אַרְעָא f. (√רע, h. q. v.) [the brittle] land, earth, ground, field. Targ. Gen. I, 1. Targ. Y. Gen. XVI, 5; a. fr.—B. Bath. 29ᵃ חדא א׳ one field; v. בָּאגָא.—Bekh. 25ᵇ א׳ דחשוכא a land of darkness (Babylon); a. fr.—Sabb. 65ᵃ בת א׳ (a Chaldaic adaptation of ποδάγρα, podagra) gout, sore on the toes.—עמא דא׳ = עם הארץ, v. אֶרֶץ.—Pl. אַרְעָן, אַרְעָאן, אַרְעיָּין. Targ. Jer. XXVIII, 8 Levita, Targ. II Esth. IV, 1. Usu. אַרְעָתָא. Targ. Gen. XXVI, 3; a. fr.—B. Bath. 12ᵇ; 61ᵇ fields.—B. Kam. 7ᵃ הוקר א׳, הוזל א׳ (Ms. M. זול, sub. דמי) land fell, rose in price. V. לְאַרַע.