לא יהיה כלי גבר וגו׳ כל עשה אלה. לא מצינו על שני דברים תיבת כל. אבל באמת נכלל כאן ד׳ אזהרות. ומדויק בפרש״י באזהרה ראשונה כ׳ שתהא דומה לאיש כדי שתלך וכו׳ ועל אזהרה שניה כ׳ לילך לישב כו׳ ולא כ׳ לשון כדי. והענין דהאיש משונה מאשה גם בטבע גם במנהג. שנוי הטבע א״א לשנות כרגע. כי אם בהרגל שעושה טבע שניה. אבל מנהג הבגדים אפשר לשנות כרגע. והכתוב הזהיר על שני דברים. א׳ על שינוי הטבע שלא יהיה כלי גבר היינו כל״ז שבטבע האשה לא תוכל לחגור חרב. אם לא שתרגיל עצמה בכך איזה משך ימים וא״כ הוא הכנה שאח״כ תוכל לשנות בגדיה ולילך בין האנשים. וממילא ג״כ להיפך שהאיש מוזהר שלא להרגיל בטבע נשים להתקשט וכדומה כדי שיוכל בקל להשתנות בבגדי אשה. ואזהרה שני׳ הוא שלא ילבש גבר שמלת אשה. היינו שנוי בגד עליון שמכסה כל הגוף ונקרא שמלה ולא יהיה ניכר עפ״י שנוי הטבע שלא הרגיל עצמו עדיין. ואין שנוי הבגד העליון הזה אלא תועלת לזו השעה שהולך בין הנשים. וכמו כן להיפך. והיינו כל עושה אלה. וע׳ נזיר ד׳ נ״ט: