Part 1, Chapter 1 חלק א', א׳
1 א

"פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים"

"Open ye the gates, that the righteous nation which keepeth the truth may enter in."--(Isa. 26:2.)

2 ב

'צלם' ו'דמות'. כבר חשבו בני אדם כי 'צלם' בלשון העברי יורה על תמונת הדבר ותארו; והביא זה אל הגשמה גמורה לאומרו "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" - וחשבו שהאלוה על צורת אדם - רצוני לומר תמונתו ותארו - והתחיבה להם ההגשמה הגמורה והאמינו בה; וראו שהם אם יפרדו מזאת האמונה יכזיבו הכתוב וגם ישימו האלוה נעדר אם לא יהיה גוף בעל פנים ויד כמותם בתמונה ובתואר אלא שהוא יותר גדול ויותר בהיר לפי סברתם והחומר שלו גם כן אינו דם ובשר - זה תכלית מה שחשבוהו רוממות בחוק האלוה: אמנם מה שצריך שיאמר בהרחקת הגשמות והעמיד האחדות האמיתית - אשר אין אמת לה אלא בהסרת הגשמות - הנה תדע המופת על כל זה המאמר אבל הערתנו הנה בזה הפרק היא - לבאר ענין 'צלם' ו'דמות': ואומר כי הצורה המפורסמת אצל ההמון - אשר היא תמונת הדבר ותארו - שמה המיוחד בה בלשון העברי 'תאר' - אמר "יפה תואר ויפה מראה" "מה תארו?" "כתואר בני המלך" ונאמר בצורה המלאכית "יתארהו בשרד... ובמחוגה יתארהו" - וזהו שם שלא יפול על האלוה ית' כלל - חלילה וחס: אמנם 'צלם' הוא נופל על הצורה הטבעית - רצוני לומר על הענין אשר בו נתעצם הדבר והיה מה שהוא והוא אמיתתו מאשר הוא הנמצא ההוא - אשר הענין ההוא באדם הוא - אשר בעבורו תהיה ההשגה האנושית. ומפני ההשגה הזאת השכלית נאמר בו "בצלם אלוקים ברא אותו": ולכן נאמר "צלמם תבזה" - כי ה'בזיון' דבק בנפש אשר היא הצורה המינית לא בתמונת האברים ותארם. - וכן אומר כי הסיבה בקריאת הצלמים 'צלמים' - היות המבוקש מהם ענינם הנחשב לא תמונתם ותארם; וכן אומר ב"צלמי טחוריהם" כי היה הנרצה מהם - ענין דחוק הזק ה'טחורים' לא תואר ה'טחורים'. ואם אי אפשר מבלתי היות 'צלמי טחוריהם' ו'צלמים' נקראים כן מפני התמונה והתואר יהיה אם כן 'צלם' - שם משתתף או מסופק יאמר על הצורה המינית ועל הצורה המלאכית ועל כיוצא בה מתמונות הגשמים הטבעיים ותאריהם: ויהיה הנרצה באמרו 'נעשה אדם בצלמנו' - הצורה המינית אשר היא ההשגה השכלית לא התמונה והתואר. הנה כבר בארנו לך ההפרך בין 'צלם' ו'תואר' ובארנו ענין 'צלם':

Some have been of opinion that by the Hebrew ẓelem, the shape and figure of a thing is to be understood, and this explanation led men to believe in the corporeality [of the Divine Being]: for they thought that the words "Let us make man in our ẓelem" (Gen. 1:26), implied that God had the form of a human being, i.e., that He had figure and shape, and that, consequently, He was corporeal. They adhered faithfully to this view, and thought that if they were to relinquish it they would eo ipso reject the truth of the Bible: and further, if they did not conceive God as having a body possessed of face and limbs, similar to their own in appearance, they would have to deny even the existence of God. The sole difference which they admitted, was that He excelled in greatness and splendour, and that His substance was not flesh and blood. Thus far went their conception of the greatness and glory of God. The incorporeality of the Divine Being, and His unity, in the true sense of the word--for there is no real unity without incorporeality--will be fully proved in the course of the present treatise. (Part II., ch. i.) In this chapter it is our sole intention to explain the meaning of the words ẓelem and demut. I hold that the Hebrew equivalent of "form" in the ordinary acceptation of the word, viz., the figure and shape of a thing, is toär. Thus we find "[And Joseph was] beautiful in toär ('form'), and beautiful in appearance" (Gen. 39:6): "What form (toär) is he of?" (1 Sam. 28:14): "As the form (toär) of the children of a king" (Judges 8:18). It is also applied to form produced by human labour, as "He marketh its form (toär) with a line," "and he marketh its form (toär) with the compass" (Isa. 44:13). This term is not at all applicable to God. The term ẓelem, on the other hand, signifies the specific form, viz., that which constitutes the essence of a thing, whereby the thing is what it is; the reality of a thing in so far as it is that particular being. In man the "form" is that constituent which gives him human perception: and on account of this intellectual perception the term ẓelem is employed in the sentences "In the ẓelem of God he created him" (Gen. 1:27). It is therefore rightly said, "Thou despisest their ẓelem" (Ps. 73:20); the "contempt" can only concern the soul--the specific form of man, not the properties and shape of his body. I am also of opinion that the reason why this term is used for "idols" may be found in the circumstance that they are worshipped on account of some idea represented by them, not on account of their figure and shape. For the same reason the term is used in the expression, "the forms (ẓalme) of your emerods" (1 Sam. 6:5), for the chief object was the removal of the injury caused by the emerods, not a change of their shape. As, however, it must be admitted that the term ẓelem is employed in these two cases, viz. "the images of the emerods" and "the idols" on account of the external shape, the term ẓelem is either a homonym or a hybrid term, and would denote both the specific form and the outward shape, and similar properties relating to the dimensions and the shape of material bodies; and in the phrase "Let us make man in our ẓelem" (Gen. 1:26), the term signifies "the specific form" of man, viz., his intellectual perception, and does not refer to his "figure" or "shape." Thus we have shown the difference between ẓelem and toär, and explained the meaning of ẓelem.

3 ג

אמנם 'דמות' הוא שם מן 'דמה' והוא כן דמיון בענין כאמרו "דמיתי לקאת מדבר" - לא שדמה לכנפיה ונוצתה אבל דמה אבלו לאבלה; וכן "כל עץ בגן אלוקים לא דמה אליו ביופיו" - דמיון בענין היופי; "חמת למו כדמות חמת נחש" "דמיונו כאריה יכסוף לטרוף" - כולם דמיון בענין לא בתמונה ובתואר. וכן נאמר "דמות כסא" "דמות הכסא" - דמיון בענין ההתנשאות והרוממות לא בריבועו ועוביו ואריכות רגליו כמו שיחשבו העניים; וכן "דמות החיות":

Demut is derived from the verb damah, "he is like." This term likewise denotes agreement with regard to some abstract relation: comp. "I am like a pelican of the wilderness" (Ps. 102:7); the author does not compare himself to the pelican in point of wings and feathers, but in point of sadness." Nor any tree in the garden of God was like unto him in beauty" (Ezek. 8); the comparison refers to the idea of beauty. "Their poison is like the poison of a serpent" (Ps. 58:5); "He is like unto a lion" (Ps. 17:12); the resemblance indicated in these passages does not refer to the figure and shape, but to some abstract idea. In the same manner is used "the likeness of the throne" (Ezek. 1:26); the comparison is made with regard to greatness and glory, not, as many believe, with regard to its square form, its breadth, or the length of its legs: this explanation applies also to the phrase "the likeness of the ḥayyot ("living creatures," Ezek. 1:13).

4 ד

וכאשר יוחד האדם בענין שהוא זר בו מאוד מה שאין כן בדבר מן הנמצאות מתחת גלגל הירח - והוא ההשגה השכלית - אשר לא ישתמש בה חוש ולא מעשה גוף ולא יד ולא רגל - דימה אותה בהשגת האלוה אשר אינה בכלי (ואם אינו דמיון באמת אבל לנראה מן הדעת תחילה). ונאמר באדם מפני זה הענין - רצוני לומר מפני השכל האלוקי המדובק בו - שהוא ב'צלם אלוקים ובדמותו' - לא שהאלוה ית' גוף שיהיה בעל תמונה

As man's distinction consists in a property which no other creature on earth possesses, viz., intellectual perception, in the exercise of which he does not employ his senses, nor move his hand or his foot, this perception has been compared--though only apparently, not in truth--to the Divine perception, which requires no corporeal organ. On this account, i.e., on account of the Divine intellect with which man has been endowed, he is said to have been made in the form and likeness of the Almighty, but far from it be the notion that the Supreme Being is corporeal, having a material form.