, Rabbi Levi and Rabbi Simon. One said, ‘Like the angels,’ and one said, ‘Like the Kohanim.’” It seems to me that both views are the word of the Living God. Because prayer is in place of the sacrifices (Brachos 26b) one must conduct oneself as if one were a Kohein. Just as the service of a Kohein is disqualified by stray thoughts, so too one must be careful not to have any stray thoughts during prayer in order that one’s sacrifice will not be disqualified. One should not think that only thoughts of sin are forbidden. Thoughts of business and the like are also forbidden because one must resemble the angels who have no mundane affairs.

2 ב

וְאִיתָא בְּ"סֵפֶר הַחִנּוּךְ": כְּשֶׁאָדָם הוּא חוֹשֵׁב בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ בְּעִנְיְנֵי כֶּסֶף וְזָהָב וּמַטְבְּעוֹת, עוֹבֵר עַל לָאו דְּ"לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב" (שְׁמוֹת כ, כ). עַיֵּן שָׁם בַּאֲרִיכוּת.

It is written in Seifer HaChinuch: When a man thinks about matters of silver and gold and coins he violates the negative injunction, “You shall not make gods of silver and gods of gold alongside of Me” (Shmos 20:20). It is worth examining the rest of the passage as well.

3 ג

וְדַע לְךָ מַה שֶּׁמְּבֹאָר בַּזֹּהַר, פָּרָשַׁת אֵלֶּה פְּקוּדֵי, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: אִיתָא חַד מְמֻנֶּה, וּשְׁמוֹ טהריא"ל, הָעוֹמֵד עַל הַפֶּתַח אֲשֶׁר עוֹבְרִים שָׁם תְּפִלּוֹת שֶׁל בֵּית יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתְפַּלְּלוּ בְּכַוָּנַת הַלֵּב בִּלְתִּי שׁוּם עִרְבּוּב שֶׁל מַחֲשָׁבָה זָרָה, אֲזַי אוֹתוֹ הַמְמֻנֶּה פּוֹתֵחַ שַׁעַר בֵּית הַתְּפִלָּה לָהֵיכָל, אֲשֶׁר שָׁם כָּל הַתְּפִלּוֹת מִתְקַבְּצוֹת יַחַד, וּמֵהַתְּפִלָּה נַעֲשֶׂה עֲטֶרֶת רֹאשׁ לְמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֲבָל אִם הַתְּפִלָּה הִיא בְּלִי כַּוָּנָה, וְיֵשׁ בָּהּ עִרְבּוּב מַחֲשָׁבָה זָרָה, אֲזַי הַמְמֻנֶּה הוּא דּוֹחֶה אֶת הַתְּפִלָּה מֵהַהוּא פִּתְחָא, וְהַתְּפִלָּה אָזְלָא וּמְשַׁטֶּטֶת בְּעָלְמָא, עַד שֶׁבָּאת לְיַד חַד מְמֻנֶּה, סהדיא"ל שְׁמֵיהּ, וּבְיָדוֹ כָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁנִּדְּחוּ מִשַּׁעַר בֵּית הַתְּפִלָּה עַל יְדֵי שֶׁהֵן מְעֻרְבָּבִים בְּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, וְהֵן נִקְרָאִים "תְּפִלּוֹת פְּסוּלוֹת". וְגוֹנֵז הַהוּא מְמֻנֶּה הַתְּפִלּוֹת, עַד שֶׁהָאָדָם עַצְמוֹ מֵשִׂים אֶל לִבּוֹ, עַל מַה שֶּׁהִתְפַּלֵּל תְּפִלּוֹת הַרְבֵּה בְּלֹא כַּוָּנָה וַעֲדַיִן לֹא נַעֲנָה בְּאוֹתָן תְּפִלּוֹת.

The Zohar relates in Parashas Pekudei (245a) that a certain appointed angel stands by the portal through which pass all the prayers of Israel that were prayed with concentration of the heart and without any mixture of stray thoughts. This angel then opens the Gateway of Prayer, allowing these prayers to enter the palace where all the prayers gather. From these prayers a crown is made for the head of the King of the Kings of Kings the Holy One Blessed is He. But if one prays without concentration or with a mixture of stray thoughts the angel pushes the prayer away from the entrance, whereupon it goes and floats about the air of the world until at last it comes to another appointed angel. This angel holds onto all the disqualified prayers that were denied entrance to the Gateway of Prayer because of stray thoughts. He stores them up until the man himself realizes how many prayers he has prayed without proper concentration, for which reason he received no response.

4 ד

וּמִתְוַדֶּה וּמִתְחָרֵט עַל עָווֹן וְחֵטְא זֶה שֶׁהִתְפַּלֵּל בְּלֹא כַּוָּנָה, שֶׁהוּא כְּגוּף בְּלֹא נְשָׁמָה, וְאוֹמֵר: אוֹי לִי! וַי לִי מַה שֶּׁעָשִׂיתִי כָּךְ, וְהָיִיתִי פּוֹגֵם בִּכְבוֹד אֲדוֹנֵינוּ, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, לְדַבֵּר לְפָנָיו בִּלְתִּי כַּוָּנַת הַלֵּב! וְגוֹדֵר עַצְמוֹ לְבִלְתִּי לַעֲשׂוֹת עוֹד כָּזֶה הַמִּכְשׁוֹל, וּמִכָּאן וּלְהַבָּא הוּא מִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה הֵיטֵב, אֲזַי תְּפִלּוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁהֵן בְּיַד הַמְמֻנֶּה סהדיא"ל, עוֹלֶה עִם תְּפִלָּה רִאשׁוֹנָה, שֶׁהִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, וְהַהוּא מְמֻנֶּה בְּעַצְמוֹ נוֹטֵל הַתְּפִלּוֹת הַפְּסוּלוֹת הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, וּמַעֲלֶה אוֹתָם מַעְלָה מַעְלָה, עַד שֶׁבָּאָה הַתְּפִלָּה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ, וְנַעֲשֵׂית עֲטָרָה עִם שְׁאָר תְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרוֹת.

He then confesses and regrets his sin, because a prayer without concentration is like a body without a soul. He laments, “Woe to me! Woe to me! What have I done? I have detracted from the honor of our Lord, the great, mighty and awesome God, by speaking before Him without concentration of the heart!” He establishes fences for himself to ensure that he does not repeat his error and from then on prays with concentration of the heart. At that time the earlier prayers that remained in the care of the second appointed angel ascend along with the first one that he prayed with concentration. The same angel takes all the disqualified prayers and causes them to ascend until they come before the Holy One Blessed is He and are fashioned into a crown for his head along with all the acceptable prayers of Israel.

5 ה

הֲרֵי לְךָ חֶסֶד גָּדוֹל מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, שֶׁבִּתְפִלָּה אַחַת נִתְקָן הַכֹּל.

Here we see an example of Hashem’s great lovingkindness, for He allows a single prayer to rectify all of them!

6 ו

וּמִי הוּא זֶה, אֲשֶׁר לֹא יָשִׂים אֶל לִבּוֹ הַדְּבָרִים לִגְמֹל חֶסֶד לְנַפְשׁוֹ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא לְהָקֵל בַּתְּפִלָּה עַצְמָהּ לְכַתְחִלָּה, חַס וְשָׁלוֹם. וְאַף שֶׁחוֹשֵׁק לְהַתְמִיד בַּתּוֹרָה, מִכָּל מָקוֹם זְמַן תְּפִלָּה לְחוּד, וּזְמַן תּוֹרָה לְחוּד. וְאַל יֹאמַר בְּלִבּוֹ, כִּי בַּעֲבוּר לִמּוּדוֹ הוּא יוֹתֵר טוֹב בְּעֵינֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּבַטֵּל תְפִלָּתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, וְחָלִילָה לוֹמַר כֵּן.

Who can refrain from taking these things to heart and doing kindness with one’s own soul? Certainly one should not take lightly the matter of omitting a prayer completely, Heaven forbid! For even if one wishes to immerse oneself in Torah study, nevertheless, the time for prayer is one thing and the time of study is another (Shabbos 10a). Let him not imagine that for the sake of his studies it is better in the eyes of the Holy One Blessed is He that he neglects one prayer service. Heaven forbid that a person should think this way!

7 ז

וּבוֹא וּרְאֵה מַה שֶּׁהוּבָא בַּסֵּפֶר "הוֹלֵךְ תָּמִים", וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:

Come see what is written in the seifer Holeich Tomim:

8 ח

רַבִּי יְשַׁעְיָהוּ הֶחָסִיד סִפֵּר לִי, בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה הֶחָסִיד, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: בִּימֵי הָרַמְבַּן, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הָיָה לוֹ תַּלְמִיד אֶחָד שֶׁהָיְתָה נַפְשׁוֹ חֲשֵׁקָה בַּתּוֹרָה בְּחֵשֶׁק נִפְלָא, וּמַמָּשׁ לֹא רָאָה שֵׁנָה בְּעֵינָיו. וְאִם הָיָה אוֹכֵל לְהַחֲיוֹת נַפְשׁוֹ, אָז הָיָה הַסֵּפֶר פָּתוּחַ לְפָנָיו, וְתָמִיד נָתַן עֵינָיו בַּסֵּפֶר, וְלֹא הָיָה מִתְפַּלֵּל מֵרֹב אַהֲבַת הַתּוֹרָה.

Rabbi Yeshayohu HaChassid related to me in the name of Rabbi Yehudah HaChassid that the Ramban in his day had a certain disciple with a tremendous thirst for Torah, so that he literally never slept. If he ate now and again to sustain his soul, a book would be open before him from which his eyes would never deviate. However, in his great love for Torah he never took the time to pray.

9 ט

וְהָיָה הָרַמְבַּ"ן, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מַזְהִיר אוֹתוֹ תָּמִיד, וְאָמַר לוֹ: אֱכֹל בִּשְׁעַת אֲכִילָה וְתִישַׁן בִּשְׁעַת הַשֵּׁנָה, וַעֲשֵׂה תְּפִלָּתְךָ בִּשְׁעַת תְּפִלָּה, וּזְכוּת הַתּוֹרָה יִהְיֶה אֶצְלְךָ וְתִשְׁמָרְךָ וּתְחַיֶּיךָ. אָמְנָם לֹא תִּפְשַׁע בָּהּ, כִּי הַתְּפִלָּה תִּתְבַּע עֶלְבּוֹנָהּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְתֵעָנֵשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, עַל זֶה, וְהִזָּהֵר בַּתְּפִלָּה!

The Ramban warned him, “Eat at the time for eating, sleep at the time for sleeping and pray at the time for praying. Then you will enjoy the merit of the Torah and it will protect and sustain you. But do not transgress on the Torah’s account, for prayer will demand redress from the Holy One Blessed is He for its disgrace and you will be punished, Heaven forbid. Therefore, be careful about prayer!”

10 י

וְלֹא הִשְׁגִּיחַ הַתַּלְמִיד אֶל דְּבָרָיו וְלֹא שָׂם אֶל לִבּוֹ. וְלֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים, שֶׁהָלַךְ הַתַּלְמִיד לַשּׁוּק לִקְנוֹת אֵיזֶה דָּבָר, וְכַאֲשֶׁר שָׁב לְבֵיתוֹ, מָצָא פָּרָשׁ אֶחָד שׁוֹכֵב עִם בִּתּוֹ הַבְּתוּלָה בְּאֹנֶס עַל אוֹתוֹ הַשֻּׁלְחָן שֶׁהָיָה לוֹמֵד תָּמִיד עָלָיו, וְנִתְאַבֵּל עַל זֶה יָמִים רַבִּים.

But the disciple paid no heed to his words and did not take them to heart. Not long afterwards the disciple went to the market to make a purchase. When he returned home he found a cavalryman violating his virgin daughter on the very table upon which he was accustomed to study. He mourned over this incident for many days.

11 יא

וְאָמַר לוֹ הָרַמְבַּ"ן, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁתִּהְיֶה זָהִיר בַּתְּפִלָּה, שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם: "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּצִּילֵנִי הַיּוֹם מֵאָדָם רָע וּמִפֶּגַע רָע וְכוּ'", וְאַתָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹלִי, לָכֵן בָּא זֶה הַסִּבָּה לְבִתְּךָ! וּמִכָּאן וּלְהַבָּא רָאָה הַתַּלְמִיד הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁבְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית הָיָה בְּבִטּוּל תְּפִלָּה, וְהִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל כַּדָּת וְכַהֲלָכָה. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

The Ramban told him, “I warned you to be careful about prayer! For our Sages enacted that a man recite every day the petition: “May it be Your will, Hashem our God and God of our fathers, that we be spared this day from an evil man and an evil mishap, etc.” (Brachos 60b). Yet you refused to listen to me. That is why this has befallen your daughter!”

12 יב

עַל כֵּן לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים, אֲשֶׁר שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט עַל אוֹתָן אֲנָשִׁים הַמְזַלְזְלִים בְּעִנְיַן הַתְּפִלּוֹת וְנוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל בְּקַלּוּת, וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּן וְיִירָאוּן. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

The disciple realized that this was an act of Divine Providence because of his neglect of prayer and from that time on he began praying properly. “Therefore,” writes the author of Holeich Tomim, “go out and see the acts of God, who has issued a statute and a judgement against those who belittle prayer and are accustomed to reciting their prayers in an offhand manner. And let the rest of the nation hear and tremble!”

13 יג

עַל כֵּן יִרְאֶה הָאָדָם לְפַחֵד תָּמִיד, בְּהַעֲלוֹתוֹ אֶת לִבּוֹ יָמִים רַבִּים שֶׁעָבְרוּ תְּפִלּוֹת הַקְּבוּעִים בְּכָל יוֹם מִבְּלִי כַּוָּנָה. וְעַל זֹאת צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְהָסִיר מִמֶּנּוּ מִכְשׁוֹל זֶה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה עִרְבּוּבְיָה הַמְבַטְּלִים כַּוָּנַת הַתְּפִלָּה. וְיִרְאֶה לְהִתְפַּלֵּל בְּדֶמַע, כִּי תְּפִלָּה בִּדְמָעוֹת הִיא חֲשׁוּבָה וּקְרוֹבָה מְאֹד לְהִתְקַבֵּל, כַּיָּדוּעַ עַל פִּי מַאַמְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.

A person must be concerned, therefore, when he recalls the many days on which he prayed by rote without concentration of the heart. He must also seek mercy and ask that the Holy One Blessed is He remove the stumbling block of disturbances that hinder concentration in prayer. One should also try to pray with tears, for prayers that are accompanied by weeping are highly valued and readily accepted, as Chazal have told us (Zohar, Part II, 245b; Zohar Chodosh Rus 98a).

14 יד

וּמֵרֹב חֲשִׁיבוּת שֶׁל תְּפִלּוֹת שֶׁבִּדְמָעוֹת, הַפֶּתַח — אֲשֶׁר נִכְנָסִים שָׁם הַתְּפִלּוֹת, אֲשֶׁר הֵם עִם דְּמָעוֹת — אֵינוֹ פּוֹתֵחַ אוֹתוֹ פֶּתַח שׁוּם מַלְאָךְ אוֹ מְמֻנֶּה, כִּי אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ וּבִכְבוֹדוֹ, וְלָכֵן הֵן אֵין נִנְעָלִים, וְהֵן פְּתוּחִים תָּמִיד, וְנִקְרָאִים "שַׁעֲרֵי דְּמָעוֹת". וּכְשֶׁהַתְּפִלָּה הִיא עוֹלָה לְמַעְלָה, אֲזַי יוֹצֵא לִקְרָאתָם אוֹפַן אֶחָד, וּשְׁמוֹ ירחמיא"ל, וְהוּא מְמֻנֶּה עַל שֵׁשׁ מֵאוֹת חַיּוֹת שֶׁל מַעְלָה, וְנוֹטֵל הוּא אוֹתָהּ הַתְּפִלָּה עִם הַדְּמָעוֹת וּמַעֲלֶה אוֹתָהּ, וְהִיא עוֹלָה וּמִתְקַשֶּׁרֶת לְמַעְלָה לְמָקוֹם גָּבוֹהַּ מְאֹד.

In fact, tearful prayers are so desirable that the gate through which they enter the Heavenly palace is opened not by an angel but by the Holy One Blessed is He Himself. For this reason, too, those gates are never locked but are always open. They are called the “Gates of Tears” (ibid. Part II, 165a). When such a prayer ascends On High it is met by an Ofan (a lofty class of angels) that is appointed over six hundred Heavenly Chayos (another class of angels). This Ofan personally causes the prayer along with the tears to ascend until it becomes connected to a very lofty place.

15 טו

וּבוֹא וּרְאֵה אֵיךְ הָיוּ דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים מְכַוְּנִים בַּתְּפִלָּה, כִּדְאִיתָא בִּירוּשַׁלְמִי, פֶּרֶק אֵין עוֹמְדִין (בְּרָכוֹת פֶּרֶק ה, הֲלָכָה א): אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא, שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל, וּבָא נָחָשׁ וְהִכִּישׁוֹ, וְלֹא הִפְסִיק אֶת תְּפִלָּתוֹ. וְהָלְכוּ וּמָצְאוּ אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ מֵת מֻטָּל עַל פִּי חוֹרוֹ. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, לֹא הִרְגַּשְׁתָּ כְּאֵב בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מַכִּישְׁךָ הַנָּחָשׁ? אָמַר לָהֶם: יָבוֹא עָלַי מִמַּה שֶּׁהָיָה לִבִּי מִתְכַּוֵּן בַּתְּפִלָּה, אִם הִרְגַּשְׁתִּי. (פֵּרוּשׁ: אֵעָנֵשׁ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵלָיו כִּוַּנְתִּי בִּתְפִלָּתִי, כְּעֵין שְׁבוּעָה).

Come see with what concentration earlier generations prayed. It is related in the Jerusalem Talmud (Brachos 5:1) that when Rabbi Chanina ben Dosa stood in prayer and a snake came and bit him he did not interrupt his prayer. Afterwards they found the snake lying over its hole, dead. The students asked him, “Rabbi, did you not feel any pain when the snake bit you?” He replied, “Let that which I was concentrating upon during my prayer befall me if I felt it!”

16 טז

הָעִנְיָן מְבֹאָר בַּגְּמָרָא (יְרוּשַׁלְמִי שָׁם) וּבְפֵרוּשׁ רַשִּׁ"י (בְּרָכוֹת לג, א, ד"ה וּמֵת): כִּי כְּשֶׁהֶעָרוֹד אוֹ הַנָּחָשׁ נוֹשֵׁך לְאָדָם, אִם הֶעָרוֹד מַקְדִּים לְמַיִם, אֲזַי יָמוּת הָאָדָם, וְאִם הָאָדָם יַקְדִּים לְמַיִם, אֲזַי מֵת הַנָּחָשׁ אוֹ הֶעָרוֹד. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: מְלַמֵּד שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲיָן תַּחַת רַגְלָיו, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים קמה, יט): "רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה, וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם".

Rashi explains (Brachos 33a) that when an arod (a poisonous reptile) or a snake bite a person, if the animal reaches water first, the person dies, and if the person reaches water first, the animal dies. Rabbi Yitzhak tells us that we may infer that the Holy One Blessed is He created a spring beneath Rabbi Chanina’s feet, in fulfillment of the verse, “He performs the will of those who fear Him and hears their cry and saves them.”

17 יז

וְהִנֵּה כִּי אִי אֶפְשָׁר לְכַוֵּן כְּמוֹ הָרִאשׁוֹנִים, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מֵחֲמַת שְׁנֵי טְעָמִים: הָאֶחָד, שֶׁעֲווֹנֵינוּ כָּבְדוּ עַל רָאשֵׁינוּ, וְהַטַּעַם שֵׁנִי מֵחֲמַת חֶסְרוֹן יְדִיעָה. עַל כָּל פָּנִים חָלִילָה לָנוּ לַעֲזֹב כַּוָּנַת הַתְּפִלָּה.

Today it is impossible for us to concentrate as those earlier generations did. There are two reasons for this: For one thing, our iniquities weigh too heavily upon us. And for another, we are too ignorant. Nevertheless, we must certainly not give up trying to concentrate.

18 יח

וּבוֹא וּרְאֵה מַה שֶּׁכָּתַב בְּ"סֵפֶר חֲסִידִים", שֶׁבְּעָמְדוֹ לְהִתְפַּלֵּל וְרוֹאֶה סֵפֶר נָפַל לָאָרֶץ, לֹא יַפְסִיק אֶת תְּפִלָּתוֹ לְהַגְבִּיהַּ הַסֵּפֶר, כִּי הוּא עוֹמֵד לִפְנֵי אָיֹם וְנוֹרָא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.

Come see what is written in Seifer Chassidim (18 and 977). It is explained there that if a person is standing in prayer and notices a seifer fall to the ground he should not interrupt his prayer to pick up the seifer, for he is standing before the terrifying and awesome Creator, may He be blessed.

19 יט

וְכָל הַתְּפִלּוֹת וְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת יִהְיוּ בְּלֵב שָׁלֵם, וּבִפְרָט בְּהַעֲלוֹתֵנוּ עַל לִבֵּנוּ הַשְׁגָּחַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בָּרוּךְ הוּא עָלֵינוּ, אֲשֶׁר אֵין הָאָדָם מַרְגִּישׁ בְּנִסִּים וְנִפְלָאוֹת הַנַּעֲשִׂים לוֹ.

All of our prayers and songs of praise should be recited with a whole heart, especially when we recall the Creator’s supervision over us in our exile, for we are all but oblivious to the many miracles and wonders that He performs for us.

20 כ

בִּתְחִלָּה נִרְאִין לוֹ שֶׁיַּגִּיעַ לוֹ אֵיזֶה רָעָה, וֵאלֹהִים חֲשָׁבָה לְטוֹבָה אֵלָיו. וְכִדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ: שְׁנֵי סוֹחֲרִים הָיוּ רוֹצִים לֵילֵךְ יַחַד בִּסְפִינָה עִם סְחוֹרָה, וְאֶחָד נִכְנַס עִם סְחוֹרָתוֹ, וְהַסּוֹחֵר הַשֵּׁנִי בַּהֲלִיכָתוֹ כְּשֶׁהָיָה רוֹצֶה לֵילֵךְ אֶל הַסְּפִינָה, נִכְשָׁל בְּאֶבֶן וְנָפַל. וּלְפִי שָׁעָה נַעֲשָׂה חִגֵּר בְּרַגְלוֹ, וְהֻכְרַח לְהִשָּׁאֵר בְּבֵיתוֹ עִם סְחוֹרָתוֹ. וְהָיָה אוֹתוֹ סוֹחֵר בּוֹכֶה וְדוֹאֵג עַל סְחוֹרָתוֹ שֶׁלֹּא הָלַךְ עַל הַסְּפִינָה לְמָכְרוֹ.

Sometime it seems at first that some misfortune has befallen a person, but then Hashem transforms it for good. This is illustrated by a passage in the midrash (Yalkut Yeshayohu 417). It is related that two merchants decided to travel together by ship along with their merchandise. One of them boarded the ship but the other tripped over a rock along the way and fell, becoming temporarily crippled. As a result he was forced to remain behind and his merchandise remained behind with him. He wept and fretted that his merchandise would now fail to reach its destination to be sold.

21 כא

וְלֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים שֶׁבָּא יְדִיעָה שֶׁנִּטְבְּעָה הַסְּפִינָה הַהִיא עִם כָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ בְּתוֹכָהּ. הִתְחִיל אוֹתוֹ הַסּוֹחֵר לִתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר: "אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי".

A few days later, however, word was received that the ship had sunk along with all its passengers. Then the merchant began praising and thanking the Holy One Blessed is He, reciting, “I will acknowledge You, Hashem, because You were angry with me!” (Yeshayohu 12:1).

22 כב

וְזֶה דֶּרֶךְ לְכָל הַיָּרֵא וְחָרֵד לוֹמַר עַל כָּל סִבָּה הַמְאֹרָע תֵּבוֹת "גַּם זוֹ לְטוֹבָה". אַף שֶׁהוּא לְפִי שָׁעָה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ טוֹבָה, אַף עַל פִּי כֵן יִשְׂמַח בִּלְבָבוֹ וְיִקְבַּע בְּדַעְתּוֹ, שֶׁהִיא לְטוֹבָה וּלְכַפָּרָה עַל חֲטָאָיו וּפְשָׁעָיו עַל הֶעָבָר, וְאַזְהָרָה וְהַתְרָאָה עַל לְהַבָּא.

And so is it fitting for every individual who fears Hashem and trembles before Him to utter upon every occurrence the phrase, “This too is for the good.” And even if in the meantime it does not appear to be for the good, let him rejoice in his heart and resolve in his mind that it is indeed for the good. For it is an atonement for the sins and transgressions of the past and an admonition and a warning for the future.

23 כג

וְעַל פִּי רֹב עִנְיָן זֶה בְּעַצְמוֹ הוּא לְבַסּוֹף "לְטוֹבָתוֹ נִשְׁבַּר רֶגֶל פָּרָתוֹ" (יְרוּשַׁלְמִי הוֹרִיּוֹת פֶּרֶק ג, הֲלָכָה ד), וּבְסוֹף הַמַּעֲשֶׂה נִגְלָה הַנֵּס לְמַפְרֵעַ.

In most cases the occurrence itself will turn out to be an illustration of the principle that, “It was for his own good that his cow broke its leg” (Jerusalem Talmud, Horios 3:4). In fact, retroactively it will turn out to have been miraculous.

24 כד

וְעַל זֶה תִּקְּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לוֹמַר בְּכָל יוֹם "מִזְמוֹר לְתוֹדָה", כִּי בְּכָל יוֹם וָיוֹם אָנוּ צְרִיכִין לִתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה עַל נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁיֵּשׁ לָנוּ קִיּוּם בַּגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה. וְעַל כֵּן בְּאָמְרוֹ מִזְמוֹר זֶה, "מִזְמוֹר לְתוֹדָה", הוּא יוֹצֵא יְדֵי חוֹבַת הֲבָאַת תּוֹדָה, כִּי אֵין הָאָדָם מַרְגִּישׁ בְּנִסּוֹ בְּכָל יוֹם.

This is why Chazal instituted that we recite every day Chapter 100 of the book of Tehillim, “A psalm of thanksgiving.” Because in truth we owe praise and thanks every single day for the miracles and wonders by which we continue to survive in this bitter exile. But we fulfill our obligation of thanksgiving through the recitation of this psalm since we are incapable of sensing the miraculousness of our survival every day.

25 כה

וּבוֹא וּרְאֵה מַה דְּאִיתָא בַּזֹּהַר, פָּרָשַׁת מִקֵּץ (דַּף רא, ב):

Come and see what is written in the Zohar, Parashas Mikeitz (201b):

26 כו

רַבִּי אַבָּא הֲוָה יָתִיב אַתַּרְעָא דְּלוּד. חֲמָא חַד בַּר נָשׁ אָתֵי, וַהֲוֵי יָתִיב בְּחַד קוּלְטָא דְּתִלָּא דְאַרְעָא (פֵּרוּשׁ: שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בַּחוֹר שֶׁבָּהָר) וַהֲוֵי לָאֵי מֵאוֹרְחָא וְנָאִים תַּמָּן. אַדְהָכֵי חֲמָא חַד חִוְיָא אָתֵי לְגַבֵּיהּ. נָפִיק קוּסְטְפָא דְּגוּרְדְנָא (פֵּרוּשׁ: חֲתִיכַת עֵץ מִשֹּׁרֶשׁ הָאִילָן) לְחִוְיָא וְקָטִיל לֵיהּ. כַּד אִתְּעַר הַהוּא בַּר נָשׁ, חֲמָא חִוְיָא דַּהֲוֵי מִית. אִזְדַּקַּף הַהוּא בַּר נָשׁ וְנָפַל הַהוּא קוּלְטָא לְעֻמְקָא דִּתְחוֹתוֹי, וְאִשְׁתֵּזִיב. אָתָא רַבִּי אַבָּא לְגַבֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ: אֵימָא לִי, מַאי עוּבְדָךְ דְּהָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָחִישׁ לָךְ אִלֵּין תְּרֵין נִסִּין? לָאו אִנּוּן לְמַגְנָא! אָמַר לוֹ הַאי בַּר נָשׁ: כָּל יוֹמָא לָא אַשְׁלִים לְבַר נָשׁ בִּישָׁא בְּעָלְמָא דְּלָא אִתְפַּיַּסְנָא בַּהֲדֵיהּ וּמָחִילְנָא לֵיהּ. וְתוּ: אִי לָא יָכִילְנָא לְאִתְפַּיְסָא בַּהֲדֵיהּ, לָא סָלִיקְנָא לְעַרְסִי, עַד דְּמָחִילְנָא לֵיהּ וּלְכָל אִנּוּן דִּמְצַעֲרִין לִי. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

Rabbi Abba was sitting at the gate of the town of Lod when he saw a man approaching. The man sat down in a cleft in a mountain, exhausted from his travels, and fell asleep. While he slept [Rabbi Abba] saw a snake drawing near to the man. Then a piece of wood fell and killed the snake. When the man awoke he saw the dead snake, whereupon he straightened up and a piece of the mountain fell to the valley below and was again spared. Rabbi Abba came to him and said, “Tell me what meritorious deeds have you done? For the Holy One Blessed is He has performed for you two miracles! Surely they were not for nothing.” The man replied, “In my entire life no one ever wronged me without my making peace with him and forgiving him. Moreover, if I am unable to make peace with him I do not go to bed until I have pardoned him along with all those who have caused me distress.

27 כז

מִזֶּה הַמַּעֲשֶׂה נִלְמָד, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לֵידַע, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁגִּיחַ עַל הָאָדָם שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ תָּמִים, וְיָשָׁר מִפְעָלָיו, וּבוֹטֵחַ בַּה' וְעוֹשֶׂה חֶסֶד עִם הַבְּרִיּוֹת, יִהְיֶה בָּטוּחַ גַּם הוּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְשַׁלֵּם לוֹ גְּמוּלוֹ הַטּוֹב.

From here we learn that the Holy One Blessed is He watches over those who conduct themselves with wholesomeness, behave uprightly, trust in Hashem and act with lovingkindness towards their fellow creatures. Such individuals can rest assured that the Holy One will bestow upon them a goodly reward.

28 כח

וְדַע, עַד כַּמָּה גְּדוֹלָה מִדַּת הַבִּטָּחוֹן, שֶׁל הַבּוֹטֵחַ בַּה' יִתְבָּרַךְ, בָּרוּךְ הוּא, אֲזַי מַלְאֲכֵי חֶסֶד סוֹבְבִים אוֹתוֹ וּמְגִנִּים בַּעֲדוֹ מִכָּל פְּגָעִים רָעִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תְּהִלִּים לב, י): "וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ". וּכְדַאי מִדַּת הַבִּטָּחוֹן לִהְיוֹת שָׂכָר גָּדוֹל עֲבוּר הַבִּטָּחוֹן, כִּי הַבּוֹטֵחַ בַּה', בְּוַדַּאי מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ הוּא בֶּאֱמוּנָה, וְאֵינוֹ לָהוּט אַחַר מָמוֹן שֶׁאֵינוֹ שֶׁל ישֶׁר.

You must know how great is the attribute of trust. For if a person trusts in Hashem, angels of lovingkindness surround him, protecting him from all mishap. Thus it is written, “And the one who trusts in Hashem, lovingkindness will surround him” (Tehillim 32:10). It is only fitting that trust should earn a person great reward, for one who trusts in Hashem will surely conduct his affairs in good faith and refrain from pursuing ill gotten gains.

29 כט

כְּמוֹ שֶׁמִּדַּת הָאָדָם שֶׁאֵינוֹ בּוֹטֵחַ בַּה', חוֹשֵׁב בְּדַעְתּוֹ לְעֵת אֲשֶׁר מָטָה יָדוֹ קְצָת, שׁוּב לֹא יִרְאֶה אוֹר וְטוֹבָה לְעוֹלָם, בְּחָשְׁבוֹ כִּי לְאַחַר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ סַךְ מָמוֹן בְּבֵיתוֹ, שׁוּב לֹא יוּכַל לָבוֹא עָלָיו שׁוּם גְּזֵרָה מֵהַשָּׁמַיִם, וְלֹא תַּעֲבֹר עָלָיו הָרַע, כִּי מָמוֹן רַב יַצִּיל אוֹתוֹ מִכָּל הַסִּבּוֹת, וְעַל יְדֵי כֵּן חָבִיב הַמָּמוֹן עָלָיו כָּל כָּךְ, גַּם אִם אוֹהֵב גֶּזֶל וְאוֹנָאָה וְהַסָּגַת גְּבוּל, נֶחְשַׁב לוֹ לְהֶתֵּר.

If a person does not have trust in Hashem, the moment his fortunes take a downturn he is afraid that he will never again enjoy light and goodness. Conversely, he believes that if he only had such-and-such a sum of money in his house no decree of Heaven could affect him nor could any misfortune befall him because his great wealth would protect him from every contingency. This is why money is so precious to him. Even theft, fraud and infringement seem permissible to him.

30 ל

וְלֹא כֵן מַחְשְׁבוֹת לֵב הַבּוֹטְחִים בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַף שֶׁלִּפְעָמִים הֵם סוֹבְלִים דֹּחַק מֵחֲמַת עֲנִיּוּת וְדַלּוּת, מִכָּל מָקוֹם נוֹשְׂאִים עֵינֵיהֶם בְּחֶסֶד עֶלְיוֹן, בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהֵם בְּטוּחִים שֶׁיָּבוֹא הָעֵת פִּתְאֹם וְקַיְּמָא לָהֶן שַׁעְתָּא, וְיִהְיֶה לָהֶם יְשׁוּעָה בְּהֶתֵּר וּבְכַשְׁרוּת. וּמִי יוּכַל לְסַפֵּר גֹּדֶל הָרָעוֹת הַנִּמְשָׁכוֹת מִמְּחֻסְּרֵי בִּטָּחוֹן בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהֵמָּה לְהוּטִין אַחַר כְּפִירַת מָמוֹן וּפִקְדוֹנוֹת, וְנִשְׁבָּעִין לַשֶּׁקֶר וְטוֹעֲנִין טַעֲנַת רְמִיָּה בִּפְנֵי הַבֵּית דִּין וּמְעִידִים עֵדוּת שְׁקָרִים, אֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרָע מֵהֶם וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם, וְגֵיהִנָּם כָּלֶה וְהֵם אֵינָם כָּלִים.

This is not the case, however, with those who trust wholeheartedly in the Holy One Blessed is He. Even if at times they suffer from poverty and deprivation, nevertheless they lift their eyes to Hashem’s lovingkindness, confident that their time will arrive all of a sudden, their fortunes will change and they will enjoy salvation through permissible and fitting means. Who can list all the evils that derive from the lack of trust in Hashem? Those without trust are perpetually on the lookout for ways to deny debts and deposits. They are willing to swear falsely, make dishonest claims in court and bring false witnesses. As a result the Holy One Blessed is He brings retribution upon them and their families (Shevuos 39a); Gehinnom comes to an end but their punishment does not.

31 לא

אֲבָל "הַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ", וּמַעֲנֵה כִּשְׁרוֹן יִלְבַּשׁ כַּשִּׁרְיוֹן, וְלֹא יֶאֱרַע לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן בְּעֵת פְּקֻדָּתוֹ, וְעַיֵּל בְּלִי כִּסּוּפָא לְהֵיכַל הַמֶּלֶךְ — מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, בִּזְכוּת הַבִּטָחוֹן וְהָאֱמוּנָה.

But as for those who trust in Hashem the verse says, “And the one who trusts in Hashem, lovingkindness will surround him” (Tehillim 32:10). One who speaks fitting words (כשרון) is enwrapped in them like a suit of mail (כשריון). No injustice will befall the tzaddik when his time comes and he will enter the King’s palace without shame, in the merit of his trust and faith.