אִית, אִיתָא (h. יֵשׁ; אות, cmp. יַת, אִישׁ, אֵת &c.) prop. being, existence, hence there is, are; est qui &c. Targ. Gen. XVIII, 24; a. fr.—Y. Ber. VI, end, 10ᵈ א׳ תניי תני וכ׳ one Tannai reads … R. Hash. 11ᵇ, a. fr. כדאיתא as it is, i.e. as stated.—אית לי I have, I hold (the opinion).—Snh. 90ᵃ, a. fr. מר כדאית ליה וכ׳ the one in accordance with the opinion he holds, and the other &c.—B. Mets. 5ᵃ, a. fr. אם איתא לדר׳ … if the opinion of R. … has (had) any substance, i.e. if we must adopt his authority.—Yoma 41ᵃ מאי א׳ לך למימר what hast thou to reply?—B. Mets. 3ᵃ מאי א׳ לי גבי וכ׳ what have I to do with the hired man?—Yeb. 116ᵃ כי אִיתְנֵכוּ בש׳ when ye are in Shili &c.—Compounds אית־כא, contr. אִיכָּא; לא איתא contr. לֵיתָא. [אִיתָאִי, אִיתִי, my existence, I am = h. עוֹדִי. Targ. Ps. CIV, 33; a. e.] Cmp. אִיתַי.