Chapter 38ל״ח
1 א

מתוך מיעוט הלימוד ביסודי התורה בעמקי המוסר וחכמת דת קודש, באה אלינו הצרה הזאת, מה שנמצאו אנשים שהם בטבעם בעלי מוסר טבעי באופן הגון, והם בועטים בתורה ובאמונה, ונעשים בין המהרסים את קדושת השי״ת מישראל. וזה בא להם מפני שלפי טבע נפשם הם צריכים למושגים של מוסר בריאים ורעננים כראוי לנפש בריאה החנונה בכחות והרגשות נעלות. ומתוך שרוב המחזיקים בתורה ויראת ד׳ אינם משתדלים להתרומם לטעום ממתקה ודבשה של תורה באור דעת ד׳, שרק על ידה היו מכירים אמיתת גדולת הנפש המושפעת מכחה של תורה ויראת ד׳ האמיתית, ולא הורגלו כי אם במדה הירודה של יראת העונש, שאין צריך עמה לא עיון מרובה ולא הדרכה של גבורה ועז של רוממות הנפש, על כן יוצא מזה חילול השם הגדול בעוה״ר שאותם בעלי ההרגשה הטבעיים, שמעצמם לא התנדבו כל כך לעמול בתורה עד שיכירו רוממות ערך המוסר הנשגב והמלא גבורה וקדושה ואור עולם היוצא דוקא על פי התורה והאמונה השלמה הראויה לכל איש חכם לב באמת היודע להתפאר בתורת אמת ובשם ד׳ אלהי ישראל שנקרא עלינו, אותם האנשים רואים את הצד השלילי שיש במוסר הנמוך, שאינו כי אם משום יראת העונש ואהבת השכר, כשאינו מתעלה למה שהוא רם ונשגב ממנו, שהוא כח העבודה מאהבה, שאינו בא כי אם לפי מדת הידיעה הבאה בלימוד של קביעות ועשירות רבה במקצעות השונים של תורת המוסר והיראה, שאי אפשר כלל להמצא מבלעדי לימוד בסדר נכון, למגרס תחילה בבקיאות, מלמטה למעלה, ואחר כך למסבר בעומק עיון ודעה שלמה, על כן בהיות אותם בעלי הכשרון העומדים מחוץ ולא נכנסו בעמלה של תורה, כשהם רואים את הציורים הנמצאים אצל רוב היראים והנם שפלים ומטושטשים, ואורח החיים היוצא מתמציתם הוא חושך ואפל ומלא שגיאות וחלישות כח, הם נמהרים לחתוך שזאת היא תורת הדת, וזה הוא מעמד האמונה. על כן הם מתנערים ללחום על כל קודש ולהחליט השגיאה הנוראה, שצריך לחפש אחרי אידיאלים אחרים שהם חוץ מאורה של תורה, שכל מי שיש לו קצת דעה יבין וישכיל מה גדול הוא האסון הרוחני והחמרי שמוכרח לבא בעקב דעות רעות ומשובשות כאלה, שהם עומדים לעקור חלילה ביצתם של שונאי ישראל, בבחירת אלהים חדשים, ולהטיל איבה ותחרות בין ישראל לאביהם שבשמים, תחת אשר היה להם להבין שהצדדים היפים שיש לכל שאיפה וכל גבורה ועז, בין לאומי כללי בין פרטי, כשהם מתעלים להיות הולכים למטרות רמות, [את] כולם נמצא בתכלית השיגוב רק באורה ובגבורתה של תורה. וכשם שדברי ימינו הם עדים חיים על זה, שבכל עת שעמדנו בחסן הכללי והמדיני, היה תמיד מעוזנו בשם ד׳ אלהי ישראל, וירידתנו לפי הערך של עזיבתנו את שמו הגדול ללכת אחרי אלהי נכר הארץ לשאוב ממעינות זרים. ועכשיו, שכבר אנו מכירים עד כמה מיעוט ההכרה של עצמותינו הפרטית הטבעית לנו עשתה בנו שמות, ותפזר את כחותינו ומבחרי בנינו להיות נוטרים כרמי אחרים ואת כרמנו לא נטרו, כי אם בוקקוהו וישסוהו. על כן, עלינו כעת לשוב לשאב בששון ממעיני הישועה של תורת אל חי אשר בקרבנו, שבה אנחנו מצויינים, וזה יסוד כחנו ורוממות קרנינו. ואם נעזוב זה היתרון, אין לנו כל מאומה, כי אם חולשה ורפיון צלמות ולא סדרים. אמנם, מתוך הציור הכוזב שנצטייר בלבב בעלי הכשרון, העודרים במערכה בספרות ובחיים בפועל, שיסודה של תורה בעומק המטבע שלה היא אותה שמצטיירת לרגלי ראות דרכי חיים, ואולי גם כן דברים כתובים ונדפסים של אנשים כאלה שלמרות היותם בלתי עלולים להשחית וקרובים להכנע למוסר ויראת ד׳, אינם מסוגלים כלל ולא יחפצו ולא השתדלו להוציא אל הפועל דרך של חיים הבא מכח עז של דעת ד׳, הבא מאמתתה של תורה כשהיא נשמרת ונעבדת כראוי. על כן, רק בתתנו מקום רחב ידים לעיונה של תורה בסידור נכון אל בנינו הצעירים לכל אחד כראוי להם, ולגדולים המגודלים בתורה ויראת ד׳ כראוי להם, כדי שיצא כח הגבורה והעז הנמצא בתפארתה של תורה אל הפועל, ל[ה]ראות כל הרחוקים מה הם החיים העדינים והמלאים הוד שהם נובעים ממקור תורת אמת, רק אז תסור ותמחק מן הלב המחשבה הרעה המקטרגת ואומרת נואש לכל הטבה של תשובה אל שם ד׳ ית׳ ושמירת התורה והמצות, מה שהוא יסוד קבוע בגאולתן של ישראל, שאינו בא כי אם מתוך תשובה. אבל מאהבה, שהיא לעולם מחוברת עם דעה והבנה, כדתיקון רבנן לומר תשובה אחר בינה, כדכתיב ״ולבבו יבין ושב ורפא לו״, אבל תשובה שאינה מתוך בינה לא תוכל להגיע למטרתה הרצויה. על כן קמים עליה שוטנים ומהרסים. ואלה הם יסורים של אהבה שגורמים להאהיב אותנו לאבינו שבשמים שנאחוז בדרך הטובה אשר צונו ד׳ לדרוש ד׳ ועזו, למען נוכל להתהלל בשם קדשו ולהשתבח בתהלתו תמיד, לעיני כל הגויים, ״תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה".