באתי לבקש מאתכם שלא תצטערו כלל וכלל, כמה שהבטיחו לי אמתית, וגם לא תדאגו (נ"א: שהבטיחה לי אמי תחיה, וגם מה תדאגו?), הנה אנשים נוסעים על כמה שנים בשביל ממון, מניחים נשותיהן וגם הם נע ונד בחוסר כל. ואני תודה לאל, נוסע לארץ הקדושה שהכל מצפים לראותה, חמדת כל ישראל (נ"א: וחמדת השם-יתברך, כל העליונים והתחתונים תשוקתם אליה), ואני נוסע בשלום ברוך ה'. וגם את יודעת שהנחתי ילדי שלבי הומה עליהם וכל ספרי היקרים, והייתי כגר בארץ אחרת והנחתי הכל כו'. I ask you to refrain from becoming sad, as you truly promised me, and not to worry (or: as Mother promised me - besides, what is there to worry about?). It is common for men to leave their wives in order to travel and wander destitute for years to make money. But I, thank G-d, am traveling to the Holy Land - which everyone longs to see - the Jewish people's Most Beloved (or: Hashem's Most Beloved, desired by all heavenly and earthly beings). And I am traveling in peace, thank G-d. You are also aware that I have left behind my children, for whom my heart moans, and all my precious books, and I am as a stranger in a foreign country. Yes, I have left everything behind etc.
וידוע, כי כל העולם-הזה הכל הבל, וכל השעשועים הכל כלא, ואוי להרודפים אחר ההבל אין בו מועיל. ואל תקנא בעושר, כי "יש וגו' עשר שמור לבעליו לרעתו", "כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב" וגו', "כל- עומת שבא כן ילך, ומה-יתרון לו שיעמל לרוח" (קהלת ה, יב - טו). "ואלו חיה אלף שנים פעמים" וגו', (קהלת ו, ו). "כי אם-שנים הרבה יחיה האדם בכולם ישמח, ויזכר את-ימי החשך, כי-הרבה יהיו כל -שבא הבל" (קהלת יא, ח). "ולשמחה מה-זה עשה" (קהלת ב, ב). כי מחר תבכה מאשר היום תשחק. ואל תקנא בכבוד המדומה ההבל, והזמן בוגד והוא כמאזנים: יגביה הקל וישפיל הכבד. והעולם דומה לשותה מים מלוחים, ידמה לו שמרוה, וצמא יותר (מבחר הפנינים). "אין אדם מת וחצי תאותו בידו" (קהלת רבה, א). "מה-יתרון לאדם בכל-עמלו" וגו' (קהלת א, ג). זכור הראשונים אשר היו לפנינו, שכל אהבתם וחמדתם ושמחתם כבר אבדה (שם) ומקבלים על זה דינים מרובים. ומה-הנאה לאדם שסופו לפרוש לעפר רמה ותולעה, וכל הנאות יתהפכו לו בקבר למרה והמות כרוך באדם. ומה העולם-הזה, כי כל ימיו כעס ומכאובים, גם בלילה איננו מניח לו לישון, והמות אינו מקווה, והכל יביא במשפט, על כל דיבור, ולא נאבד אפילו דיבור קל. It is well-known that this world is all emptiness, that every amusement is worthless, and woe is anyone who pursues vanity, which is worthless. And don't envy the rich, for "riches are hoarded by their owner to his misfortune" (Koheles 5:12); "As he had come from his mother's womb, naked will he return...exactly as he came he must depart, and what did he gain by toiling for the wind?" (ibid. 14, 15); "Even if he should live a thousand years twice over, but find no contentment - do not all go to the same place?" (Ib. 6:6); "Even if man lives many years, let him rejoice in all of them, but let him remember that the days of darkness will be many. All that comes is futility" (ib. 11:8); "And of joy, what does it accomplish?" (ibid. 2:2). Tomorrow you will cry for having laughed today. Do not lust after imaginary honor, for it is worthless and time is a traitor: it is like scales, which lift the light and lower the weighty. The world is like one who drinks salty water: he thinks it quenches his thirst, but it only makes him thirstier. No one leaves the world with even half his cravings fulfilled (Koheles Rabbah 1). "What profit does one have from all his toils under the sun" (Koheles 1:3)? Remember our predecessors, all of whose love, desire and joy have ceased to exist (see Koheles 9:6), but who are being judged severely for them. And of what benefit is gratification to man - whose end is dust, maggots and worms, as he is bound to die - when all his enjoyments turn to bitterness in the grave? And what is this world, whose days are full of anguish and pain which prevent one from sleeping? Neither is death a mikveh. Man will be judged for everything he says; even the slightest expression is not overlooked.
ולכן אני מזהירך, שתרגיל בכל היותר לישב יחידי, כי חטא הלשון על כולו. כמאמר חכמינו ז"ל (תוספתא פאה, א), "אלו דברים שאדם אוכל כו' ולשון הרע כנגד כולם". ומה לי להאריך בזה העוון החמור מכל- העבירות. "כל-עמל האדם לפיהו" (קהלת ו, ז), אמרו חכמינו ז"ל, שכל-מצותיו ותורותיו של אדם אינו מספיק למה-שמוציא מפיו. "מה אומנותו של אדם בעולם-הזה, ישים עצמו כאלם" כו' (חולין פט, א). וידביק שפתותיו כשתי ריחים כו'. וכל כף הקלע הכל בהבל פיו של דברים בטלים, ועל כל דיבור הבל, צריך להתקלע מסוף העולם ועד סופו. וכל זה בדברים יתרים. אבל בדברים האסורים, כגון: לשון-הרע וליצנות ושבועות ונדרים ומחלוקת וקללות, ובפרט בבית-הכנסת ובשבת ויום-טוב, על אלו צריך לירד לשאול למטה הרבה מאד, ואי-אפשר לשער גודל היסורין והצרות שסובל בשביל דיבור אחד (זהר), ולא נאבד אפילו דיבור אחד שלא נכתב. בעלי-גדפין הולכין תמיד אל כל אדם ואדם ואין נפרדים ממנו וכותבין כל דיבור ודיבור, "כי עוף השמים יוליך את-הקול, ובעל כנפים יגיד דבר" (קהלת י, כ). "אל-תתן את-פיך לחטיא את-בשרך ואל-תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף" וגו' (קהלת ה, ה). ובכל אשר צריך לך, תקח הכל על-ידי שליח, ואף אם הוא פעמים ושלש ביקר, "היד ה' תקצר" וגו' (במדבר יא, כג). השם יתברך זן מקרני ראמים עד ביצי כנים (עבודה זרה ג, א), ונותן לכל אחד ואחד די מחסורו. ובשבת ויום-טוב אל תדברו כלל מדברים שאינם נצרכים מאד. וגם בדברים הנצרכים למאד תקצרו מאד, כי קדושת שבת גדולה מאד, "ובקושי התירו לומר שלום בשבת" (ירושלמי שבת, וכן בתוספת שבת דף קיג). ראה, בדיבור אחד כמה החמירו. ותכבד את השבת מאד כאשר היה לפני, ואל תצמצם כלל, כי "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש-השנה ועד יום-הכיפורים, חוץ מהוצאות שבתות והוצאות יום-טוב וכו'. (ביצה טז, א). Therefore, I exhort you to train yourself to sit as much as possible, because the sin of the tongue is the most severe, as our Sages said (Tosefta Pe'ah 1): "These are the things...and lashon hara is equivalent to them all." I don't have to elaborate on this most serious sin of all. "All man's toil is for his mouth" (Koheles 6:7). Our Sages said that all man's mitzvos and teachings are not enough to counterbalance what comes out of his mouth. "What should be a man's pursuit in this world? He should be silent" (Chullin 89a). One must seal his lips as tight as two millstones. Idle words are like powerful weapons which can reach from one end of the world to the other. Now, this is true concerning mere excessive speech. Where forbidden speech is concerned - e.g. lashon hara, mocking, swearing, vowing, fighting and cursing - especially in the synagogue, and on Shabbos and Yom Tov - for every utterance of this type it is impossible to imagine the pain and suffering one will receive (Zohar)! No word is lost; everything is recorded. Winged beings attach themselves to everyone, recording all they say. "For a bird of the skies may carry the sound, and some winged creature may tell the matter" (Koheles 10:20). "Let not your mouth cause your flesh to sin, and do not tell the messenger that it was an error. Why should G-d be angered by your speech and destroy the work of your hands?" (ibid. 5:5). Purchase all your needs through a messenger, even if this would cost two or three times as much. "Is there a limit to what G-d can provide?" (Bamidbar 11:23). Hashem feeds all creatures, from the greatest to the smallest (see A.Z. 3), and provides all their needs. And on Shabbos and Yom Tov do not speak at all about things that are not urgent, and be brief even with what is important, for the Shabbos is very holy and our Sages barely permitted the exchange of greetings on it (Yerushalmi Shabbos, and Tosfos Shab. 113). See how strict they were concerning even a single expression! Continue to give great honor to the Shabbos as when I was there. Do not cut back [on your Shabbos] expenses, since "Man's entire sustenance [for the year is fixed for him from Rosh Hashana to Yom Kippur,] except [the expenditure for Sabbaths and Festivals,] etc." (Beitzah 16a).
וגם באתי לבקש מאתך מאד מאד בבקשה גדולה ועצומה ושטוחה, שתדריך את בנותיך מאד שלא יצא מפיהם קללה ושבועה וכזב ומחלוקת, רק הכל בשלום, באהבה ובחיבה ונחת. והנה יש לי כמה ספרי מוסר עם לשון אשכנז, יקראוהו תמיד, וכל-שכן בשבת קדש-קדשים לא יתעסקו אלא בספרי מוסר. והנה תדריכם תמיד בספרי מוסר. ועל קללה ושבועה וכזב, תכה אותם ולא תרחם עליהם כלל, כי חס-ושלום בקלקול הבנים יענשו אב ואם מאד. והבזיון בעולם-הבא, "את-אביה היא מחללת" (ויקרא כא, ט). "כמאן קרינן לרשע בן- צדיק, רשע-בן רשע" כו' (סנהדרין נב, א). וכן שאר דברים, לשון-הרע ורכילות, ושלא יאכלו וישתו כי אם בברכה ראשונה ואחרונה, וברכת-המזון וקריאת-שמע והכל בכונה. ועיקר הכל שלא יצאו חס-ושלום מפתח ביתם ולחוץ, ושיצייתו ויכבדו אותך ולאמי ולכל הגדולים בשנים מהם, וגם כל מה שכתוב בספרי מוסר יקיימו. I also implore and plead with you to guide your daughters very carefully to refrain from cursing, swearing, lying and fighting. Rather, everything they do should be done peacefully, with love, affection and gentleness. I have left behind several Yiddish books on Mussar (morality). See that [the children] read them constantly, especially on the Holy Shabbos, when Mussar is the only thing they should read. Always instruct them according to Mussar books. Don't hold back from hitting them when they curse, swear or lie. Don't be lenient with them, because parents will be punished severely for the corruption of their children, G-d forbid. And even if one constantly teaches them Mussar, but they do not follow it, one's sorrow and shame in the World-to-Come will be great. As it is written (Vayikra 21:9), "She defiles her father" - [in such a case] the son of a righteous man is called "the son of a wicked man" (Sanhedrin 52a). Similarly, in other matters, lashon hara and gossip. Their eating and drinking should always be preceded and followed by the appropriate blessings. They must be careful to say the blessings, Birkas Hamazon and Krias Shema with proper kavanah (intent). Most importantly, they must not wander outside the home and must obey and respect you and my mother and all their elders. They also need to observe all that is written in the Mussar books.
גם לבניך שיחיו תגדל אותם בדרך הישר ובנחת, ותשלם שכר-למוד ותחזיק מלמד בביתך ולא תצמצם בשכרו, כי כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש-השנה חוץ מתשר"י [תלמוד תורה, שבתות, ראשי חודשים, ימים טובים] (ביצה טז, א). וגם הנחתי להם ספרים. ולמען השם תדריכם בטוב ובנחת. וגם תשגיח על בריאותם ומזונותם תמיד שלא יחסר להם, ושילמדו מקודם כל החומש, שיהיו רגילים כמעט בעל- פה, ואל יכביד עליהם כי אם בנחת. כי הלימוד אינו נקבע באדם, כי אם בישוב ובנחת. ותפזר להם פרוטות וכיוצא. Raise your own children as well correctly and sensitively, and pay their tutor well, for "Man's entire sustenance for the year is fixed for him from Rosh Hashanah...except TiShReY (Talmud, Shabbos, Rosh Chodesh and Yom Tov - Beitzah 16a). I have also left books for them. For Hashem's sake, guide them well and gently. Take care of their health and make sure that they always have enough to eat. First have them learn the entire Chumash, seeing to it that they know it almost by heart. The learning must be done without undue pressure, rather gently, because it is best absorbed when one is relaxed. Give them coins, etc., as a reward.
ועל זה תתן תמיד דעתך, והשאר הכל הבל. כי מאומה לא ישא אדם בעמלו, רק שתי חליפות בגדים לבנים. גם "אח לא-פדה וגו' (תהלים מט, ח) אל-תירא כי-יעשר איש וגו', כי לא במותו" וגו' (תהלים יז, יח). ואל תאמר אניח לבני חק בשאול וגו'. בני- אדם דומין לעשבי השדה, הללו נוצצין והללו נובלין (עירובין נד, א). כל אחד נולד במזלו ובהשגחת אל עליון ברוך-הוא, והם שמחים במותו והוא יורד לשאול. "ריש-לקיש הניח לבניו קבא דמוריקא, קרי אנפשיה (תהלים מט, יא): 'ועזבו לאחרים חילם'" (גיטין מז, א). אוי ואבוי על שכולם חושבים להניח לבנים, ואין יתרון מבנים ומבנות רק בתורתם ובמעשיהם הטובים, אבל מזונותם קצובים להם. גם-כן ידוע (ברכות יז, א): "אגרא דנשי באקרויי בניהו" כו' . Always focus your attention on these matters and not on others, because all else is trivial. For man can salvage nothing from his labor to take with him (see Koheles 5:14), except two white garments (shrouds). Also (Tehillim 49), "A man will not redeem his brother...Fear not when a man grows rich...For when he dies, he shall carry nothing away...." Don't say, "I will leave a portion for my children" - who will tell you in the grave? The children of man are like grasses of the field, some blossom and some fade (Eruvin 54a). Everyone is born under his constellation and Divine Providence. They are glad when he dies and he goes into the nether world. [At his death] Resh Lakish left his children a kav of saffron, and he applied to himself the verse (Tehillim 49:11), "...and they leave their wealth to others" (Gittin 47a). Woe to all who plan on leaving [wealth] to their children! The only reward from sons and daughters is through their Torah and good deeds. Their sustenance is fixed for them. It is also known that women earn merit by making their children learn Torah etc. (Berachos 17a)
ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (תנא דבי אליהו רבא פרק ט), אין לך אשה כשרה בנשים, אלא כשעושה רצון בעלה, וכל-שכן שאני כותב לך דברי אלהים חיים, ובטוח אני שתעשה ככל אשר כתבתי, אף-על-פי-כן באתי להזהירך באזהרה כפולה, שלא תשנה דבר מכל אשר כתבתי. ותקרא את האיגרת הזאת בכל שבוע, ובפרט בשבת קודם האכילה ובתוך הסעודה, שלא ידברו דברים בטלים חס-ושלום וכל-שכן וחס-ושלום בלשון- הרע וכיוצא בהם. Our Sages said (Tanna D'Vei Eliyahu Rabba 9): "The only proper wife is one that does her husband's will." Of course, I am writing you words of the Living G-d. Therefore, I am certain that you will follow all that I have written. Nevertheless, I wish to strongly advise you not to deviate from anything that I have written. Read this letter every week, especially on Shabbos before and during the meal, in order to prevent idle talk and, even worse, lashon hara and the like, G-d forbid.
ובבקשה לכולכם על הנכתב לעיל שתדריך בניך ובנותיך, ועיקר בדברים רכים בדברי מוסר המתיישב על הלב, ובפרט אם נזכה לבוא לארץ-ישראל, כי שם צריך לילך מאד בדרכי ה', ולכן תרגילם. כי הדיבור והמדות צריך הרגל רב. וההרגל על כל דבר, שלטון (שערי תשובה לר"י). "וכל ההתחלות קשות" (מכילתא יתרו). ואחר-כך (נ"א: טוב לו) "ואזל לו אז יתהלל" (משלי כ, יד). כי הרשע יודע בעצמו שרע ומר דרכו, אך שקשה לו לפרוש. וזה כל האדם, לא יניח לו לחפצו "במתג-ורסן עדיו לבלום" (תהלים לב, ט). ועד יום מותו צריך האדם להתייסר, ולא בתעניתים וסיגופים רק ברסן פיו ובתאותו, וזהו התשובה, ולזה כל פרי העולם-הבא, כמו שכתוב (משלי ו, כג): "כי נר מצוה" וגו', אבל "ודרך חיים תוכחות מוסר", וזהו יותר מכל התעניתים וסיגופים בעולם. וכל רגע ורגע שהאדם חוסם פיו זוכה בשבילו לאור הגנוז שאין מלאך ובריה יכולים לשער (מדרש). ואומר הכתוב (תהלים לד, יג - יד): "מי-האיש החפץ חיים, אהב ימים וגו' נצר לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה", ובזה יכופר לו כל עון וניצול משאול תחתית, כמו שכתוב (משלי כא, כג): "שמר פיו [מאכילה ושתיה יתרה] ולשונו [מדברים בטלים], שמר מצרות נפשו". "מות וחיים ביד-לשון" (משלי יח, כא). אוי למי שממית עצמו בשביל דיבור אחד. "ואין יתרון לבעל הלשון " (קהלת י, יא), ולכל יש רפואה חוץ כו'. והעיקר שלא תדבר בשום אדם בשבחו וכל שכן בגנותו, כי מה-לו לאדם בדבר זרות. "שוחה עמוקה פי זרות, זעום ה' יפל-שם" (משלי כב, יד). I reiterate my request that you guide your sons and daughters with words of kindness and Mussar that will find a place in their heart. This is true especially if we merit to arrive in Eretz Yisrael, because one must be extra cautious to follow Hashem's ways there. Therefore, train them well, since one must work hard on one's speech and character traits, and only through good habits can we control ourselves (Shaarey Teshuvah). All beginnings are hard (Mechilta Yisro). But afterwards, one is worthy of praise (Mishlei 20:14). For the wicked person knows that he is taking the wrong path, but it is hard for him to change. But this is man's main task, not to go after his desires, but (Tehillim 32:9) "to restrain himself with a bit and bridle when he is being groomed." Man must deprive himself until he dies, not by fasting or asceticism, but by controlling his mouth and desires. This is teshuvah. And this is the whole reward of the World-to-Come, as it is written (Mishlei 6:23): "For the commandment is a lamp and the Torah is a light" - but "the way to life is the rebuke that disciplines." And that is worth more than any amount of fasting and self-affliction! For every second that man controls his tongue, he merits some of the "hidden [by Hashem for the righteous] light," something which no angel or [other] creature can imagine (Midrash). And it is stated (Tehillim 34:13,14): "Who is the man who desires life, and loves days that he may see good? Guard your tongue from evil, and your lips from speaking deceitfully." This will atone for any sin and save one from Gehinnom, as we find (Mishlei 21:23): "He who guards his mouth [from too much eating and drinking] and tongue [from idle words] guards himself from trouble." Also (ib. 18:21): "Death and life are in the power of the tongue." Woe to one who gives away his life for one word! Then what advantage is there to one who has a tongue (see Koheles 10:11)? And, "Everything has a cure except, etc." It is most important to refrain from speaking words of praise about anyone. How much more so does this apply to speaking ill of anyone! Why must one speak about others? "The mouth that speaks strangely is a deep pit; he who angers Hashem falls into it" (Mishlei 22:14).
ועיקר הגדר בבדידות, שלא תצא חס-ושלום מפתח ביתך חוצה, ואף בבית-הכנסת תקצר מאד ותצא. ויותר טוב להתפלל בבית, כי בבית-הכנסת אי-אפשר להינצל מקנאה, ולשמוע דברים בטלים ולשון-הרע. ונענשין על-זה, כמו שאמרו (שבת לג, א): "אף שומע ושותק" כו'. וכל-שכן בשבת ויום-טוב שמתאספין לדבר, יותר טוב שלא תתפלל כלל. ותישמר שלא תלך לבית הקברות כלל וכלל. (נ"א: ששם מתדבקין הקליפות מאד וכל שכן בנשים), וכל הצרות והעוונות באים מזה. וגם בתך יותר טוב שלא תלך לבית- הכנסת, כי שם רואה בגדים טובים ומתקנאת ומספרת בבית, ומתוך זה באין ללשון- הרע ולשאר דברים. אלא תדבק במוסר תמיד ואל תקנא בעולם- הזה, הכל הבל מעשה תעתועים, "שבן-לילה היה" וגו' (יונה ד, י). כי "אם-יעלה לשמים שיאו" וגו' (איוב כ, ו). "כי לא לעולם חסן, ואם-נזר" וגו' (משלי כז, כד). ואף בשעתו הוא הבל אין בו ממש ומאוס ובזוי בעיני כל בעל-שכל. אוי ואבוי למי ששוגה בו. ותקנא ביראת ה' (משלי כג, יז). ולא תאמר במה אזכה לעולם-הבא, איני יכולה לעשות? "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים" (ברכות יז, א). Concerning solitude, the main thing is to remain at home. Even your visit to the synagogue should be very short. In fact, it is better to pray at home, for it is impossible to be spared from jealousy or from hearing idle talk or lashon hara in the synagogue. And one receives punishment for this, as we find (Shabbos 33a), "Also one who hears and is silent...." This is even the more so on Shabbos and Yom Tov when they gather to talk - It is then better that you don't pray at all. Refrain also from going to the cemetery (especially women), as it leads to all kinds of sorrow and sin. It is also advisable that your daughter not go to the synagogue, because she'll see beautiful clothes there, become jealous and talk about it at home. This will lead to lashon hara, etc. She should rather cling to Mussar and not become jealous of anything in this world, where everything is vanity and illusions, appearing and disappearing overnight (Yonah 4:10). "Though he grows as high as the sky, his head reaching the clouds, he perishes forever..." (Iyov 20:6,7). "For property does not last forever, or a crown for all generations" (Mishlei 27:24). And even while it exists it is worthless, loathsome and disdained by any sensible person. Woe to him who is impressed by it. Envy only the fear of Hashem (ib. 23:17). She should not say, "How can I earn a share in the World-to-Come? - I can't do it!" For we have learned (Berachos 17a): "One may do much or one may do little, provided he directs his heart to heaven."
ולמען ה' שתפריש את החומש כאשר צויתיך ואל תפחות כאשר הזהרתיך, כי בפחות מזה עוברים כל רגע על כמה לאוין ועשין, ושקול כאילו כפר בתורה הקדושה חס- ושלום. For the sake of Hashem, give a fifth of all earnings to charity. Do not give less, as I have already warned you, because that causes the transgression of several positive and negative mitzvahs every minute! It also implies a rejection of the Holy Torah, G-d forbid.
אבל העיקר לזכות לעולם-הבא בשמירת פיו, וזהו יותר מכל התורה והמעשים, ואלו נקראים "נשים שאננות" (ישעיה לב, ט), כי הפה קדש קדשים. But the main way to merit Olam Haba is by guarding one's tongue. That is worth more than all the Torah and good deeds. This is the meaning of (Isaiah 32:9) "tranquil women" (Berachos 17a) because the mouth is the holiest of the holy.
ובספרים שלי יש "משלי" עם לשון אשכנז, למען השם שיקראו בכל יום. והוא יותר טוב מכל ספרי מוסר. וגם ספר "קהלת" יקראו תמיד לפניך, כי שם מהביל עניני העולם-הזה, ושאר ספרים. אבל חס-ושלום לא תהיה התכלית הקריאה לבד, כי בזה אין מתפעל האדם. גם כמה בני-אדם קורין בספרי מוסר ואינם מתפעלים, והוא בשביל הנזכר למעלה. ועוד בשביל יציאתם בלא הבנה, (נ"א: בין הבריות), כי זה מאבד את הכל. והמשל, הזורע בלא חרישה, שיחטוף הרוח וישביע עופות כו', והוא בשביל שאין יכול לחסום עצמו ולגדור, והוא כזורע בלא גדר ואוכלין החזירים וירמסון. ויש שזורע על האבן, והוא לב האבן שאינו נכנס בו כלל, וצריך להכות את האבן עד שיתפוצץ. לכן כתבתי לך שתכה את בנינו אם לא ישמעו לך, ו"חנוך לנער על-פי דרכו" (משלי כב, ו). ועיקר בחינוך. Among my books is a copy of Mishlei with Yiddish translation. For the sake of Hashem, have them read it daily. It is better than any Mussar book. They should also read Koheles a lot because it points out the vanity of this world, and other books as well. But G-d forbid that reading should be the objective! Reading Mussar alone does not necessarily move one to act differently. Going out into the world without a good understanding of it defeats the whole purpose. It is like one sows without having plowed; the wind and birds will carry the seeds away because they aren't closed off and protected. So is he who merely reads Mussar like him who plants without a fence; pigs will eat and trample on everything. Some plant on stone. This is comparable to a heart of stone which cannot be penetrated unless it is struck until it breaks open. That's why I wrote you to hit our children if they don't obey you. "Train a lad in the way he ought to go" (Mishlei 22:6). This is an important principle of education.
וגם את חתני אני מזהיר בכל זה, שיקרא לפניהם כנזכר למעלה, ושיהא לימודו לשם שמים, ולמען השם יחנך עצמו בזה. ואל ישגיח על האומרים, כי הנער אין צריך לזה חס- ושלום, אדרבה "חנוך לנער" וגו'. קליפת האגוז ירוקה נוחה להסיר כו'. ועיקר הכל הוא, כי בזה זוכה אל הכל, כמו שאמרו חז"ל (משנה אבות ו, א): "רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה כו' ולא עוד" כו'. ותלמד מסכת אבות ובפרט בפרקי אבות דרבי נתן, ומסכת דרך-ארץ קדמה לתורה. ותכבד לחמותך, ולחמותך הזקנה תכבד מאד. ועם כל אדם תתנהג בדרך-ארץ בנחת ובכבוד. I also wish to appeal to my son-in-law to adhere to all the above. Read to the children as I have stated and learn for the sake of Heaven. Become well-versed in it for Hashem's sake. Don't pay attention to those who say that it is unnecessary for the child, G-d forbid. To the contrary, "Train a lad, etc." It is easier to remove the skin of a nut before it hardens into a shell. Most importantly, it is through such study that one merits everything, as our Sages stated (Avos 6:1): "Rabbi Meir said, 'Whoever studies Torah for its own sake merits many things; furthermore, the whole world is worthwhile for his sake alone.'" You should study Tractate Avos, especially Avos D'Rabbi Noson, and Tractate Derech Eretz, since Derech Eretz (good manners) are more important than Torah study. Honor both your mother-in-law and your children's great grandmother. Also always treat everyone with politeness and respect.
אהובתי אמי, ידעתי שאינך צריכה למוסר שלי, כי ידעתי כי צנועה את, אף-על-פי-כן יקראו לפניך האיגרת הזאת, כי הם דברי אלהים חיים. ומבקש אני מאד ממך בבקשה שטוחה, שלא תצטערי בשבילי, כאשר הבטחת לי. ואם ירצה ה', אם אזכה להיות בירושלים עיר הקדש אצל שער השמים, אבקש בעדך כאשר הבטחתי. ואם נזכה נתראה יחדו כולנו, אם ירצה בעל הרחמים. וגם באתי לבקש לאשתי שתכבד את אמי, כמו שכתוב בתורה, ובפרט לאלמנה, שעון פלילי מאד לצערה, אפילו בתנועה קלה. וגם לאמי בקשתי, שיהא שלום בין שתיכן, ואשה את רעותה תשמח בדברים טובים, כי זה מצוה גדולה לכל אדם, ו"שואלין לאדם בשעת הדין כו', המלכת את חברך בנחת-רוח", הרי צריך שימליכהו בנחת, ובזה רוב התורה לשמח לאדם. ואף אם תעשה אחת מכם שלא כהוגן, תמחלו זו לזו ותחיו למען ה' בשלום. וכן לאמי בקשתי שתדריך את בני ובנותי בדברים רכים שיקבלום ותשגיח עליהם. ולבני ולבנותי אני מצוה שיכבדו אותה. וגם ביניהם לא ישמע ריב וכעס כלל, אלא הכל בשלום. My Dear Mother, I know that you don't need my advice, because you are very modest. Nevertheless, I wish someone would read this letter to you, for it consists of words of the Living G-d. I beg of you not to grieve over me, as you promised me, and G-d willing, if I merit to arrive at the gate of heaven in the holy city of Jerusalem, I will pray for you as I promised. And if we deserve it, we shall all be reunited, please G-d. I also ask my wife to honor my mother, as the Torah dictates, especially since she is a widow to whom it is a grave sin to cause even the slightest pain. I also ask you, Mother, to please cause peace to reign between you, and that you should strive to bring happiness one to the other. This is a great mitzvah incumbent upon everyone, as we find (Reishis Chochmah): "When man is judged, he will be asked,''Did you make your fellow a king over you?'' We see that one must gladly enhance his friend's honor. In fact, the main goal of the Torah is to bring joy to man. Even if one of you should happen to act improperly, excuse each other and live in peace for Hashem's name. I also ask of you, Mother, to supervise and guide my children with gentle words, so that they will accept them. I instruct my sons and daughters to honor her, and not to fight among themselves at all, but to settle everything peacefully.
ובעל השלום יתן לכם ולבני ולבנותי וחתני ואחי וכל ישראל חיים ושלום. May the Master of Peace grant you, my sons, daughters, sons-in-law, brother and all Israel life and peace.
מנאי אהובכם אליהו במוהר"ר שלמה זלמן זצלה"ה Your loving Eliyahu the son of R. Shlomo Zalman ztz"l