Ibn Ezra on Psalms
1:1א׳:א׳
1 א

בשם אל אקראה חפצי למלאות    והוא עזרי להחל גם לכלות:
לגלות מספרי דקדוק ומלות    ופירוש טעמי ספר תהלות:
אגדל אל אשר כל הגדולות    למול אחת גדולותיו נקלות:
ברוח פיו יסובב העגלות    ויריץ כל צבאיו על מסלות:
רצונו תעשנה כל המולות    עלילותיו פליאות גם מגולות:
הדרו אערוך תמיד במלות    יקרות כי בכתם לא מסולות:
משוש לבי פני צורי לחלות    וכל חפצי לכונן לו תפלות:
ובשמו אכתבה ספר תהלות    והוא עזרי להחל גם לכלות:
נאם אברהם בן רבי מאיר אבן עזרא הספרדי
זה ספר תהלות יש בו מזמורים ושם המשורר או המחבר כתוב בראש המזמור ויש מהם רבים בלא זכר שם המשורר כמזמור הראשון גם השני ומזמור יושב בסתר עליון ואשר אחריו. ומחלוקת גדולה יש בינות המפרשים יש אומרים כי כל הספר לדוד והיה נביא והעד במצות דוד איש האלהים (נחמיה יב כד) וככה לא נמצא בספרינו כי אם על נביא ועוד שאמר בדבריו האחרונים רוח יי דבר בי (שמואל ב כג ב) כמו הדובר בי (זכריה א ט) ומלתו על לשוני (שמואל ב כג ב) ומצאנו שם ידותון מחובר עם דוד במזמור. והיה כן כי המזמור לדוד ונתנו לידותון לנגן כי הוא אחד מהמנצחים. וככה לשלמה אלהים משפטיך למלך תן נבואת דוד לשלמה בנו. ותפלה למשה היא לדוד ונתן המזמור לבני משה לשמואל ובניו. וככה כל מזמור לאסף ולבני קרח לאחד מבני הימן נכד שמואל שהיה מבני קרח ככתוב בספר דברי הימים (דה"א ו יח) ועל נהרות בבל גם אלהים באו גוים בנחלתך נבואת דוד שהתנבא לעתיד על דרך הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו (מלכים א יג ב). ויש אחרים אומרים כי אין בספר נבואה לעתיד ובעבור זה כתבוהו הקדמונים עם איוב ומגלות והעד מזמור ושיר ותפלה. ואמרו כי על נהרות בבל חברו אחד מהמשוררים בבבל וככה אמרו כי כל מזמור לבני קרח הוא לאחד מהמשוררים מבני בני הימן שהיו בבבל ודבריהם יורו על הגלות ולא ימצא ככה בדברי דוד. ואמרו כי גם אסף שם משורר היה בבבל ואיננו אסף המנצח שהיה בימי דוד. וככה איתן האזרחי חבר מזמור בהכרת מלכות בית דוד בימי צדקיהו. והמזמורים שאין כתוב עליהם שם לא ידעו המחברים זה ספר תהלות שם המחבר. וככה לבני קרח לאחד מזרעו ולא ידעו שמו ואשרי תמימי דרך דברי נער מנערי ישראל היה לו כבוד ממלכי בבל. והעד במה יזכה נער. צעיר אנכי ונבזה. גם ישבו שרים בי נדברו. ודעתי נוטה עם דברי הקדמונים כי זה הספר כולו נאמר ברוח הקודש ולמה תמהו ממלת שיר והנה שירת האזינו תוכיח. גם תפלה לחבקוק גם התנבא על לשון הצדיקים עד אנה יי שועתי ובספר ישעיה למה תתענו יי מדרכיך. וכל מזמור כתוב בראשו לדוד הוא לדוד או לאחד מן המשוררים המתנבאים על דוד על דרך לשלמה אלהים משפטיך למלך תן שגם הוא לאחד המשוררים על שלמה. ותפילה למשה הוא למשה. ומזמור לאסף גם הוא לאסף שהיה בימי דוד וכתוב עליו הנבא על ידי המלך (דה"א כה ב) ולבני קרח לבני הימן המשורר וכולם היו בימי דוד. וכתוב על הימן חוזה המלך ולשלמה לאחד המתנבאים על שלמה או על המשיח בנו כאשר נקרא שמו ודוד עבדי נשיא להם לעולם על דרך ואתה אל תירא עבדי יעקב והמזמורים שאין כתוב בראשם שם אדם יתכן שאינן לדוד אולי הם לדוד כמזמור הודו ליי קראו בשמו שאין שם שם דוד והוא לדוד וזה מפורש בדברי הימים כי דוד חברו על הארון ונתנו לאסף המשורר ולמה תמהו מפרשים בעבור שאין בתחילת הספר נבואת דוד. כי אין ספק בין הישראלים כי ספר בראשית משה אדוננו כתבו כי ככה קבלו אבותינו הקדושים ז"ל אע"פ שאין כתוב בתחלה וידבר השם אל משה:

2 ב

אשרי האיש - קדמונינו ז"ל אמרו: כי עמד קשה מן הלך וישב קשה מכולם, אם כן יהיו הלצים רעים מחטאים. ור' משה הכהן פירש: להיפך ואמר: כי טעם לא עמד אפילו לא עמד. ולפי דעתי: כי מלת רשעים הם שאינם עומדים על מתכונת אחת כדרך: והרשעים כים נגרש, כי השקט לא יוכל, וכן ובכל אשר יפנה ירשיע והוא ישקיט ומי ירשיע, ובעבור זה הזכיר עם רשעים הלך והוא המפותה ללכת בעצת רשע אחר ובדרך לא ידעה.

Our predecessors, their memory to blessing, said that stood is harder than went and sat is harder than all of them. If so, the insulters will be worse than sinners. And Rabbi Moshe the Kohen explained to the contrary, and said that the intention of did not stand is "didn't even stand". And according to my understanding, that the word wicked are those who do not stand on one standard(?)...

3 ג

ומלת חטאים – קשה ובעבור זה הזכיר דרך כי הוא הרגיל ללכת בה.

4 ד

ומלת ישב – קשה ממנה וככה דעת הקדמונים.

5 ה

ולצים - מגזרת: כי המליץ בינותם שהוא יגלה סוד ראובן לשמעון והלצים הם הפך הענוים, אם ללצים הוא יליץ ואחריו ולענוים יתן חן והענוים הם הביישנים, לדבר דבה ולתת דופי ולגלות סתרים ובקרית שמע ד' מתכונות הגוף והם בשבתך וההפך בלכתך, כי הנע הפך הנח ובשכבך הפך ובקומך, ובתהלות כתוב ישב כנגד בשבתך, גם הלך כנגד לכתך, גם עמד כנגד קם ולא הזכיר השכיבה, כי ברוב האדם ישן ומשפט לשון הקודש להכניס סימן אות לכל הפעלים כאשר הם עתידים, אמרו מן פעל יפעל וכאשר ירצו לדבר על זמן עומד ידברו בלשון עבר, גם בעתיד כמו וינועו אמות הסיפים והבית ימלא עשן. וככה לא הלך ובתורתו יהגה כי אין לו עסק וחפץ בהבלי העולם רק כל חפצו בתורת השם לעשות המצות.

6 ו

וטעם תורה - כי תורנו הדרך הישרה.

7 ז

ומלת יהגה – בלב וכמוהו והגות לבי תבונות גם בפה כמו ולשוני תהגה צדקך. ולאמרו ובתורתו יהגה ולא נכתב ובה יהגה דרך צחות, כי הנה מלת ישראל חמש פעמים בפסוק אחד.

8 ח

והזכיר יומם ולילה – כנגד ארבעה מתכונות הגוף.

9 ט

ומלת יהגה – בלב וכמוהו והגות לבי תבונות גם בפה כמו ולשוני תהגה צדקך.

10 י

ולאמרו ובתורתו יהגה ולא נכתב ובה יהגה דרך צחות, כי הנה מלת ישראל חמש פעמים בפסוק אחד.

11 יא

והזכיר יומם ולילה – כנגד ארבעה מתכונות הגוף.