Geulat Olam on Pesach Haggadah
Magid, Ha Lachma Anya 3 מגיד, הא לחמא עניא ג׳

בע״ט חי"ה הרומז״ת משיב אמרים, קצת פירוש ההגדה שנים שלשה גרגירים, שלמי חגיגה זובחים לצעירי״ם, יהי כן בינ"י הנערים, קונטריס קטן גאולת עולם גימטריא ביאור ההגדה לחיים יוסף דוד אזולאי הי"ו ועוד הן ב"א טעם כעיקר אם בנהרי״ב, כי גאולת מצרים דין גרמא לגאולה העתידה במהרה בימינו בני ישראל בני חורים, כן יאמר ה' בונה ירושלם ונאספו שמה כל העדרים, וזה החלי בעזר משדי עושה אורים.

הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים. ראשי תיבות אלו גימטריא קי"ז שם רמז כי הגלות של מצרים היה קי"ז שנה כמ"ש רבינו אליעזר מגרמיזא זצ"ל בכ"י וכן כתוב בסדר עולם דמפטירת לוי עד שיצאו ישראל ממצרים קי"ז שנים, וא"כ שפיר נאה גימטריא זו כי הן השנים שהיו בגלות בארעא דמצרים.

כל דכפין ייתי ויכול וכו'. אפשר לפי פשוטו במ"ש פ' כל שעה (פסחים דף מ') אמר רב הונא בצקות של גוים אדם ממלא כריסו מהם בלבד שיאכל כזית מצה באחרונה באחרונה אין בראשונה לא מ"ט משום דלא עבד להו שימור ופירש"י באחרונה היא מצות אכילתה שעם הפסח היא נאכלת והוא חובת אכילתה דכתיב על מצות ומרורים אכלוהו ופסח נאכל על השבע עכ"ד, וז"ש הא לחמא עניא די אכלו וכו' כי בגלות נתקנה פסקא זו ובגלות רוב ישראל אוכלים בכל הפסח מצה משומרת משעת לישה דבשעת הדחק יוצא בה כמ"ש הגאון וכ"כ הרא"ש כלל כ"ד דחכמי צרפת ואשכנז סוברים כך ולצאת י"ח הרי"ף והרמב"ם דסברי מצה משעת קצירה רוב ישראל מצת מצוה אוכלים משעת קצירה ושאר הפסח אוכלים מצה משומרת משעת לישה, ואפשר דמ"ש הא לחמא עניא מדבר על מצה שאוכלים בפסח שאינה משומרת אלא משעת לישה ואמרו שאין זו המצה שאנו אוכלים למצוה וז"ש הא לחמא עניא הא מכלל דאיכא אחריתי והיא מצת מצוה משעת קצירה, וזו זכר למה שאכלו אבותינו, כל דכפין על דרך אדם ממלא כריסו מהם כי הרעב ללחם ייתי ויכול ממצה זו היא הלחם שמשומר' משעת לישה, כל דצריך לצאת י"ה שלזה יקרא צורך לקיים מצוה ייתי ויפסח שיאכל כזית מצה באחרונה והיא מצת מצוה, השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל ושם נאכל כל המצה שמורה משעת קצירה, והטעם השתא הכא עבדי ואין אנו יכולים לקיים המצות כתקנן לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין ונקיים המצות כמאמרן וסדרן.
ואפשר לומר כפשוטו דאומרו הא לחמא עניא על מצת מצוה נאמר והוא דלסוברים דשימור משעת לישה סגי ושרשי מחלוקת זה אדניהם הטבעו בסוגית פ' כל שעה (פסחים דף מ') כמבואר בהרמב"ן בס' הלקוטות ופסקי הרא"ש והרב פר"ח ומ"ק סי' תג"ן ע"ש באורך, ומסתייעא מילתייהו דהני דסברי הכי דמצה שאכלו במצרים לא היה אלא שמורה משעת לישה כי בעת הקציר לאו אדעתייהו ואכתי עבדי פרעה הוו. ואפשר כי היינו דאמר הא לחמא עניא כלומר המצה הזו השמורה משעת לישה היא כשרה וסגי וקורא אני עליה הא לחמא עניא וכי תימא דיש סברא שתהיה המצה משעת קצירה לז"א די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים הוא הלחם אשר אמר ה' לצאת י"ח במצרים כי לא היה שמור אלא משעת לישה. ושפיר קאמינא הא לחמא עניא ונצא בה ידי חובתנו.

וטעם היות הפסקא הזו בלשון ארמי ראיתי להרב הגדול עיר וקדיש כמהר"ר שלמה הלוי בן אלקבץ זלה"ה בס' ברית הלוי כ"י שחיבר בטעמי ועניני יצ"מ ופי' ההגדה שכתב להסכים עם תחילת דברי הרב המקובל כמהר"ר מאיר בן גבאי ז"ל בס' תולעת יעקב כי נתקנה בבא זו בלשון תרגום כי הוא לישנא דסטרא בישא לאכפייא להו בלישנהון ועם מה שאמרנו להורות שבע גדול כל דכפין וכו' וכן בהורות כי אין בידינו מחטאת אבותינו שאכלו חמץ שאנו אוכלים מצה הנה מצה מברחת לכל סטרין בישין ועביד קטטה בהו לכן בהזכירנו זה בלשון תרגום הם נכפים יותר ויותר זהו תורף אמרי קדוש.