אֱינָשׁ, אֵינָשׁ) אִינְשָׁא, (אֵינָשָׁא, אִינִישׁ, אֱנַשׁ m. (אנש, sec. r. of אוּשׁ; h. being, esp. human being Dan. II, 10, a. fr. אנש.—Ib. VII, 13 בר א׳ son of man (in Talm. freq. בר נש). Targ. O. Lev. XIII, 2; a. fr.—Y. Snh. VIII, 25ᵃ bot., a. fr. כאי׳ דמר as if one says. Y. Ber. VIII, 12ᵃ bot. אֲנָשָׁא רבא a great man. Shebu. 22ᵇ; a. fr.—Pl. אֵינָשִׁין, const. אֵינָשֵׁי. Targ. O. Gen. VI, 4; a. e.—אִינְשִׁין, אִינְשֵׁי. Targ. Y. ibid.; a. e.—In Talm. mostly אִינְשֵׁי people. B. Kam. 92ᵇ אמרי א׳ (text רבנן, corr. acc.). Snh. 95ᵇ היינו דאמרי א׳ (abbr. ה"דא"א) this is what people say, it is a common saying (proverb). Ibid. 103ᵃ; a. v. fr.—Git. 45ᵃ אִינְשִׁין (our people?).