יִזַף, זִיף, (זוּף) ch. same 1) to borrow. Targ. O. Deut. XV, 6; ib. XXVIII, 12 תְזִיף (some ed. תְזוּף); Y. ib. למֵיזוֹף.—Part. יָזֵיף. Targ. II Kings IV, 1 (ed. Lag. מוֹזִיף Af.).—B. Mets. 64ᵃ כי יְזִיף וכ׳ if this man shall borrow money of thee. Kidd. 20ᵃ ולא נֵיזִיף וכ׳ (some ed. נוֹזִיף, v. infra) rather than borrow on interest. Erub. 65ᵃ הוה י׳ ופרע Ms. M. (v. Rabb. D. S. a. l.) borrowed and paid off (made up by night for neglect of study by day). Taan. 12ᵇ לֵיזוֹף מר וכ׳ Ms. M. (ed. לוֹזִיף) borrow and pay back (postpone your fast for another day); a. fr. —2) to lend. Targ. Y. Deut. XV, 2 דְּיִזּוֹף ב־.—Sabb. 119ᵃ מאן דיזיף שבתא וכ׳ (Ms. M. לשב׳, Buxt. דיוֹזִיף) him who lends to the Sabbath (incurring an additional expense in honoring the Sabbath), the Sabbath will repay; Yalk. Gen. 16; Yalk. Is. 356.
    Af. - אוֹזִיף 1) to borrow. Targ. Ps. XXXVII, 21.—B. Bath. 32ᵇ הדרת אוֹזַפְתִּינְהוּ מינאי (Rashb. הדר יזפתינהו, Ms. M. שקלתינהו) thou hast borrowed it again of me. B. Mets. 63ᵇ האי מאן דאו׳ וכ׳ (Ms. H. דיזיף) if one borrowed &c. Kidd. 20ᵃ; Taan. 12ᵇ, v. supra.—Lam. R. to I, 2 אוֹזְפִיתוּן, v. חוֹבָא.—Lev. R. s. 3 beg. דיוֹזִיף וכ׳ some ed. he who borrows on interests. —2) to lend. Targ. O. Deut. XV, 6. Ib. 8 אוֹזָפָא תּוֹזְפִינֵּיה (Y. מוּזְפָא תּוּז׳). Ib. XXVIII, 12; a. e.—Targ. Prov. XIX, 17 נְיוֹזִיף Ms. (ed. נְזִיף).—Bekh. 8ᵇ גברא דאו׳ וטרף דהדר מוֹזִיף … he who once lent money and had to resort to seizing (v. טְרַף I), why does he lend again?; a. e.