Chapter 12 י״ב
1 א

מַה מְּאֹד צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְפַּלֵּל בִּבְכִי גָּדוֹל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְבֻיָּשׁ בְּבוֹאוֹ לִפְנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ אַחַר צֵאת נִשְׁמָתוֹ! וְאַל יַחְשֹׁב הָאָדָם, כִּי אֵין לוֹ לִדְאֹג עַל זֶה, בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה זְכֻיּוֹת, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהִנָּצֵל מֵהַבּוּשָׁה. בּוֹא וּרְאֵה, מַה דְּאִיתָא בְּתִקּוּנֵי הַזֹּהַר:

How important it is for a person to pray tearfully to the Holy One Blessed is He that he will not be ashamed when he comes before the Throne of Glory for judgment upon the expiration of his soul. He must not imagine that on account of his many merits he has nothing to worry about and that there is therefore no need for him to pray. Come see what is related in the Tikkunei Zohar (Tikkun 29; 73a):

2 ב

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי הֲוֵי יָתִיב וְלָעֵי בְּאוֹרַיְתָא. קָם חַד סָבָא (רָצָה לוֹמַר: אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא) מִבָּתַר כּוֹתְלָא וְאָמַר לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: רַבִּי רַבִּי, בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, קוּם, אַדְלִיק שְׁרָגִין, דְּאִיהוּ נֵר מִצְוַה, שְׁכִינְתָּא קַדִּישָׁא, דַּעֲלָהּ אִתְּמַר (וַיִּקְרָא ו, ו): אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ, לֹא תִּכְבֶּה; וַעֲלָהּ אִתְּמַר (שְׁמוֹת ד, טז): לְהַעֲלוֹת נֵר תָּמִיד. נֵר ה' אִתְקָרְיָא וַדַּאי, אוֹר דְּנָהֲרָא בֵּיהּ אוֹר דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, נְשָׁמָה דְאָדָם הָרִאשׁוֹן, קוּם, אַדְלִיק בַּהּ! קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי עַל רַגְלָיו, וְיָתִיב רֶגַע חֲדָא וְאָמַר: רִבּוֹן דְּעָלְמִין, אַנְתְּ אִיהוּ מָרִי מַלְכִין וְגַלְיָא רָזִין, יְהֵא רַעֲוָא דִילָךְ לְסַדְּרָא מִלִּין דְּפוּמָא לְקַיְּמָא בִּי הַאי קְרָא: 'אֶהְיֶה עִם פִּיךָ', דְּלָא אֵיעוּל בְּכִסּוּפָא קַמָּךְ.

Rabbi Shimon ben Yochai was sitting engaged in Torah study when an old man (i.e., the prophet Eliyahu) stood behind the wall and called to him: “Rabbi! Rabbi! Holy light! Arise and kindle the lamp. That is, the mitzvah lamp of the holy Shechinah (i.e., draw down an outpouring of illumination to the Shechinah, which is called the “mitzvah lamp”). For concerning it was it written, ‘Let a continual fire burn upon the altar, let it not be extinguished’ (Vayikra 6:6). And it is also written, ‘To kindle a continual lamp’ (Shemos 27:20). The Shechinah is certainly called the “lamp of Hashem.” It is the source of Adam HaRishon’s light, that is, his soul. Arise and kindle it!” So Rabbi Shimon ben Yochai stood on his feet (out of deference to the Shechinah) and then sat for a moment and said, “Master of All the Worlds, You are the ruler over kings and the revealer of secrets. Let it be Your will to arrange the words in my mouth in fulfillment of the verse, “And I will be with your mouth” (Shemos 4:12), so that I will not come before You in shame (after my death).”

3 ג

וְאִם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, שֶׁהוּא בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, שֶׁהָיָה בּוֹנֶה כַּמָּה עוֹלָמוֹת קְדוֹשִׁים בְּהֶבֶל פִּיו, הָיָה צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל "דְּלָא אֵיעוּל בְּכִסּוּפָא קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא", אָנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וּבִפְרָט שֶׁאָנוּ עֲסוּקִים בְּהַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁצְּרִיכִין אָנוּ לְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן לִפְנֵי בּוֹרְאֵנוּ יִתְבָּרַךְ, שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם בְּעָמְדֵנוּ לְחֶשְׁבּוֹן דִּינָא רַבָּא וּדְחִילָּא! אוֹי וַי! בְּאֵיזֶה מַעֲמָד נִהְיֶה שָׁם!

If Rabbi Shimon ben Yochai, who is called the “holy lamp” and who brought into being numerous holy universes through the breath, found it necessary to pray that he would not be ashamed when he came before the Holy One, how much more must we do likewise. This is especially so in light of our involvement with the frivolities of this world. Therefore we must pray and beseech our Creator that we will be neither ashamed nor mortified when we stand and give an accounting on the great and terrible Day of Judgment. Woe to us, for who knows what our circumstances will be like there?

4 ד

וְכֹה יַחְשֹׁב הָאָדָם בְּכָל יוֹם וָיוֹם בְּעֵת הִתְבּוֹדֵד, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהִתְבּוֹדֵד (עַיֵּן פֶּרֶק א) לְתַקֵּן חֲטָאָיו פְּשָׁעָיו בִּזְרִיזוּת. וְחִיּוּב גָּדוֹל הוּא לְהִתְבּוֹדֵד הֵיטֵב, וְאוּלַי עַל יְדֵי כֵּן יֵעָרֶה עָלָיו מִמָּרוֹם רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה וָדַעַת וְיִרְאַת ה' לְהַדְרִיכוֹ בַּדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה, לְבַל יִמּוֹט מִדַּרְכֵי תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה. וְאִלּוּ הָיִינוּ זוֹכִים בְּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ לְהַשָּׂגַת הָרִאשׁוֹנִים, הָיְתָה הַשָּׂגָתֵנוּ שְׁלֵמָה לְהַשִּׂיג חֶפְצֵנוּ וּמִשְׁאֲלוֹתֵינוּ לְטוֹבָה.

Let a man reflect day in and day out, in the time that he sets aside for introspection, that he must take himself aside and rectify his sins and transgressions with all alacrity (see Chapter One). It is absolutely essential that a person introspect well, for then perhaps a spirit of wisdom, understanding, knowledge and fear of Heaven will come upon him from On High to guide him along the straight path and keep him from straying from the ways of our holy Torah. If only our deeds were pure enough to merit the understanding of earlier generations, then our comprehension would be complete and we would attain whatever we desired.

5 ה

וּבוֹא וּרְאֵה מַאי דְּמָצִינוּ בְּכִתְבֵי הַקָּדוֹשׁ הֶחָסִיד רַבִּי חַיִּים וִיטַאל, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: בְּעִנְיַן הַשָּׂגָתִי שָׁאַלְתִּי אֶת נִשְׁמָתִי, וְהָיָה מֵשִׁיב לִי, שֶׁאֶתְעַנֶּה אַרְבָּעִים יוֹם רְצוּפִים בְּשַׂק וָאֵפֶר, וְאַחַר כָּךְ אֶתְעַנֶּה שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי תָּמִיד, עַד תַּשְׁלוּם שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה, וְאָז אַשִּׂיג הַשָּׂגָה גְּמוּרָה בִּלְתִּי שׁוּם עִרְבּוּבְיָה שֶׁל סִטְרָא אָחֳרָא. וְכֹה אָמְרָה לִי הַנְּשָׁמָה שֶׁלִּי, שֶׁאַחַר שֶׁאֶתְנַהֵג חֹדֶשׁ אֶחָד שָׁלֵם בְּשַׂק וָאֵפֶר וְתַעֲנִית, אָז תַּתְחִיל הַשָּׂגָה בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יֵצֵא מִפִּי שׁוּם נִדְנוּד שֶׁל לֵיצָנוּת, חַס וְשָׁלוֹם, וּלְהִתְנַהֵג בְּתַכְלִית הָעֲנָוָה וְהַשִׁפְלוּת, וְאַחַר הַתַּעֲנִית שְׁלשָׁה יָמִים רְצוּפִים בְּשַׂק וָאֵפֶר אֶהְיֶה זוֹכֶה לָבוֹא לִידֵי רוּחַ הָקֹּדֶשׁ, וְאַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה אַשִּׂיג הַשָּׂגָה גְּדוֹלָה.

Come see what is written in the holy works of the pious Rabbi Chaim Vital, z”l (Sha’ar HaGilgulim, Introduction 38, 51a). He writes: I consulted with my soul regarding the comprehension that I sought and it answered me that I must fast in sackcloth and ashes for forty days straight. Afterwards I would have to fast every Monday and Thursday for two and a half years. Then at last I would achieve total comprehension without any interference from the Sitrah Acharah. My soul also said to me that after I had conducted myself with sackcloth and ashes and fasting for an entire month I would begin comprehending things, provided that no trace of frivolity ever escaped my lips, Heaven forbid. Moreover, I must conduct myself with the utmost humility and lowliness. Then after three days straight of fasting in sackcloth and ashes I would merit Divine inspiration and after two and a half years I would attain tremendous comprehension.

6 ו

וְהַטַּעַם שֶׁהִקְפִּידָה דַּוְקָא שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה, מִפְּנֵי שֶׁבִּימֵי בַּחֲרוּתִי יָשַׁבְתִּי שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה בִּלְתִּי הַתְמָדוֹת הַתּוֹרָה, וְלֹא הָיִיתִי מְדַקְדֵּק בְּמַעֲשִׂים, וְלָכֵן הֻצְרַכְתִּי לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה שְׁנֵי שָׁנִים וּמֶחֱצָה. וְהָיִיתִי נוֹהֵג גַּם כֵּן בְּיוֹם הַתַּעֲנִית שֶׁל שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי וְלַיְלָה שֶׁלְּאַחֲרָיו בְּשַׂק וָאֵפֶר וּבְכִי, וְלִשְׁכַּב עַל הָאָרֶץ אוֹ עַל הָאֵפֶר בִּלְבוּשׁ שַׂק וְאֶבֶן מֵרַאֲשׁוֹתָיו, וּלְכַוֵּן הוי"ה בִּמְלוֹאוֹ עִם הַכּוֹלֵל כָּזֶה: יוּ"ד, הֵ"ה, וָ"ו, הֵ"ה, גִּימַטְרִיָּא אֶבֶן. אוֹ נֻסְחָה כָּזֶה: יוּ"ד, הֵ"ה, וָא"ו, הֵ"ה.

The reason my soul insisted on two and a half years was that in my youth I had sat for two and half years with out applying myself diligently to the study of Torah, nor was I meticulous about my deeds. Therefore it was necessary for me to spend two and a half years in repentance. It was also my custom to spend the Monday, Thursday and Monday fasts and the nights that followed in sackcloth and ashes and weeping. I would lie upon the earth or upon ashes dressed in sackcloth with a rock beneath my head. And I would contemplate the Divine name spelled out in expanded form so that together with the addition of one, corresponding to the name as a whole, the numerical value is equal to that of the word “rock” — אבן — even (= 53). Or else I would contemplate the Divine name in a different expansion so that it equaled the value of the word “rock” even without the additional one for the word as a whole.

7 ז

וְהָעִקָּר, לְהִתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה מְאֹד וּלְהִזָּהֵר מִן הַכַּעַס וְהַקְפָּדָה. וְאָמַר לִי הָרַב הָאֲרִ"י, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁאֶזָּהֵר מְאֹד כְּפִי מַה שֶּׁהִגִּיד לִי נִשְׁמָתִי, כִּי בְּוַדַּאי בְּתוֹךְ מֶשֶׁךְ הַזְּמַן הַנִּזְכָּר יָבוֹא עִרְבּוּב הַדַּעַת לְבַטֵּל אוֹתִי מִדֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה הַנִּזְכָּר, וְשֶׁלֹּא אוּכַל לִסְבֹּל עֹל הַסִּגּוּף. אָמְנָם בַּאֲשֶׁר הַבְּחִירָה הוּא בְּיָדִי, אֶרְאֶה לְהִתְגַּבֵּר בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא. וּלְאַחַר כַּמָּה יָמִים, בְּיוֹם ה', אָמַר לִי הָאֲרִ"י, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כִּי בְּשָׁבוּעַ זוֹ תִּרְאֶה בְּעֵינֶיךָ רוּחַ קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה אֶחָד מְסַבֵּב אוֹתְךָ, וְזֶה מוֹרֶה כִּי מִן הַשָּׁמַיִם שָׁלְחוּ הַאי רוּחַ קַדִּישָׁא לְסַיְּעֵנִי, שֶׁלֹּא אֶהְיֶה רָפֶה מִן דַּרְכִּי, וְלָתֵת בִּי כֹּחַ וְאֹמֶץ לְהַשִּׂיג הַשָּׂגָה גְּדוֹלָה, וְהָיָה מְבַשֵּׂר לִי, שֶׁאֶזְכֶּה לְהַשָּׂגַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְכַאֲשֶׁר זָכִיתִי, אָמַר לִי מוֹרִי הָאֲרִ"י, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁזָּכִיתִי לְכָךְ, מִפְּנֵי שֶׁהָיִיתִי חוֹשֵׁק מְאֹד לְחִדּוּשֵׁי הַתּוֹרָה, וְנִשְׁמָתִי הָיְתָה מְסַיְּעֵנִי. וְהִבְטִיחַ לִי הָאֲרִ"י, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁיִּתְעַבֵּר בִּי עוֹד אֵיזֶה נְשָׁמָה מִנִּשְׁמוֹת צַדִּיקִים בְּסוֹד הָעִבּוּר, וְיִהְיֶה מְסַיְּעֵנִי לְתִגְבֹּרֶת הַיִּרְאָה.

The most important thing was to behave with great humility and to avoid anger and petulance. The Ari, z”l, warned me to observe scrupulously all that my soul had told me. For undoubtedly in the course of the specified period I would encounter hindrances to distract me from the course of repentance outlined above. I would also find it difficult to bear the yoke of my self-imposed afflictions. However, the choice was mine and I would have to see that I overcame these obstacles with Heaven’s help. A few days later on a Thursday the Ari said to me that I would experience with my own eyes that very week the embrace of a certain spirit of holiness and purity. This would be a sign that Heaven was assisting me by dispatching this spirit of holiness to keep me from slackening from the course of repentance and to imbue me with strength and courage to attain a high level of comprehension. He also informed me that I would attain Divine inspiration, as indeed was the case. My teacher the Ari, z”l, told me that I had merited this because I possessed such a great longing for new insights into the Torah. It was because of this that my soul assisted me. The Ari then assured me that another soul, one of the souls of the righteous, would soon be engendered within me through the principle called “conception.” This soul would aid me in increasing my awe.

8 ח

וְהָעִקָּר, זְכוּת הָעֲנָוָה וּזְכוּת הַיִּרְאָה וְהַהַשָּׂגָה בְּתוֹרַת ה'. וְעַל יְדֵי שְׁנֵי מִדּוֹת הָאֵלּוּ, דְּהַיְנוּ מִדַּת הָעֲנָוָה וּמִדַּת הַיִּרְאָה, שֶׁהוּא מִדַּת מִעוּט הַדִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ בְּהֶכְרֵחַ, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּחָסִיד אֶחָד, שֶׁנִּתְגַּלָּה לְאִשְׁתּוֹ בַּחֲלוֹם לְאַחַר מוֹתוֹ, וְהָיְתָה רוֹאָה כָּל שְׂעָרוֹת רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ מְאִירִים כַּאֲבוּקָה גְּדוֹלָה. וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ אִשְׁתּוֹ: בַּמֶּה זָכִיתָ לְכָךְ, לְהַפְלָגַת אוֹר גָּדוֹל כָּזֶה? וְהֵשִׁיב: הֲגַם שֶׁהָיִיתִי חָסִיד, עַל כָּל זֶה לֹא הָיִיתִי זוֹכֶה לְאוֹר כָּזֶה, רַק בִּשְׁבִיל שֶׁהָיִיתִי מְמַעֵט הַדִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל תּוֹרָה וְיִרְאָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁגִּיחַ עַל זֶה וְנָתַן לִי שְׂכַר מְנִיעַת הַדִּבּוּר, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל הָאָדָם שֶׁמְּמַעֵט בְּדִבּוּר חֹל, וְרַק חֶשְׁקוֹ הוּא לְהִדַּבֵּק בְּיִרְאַת ה'.

The main way to merit comprehension of Hashem’s Torah was through the two attributes of humility and awe, as expressed through restriction of one’s speech to the absolutely necessary. Thus we find regarding the pious man who appeared to his wife in a dream after his death. When she saw that all the hairs of his head and beard were glowing like a great torch she inquired, “Through what did you merit such tremendous illumination?” He replied, “Although I was pious I would not have merited such great illumination were in not for my practice of restricting all speech unrelated to Torah and awe to a minimum. The Holy One Blessed is He took note of this and rewarded me for restraining my speech. For the Holy One Himself watches over those who minimize their discussion of mundane matters and who desire nothing other than to cling to the awe of Hashem.”

9 ט

וְאוֹת וּמוֹפֵת לְכָל הַמְהַדְּרִים לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי יִרְאָה, כִּי עַל יְדֵי כֵּן יֵשׁ שְׁמִירַת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם לְבִלְתִּי יִכָּשְׁלוּ, חַס וְשָׁלוֹם, בְּאֵיזֶה עָווֹן; וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (מִשְׁלֵי יב, כא): "לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִיק כָּל אָוֶן". וְאַף גַּם בִּהְיוֹת יָשֵׁן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁמְּרֵהוּ מִכֹּל.

It is a sign on behalf of all who pursue the way of awe that through this they receive special protection from the Creator to keep them from stumbling in iniquity, Heaven forbid. Thus it is written, “No wrong will befall the righteous” (Mishlei 12:21). Even when he sleeps the Holy One Blessed is He protects him from all mishap.

10 י

וּכְמַה שֶּׁאֵרַע לְחָסִיד אֶחָד: פַּעַם אַחַת נִדְמָה לוֹ בַּחֲלוֹם אַחַת מִן הַכִּתּוֹת שֶׁל לִילִית כִּדְמוּת אִשְׁתּוֹ, כְּדֵי לְהָבִיאוֹ לִידֵי קֶרִי. וְהִנֵּה בְּהַתְחָלַת הַמַּרְאֶה נִשְׁמַע לוֹ קוֹל הַכָּאָה בְּאֶגְרוֹף בְּחַלּוֹנוֹ, כְּאִלּוּ אִישׁ בָּא וּמַכֶּה בְּאֶגְרוֹף בְּכֹחַ בְּחַלּוֹנוֹ, עַד שֶׁהֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ, וְאָז הִכִּיר הֶחָסִיד בְּחֶסֶד הַבּוֹרֵא, בָּרוּךְ הוּא, שֶׁלֹּא עָזַב חַסְדּוֹ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהִצִּיל אוֹתוֹ מִן הַחֵטְא שֶׁל קֶרִי. עַד כָּאן.

This is illustrated by another incident involving a pious man. One time one of the cohorts of Lilis appeared to him in a dream in the guise of his wife in order to lure him into wasting seed. But just as the vision was beginning he heard the sound of a fist pounding on his window as if someone had come along and was banging upon it forcefully. This continued until he awoke. Then the pious man recognized the lovingkindness of the Creator, may He be blessed, who had not ceased bestowing His kindness upon him. For He had saved him from the sin of wasting seed.

11 יא

וּמִזֶּה יִרְאֶה הָאָדָם, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בְּמִדַּת הַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה, עַל כֵּן עֵצָה הַיְעוּצָה לְכָל בַּר יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּתְעוֹרֵר בְּעַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה קְטַנָּה, וְאַחַר כָּךְ: הַבָּא לִטָּהֵר — מְסַיְּעִין אוֹתוֹ. וְיֶאֱזֹר כְּגִבּוֹר חֲלָצָיו לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה גְּדוֹלָה, וְיַרְגִּיל עַצְמוֹ לִרְחֹץ יָדָיו כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּטָהֳרָה, וְלִמּוּדוֹ יִהְיֶה בְּטָהֳרָה, וְאָז יִזְכֶּה לְמַאַמְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יְרוּשַׁלְמִי שְׁקָלִים פֶּרֶק ג, הֲלָכָה ג): טָהֳרָה מְבִיאָה לִידֵי קְדֻשָּׁה. וְעִקַּר הַטָּהֳרָה הוּא נְטִילַת יָדַיִם, וְלָכֵן אַצִּיג פֶּרֶק לְקַמָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ.

From this excerpt one can see that the Holy One Blessed is He desires the qualities of holiness and purity. Therefore it is advisable for every Jew to arouse himself to repent even in a small way. Afterwards the dictum will apply which states that “One who comes to purify himself, Heaven helps him” (Shabbos 104a). Then he will be able to gird himself like a warrior to repent in a major way. And let him develop the habit of washing his hands so that he may pray and study in a state of purity. Through this he will merit what the Sages have promised, “Purity brings a man to holiness” (Avodah Zarah 20b). And since a person’s hands are the primary focus of purification I will now present a brief chapter dealing with this subject on its own.