Chapter 41מ״א
1 א

אין ריקות בטבע. כמו שאינו בטבע המציאות החמרית כך איננו בטבע המציאות הרוחנית בענין הדעות. וזהו דבר שרישומו ניכר אפילו אצל כל יחיד ויחיד, ויותר הוא מתברר בעם שלם. על כן, כיון שטבע האדם הוא לחקור ולדרוש בכל מה שיוכל לחקור ולתור, לברר מה שיוכל לברר ולשער מה שיוכל לשער, על כן התשוקה שלו מתגברת ביותר במה שהוא לו יותר נעלם, ומכל שכן כשהוא עם זה יותר נשגב. על כן, אין שיעור וערך להתשוקה הטבעית הנמצאת בכלל המין האנושי ומתגלה במצויינים שבבעלי הכשרון, לחקור ולתור, לשער ולצייר, בענינים הרוחניים, בציורים המופשטים, ובדרכי ההנהגה העליונה וחיי השכל והמוסר. ואם יאמר אדם, אשליך מעלי כל המון החשבונות הרבים ואשכבה במכוני רק בענינים המעשיים הקרובים אלי לבדם, יוכל רק לומר כן לשעה, אבל רוחו תשאהו אל על. ותחת שבהיותו עסוק כפי כחו לברר עד מה שיוכל ולשער כפי האפשרי, ולהגביל כל דבר בערכו וגדרו, למען חלק בין מה שמבורר ובין מה שמשוער, אז הכח הנפשי שבו הדורש את תפקידו עושה את פעולתו כפי טבעו. כשאינו חופש וחוקר ואינו מרומם את נפשו אז גם כן נפשו לא תנוח, אבל, היא פועלת אז לא כפי טבעה הבריא — כי אם כפי טבע כח המצייר המקולקל מחמת עצלות וחסרון התעמלות — המביא לחילוף החלקים הרוחניים, שהם פרטי הציורים, והתמדתם, כמו שמביאה ההתעמלות הגופית לחילוף החלקים החומריים באופן יותר בריא מהעצלות והשביתה. על כן, מתחדשים בקרבו ציורים של תהו ושל שקר, שהם שבים להיות רעים לו ורעים לעולם, וכיון שהם מתפשטים בקרב עם שלם אין שיעור להפרעות היוצאות והנפילות הרבות הבאות לרגליהן. אמנם, עוד הדבר תלוי בשיעור החסרונות היוצאים מן השביתה השכלית לפי ערך הכשרון. כי עם שהוא חמוש בכשרון שכלי גדול לדברים הנעלים והנשגבים, מובן הדבר שטבע כחותיו מסכימים לזה הרבה, והשביתה ומניעות הדרישה מולידה בקרבו כחות רעים והפוכים מדרכי החיים לאין שיעור. אמנם, אותם שאין הכשרון שלהם גדול ומוכשר כל כך להצצה של דרכי עליון הגדולים ודברי יושר היקרים, אף על פי שמכל מקום הרי כל האדם נברא בצלם אלהים ואי אפשר שלא יהיה בשום עם ולשון הכשר והכנה לדעת את ד', מכל מקום כיון שהכשרון איננו בשיעור גדול, לעומת יתר חלקי הנטיות, ביחש לדברים האלהיים, לא תהיה השביתה גורמת אצלו כל כך קלקולים. על כן, אין כל אומה ולשון שבעולם ששכחת השי״ת והמיעוט של תלמוד תורה יגרום לה היזק כמו ישראל, שאין להם תקומה כי אם כל זמן שקולו של יעקב נשמע בבתי כנסיות ובתי מדרשות, וכבר עמדו על זה בניסיון. כי הם נוצרו מתחלת הגזע, והוכשרו אחר כך על ידי כח התורה והשפעת הנבואה, להמציא פעלים כבירים וכחות נאדרים בדעת ד' וכבודו ודרכי חיים הנובעים ממקור האמת היותר טהורה ונשגבה. על כן, כשהם מפסיקים מהעסק הטבעי שלהם הכשרונות לא ישבתו, כי אם יכבשו להם דרך לחזות חזון שוא ותהפוכות, דברי דופי ודעות רעות, המביאות אבדון להאומה בעצמה ולעולם, בצאתם אל הפועל. על כן, הכפירה השלילית, המספקת, אף על פי שלכאורה איננה כל כך רעה כמו עבודה זרה עצמה שמצבת דברי שוא בערך חיובי, מכל מקום היא ניר לחטאת מרי. כי לא יעמדו הדעות על אופן השלילה, כי אם מעצמן יבראו להן מושגים חיוביים, וישובו בתור אמונה קנויה נשחתה. על כן, אין שיעור וערך לרעת עזיבתה של תורה המביאה לכל התוצאות השליליות, והרינו חייבים להתגבר ולהתחזק ב״ימין ד' רוממה״, ״ונדעה נרדפה לדעת את ד' כשחר נכון מצאו, ויבוא כגשם לנו, כמלקוש יורה ארץ".