Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Nazir
1:1א׳:א׳
1 א

וילפינן להו מקרא בריש פ''ק דנדרים:

2 ב

ומ''מ בעינן שיהא נזיר עובר לפניו דקבלה בלב אינה כלום דגבי נזיר כתיב כי יפליא שיפריש בפיו אבל כי נזיר עובר לפניו ופירש בשפתיו אהא ובלבו חשב להיות נזיר מחשבת הלב מהניא כאלו אמר בפיו אהא נזיר כזה שעובר לפניו. תוספ':

3 ג

דאל''ה דלמא אתנאה כו' קאמר. גמרא. ואפילו נזיר עובר לפניו. תוספ' ועתוי''ט:

4 ד

שהעלגים מן הכותים שהיו משתתפין לישראל היו משבשין לשון נזיר על צד שינוי לשונם, אח''כ נעתק זה אל ההמון ונפסד הלשון לפי דבורם. הר''מ. וה''ה לשאר כינויים כפי המקום וכפי הזמן, כמ''ש בפ''ק דנדרים מ''ב:

5 ה

גמרא ולגופיה לא איצטריך דהא ברישא אפילו היה אומר אהא ה''ז נזיר אלא לדיוקא איצטריך טעמא דאמר כזה הא האומר הריני. אפילו נזיר עובר לפניו לא מהני דטפי משמע אהא כזה מן הריני כי לא סיים כזה. תוספ'. וע''ל ריש פ''ד:

6 ו

מסלסל. הני לאו ידות נינהו, דא''כ ליתנינהו לעיל אלא כיון דגמר דבורו אלא שלא פירש להדיא אנזירות ואנן הוא דמפרשים דבוריה משמע דנזירות בא לומר כי אמר הני לשונות ותפס בשעריה. תוספ':

7 ז

דאל''ה מסלסל אימא שמקבל עליו ללמוד תורה דכתיב סלסלה ותרוממך מכלכל אימא למיזן עניים כדכתיב ויכלכל יוסף וגו'. גמרא. אבל בשלוח פרע לא אוקים לה בגמרא כשתופס בשערו ומביא קרא דמשמעותיה גדול שער דכתיב שלחיך פרדס רמונים. ובר''מ בחבורו משמע דבעי אחיזת שער גם לשלוח פרע: