Chapter 42מ״ב
1 א

הקצוות מתחברים, קילוסו של הקב״ה עולה מכל מקום, מגן עדן ומגיהנם, מן הצדיקים ומן הרשעים. על כן, על כלנו החובה מוטלת רק להגביר את כח הטוב בכל האפשרות, באופן שכל כך יתגבר ויתנשא עד שהכחות הרעים יהיו תוכים לרגליו, וירבו הודו ותפארתו. ראוי היה שהאדם יחיה וישתדל להשאיר שם וזכר לו בארץ למען הטוב והיושר, שזהו אהבת ד' הטהורה, אהבת דרכיו שהם חסד משפט וצדקה, אבל הדבר רחוק מן האדם מצד שפלותו. החיים עצמם עומדים במצב כל כך שפל עד שאי אפשר כלל להסכים שראוי להשתדל להתהוותם, ועוד יהיה זה צדקה. על כן, ההסכמה ממחזה ההוה היא מוחלטת, שנח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא. אם כן, אין כלל במציאות שיצא הדבר הגדול של בנין העולם בהמשך סידורו ועלייתו, על ידי כח הטוב לבדו, על כן ברא הקב״ה את הכחות הקשים שהם גורמים גם כן רעות רבות, ומכל מקום הם מביאים לתכלית התיקון וסוף הברכה לבא. על כן, בחטא יתחולל האדם. ישראל אמנם נקדשו, שהם התחייבו בפריה ורביה ממצות ד' עליהם, מפני שידיעת השי״ת לאמתתה מובילה אל הידיעה של אושר החיים שסוף סוף יבא, על כן יש בזה צדקה ומצוה רבה להרבות חיים. אבל אומות העולם שאינן מוכשרות להשכיל כזאת, והדעה הבלתי משוחדת הנותנת נח לו לאדם שלא נברא, היא עושה בעצם את העסק להתהוות החיים והבאתם — לחטא, ומכל מקום התכלית נעשית, ״הוא אמר ויהי, הוא צוה ויעמד״, עד שיחזור הכל לטוב. גם אם היה מתגלה הוד החיים והצפיה לעתיד כראוי, אין האדם מוכשר להתרומם כל כך לחפוץ בטובה הרחוקה מצד עצם טהרת היושר שבנפשו. על כן, היצר הרע הוא הסרסור של המציאות, ומכל מקום האדם צריך להשתדל לקדשהו בקדושה שכלית והדרכות נאות. ונמצא, שהוא מתעלה אל התכלית בדרכים נאים ומתקדש ומטהר עצמו מלכלוכי הדרכים האמצעיים.

2 ב

כן הדבר בנוגע לכללות האומה. ראוי היה שכל כך יתרוממו הנפשות לבקש תקנתם וכבודם של ישראל בכל צד ואופן שיהיה, מתוך היושר הגדול והתכלית הנעלה לנו ולעולם, ומתוך הכמרת הלב למצב הגלות האיום והנורא, והתשוקה היתה ראויה להיות כל כך גדולה עד שלא יעצרוה שום דבר ועיכוב, לא עיכוב מוסרי ולא עיכוב חומרי, אבל הידיעה שהכל ביד ד' ולתכלית נשגבה, וההבטחה שאנו בטוחים שנשוב אל מכונינו ואדמת קודשנו, היא החלישה את ההשתדלות וגרמה לשכך את הזריזות. אבל כל זמן שמזדמנת אפשרות לעשות, לא היה צריך כלל להיות נחלש כי הלא כל האמצעיים מעשה ד' המה. אבל ההכרה הזאת שכל האמצעיים מעשה ד' המה, צריכה הכנה רבה ועליה גדולה בהשכלה, בהרגשה ובחיים. גם צריך שיתעורר הרבה החפץ שנהיה אנחנו הפועלים כל מה שנוכל, אבל ירדנו, ולא נתרומם כל כך. מה עושה הקב״ה? הגביר חוצפא בעקבא דמשיחא שנתרחקו רבים מעומק הדעת והאמונה, ופרצו פרצות עד שנחלש רושם דעת ד' בקרבם, על כן אין ההבטחה מחזקתם, ונשארה התשוקה מצד המיית הרחמים והצרות ההוות, ומעט מצד כח ההתנגדות לאמונה ותורה ומצות, ומכל מקום ההתעוררות תפעול את שלה לחמם הלבבות להתנער ולפעול. ומצד יראי ד' ואוהבי שמו צריכה לבא הפעולה של התקדשות הפעולות, עד שנכוון לרומם את הנפשות שמה שנעשה על ידי הסמך של שכחת ד', יעשה ביותר ויותר על ידי הכרה פנימית להכיר את חפץ השי״ת, והוד קדושת המצוה הרבה — של העסק להשיב לבצרון שה פזורה, ולהכשיר הרוח לדרוש עצות נעלות ונשגבות איך להשמר מכל מוקש לב, כי אם עוד להרבות על ידי זה פרי ברכה בדעה ואמונה, במוסר השכל ושכל טוב, עד שיתחברו פזורי עם ד' להיות גוי אחד בארץ לשוב אל ד' מאהבה, באהבה עזה ורוממה הבאה מהכרה והדרכה נשאה, מאוצרה של תורה שמחתמת חותם אהבת ד' ודבר קדשו על האומה בכללה. ״ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב״, ורוח ד' אשר עלינו תשפיע שפע ישע וצדקה על צאצאינו, ״כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה אצק רוחי על זרעך וברכתי על צאצאיך״, ״זה יאמר לד' אני, וזה יקרא בשם יעקב, וזה יכתב ידו לד' ובשם ישראל יכנה״. והתכלית תבא מתוך ההתנגדות וההתגברות שתטהר את הסיגים ותעמיד את הרעיונות, מפרק לפרק ומתקופה לתקופה, על מצב טהרתם.