Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Moed Katan
1:1א׳:א׳
1 א

וה''א מתחלף בחי''ת. רש''י. ששניהם ממוצא הגרון. ועיף היינו למים כדכתיב מים קרים על נפש עיפה:

2 ב

במועד. המשנה תקרא (מועד מה שאנו קורים) חולו של מועד (והם) הימים שבין מועד למועד. הר''מ:

3 ג

רש''י. והרי''ף והר''מ והרא''ש והטור פה אחד הסכימו דאין לחש''מ עיקר מן התורה. וברייתא דחגיגה דלמדוה מקרא אינו אלא אסמכתא. וחב''י כתב שנ''ל מזאת הברייתא שיש לו עיקר מן התורה והכתוב מסרה לחכמים לאסור ולהתיר כפי שנראה להם:

4 ד

אבל הר''מ נראה שאין סובר כך אלא דבית חבעל נמי אסור בשביעית ועתוי''ט:

5 ה

כלומר שאפילו דבר האבד לא התירו כשיש טרחא:

6 ו

שלא. ואצטריך למתני למעוטי שדה חבעל שאפילו ממעין שלא יצא בתחלה אסור. גמרא:

7 ז

אין משקין. אמועד קאי דגבי שביעית לא חיישינן לטרחא יתירא וטעמא מפרש בירושלמי דשביעית ע''י שהוא מותר במלאכה שאינה דקרקע התירו אפילו בדבר של טורח א''נ שביעית ע''י שזמנה מרובה כו' ולא מסתבר לעשות ז' ימים האחרונים כז' דרגל:

8 ח

הקילון. כיון דמי הגשמים לא נאסרו אלא משום גזירה דמי הקילון הלכך שפיר נקטיה אחר מי גשמים. הר''נ:

9 ט

ומלשון קולתא שהוא תרגום כדה על שכמה. נקראת קילון. הר''נ:

10 י

ואין עושין כו'. מדרישא דהך אבל אין משקין לא קאי אשביעית. הך סיפא נמי לא קאי אשביעית הר''מ:

11 יא

כדי שיתעכבו שם המים מלשון הלהן תעגנה שהוא לשון עכוב. הר''נ:

12 יב

לישנא דברייתא ובאתריה דתנא דמתניתין שכיחי גפנים ולא זתים: