Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Bava Metzia
1:1א׳:א׳
1 א

ויש לכל אחד לגלגל על חבירו שכל מה שנטל כדין נטל. הר''מ. ונ''ל דטעמו שעל מה שבידו ממש לא שייכא תקנה זו דאל''כ בכופר הכל נמי הו''ל לתקנה:

2 ב

בגמרא במקח וממכר. פירש''י דאיכא למימר שניחב קנאוה ולשניחב נתרצה המוכר. אבל זה אומר אני ארגתיה וזה אומר אני כו' לא יחלוקו דודאי חד מנייהו רמאי הוא ותהא מונחת עד שיבא אליהו. ודעת התוספ' דגם בבה''ג נמי יחלוקו ולא אמרו יהא מונח אלא בשנים שהפקידו כיון שידוע לנפקד שהוא ודאי של אחד מהן:

3 ג

דאי מחד אינו נאמן לומר שמכר לאחר. ויש שיטות רבות בזה:

4 ד

שאינו נוגע בעדות כלל. דאע''ג דקיבל דמים אינו עומד אלא במי שפרע. ואינו דומה לעד הצריך שבועה דאינו עד. דהתם רחמנא אמר על פי שנים יקום דבר. דמשמע הנאמנים בדבורם בלבד ולא שצריך שבועה להאמין דבריו. ומי שפרע ליכא אלא אנן לייטינן. ועתוי''ט:

5 ה

וכן פוטר משבועה לאותו המסייעו. הה''מ:

6 ו

מאחר שזה תפוס ועומד וזה תפוס ועומד. גמרא. דהיכא דליכא חזקה לשום אחד ותקופים בו יש להחזיק שניהם בשוה:

7 ז

מסקינן דאע''ג דחשוד אממונא, לא חשוד אשבועתא. וה''ט משום דשבועה חמורה שהעולם נזדעזע על לא תשא. תוספ':

8 ח

שאם יודע שחבירו קנאה ליה לא הוי תפיס ומדתפס בה סבר שלו הוא ונתרצה המוכר, דהא נקט זוזי מתרווייהו אימא לא כו' דמשום שבועה לא יפרוש שהרי סבור הוא לומר אמת קמ''ל דאפ''ה ישבע. תוספ':

9 ט

חבירי ילך וימצא אחרת. רש''י:

10 י

וזה כו'. אפילו לבן ננס דמ''ה פ''ז דשבועות דאמר כיצד אלו ואלו באין לידי שבועת שוא, התם ודאי איכא שבועת שוא. (דחד ודאי משחבע לשקרא) הכא איכא למימר דליכא שבועת שוא דתרווייהו בהדי הדדי אגבוה. גמרא. (ולענין מו''מ נמי שמא לשניחב נתרצה. רש''י):

11 יא

לרבנן דבן ננס איצטריך דלא חיישינן לשבועת שוא. תוספ':

12 יב

וכלומר דלשון השבועה אינה אלא שאין לו בה פחות מחציה וכלישנא דמתני' ועתוי''ט:

13 יג

ויחלוקו. היינו לדמי אי הוה פסידא בחלוקת הטלית עצמה. גמרא:

14 יד

זה כו'. הא תו למה לי סד''א האי דקאמר חציה שלי להוי כמשיב אבידה וליפטר קמ''ל דהאי אערומי קא מערים סבר אי אמינא כולה שלי בעינא אשתבועי. אימא הכי דאהוי כמשיב אבידה ואיפטר. גמרא:

15 טו

מג'. וא''ת על החצי שמודה חבירו למה צריך לישבע. וי''ל שאלו לא היה נשבע אלא על הרביע בלבד. שמא היה מתכוין לאותו חלק שמודה לו חבירו כו'. נ''י: