Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Bava Kamma
1:1א׳:א׳
1 א

ארבעה. מנינא למעוטי דר' אושעיא ודר' חייא (דמנו נמי לנזקי גופו). דתנא דידן בנזקי ממונו קמיירי בנזקי גופו לא קמיירי. גמרא:

2 ב

להנך דכתיבי בקרא בהדיא. רש''י:

3 ג

נזיקין. שעושין נזק. ונזקין שם ההיזק. הר''ן. ועתוי''ט:

4 ד

כיחו רוק הפה. ניעו לחות החוטם. רש''י וע''ע. תולדה דבור לקמן מ''ג, ופ''י דב''מ מ''ד:

5 ה

והא דלא נקט שן. דה''א אפילו היכא דאין הנאה להיזקה ולפיכך נקט לישנא דמבעה דמשמע לישנא דגלויי כו' דהיינו להנאתה. שפעמים נגלין פעמים נכסין דהיינו בשעת אכילה. נ''י:

6 ו

וההבער. יש להקשות אמאי לא תני אש. וי''ל דאש יש. להבין מסתמא שהוא בענין שדולק האש בשל חבירו וקרא קאמר כי תצא אש אפילו מעצמה לכך קאמר ההבער והוא לישנא דקרא לא תבערו וכו', ומיירי מסתמא דבשלו הוא מדליק ה''נ דכוותיה. ועתוי''ט:

7 ז

לא הרי כו'. פירוש אין קולתו של שור כקולתו של מבעה. דה''א רגל כו', כמ''ש הר''ב. ולפיכך אי כתב רחמנא שור לא אתי מבעה מניה שהיא קיל מניה. והא דלא שנאה משנתינו הק''ו כמו שאמר לא זה וזה כו', משום דחד מחד קל למצוא חומר באחד מבחבירו. תוספ' וע''ע:

8 ח

האש. והא דלא הדר ותני לא הרי האש כהרי שניהם כדקא הדר ברישא, משום דטרחא ליה מלתא. נ''י. ס''ל דיש באש מה שאין בשניהם לפי שכח אחר מעורב בו ואין הולך. לדעתו כמו שורו. ועתוי''ט:

9 ט

אבל מבור לחוד לא נפיק דאיכא למפרך מה לבור שתחלת עשייתו לנזק כו' והתנא האריך, להגדיל תורה ויאדיר. תוספ':

10 י

דכתיב ובער בשדה אחר. רש''י:

11 יא

כדי נסיב לה, דהא בור איצטריכא ליה למכתב, דלא אתי מכולהו, כדתנן במתניתין:

12 יב

ולר''י דמ''ה פ''ו דמחייב טמון, י''ל כמו שכתבו התוספות דהמ''ל דכולהו אצטריך למכתב, דאי הוה נפקי מבור הוה פטרי בהו כלים. ולר''י אה''נ דאצטריך מש''ה:

13 יג

אע''ג דלא דמי לחד מהני אבות אי יכולין לאתויי מתרתי או מתלת או מטפי בהצד השוה לחיובא מחייבינן ליה. הר''ן:

14 יד

ושמירתן כו'. שנתחייבת בשמירתן מחמת שהם ממונך. או שנמסרו לך לשמרן. או שעשית בהם מעשה שתתחייב בשמירתן כו'. לאפוקי היכא דמסרינהו לאחרים לנטרינהו כדחזי ופשע בהן השומר דהשני חייב והראשון פטור. ולאפוקי נמי היבא דנטרינהו כאורחייהו ואזיק דפטור. נ''י:

15 טו

חב. האי תנא ירושלמי הוא דתני לישנא קלילא, ולא תני חייב. גמרא:

16 טז

תשלומי. להכי נקט לשון השלמה, דפחת נבלה משעת מיתה עד שעת העמדה בדין, דניזק הוי. והמותר משלם לו מזיק. בגמרא דף י. וה''ה דשבחה דבין מיתה להעמדה בדין, דניזק הוי. נ''י. ועתוי''ט:

17 יז

דהא מיטב שדהו דהאיך דקא משלם משמע. גמרא:

18 יח

וילפינן מבור דכתיב ביה ישיב לרבות שוה כסף. נ''י: