Chapter 8ח׳
1 א

ראוי שיתבאר מובן הדתות בכלל, איזוהי דת מכונה אלהית, שחובה גמורה היא לכל המחזיקים בה בשביל שהם מבני העם או העמים שקבלו אבותיהם הדת ההיא להתנהג בה ולשומרה, ואיזה יתכן להאמר עליה שיש לה ערך של טעות, עד שאי אפשר לחייב לכל נקי הדעת להחזיק בה.

It is appropriate that the understanding of religions in general be clarified, as to which religion can be called divine (making it a complete obligation to anyone who firmly grasps it, because they are part of a nation or nations in which their forefathers accepted that religion to act according to it and to guard it). [We also need to clarify] which [religion] one can say has mistaken values, to the extent that [those mistakes] make it impossible for anyone with an clear mind to be obligated to hold onto it.

2 ב

יסוד הנבואה הוא המדע היותר שלם בבירורו ואמתתו שאפשר בחק האנושי, בין ילוה גם כן אליו קול מוחש, או יהיה רק הידיעה השלמה המיוחדת באיכותה מצד בירורה האלהי, עד שיהיה רישומה על נפש הנביא השלם רושם הקול הנשמע מפי אדם מדבר בשפה ברורה, רק שיתברר לו שהוא דיבור אלהי באין כל ספק כרושם החזק שבקולות והאדיר שבציורים המוחשים. כפי הנראה מדברי התורה היה זה יתרון לנבואתו של אדון הנביאים עליו השלום, שלא נתערבו עמה ציורים שהם מפעולות הכח המדמה, והיתה ידיעתו ידיעה משגת את עוצם התכלית המגיעה מההדרכה האלהית שנצטוה.

The foundation of prophecy is the most perfectly clear and true knowledge which is humanly possible, whether it is also accompanied by a sensory experience of a voice, or whether it is just a perfected idea that is unique in its quality because of its divine clarity, to the extent that it would have as an impression on the psyche of the perfected prophet the impression of a voice that is heard from the mouth of a man in clear speech, yet it is clear to him without any doubt that this is divine speech, like an impression of the most powerful voice and the mightiest sensory images. From what it seems from the words of the Torah, this was the superiority of the prophecy of the master of prophets, [Moses,] peace be unto him, that no imagery was mixed in it through the activity of the imaginative faculty, and his knowledge was a knowledge that perceived the full force of the purpose that came from the divine instruction that was being commanded.

3 ג

תורת אמת כזאת מוכרחת שתתקיים בתורת הכרח של מצוה ואמונה בפרטיה, כל זמן שתהיה האנושות עדיין צריכה להדרכה, כל זמן שעוד לא מלאה הארץ דעה עד שכל יחיד מוצא בבירור גמור את כל תעודתו מהכרת עצמו, שאז היא מתעלה מכלל אמונה לכלל מדע מבורר.

A Torah of truth like this must be fulfilled in a framework of compulsion of commandment and faith in its details, so long as humanity still needs instruction, so long as the world has not yet achieved full knowledge, where every individual will have a clear understanding of his full destiny from knowing himself. At that point, following the Torah will no longer be based on faith and commandment, but it will transcend faith to become clear knowledge.

4 ד

כפי המובן הפשוט, הוא נמשך כל זמן שיש איזה חסרון ורעה במציאות, כל זמן שהמות עודנו שולט באדם למרר חייו ולגזול מנוחתו ועמו המון רעות לאין חקר, שהן תולדות מחסרון דעת האנושית וחסרון כח להיות מתגבר על כל הרע העומד עליו לשטנו בגבורה ועז.

By the simplest understanding, [faith-based adherence to commandments] will continue so long as there is any deficiency and evil in reality, so long as death still rules over man to embitter his life and to rob him of his tranquility, and with it a multitude of evils beyond comprehension, which are all results of a lack of human knowledge and lack of strength to overcome all of the evil that persecutes him fiercely and aggressively.

5 ה

אמנם, בא תבא תקופה של שלימות לאדם שבה לא די שיכיר את כל האדם שעל פני האדמה בתור אחים ורעים, אלא שיכיר גם כן תעודתו הרוממה שכתבה תורה בתחלת ברייתו של אדם, ״ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרימשת על הארץ״ שאין ראוי שיובן רדיה של מושל עריץ שמשתמש במשועבדיו להנאתו ולהות בצעו, כי אם רדיה להועיל למשועבדים ולרעות אותם דעה והשכל בשבט מישור שבט מלכותו.

However, there will come an era of human perfection, when not only will all people on the face of the earth recognize that they are but friends and brothers, but they will also recognize their lofty destiny that the Torah wrote about in the beginning of the creation of man, “and dominate the fish of the sea and the birds of the heaven, and all animals that crawl upon the earth”. One should not understand [this “domination”] as referring to the dominance of a cruel dictator who uses those who he rules over for his own desires and his own pleasures, to fulfill his own plots. Rather, it is a domination that is for the benefit of those being ruled over, to shepherd them with knowledge and understanding, with an upright scepter of his kingship.

6 ו

על כן בבא הזמן שכבר לא תמצא מדת החסד ואהבת הצדק שבאדם לה ידים בעבודת הטבת האדם עצמו, אז תתחיל שררותו ודאגתו על כל החיים ללמדם ולהשכילם, לשכללם ולהעלותם, מעמק עכור של פראותם להיותם גם כן עובדים מועילים בכלל המציאות, כחלוקת העבודה של האדם לא בפרך ובעול כי אם בסדר ובמשטר, במדה ובקצב, באופן המנעים את חייהם ותומכם כבוד ועז.

Therefore, when the time comes when the trait of kindness and the love of justice that is in man will no longer have a practical purpose in improving man's lot, then will start our ministry and concern of all beings, to teach them, to improve their intelligence, to develop them, and to bring them out of the dark valley of their wildness, to allow them to also be useful workers within existence. This would be just like the division of labor among man, not with hard labor and with a yoke, but rather with order, with discipline, with the right measure and the right pace, in a manner that makes their lives more pleasant, and supports them with honor and strength.

7 ז

נצחיות החיים, גם כן תלויה רק בהשתלמות האדם בכללו בכחות גופו ונפשו. אז תוכל המכונה הגופית לעבוד עבודתה בתנאים הגונים וקלים עד מאד. כח החיים החזק הבא מנועם מתמיד בזיו גדולת הטוב והחסד וההכרה השלמה בהוד נועם אוצר החיים, אין לנו להשוות לו ערך וגבול. וכאשר אין דבר נאבד כלל מן המציאות, לא פעולה ולא כח ולא חומר, ועל אחת כמה וכמה רעיון וציור רוחני, כי הוא אדיר שבפעולות, הדבר מובן שתתעורר התשוקה לתקן גם כן את העבר, להחיות את המתים, לחדש להם חיים של הוד ועז כפי הדרת התקופה הנכבדה ההיא.

Eternal life is also only dependent on the general perfection of the whole of man, his physical and psychological strength. Then, the bodily machine will be able to do its service in extremely fair and easy conditions. A powerful life-force will come from the pleasure of constant basking in the radiance of the greatness of goodness, and kindness, and the complete recognition in the splendor of pleasantry of the storehouse of life, of which we cannot compare to any value or definition. And when nothing is wasted at all in existence, no action or ability or material, and how much more so for spiritual thought and creativity (for that is the most glorious of activities), it is understood that the desire will be awakened to fix the past as well, to resurrect the dead, to renew for them a life of splendor and strength according to that glorious and honorable era.

8 ח

אז תמלא הארץ דעת את ד׳ ברום המעלה עד שאיש את אחיו לא ילמד עוד לדעת את ד׳. מובן הדבר שחובת הדת מצד קבלתה המיוחדת וההסמך שיש בה על הנבואה המסורה מפי משה רבנו ע״ה, לא תוכל להיות עוד בדרך הכרח, כי אם בדרך חפץ פנימי והכרה עצמית באהבה. (כי אם) הדבר נתון בשאלה אם ההכרה תמצא מקום לאלה המצות להשתמש בהן אז גם כן למטרה רוממה, או לא. ועל זה חלקו בגמרא אם מצות בטלות לעתיד לבא או לא. והכונה של לעתיד לבא היא אחר תחית המתים , כשיעמוד העולם ברום מעלתו שכל אחד יהיה נביא שלם והנבואה הכוללת כבר הגיעה לשלימותה, ועשתה פעולתה השלמה כי הגיע הזמן למלאות כוסף אדון הנביאים באמרו ״מי יתן כל עם ד' נביאים כי יתן ד' את רוחו עליהם״.

Then, the land will be filled with knowledge of God at the highest level, to the extent that no longer will one have to teach his fellow to know God. It’s understood that [the source of] obligation for the religion from the aspect of its unique reception, and the reliability of it through the prophetic tradition from Moses our teacher, peace be unto him, will no longer be through compulsion, but rather will be through [a feeling of] inner willingness and self-recognition, with love. This calls into question whether this recognition will allow room for the commandments, whether they will [still] be useful then for a lofty purpose, or not. They argued about this in the Talmud if the commandments will be nullified in the future to come or not. What they meant by “the future to come” is after the resurrection of the dead, when the world is at its loftiest heights, where everyone will be [in a state of] complete prophecy, and the collective prophecy will have already reached its perfection, and the activity of perfection will have been done, for the time will have come for the fulfilling of the yearning of the master of prophets, [Moses,] when he said, “Who will make the entire nation of God prophets, for God will put His spirit upon them.”

9 ט

הנה הדת אשר תתן האפשרות לערך ההתפתחות המרוממה הנועדה להאנושות באופן הרשום הזה היא ראויה להיות האמת הגמורה. ובאשר מכל דת עובדי עבודה זרה, אין תקוה ודאי לבא לזאת המעלה, שהרי רק ידיעת אחדות ד' היא תשים את האנושות להתרכז למרכז רוחני אחד שמביא למרכז מקומי וציורי, למרכז שלום ואהבה, אבל עם טעות של עבודה זרה אבדה תקות ההשתלמות הזאת, נשארו רק תורת ישראל והתורות שנסתעפו ממנה. והנה הדתות הסעיפיות מצד עצמן, אין ראוי להביט עליהן בעין רעה. הדבר יתכן להיות שהיתה בזה מצד המיסדים הערה אלהית להיות משתדלים בשכלול חלק רשום מהאנושות לפי הראוי להם. מצד זה התכלית היה אפשר שיוכן איזה עניני מופתים מוחשים אם יהיו צריכים לחזוקם כיון שהדבר נוגע לשכלול האנושות שיד ד׳ נטויה על זה מראשית המציאות עד קצה. אמנם הצד של טעות שהתערב בזה אינו כי אם מה שאי אפשר היה שתטבע בהם עיקר המטבע של ההדרכה לסוף ההשתלמות, שראוי להמצא מרכז יחידי רוחני בעולם. ומובן הדבר שזולת ישראל אין גוי אחד בעולם שיש לו יתרון על חבירו בהחלט מצד קניניו הרוחניים של מוסר ודת אלהית. על כן רק בזאת יהיה הכרח להם ביטול חלקי, במה שיהיו זקוקים להכיר שהמרכז היחידי ראוי שיהיה חי בעולם, ועצות והדרכות בדרכי המוסר, ראוי לקחת מפי המקור הראשון בעצם תומו. על כן הנתינה של כבוד אלהים לזולת אדון כל ית' יוכרח שיהיה בטל מן המציאות, כי מכיון שרושם של כבוד אלהים הוא תכלית רוממות רוחניות המרכז האנושי, וכיון שינתן לזולת יוצר הכל, הלא אפשר שיתרבו המרכזים ברבות הזמן ושוב אחדות האדם בטלה, וכל התכלית של האושר הכללי תמס יהלך, על כן הכרח הוא שיוכר בעולם כולו שאין צורך ואין רשות להנתן כבוד אלהים בלתי לדי אחד לבדו, הוא ד' אלהי ישראל שאלהי כל הארץ יקרא. והדעה המושרשת בספרותן של אותן הדתות הנוצריות והמחמדיות, שכבר בטל ערכם של ישראל חלילה, מוכרחת להתבטל כדי שתוכל האנושות לבא למגמתה ומטרתה הנצחית. אבל מצבם המוסרי התוכי, שיש בכל דת להשכיל ולהיטיב, ראוי לכבד, וראוי לכל אדם שלם בדעת להשכיל כי העוסקים בהם על פי מסורת שבידם הם עוסקים בעבודת ד' לפי ערכם, שהרי סוף כל דבר כל הטבה מוסרית תגרום האפשרות לקרב את תכלית המוסרית היותר נשגבה ונעלה הכללית.

A religion that makes it possible to value the lofty developments for the mission of humanity through this impressionistic style is fit to be [considered] the complete truth. And there is definitely no hope for all pagan religions to reach this level, because it is only the knowledge of the oneness of God that makes humanity focus on one spiritual center that brings people to a central location and understanding, to a center of peace and love. But with the error of paganism, that hope of perfection gets lost. All that’s left is the Torah of Israel and the “Torahs” that offshoot from it. But those religious which have branched off on their own, it would not be appropriate to view the with an "evil eye". It’s possible that the founders [of those religions] had a divine idea for them to strive to improve a portion of the impressionistic portion of humanity however much they could. For this purpose, it is possible that some perceptible wonders were prepared for them, if they needed to strengthen [their messages], since this is relevant to humanity’s improvement, for the hand of God stretches from the beginning of existence to the end. However, the mistaken aspects that got mixed into [those religions] is only that which [makes] it impossible for their formula to be the true formula for guidance to perfection’s end, for it is fitting that there be [just] one spiritual center in the world. And it’s understood that except for the Jews, there is no one nation in the world that has a absolute advantage over another in terms of its spiritual assets of ethics and divine religion. Therefore, they should only void part [of their religions], as they will be bound to recognize that the single center that is fit to exist in the world, and that it is fitting to take advice and guidance in ethics from the original source in its perfection. Therefore, giving the honor of God to anything other than the Master of Everything, He should be blessed, is definitely something that should be void from existence, for since that impression of the honor of God is the lofty spiritual goal that is central to humanity, and once it is given to something other than the Creator of Everything, isn’t it possible that centers [of spirituality] will increase over a long time, and any more unity of man will be void, and all the goals for the benefit of the collective will “disappear [like the slimy trail of a] snail”? Therefore, the entire world must recognize that there is no need, nor permission, to give honor to any god other than the one God alone, who is God, the God of Israel, “who is called the God of the earth.” The underlying conviction in the books of those Christian and Muslim religions is that the value of Judaism has already become void, God forbid. That [idea] must be nullified in order to enable humanity to come to its eternal purpose and goal. But the ethical content in [those books], however, which any religion has, to understand and to improve, those [ideals] are things that are proper to honor, and it’s proper for anyone with a perfected mind to understand that when they involve themselves in the ethics they have in their hands, they are involved in doing God’s work according to their level. Behold, the bottom line is that all moral betterment will cause a person the possibility of getting closer to the more exalted ethical end-goal, and lifting up the collective.

10 י

ואיזה הערה אלהית שתהיה, בין אם יצורף עמה גם כן מחזה של כח המדמה, או רק שאר כח ורוח כביר, כיון שהוא משלים אל תכלית של שלימות למין האנושי, ראוי שיחזיקו בו אותן שהתאגדו על פי ההסתוריא שלהם בו מאיזה סבה שתהיה.

And whatever divine idea it is, whether it is combined with a vision from the imaginative faculty, or whether it is just from a strong and mighty spirit, once it completes the goal of perfection for the human species, it is proper to encourage it for them in their binding to their history with whatever causes.

11 יא

ותשכיל מזה גם כן את ערך המרת הדתות, כי בהיות כל דת היא על כל פנים לאומית גם כן, על כל פנים בחלק רשום ממנה, בעצם או במקרה, על כן ההתאגדות הדתית מוסיפה גם כן כח לאומי. על כן, האומה המחזקת בדת ולא אבדה לאומיותה, יש למומר שבה עון בוגד בעמו, מצד שממעט החלק הלאומי שהוא חייב לעמו מצד השתתפותו בדתו. אלא, שמפני שאין הדתות שוות בערך המוסרי שלהן והתועלת שהן מביאות לכלל האנושות, על כן כשאדם ממיר דת עמו שהיא רחוקה מן השלימות הכללית בדת עם אחר קרובה יותר אליה, יש לדון בחטאו שאף על פי שהוא פוגע בחלק עמו לשעה, מכל מקום הרי הוא מתקרב לתועלת האנושות. והדבר יצדק בעובדי האלילים הממירים דתותיהם בדתות הנוצרים והמחמדים, שעל כל פנים הם קרובים יותר לשכלול האנושות, מפני שההכרה באחדות השם ית' תביא על כל פנים ברכה לעולם כולו כשיתמלא זמן חינוך האדם. אך אין הדבר מבורר כראוי, מפני שסוף כל סוף אותן הדתות כמו שהן, עוד אינן יכולות להביא את הצלחת האדם לתכליתה, שהרי אינן יכולות מצד עצמן להגיע ליחידות המרכז והתקשרות כל העמים ברגשותיהם ובמוסרם וכן בכוחותיהם הגשמיים והרוחניים, כערך אדם אחד בעל אברים רבים, ובבירור כמשפחה בעלת אנשים שונים, שכולם מתאמצים להשיג רק שלום המשפחה ואשרה. אמנם, הממיר דת שמוסרה מרובה בדת שמוסרה מועט, הרי הוא הולך אחורנית ומקדיר את אור נפשו, לבד מה שהוא מסלף ארחות מוסרו לגמרי בבגדו באומתו אשר טפחתהו וגדלתהו, והוא ראוי להקרא נבל, ולא ינקה רע.

And understand from this also the concept of conversion to those religions. When any religion is in some way nationalistic, in whatever impressionistic way, essentially or by happenstance, the binding of themselves to their religion adds to the strength of the nation. Therefore, a nation that holds on to religion and does not lose it from its national character, when they have an apostate who sins, he is a traitor to his country, from the perspective that he is lessening the portion of patriotism which is his obligation to his country, as a partner in its religion. However, since not all religions are equal in their ethical values, and their goal is to spread to the whole of humanity, then when a person rebels against his nation’s religion because it is distant from the perfection that is included in a different religion which is closer to that [perfection], one could judge his sin in that even though he is damaging his national portion for the moment, at least he is becoming closer to humanity’s goal. The pagans who apostatize from their religions to become Christians or Muslims are justified, since those religions are closer to the improvement of humanity (which we see in their recognition of monotheism), and they bring blessing to the whole world when man’s educational period is completed. However, the matter is not so clear, because the bottom line is that these religions are not yet at the state to be able to bring the success of humanity to its ultimate purpose. By themselves, these religions cannot become a unified center, and they cannot link the emotions and ethics of the all nations together, as well as their physical and spiritual strengths. [They cannot make people come together] like a man with many body parts, [or even] clearer, like a family with different kinds of people, where all of them are driven to think only about the welfare and success of the family. However, someone who apostatizes from a more ethical religion to a less ethical religion is going backwards and darkens the light of his soul, and besides which, he distorts his ethical ways completely in order to be a traitor to his people who raised him and pampered him. He’s fit to be called a miscreant, and “wicked deeds will not go unpunished.”

12 יב

תורת ישראל יוצאת מכלל זה, מפני ששאיפתה היא רק להגיע אל עוצם התכלית של שלימות כל האנושות, והיא מוכנת לזה בכל מכשיריה, בין מכשיריה המוסריים, בין המעשיים, בין ההסתוריים. על כן, אף שאין ראוי לקבל גרים בנקל, וקשים הם לישראל כספחת, שמכל מקום תכנית הטבע הלאומי, שהוא יסוד חיים לתורה וקיומה ואהבתה, חסרה מהם בהכרח, מכל מקום מי שמכיר עסק הצדק הזה, ונפשו יודעת צרת נפש מין האנושי, על ידי התפרדו לגויים שונאים זה לזה, ועם זה נפשו שואפת לאמת בלתי מעורבת בדמיוני שוא ברגשותיו המוסריים, לא נוכל לחשב לו עון בשכחו עמו ובית אביו ובא לחסות בצל כנפי ד׳ אלהי ישראל. שהרי סוף כל סוף על ידי הוספת כח [על ידו] בעבודת ישראל, תשתכלל גם על ידו התכלית המאושרת הכללית, והוא גורם בסוף כל סוף טובה רבה לעמו שממנו יצא. ולא עוד אלא שהאומה שתזכה להשאר בתור עם במועד תיקון שלום האנושות, הלא תשאב ממקור ישראל יסודות מוסריים וארחות דעת ויראת ד'. ואז על פי כוחות הנוספים מגרי הצדק שנספחו על בית יעקב, יוכלו יותר לרדת לסוף רגשי נפשותם של אותם העמים, ולדעת איך לעזרם בהרחבה המוסרית של דעת ויראת די. ואף על פי שאפשר שצאצאי הגרים לא ידעו בעצמם מקור מוצאם שיתבטלו בתוך בני ישראל ויתבוללו בהם, מכל מקום מחוק הירושה הוא, שהנטיות הנפשיות לא תמחקנה ויד הכשרון יעמוד להיות נחית לעומקא דדינא בהליכות הגויים שממנו חוצבו.

The Torah of Israel is an exception to this rule, for it only yearns to get to the mighty purpose of the perfection of humanity, and it is ready for this with all of its tools, whether they be tools of ethics, actions, or history. Therefore, true, it is improper to accept converts easily, and they are “as difficult for the Jewish people as a blister”, which is because they are necessarily missing that naturally [inculcated] nationalistic program that is the foundation of the love and upholding of the Torah. Nevertheless, someone who recognizes this righteous endeavor, and his soul understands the problems of humanity that come from nations separating and hating each other, and with that, his soul yearns for truth which is not mixed in with any false imaginings, with his ethical feelings, we can’t view it as a sin when he leaves behind his own nationality and his father’s house to come and “take refuge in the shadow of the wings of God, the God of Israel.” At the end of the day, by adding power to the Jewish endeavor, he can also have a hand in improving that blissful ultimate purpose. And, in the end, he also causes a great amount of good to the nation that he left. Not only that, but any nation that merits to remain a distinct nation when that ultimate time comes in the perfection of humanity will draw ethical foundations and how to have knowledge and fear of God from the source, the Jews. Then, the added power from those righteous converts who appended themselves to the House of Jacob, [the Jewish people] will be better able to relate to the emotions of the souls of those nations, and to know how to help them with the expansion of the ethics of knowing and fearing God. Even though the descendants of those converts won’t know themselves what their own source is because they will have assimilated with the Jewish people, and will be mixed in with them, nevertheless, it is a law of inheritance that these psychological tendencies will not get erased, and those talents will help to descend to the depths of law and ways of those nations from which they were forged.

13 יג

אמנם איש מישראל כי ימיר כבודו, הוא שאול יחטא, ואין ערוך לגעל הנבלה הזאת, והרעות הרבות המוכרחות להיות כרוכות בעקבו. וכערך הנבלה נבין כי לא ינקה מיד אלהי המשפט לשלם לו כרעתו, כי הוא בוגד בעמו ונותן יד לשוסיו ודורשי רעתו, שרבו מאד בין גויי הארץ. וכיון שהוא מוסיף כח אחד הראוי לעבוד עבודת עמו, בעבודת העמים האחרים, גם מידו יוקח מקל חובלים להאדיב עמו וצור מחצבתו, והוא עוקר מעלת נפשו מהמעלה העליונה של תורת אמת העסוקה בשכלול כל האנושות כולה, ושעל כן היא כולה דברי אלהים חיים וקיימת לעד ולעולמי עולמים, אל בורות נשברים אשר רק לעתים רחוקות יש תקוה שישובו אל מקור האמת והצדק. גם המוסריות הצרופה בתוך מפלשי עבי הדמיון שנמצא בדתות אחרות אם שהיא נותנת פרי למי שנולד באותן הדתות, מפני שמטבע נפשו הוא קרוב לאותם המושגים, אבל איש ישראל, שנולד בכשרון לחיות על פי מושגי מוסר וידיעת אלהות טהורים ומזוקקים מלאי אמת וטהרה, לא תדבק נפשו לעולם באותה המוסריות. ואפילו את ערך המוסר הפרטי לא ישיג באותה המדה שמשיגה בעל הדת ההיא מטבעו בתולדתו. על כן אין די באר כמה אמולה לבתו וכמה רע ומר הוא עזבו את ד׳ אלהיו. ומפני הסבה הזאת, ועוד כמה סבות עקריות, היתה עצת ד' אלהי ישראל, שיהיה אופן השרשת תורת ישראל בעולם באופן נשגב ונעלה לאין ערוך מכל דת, באותות ומופתים גדולים ועצומים, ובסידור מוטבע לאומי כביר כח לב, למען יהיה אור האמת עומד לעולם, ויתרון הכלליות שיש בתורת ישראל מצד חק האמת הגלוי שבה, יהיה בולט נוסף על הלאומיות כדי שתבא לתכונתה ותעודתה בקץ הימים, כמו שאמר הכתוב ״ואולם חי אני וימלא כבוד ד׳ את כל הארץ״. וכשתשכיל בדבר תמצא שעיקר יסוד גדולת הניסים וגילוי שכינה היה דרוש רק להגיע את תורתנו הקדושה אל רוממות תכליתה בשביל האנושות שתהיה ראויה לכבוד ההסכמה הכללית. אבל מצדנו אנחנו מצד חובתינו המוסרית על פי תביעת היושר והצדק, די לנו בחובתינו הלאומית. כיון שאנו מוצאים עמינו מאוגד על ידי תורתנו הקדושה והיא בית חייהם, גם בלא נשיאת דעה למרחוק חובתינו גדולה להשתוות כולנו בכל הליכות החיים שבעקרי תורתנו וסעיפיה כדי לרומם את הגוי כולו, להגדיל כחו ולהאדירו.

However, if a Jewish person turns his back on his honor, it is “a sin that will go to Hell”. One cannot measure how great this travesty is, and much evil will definitely be left in its wake. Understand the measure of this travesty, for he will never be pardoned by the God of Judgment, who will punish him according to his evil. For he is a traitor to his nation, and he is giving strength to its enemies and those who seek to do evil to it, who are very numerous among the nations of the earth, since he contributes to other nations a talent that could have been for his nation’s work, and he is causing pain and sadness to his people. He is uprooting his own spiritual level from the highest heights of the Torah of truth that is involved in the improvement of all of humanity, that is wholly the true word of God, that is to be upheld forever and ever, and he is going to broken pits that have hope only in the distant future to return to the source of truth and justice. Even if there are ethics mixed in with the fanciful imagination that can be found in other religions, [it is still good] as long as it is productive for someone who is born into that religion, because the nature of his soul has an affinity for those ideas. But for a Jew, who was born with the special ability to live according to pristine ethical ideas and divine knowledge, and who is bound to a supply of truth and purity, those other moral systems will not attach themselves to his soul. [For a Jew,] even a specific ethical value will not be attained by him in the same way that the religious person who had indoctrinated with it since he was born had attained it. Therefore, it is abundantly clear how damaged his heart is, and how evil and bitter it is for him to abandon God, his God. For this reason, in addition to a few other basic reasons, God decided that there should be a way to embed the Torah in the world in a way that would be exalted and lofty and incomparable to all other religions, with great and powerful signs and wonders, to arrange for the innately national strength of heart, in order to have the true light remain [with them] forever. The collective advantage that the Torah has because of how clearly true it is will be obvious compared to other nationalities in order to come to her program and her destiny in the End of Days, as Scripture says, “But as surely as I live, all the earth shall be filled with the glory of God.” When you contemplate this, you’ll find that the main [reason] for the great miracles and the revelation of the Shechinah was that it was only needed to bring our holy Torah to the heights of its purpose, for humanity, so that it is a fitting thing to honor as a collective agreement. But from our perspective, from the aspect of our ethical obligation, for the call of what’s straight and right, it is enough for us be obligated [just] from our nationalism. Since we find our nation bound together because of our holy Torah, which is the house of our lives, [we should be careful] also to not lift up any idea that distances our great obligation to equate all of us in our daily lives that are in the essence of our Torah and its offshoots, in order to uplift the entire nation, to increase its strength and make it glorious.

14 יד

על כן לבד מה שאמתתינו גלויה לכל בעלי עינים, לבד מה שהאמת ההסתורית חזקה מכל מקסם כזב של כל מתפקר ומסתפק באמתת תורתנו הקדושה וקבלתה, חוץ מכל זה אין אנו יראים מכל רוח סועה וסער של המוני דעות כוזביות. כי כלום יוכלו להכחיש מציאות לאומיותינו גם בהיותנו בארצות אויבינו, ואם יבאו להכחיש גם את זאת, כבר הכין אלהי ישראל רפואה למכה, ביד חזקה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם, שנאת העמים ורדיפתם תזכיר השוכחים שהננו עם לבדד, גוי איתן בכל תנאיו. ומאחר שיסוד אגודתינו תלויה לעין כל ביחוד בגלותינו באגודת תורתנו הקדושה על כן מיד תבא חובת היושר למלא אחרי כל החובות של התורה בפועל. וכיון שיתרגל בתורה וקיומה ובכל דרכי החיים המיוחדים שלנו, אז מיד יפקח עיניו וירגיש את האמת הבולטת, ויהיה לבבו נוטה לעבודת ד׳ מאהבה באמונה שלמה ואהבת אמת, ואין צריך לומר בעת ישוב ד׳ שבות עמו, שאז תהיה האמת מצד עצמה המגן היותר גדול עד שאפילו הסיוע של הלאומיות לא יהיה צריך.

Therefore, besides the fact that our truth is clear to anyone with eyes, and besides for the fact that the truth of history is stronger than any extreme falsehoods that are from the yoke-throwers and the doubters of the truth of our holy Torah and its reception, even besides for all that, we don’t have anything to be afraid of in any of the stormy winds and tempests of the masses’ false opinions. For, they will never be able to lie about the [fact that] our nation [continued to] exist even when we were in the land of our enemies. If they come to be deceitful even about this, God has already prepared a remedy for the strike, “with a mighty hand and a fury poured out, I will rule over you,” that other nations hating us and chasing after us will remind those who forgot that our nation is alone, a nation mightier than all conditions. Since the foundation of our union is in everyone’s clear view [because] of the union [we have] through our holy Torah, the moral obligation immediately comes [to obligate him] to fulfill all of the obligations of the Torah in actuality. Once he accustoms himself to the Torah and the keeping of it, including all of the life activities that are special for us, immediately will his eyes open and he will feel the obvious truth, and his heart will bend towards God’s work, from love, with complete faith and the love of truth. And it doesn’t need to be said that [people will see this] when God returns the captivity of His people, for then will it be a truth on its own, we will be protected even more, even to the extent that we won’t need any help from other nations [to protect ourselves].