Chapter 69 ס״ט
1 א

כְּתִיב צָרִיךְ הָאָדָם לָדַעַת, כִּי הַמַּחֲלַת הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל בְּפֶרֶק סח, הִיא וְכַת שֶׁלָּהּ לִפְעָמִים הִיא נִרְאֵית לִפְנֵי הָאָדָם אַף בְּהָקִיץ, וְהִיא נִרְאֵית אֵלָיו כְּאִלּוּ הִיא אִשָּׁה יָפָה וּמַרְאֵית לוֹ פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת, וְשׂוֹחֶקֶת עִם הָאָדָם וּמְיַלֶדֶת בָּנִים מִמֶּנּוּ הַנִּקְרָאִים בָּנִים זָרִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים, וּלְבַסּוֹף הִיא הוֹרֶגֶת אוֹתוֹ וְאֶת זַרְעוֹ וְכָל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ מֵהַמַּעֲשֶׂה שֶׁנַּעֲשָׂה בְּיָמֵינוּ: וְאֹמַר לְךָ אִיזִי גּוּפָא דְּעֻבְדָּא כָּךְ הָיָה. כִּי בִּשְׁנַת תמ"א ותמ"ב לָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי הָיָה בַּיִת אֶחָד שֶׁל אֲבָנִים עוֹמֵד בָּרְחוֹב הַגָּדוֹל בִּקְהִלַּת קֹדֶשׁ פּוֹזְנָא, אֲשֶׁר הַמַּרְתֵּף בְּתוֹךְ הַבַּיִת הָיָה סָגוּר וּמְסֻגָּר, וְלֹא הָיָה יָכוֹל לֵילֵךְ שׁוּם אָדָם לְתוֹךְ הַמַּרְתֵּף. וַיְהִי הַיּוֹם, הָלַךְ לְשָׁם בָּחוּר אֶחָד לְתוֹךְ הַמַּרְתֵּף, וּכְמוֹ רְבִיעִית שָׁעָה מְצָאוּהוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת לְהַבָּחוּר שׁוֹכֵב עַל מִפְתַּן הַמַּרְתֵּף מֵת, וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים סִבַּת מִיתָתוֹ. וְאַחַר מִיתַת הַבָּחוּר הַנִּזְכָּר לְעֵיל, כְּמוֹ שְׁתֵּי שָׁנִים בָּאוּ הַחִיצוֹנִים לְתוֹךְ הַפִיר הוֹיז שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת; וּכְשֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם מְכִינִים מָזוֹן לְבַשֵּׁל עַל הַכִּירָה, הָיוּ מוֹצְאִין בַּקְּדֵרוֹת תּוֹךְ הַמַּאֲכָל עָפָר וָאֵפֶר, עַד שֶׁלֹּא הָיָה רָאוּי הַמַּאֲכָל לֶאֱכֹל.

One must know that this demon Machalas and her hosts, mentioned in the previous chapter, sometimes appear to a man even when he is awake. She comes to him in the form of a beautiful woman with a smiling countenance. She laughs with him and bears him children called, “foreign sons” (Hoshea 5:7) or “destructive sons” (Yeshayahu 1:4). And in the end she kills him along with his offspring and his entire family. We have heard tell of just such an incident that took place in our own time. I will relate to you, my friend, how the matter fell out: It happened during the years 5441 and 5442. On a busy street in the holy community of Posen there was a solitary stone house with a cellar that was always kept locked and no man was allowed to enter. One day a certain young man did go in and about a quarter of an hour later the residents of the house found him lying dead on the threshold. No one could ascertain the reason for his death. About two years after the young man’s death malignant spirits [chitzonim] began to frequent the outbuilding where all the domestic chores were done. Whenever anyone prepared food to place on the stove they would later find filled with dirt and ashes, rendering it unfit for consumption.

2 ב

וְאַחַר כָּךְ הָיָה יַד הַחִיצוֹנִים מִתְגַּבֵּר וְהוֹלֵךְ, עַד שֶׁבָּאוּ גַּם כֵּן לְתוֹךְ הַדִּירָה שֶׁהָיוּ דָּרִים שָׁם בְּנֵי אָדָם, וְהָיוּ לוֹקְחִין הַכֵּלִים וְהַמְּנוֹרוֹת שֶׁהָיוּ בַּחֶדֶר תְּלוּיִים לְנוֹי, וְהָיוּ זוֹרְקִין אֶת הַכֵּלִים וְהַמְּנוֹרוֹת עַל הָאָרֶץ, אֲבָל לֹא הָיוּ מַזִּיקִין לְשׁוּם אָדָם, רַק הָיוּ מְבַלְבְּלִים אֶת הָאֲנָשִׁים הַדָּרִים שָׁם. וְאַחַר כָּךְ בָּאִים הַחִיצוֹנִים לְכָל חַדְרֵי הַבַּיִת, עַד שֶׁנִּכְנַס אֵימָתָן עַל אֲנָשִׁים הַדָּרִים בַּבַּיִת, וּבְעַל כָּרְחָם הֻכְרְחוּ לַעֲזֹב אֶת הַבַּיִת וְלַעֲקֹר דִּירָתָם מִשָּׁם, וְהָיָתָה יְלָלָה גְּדוֹלָה בִּקְהִלַּת קֹדֶשׁ פּוֹזְנָא. וַיִּתְיַעֲצוּ הַקָּהָל יַחַד לְהִתְוַכֵּחַ אֵיךְ וּמַה לַּעֲשׂוֹת, וְעָשׂוּ פְּעֻלּוֹת מִן הַכְּמָרִים הַנִּקְרָאִים ייע"ז וויט"ר, וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת שׁוּם פְּעֻלָּה לְגָרֵשׁ אֶת הַחִיצוֹנִים. וְאַחַר כָּךְ שָׁלְחוּ שָׁלִיחַ מְיֻחָד אַחַר הַבַּעַל שֵׁם הַמְפֻרְסָם בְּדוֹרוֹ, הַנִּקְרָא מוֹרֵנוּ הָרַב יוֹאֵל בַּעַל שֵׁם מִקְּהִלַּת קֹדֶשׁ זַאמוּשְׂט.

With time the spirits expanded their range, entering even into the main living quarters where they would take hold of the hangings and lanterns decorating the room and throw them to the ground. Still, they never harmed the residents physically. They merely caused them consternation. Eventually they started wandering freely throughout the house. The human residents were so filled with fear by this point that they had no choice but to move elsewhere. This was a source of great anguish to the holy community of Pozen and the citizenry took council together to decide on a course of action. First they tried the strategies of the gentile priests, called yez viter. But when that failed to dislodge the spirits from the house they sent a messenger to the famous Ba’al Shem [“Master of the Name”] of that generation, Rabbi Yoel Ba’al Shem of Zamusht.

3 ג

וְהִנֵּה תֵּכֶף אֲשֶׁר בָּא הָרַב מוֹרֵנוּ יוֹאֵל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הִתְחִיל לְהַשְׁבִּיעָם בַּשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁיּוֹדִיעוּ לוֹ מֵאֵיזֶה סִבָּה הֵם בָּאִים, הַחִיצוֹנִים, לְבַיִת זֶה אֲשֶׁר הִיא בֵּית דִּירָה לִבְנֵי אָדָם, וְהַחִיצוֹנִים אֵין לָהֶם רְשׁוּת לָדוּר בִּמְקוֹם הַיִּשּׁוּב, כִּי אִם בִּמְקוֹם הַטִּנּוּף אוֹ בַּמִּדְבָּר. וְהֵשִׁיבוּ, שֶׁהַבַּיִת הַזֶּה הוּא שַׁיָּךְ לָהֶם לַחֲלוּטִין עַל פִּי דִּין וְדַת הַתּוֹרָה, וְהִתְרַצּוּ הַחִיצוֹנִים שֶׁיָּבוֹאוּ לִפְנֵי בֵּית דִּין הַצֶּדֶק שֶׁבִּקְהִלַּת הַקֹּדֶשׁ פּוֹזְנָא, וְאַחַר יוֹם אוֹ יוֹמַיִם הָיוּ הַדַּיָּנִים דִּקְהִלַּת קֹדֶשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל הוֹלְכִים עִם הָרַב רַבִּי יוֹאֵל בַּעַל שֵׁם, וְהָיוּ יוֹשְׁבִים בְּבֵית דִּין, וְהָיוּ שׁוֹמְעִים קוֹל שֶׁאֶחָד טוֹעֵן, אֲבָל לֹא רָאוּ הַבֵּית דִּין שׁוּם תְּמוּנַת צוּרָה מֵהַחִיצוֹנִים. וְהִתְחִיל אֶחָד מִן הַחִיצוֹנִים לִטְעֹן כִּי הָיָה אִישׁ אֶחָד דָּר בַּבַּיִת, שֶׁהַבַּיִת הָיָה שַׁיָּךְ לוֹ בַּיָּמִים הַקַּדְמוֹנִים, וּשְׁמוֹ הָיָה כָּךְ וְכָךְ. וְהָיָה הָאִישׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל צוֹרֵף, וְהָיָה דָּר עִם שֵׁדִית אַחַת, וְהוֹלִיד בָּנִים זָרִים וּבָנִים מַשְׁחִיתִים, וְגַם הוֹלִיד מֵאִשְׁתּוֹ גַּם כֵּן בָּנִים. וְהָאִישׁ צוֹרֵף הַנִּזְכָּר לְעֵיל הָיָה לוֹ אַהֲבָה יְתֵרָה, וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּנַפְשָׁהּ שֶׁל שֵׁדִית, וְלִפְעָמִים הָיָה מֻכְרָח לְבַטֵּל תְּפִלָּתוֹ וְלָצֵאת מִבֵּית הַכְּנֶסֶת לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הַשֵּׁדִית הַנִּזְכָּר לְעֵיל.

As soon as Rabbi Yoel arrived he placed the spirits under oath using Divine names and compelled them to reveal why they had come to that house. For the spirits are not permitted to take up residence in settled areas but only in dilapidated houses or in the wilderness. The spirits replied that this house was rightfully theirs by Torah law, but they agreed to appear before the rabbinical court of Posen to present their case. A day or two later the judges of Posen went with Rabbi Yoel Ba’al Shem and took their seats in the court. Then a voice began addressing them, although they could not see any form. One of the spirits explained that this house formerly belonged to a man named So-and-so who was a smith. He used to cohabit with a certain female demon, who bore him “foreign sons” and “destructive sons.” He had a human wife as well, who also bore him sons. But the smith was very much in love with the demon to the point that his soul was bound up with hers. Sometimes he was obliged to interrupt his prayers and leave the synagogue in order to fulfill the wishes of the demon.

4 ד

וּפַעַם אַחַת הָיָה הָאִישׁ צוֹרֵף הַנִּזְכָּר לְעֵיל מְסַדֵּר סֵדֶר בַּלַּיְלָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל פֶּסַח כְּסֵדֶר שֶׁל הַיְּהוּדִים בְּכָל תְּפוּצוֹת יִשְׂרָאֵל, וּבְתוֹךְ הַסְּעֻדָּה קָם הָאִישׁ הַצּוֹרֵף מִן הַשֻּׁלְחָן וְהָלַךְ לְבֵית הַכִּסֵּא, וְאִשְׁתּוֹ הַיְּהוּדִיָּה עָשְׂתָה כְּמַחֲרִישׁ לוֹ, הָלְכָה תֵּכֶף אַחֲרָיו לִרְאוֹת מַה הוּא עוֹשֶׂה בְּבֵית הַכִּסֵּא, וְרָאֲתָה דֶּרֶךְ הַחוֹר לְבֵית הַכִּסֵּא וְהִנֵּה הָיָה חֶדֶר יָפֶה עוֹמֵד שָׁם וְגַם שֻׁלְחָן הָיָה מָלֵא מִכֵּלִים שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב וּמִטָּה מֻצַּעַת בְּכָל מִינֵי יִפּוּי, וּבְתוֹךְ הַמִּטָּה הָיְתָה אִשָּׁה יְפֵיפִיָּה מְאֹד עֲרֻמָּה, וְהַצּוֹרֵף הַנִּזְכָּר לְעֵיל הָיָה מִדַּבֵּק עִמָּהּ בַּמִּטָּה. וּמֵרֹב הַפַּחַד שֶׁל הָאִשָּׁה הַיְּהוּדִית הָלְכָה לְבֵיתָהּ סָרָה וְזוֹעֶפֶת. וְאַחַר כָּךְ כְּמוֹ רְבִיעִית שָׁעָה בָּא גַּם בַּעֲלָהּ הַצּוֹרֵף, וְהָאִשָּׁה הַיְּהוּדִית לֹא דִּבְּרָה מְאוּמָה עַד כָּעֵת.

One time the smith was leading the Seder on the first night of Passover, in accordance with Jewish custom everywhere, when suddenly he rose from the table to go to the outhouse. His wife said nothing but she immediately went after him to see what business he had there. Through a chink in the wall of the outhouse she saw that inside there was a luxurious room with a table set with vessels of silver and gold and a bed spread with beautiful coverings. In the bed she saw a beautiful naked woman to whom the smith was clinging firmly. Filled with fright the woman went home, her mind in turmoil. About a quarter of an hour later her husband returned to the Seder and she did not say a word to him about what she had seen.

5 ה

לְמָחֳרָת הָלְכָה הָאִשָּׁה הַיְּהוּדִית לְבֵית הָרַב הַגָּאוֹן הַגָּדוֹל מוֹרֵנוּ שֶׁעפְּטְל, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְסִפְּרָה לוֹ כָּל הַמְאֹרָעוֹת הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל. וְשָׁלַח לָהּ הָרַב אַחַר הַצּוֹרֵף, וְהוֹדָה הַצּוֹרֵף שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה זָרָה, אֲשֶׁר הִיא לֹא מִזֶּרַע הָאָדָם. וְאָז כָּתַב לוֹ הָרַב קָמִיעַ אֶחָד בְּשֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים, עַד שֶׁהֻכְרַח הַצּוֹרֵף לַעֲזֹב הָאִשָּׁה הַזָּרָה הַהִיא מִן הַחִיצוֹנִים. וְקֹדֶם מוֹתוֹ בָּאָה אֵלָיו הַחִיצוֹנִית וּבָכְתָה לְפָנָיו אֵיךְ יַנִּיחַ אוֹתָהּ וּבָנֶיהָ, וְאַחַר כָּךְ הֶרְאֲתָה לוֹ פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת וּנְשָׁקְתוֹ וְחִבְּקָה אוֹתוֹ, עַד שֶׁהִתְרַצָּה לָהּ לִתֵּן לָהּ וּלְזַרְעָהּ חֵלֶק בַּנַּחֲלָה שֶׁלּוֹ, וְנָתַן לָהּ הַמַּרְתֵּף אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ בַּבַּיִת. וְאַחַר זְמַן נִשְׁתַּרְבֵּב מִלְחָמוֹת בִּמְדִינוֹת פּוֹלִין מִן שְׁנַת ת"ח עַד שְׁנַת תי"ח, וּמֵת הָאִישׁ הַצּוֹרֵף בַּמִּלְחָמָה הַהִיא הוּא וְיוֹרְשָׁיו, וְעַתָּה אֵין לוֹ שׁוּם יוֹרֵשׁ, וַאֲנַחְנוּ הַחִיצוֹנִים הַיּוֹרְשִׁים, וְלָנוּ יֵשׁ חֵלֶק בְּנַחֲלַת אָבִינוּ. עַד כָּאן הַטְּעָנוֹת שֶׁל הַחִיצוֹנִים.

The next day she went to speak to the illustrious Rabbi Sheftel (son of the Shelah) and related to him everything that had transpired. The rabbi sent for the smith who confessed that he had a foreign wife who was not of human stock. Then the rabbi composed an amulet containing holy names by which he compelled the smith to abandon his foreign wife, the malignant spirit. Sometime before the man’s demise the demon came back to him weeping. “How could he abandon her and her children?” she asked. Then she smiled at him, kissing and hugging and cajoling him until he agreed to grant her and her offspring a portion in his estate, bequeathing to them the cellar. Years later Poland was immersed in a war, lasting from 5408 until 5418. In the course of the war the smith and all his heirs were killed and there was no one left to inherit the house. “Therefore,” concluded the spirit, “we spirits are the true heirs, and we have a lawful portion in our father’s estate.”

6 ו

וְהֵשִׁיבוּ הָאֲנָשִׁים הַדָּרִים בַּבַּיִת, שֶׁאֲנַחְנוּ כֶּסֶף מָלֵא קָנִינוּ הַבַּיִת מִן הַצּוֹרֵף וּמִיַּד בָּאֵי כֹּחוֹ, וְאַתֶּם הַחִיצוֹנִים אֵינָם נִקְרָאִים זֶרַע בְּנֵי אָדָם. וְעוֹד, שֶׁאִמְּכֶם הַשֵּׁדִית הָיְתָה כּוֹפָה לְהַצּוֹרֵף בְּעַל כָּרְחוֹ לָדוּר עִמָּהּ. וְיָצָא פְּסַק מֵהַבֵּית דִּין, שֶׁאֵין לְהַחִיצוֹנִים שׁוּם דִּין וּדְבָרִים וְלֹא שׁוּם חֵלֶק בְּהַבַּיִת הַנִּזְכָּר לְעֵיל, כִּי עִקַּר דִּירָתָם הוּא בַּמִּדְבָּר וְלֹא בַּיִּשּׁוּב. וְאַחַר הַפְּסָק הִשְׁבִּיעַ הָרַב רַבִּי יוֹאֵל בַּעַל שֵׁם לְהַחִיצוֹנִים, שֶׁהֻכְרְחוּ לָצֵאת מֵהַבַּיִת וְאַף מִן הַמַּרְתֵּף לִמְקוֹם יְעָרוֹת וּמִדְבָּרוֹת. הֲרֵי לְךָ רְאָיָה בְּרוּרָה, שֶׁהֶעָווֹן הַזֶּה גּוֹרֵם כְּשֶׁהָאָדָם נִדְבַּק בְּלִילִית אוֹ בְּשֵׁדִית מִן כַּת מַחֲלַת, אֲזַי נֶעֱקָר הוּא מִן הָעוֹלָם וְגַם מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְאֵין לוֹ שׁוּם זִכָּרוֹן בָּעוֹלָם.

The current owners of the house responded that they purchased the structure for the full price from the smith and his representatives. Moreover, spirits do not have the legal status of offspring. Finally, their mother the demon had compelled the smith to live with her against his will! Having heard the two sides the court handed down its ruling. Indeed, the spirits had no case, nor did they have any share in the estate because their true dwelling place is in the wilderness, not in areas of human settlement. After the ruling was delivered Rabbi Yoel bound the spirits by oath to vacate the premises, including the cellar, and return to the forest and the wilderness. From this incident you have a clear demonstration that when a man clings to Lilis or to one of the cohorts of Machalas he uproots himself and his entire family from the world until no memory of him remains.

7 ז

עַל כֵּן יִתְרַחֵק הָאָדָם מִן הַזְּנוּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא אֵלָיו שֵׁדִית בִּדְמוּת אִשָּׁה, וְיִדְבַּק חַס וְשָׁלוֹם בּוֹ אוֹ בְּזַרְעוֹ, וְגוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ. וְהַגּוֹדֵר עַצְמוֹ בְּגָדֵר עֶרְוָה וּמִדַּבֵּק בְּאֵשֶׁת נְעוּרָיו שֶׁהִיא כְּגֶפֶן, אָז אַשְׁרֵי לוֹ וְאַשְׁרֵי לְנִשְׁמָתוֹ שֶׁלֹּא נָתַן כֹּחוֹ לְזָרִים. רַק יִהְיֶה הָאָדָם נִזְהָר מִלְּהוֹצִיא זַרְעוֹ לְבַטָּלָה. וְאִם יַגִּיעַ אֵלָיו חַס וְשָׁלוֹם חֵטְא זֶה עַל יְדֵי אֹנֶס, אֲזַי יִרְאֶה תֵּכֶף לְתַקֵּן אֶת הַפְּגָם בִּתְשׁוּבָה, וְאָז טוֹב לוֹ יִהְיֶה סֶלָה.

Therefore a man must distance himself from immorality lest a demon come to him in the form of a woman and cling to him or his offspring, Heaven forbid, so that he will cause himself harm. Fortunate is the one who makes protective barriers for himself and adheres to the wife of his youth, who is likened to a grapevine. And fortunate is his soul, for he does not deliver his strength to foreign powers. In any event, a man must be careful not to waste his seed. And if this sin should overtake him against his will, Heaven forbid, let him immediately rectify the blemish through repentance. Then all will be will with him, selah.