רָם, רָמָא I m. ch. = h. רָם , high, exalted. Targ. Ps. XLVI, 11 (ed. Wil. רְמָא). Targ. I Sam. IX, 2. Targ. Is. II, 15. Targ. II Esth. I, 2 ר׳ ומנטלא high and exalted; a. fr.—Pl. רָמִין, רָמַיָּא; f. רָמָתָא. Targ. Prov. XXV, 3. Targ. Deut. XXVIII, 52. Targ. Is. II, 12; 14. Targ. Prov. VI, 17; a. fr.—Gen. R. s. 32 אין מן טורייא ר׳ הוא וכ׳ if it (Mount Gerizim) belongs to the highest mountains &c.; Cant. R. to IV, 4 רָמְמַיָּיא.