Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Beitzah
1:1א׳:א׳
1 א

בגמרא ואע''ג דמסקינן דיו''ט דעלמא נמי אסורה אפ''ה מוקמינן למתניתין בעיקר הדין והא דנקט יר'ט ולא שבת ויהיה פירושו שבת שאחר יו''ט דה''א דוקא שבת סעודתו בעיא הכנה ואין יו''ט מכין לשבת אבל יר'ט שאחר שבת אימא לא ליתסר דכחול שווינהו שאין סעודתו בעי הכנה הלכך איצטריך למתני יו''ט ושבת אתיא במכ''ש. ועתוי''ט:

2 ב

גמרא. דאלו היום גמרה קיי''ל בעירובין דשבת מכינה לעצמה וה''ה יר'ט וקאמר גמרה דאלו לא גמרה אף על פי שנתגדל לא מיתסרי דאי הכי ביו''ט אחר שבת היכי שחטינן והלא כבר נתגדלו בשבת אלא דלא חשבו ליה הכנה אלא כי גמרה שאז מתחדשת בריה חדשה לגמרי. הר''נ:

3 ג

דע''כ בא לאשמעינן דאפילו הכנה בידי שמים כגון ביצה אסורה דאי משום הכנה בידי אדם כלומר שיאפו ויבשלו מבע''י הא בהדיא כתיב את אשר תאפו אפו. רש''י:

4 ד

שכן כתיב בהו שבתון בפרשת אמור גם ממחרת השבת דעומר פירשו רז''ל ממחרת יר'ט:

5 ה

גמרא דכיון דשמעינן דאין יו''ט מכין לשבת ילפינן מק''ו דאין שבת מכינה ליר'ט. הר'נ:

6 ו

ואף על גב דמאתמול היא נגמרת מ''מ כשנולדה בשבת הרי זו הכנה דגם בשעת לידה שייך הכנה. ועיין תוי''ט:

7 ז

שמתחלה לא מחמת ספק התחילו לעשות. ועתוי''ט:

8 ח

משא''כ שבת ויר'ט הסמוכים ואף על פי שהיר'ט הוא יר'ט שני דשבת מיהו ודאי קודש הוא ויר'ט הסמוך לה נמי שמא יר'ט גמור הוא. הר''נ:

9 ט

לא תאכל. ואפילו לטלטל נמי לא כו' אלא משום דסתמא ביצה לאכילה קיימא נקט כי האי לישנא. תוספ' ועתוי'ט:

10 י

גמרא. ור''ל לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור דכתב לאו בכל חדא משא''כ באכילה דנתינת טעם כי כל אוכל כתיב:

11 יא

בככותבת. דהואיל וידענו דשיעורו של זה לא כשיעורו של זה נוקים ליה שיעורא כדאשכחנא בעלמא:

12 יב

בכזית. וקראי צריכי דאי כתב שאור ה''א משום דחמוצו קשה כו' ואי כתב חמץ משום דראוי לאכילה. גמרא: