Chapter 37ל״ז
1 א

השאיפה להידיעה היותר נעלה, הכרת השי״ת, והצלחה נצחית רוחנית לאדם, נפלה לחבל לשלמי בני אדם בכל עם ולשון. אמנם, מדה יתירה נוהגת בישראל שהיא מורשה קהלת יעקב, כל העם כלו מקצה, על ידי קישורם לברית ד׳ אדון כל הארץ, אשר לו השמים ושמי השמים, ואין עוד מלבדו.

2 ב

אם כן, מובן הדבר שהוא יסוד לההצלחה הנצחית כמו לההצלחה הזמנית. אמנם כל זמן שהיה טבע הבריאות של הנפשות יפה, לא היה צריך כל כך להרבות בפירושים של בקשות המבוקש העולה מכללה של תורה, שיסודה הוא שיהיה הכלל כולו לעם לד׳ אלהי ישראל. ומאחר שהמטרה הזאת היא הצדקה היותר גדולה, ממילא אוצרת היא בתוכה את ההשלמה היותר גדולה גם כן בנצחיות. וכל זמן קיום האומה בתור לאם עד חורבן הבית הראשון, היה מצב טבע הנפשות איתן, ההרגשה היתה חזקה, וזאת היתה גם כן סבה ליצרא דעבודה זרה. כי בטבע הנפש הבריאה יש חשק גדול לדבקות של אלהות, ומאחר שלהשביע את צמאון הטבעי של הנפש על ידי דבקות בד׳ אלהי אמת צריך עמו לימודים והדרכות מוסריות הראויים להיות נלוים למחשבה של אמת הגדולה הזאת, ועל זה נצבת לשטן שרירות לב האדם והחפץ להיות מתענג על נועם החיים החפשיים, ״והיה כנור ונבל תף וחליל ויין משתיהם ואת פעל ד׳ לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו״, על כן ממילא נתמלאה התשוקה הנפשית מיצרא דעבודה זרה, שלא היה אפשר לנצחו כי אם על ידי כח עצום של אנשי כנסת הגדולה, שהיה כל כך נאדר בעזר ד׳ עד שמצאה ידו להוריד את טבע הנפש הטבעית ממקומה. והחשק של צמאון לאלהות בכלל לא היה עוד עומד על כנו, ועבודת ד׳ שהיתה עומדת בתור תביעה טבעית למי שהשלים חק לימודיו ומוסריותיו הראוי לקדושה של קרבת אלהים, נעשתה לדבר של חק המושג אחרי לימוד של אמת מופשטת. על כן ודאי שירידה יש כאן. על כן היא ענין הנעשה בידי אדם. ומעשי שמים היו שיהיה יצרא דעבודה זרה בעולם, אלא, שלא היה אפשר לקבל, ולא רצו לא אותו ולא שכרו.

3 ג

והנה כפי המצב הטבעי, כל זמן שהאדם משתלם ובא למדה של עבודת ד' שממילא נכלל בה אהבתו ויראתו, איננו צריך שום לימוד על ההצלחה הנצחית, כי הוא מרגישה בעומק לבבו בהרגשה טבעית, ומרגיש גם כן שקרבתו לאור ד' אחד אדון כל העולמים היא תביאהו, אותו ואת עמו, ואת כל המין האנושי באחרית, לתכלית הנצחית הנשגבה. אמנם, כאשר נשברה טבעיות הנפשות, אז היה צורך להעמיד בלימודים את מה שנחסר בטבע. והנה כיון שישראל עלו למדה זו של הרגשה בתכלית נשגבה ואדירה, לא היה אפשר כלל שתספיק להם אפילו לקישורם הלאומי רק ההרגשה הלאומית לבדה, כי סוף סוף ההרגשה הלאומית רק ברגש יסודה, וכאשר ישאל איש עליה לברר מהי תכליתה — לא ימצא מענה. והאומה, שכל רגש של דבר התלוי רק בהסכם ובדמיון שהיה מלא כל העולם כולו — שהוא עבודה זרה, נאסר עליה באיסור כל כך חמור ונתקשר עם תכונת לאומיותה וגורל קיום ממלכתה, — לא תוכל להסתפק כלל ברגש דמיוני לבדו. על כן בהכרח הוא לעלות עמה למעלה יותר גדולה, דהיינו לבאר לה, שמאחר שכל תעודתה הלאומית היא קשורה באחדות אל אחד וכבודו בעולם, אם כן כל מעשיה המוסריים, בין המוסר החברותי, בין המוסר הדתי, הם מנחילים אותה את האושר היותר נעלה הקשור בהכרח בפעולת הצדק היותר נשגב. ובאשר האמת היא שהצדק היותר נעלה הוא מצליח גם כן את הפרטים לעד ולעולמי עולמים, על כן נתפרש אז כבר לכל הקהל מה שהיה ידוע מקודם ליחידי סגולה, ענין ההצלחה הנצחית הפרטית ותחיית המתים, ועם זה נתקשר הכל במושג הלאומיות.

4 ד

והנה, מי שירצה להעמיד רגש לאומיות בישראל בצביון פחות תכליתי מכפי מה שכבר נתפרש להם, לא יוכל להצליח. כי אי אפשר להוריד אומה ממרום ערכה שכבר עלתה לו. וכיון שכבר בא עמנו למדה זו שרגש ההסכמה הלאומית בהיותו בלתי נקשר עם יתר השאיפות הכלליות הנתבעות מטובי בני אדם והיותר נאדרים שבחושבי מחשבות שבקרב המין האנושי לא יקחו את לבו, על כן אנחנו צריכים תמיד להרחיב החינוכים והלימודים במלא מובן, להודיע ולהודע איך שהרגש הלאומי שלנו הוא מקושר עם הרגשות היותר רחבים ויותר אדירים שיכולים להמצא במרחב המחשבה והרעיון, ועם זה לברר שלא נוכל כלל להגיע לאותן החמודות הנאצלות שהן משאת נפש של בחירי האנושות כי אם באמצעות עשיית חובתינו לעמנו, שהוא נאזר בגבורת הרעיונות היותר עליונים בתורתו ויד ד' אשר עליו. אם בדרך זו נלך נעשה ונצליח ונוכל להרחיב ולהאדיר את כבוד הרגש הלאומי עד למדה זו שכל אחד מישראל לא ימצא את אשרו, את מנוחת נפשו הטבעית, ועם זה את מילוי חובתו היותר נאדרה לשם ד' אלהי ישראל, כי אם בהיותו זריז בכל כחותיו להשלים את כל מה שהוא חייב לעמו. דהיינו, שיוציא אל הפועל כל מה שיש בכחו לעשות, בין לבדו בין על ידי שיתופו עם כל העם יחדו, לטובת האומה בחומריותה וברוחניותה בכל הצדדים היותר רחבים, באופן זה נעשה ונצליח בע״ה. אבל אם יעלה על הלב לקצר את המטרות ולקמץ את כל הכחות הרוחניים רק על רגש לאומי מקוצר — שיוכל למשוך רק בדרך ארעי לב עמים כאלה שמצד טבעם היו יכולים עדיין להמשך אחרי כל רגש שאין לו יסוד שכלי, לולא שמצד אורן של ישראל שנגה עליהם בצירוף כמה סיבות הוציאם מעט ממצב שפל זה, ועוד לא לגמרי — ענין זה אף על פי שנראה שהוא דרך קצרה, ומבלעדי טורח של תיקון מעשים ותשובה לשם ד' אלהי ישראל ותורתו ושמירת בריתו נוכל להשריש רגש לאומי בעם, מכל מקום הוא דרך ארוכה מאד. שרגש זה, שהוא איננו כלל לפי מדתן של ישראל, ולפי גודל נפשם לא יקח את הלב בחזקה, ואין עמו אותו הגאון של שם ד' אלהי ישראל הנקרא על עמו ונחלתו, על כן לא יוכל כלל להתמיד ולעשות פרי. על כן אין לנו דרך אחרת לבצר את בדק חומת בית ישראל כי אם בעצה הכתובה על ספר תורת ד׳ אלהי ישראל, ״ושבת עד ד׳ אלהיך וגוי, בכל לבבך ובכל נפשך. ושב ד׳ אלהיך את שבותך ורחמך״, ״והביאך ד׳ אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה, והיטבך והרבך מאבתיך״. די לנו להשפיק בילדי נכרים ולהתעלם מהבנת כחנו העצמי הטבעי והמקורי, שבו אנחנו מיוחדים מכל עם ולשון בתור אומה אחת יחידה בעולם ששם ד' נקרא עליה בכללות, וחותם אלהי עולם חתום על תולדתה, ״ד' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר״. ועלינו לקוות שאותה התשובה שלא פעלה כל כך מצד חשבונות היחידים לעצמם, שסוף כל סוף מיעטה את הצביון של היושר מלהתפשט במלא רחבו, תפעול — אחרי ההתרוממות של ההרגשה הלאומית עם הידיעה שהיסוד העקרי לכל שלמות חומרית ורוחנית הוא נעוץ בערך דבקותינו בכנסת ישראל וחפצנו בכבודה ועזה — עד שהלימוד הנכון באורה של תורה שנלמד לשמה יביא אותנו להכיר ולדעת כמה נעלה ונשגבה היא האהבה הזאת, וכמה אצילות נפש ותקוות של אמת יש בה, וכמה היא קשורה בכל המון המחשבות היותר עליונות ונשגבות שיכולות להמצא בחוג האידיאלים האנושיים, אז נמלא רוח ד' לעבוד לטובת עמנו בארצנו עם כל הדברים המכשירים אותנו להגיע להכונה הנדיבה והעליונה הזאת, שעמה ימצא כל הוד וכל זוהר של רגש ושכל. אבל חלילה לנו להשפיל ולקמט את הנקודה הרוממה הזאת, שהיא אוצר אורה לעולם מלא, היא אהבת כנסת ישראל, במה שנקצץ נטיעותיה ולחשוב שעמה אין צורך עוד להתנשאות הרעיון של עולם נצחי ורוחני, שהוא הדבר התופס יותר מקום בקרב בחירי האנושות בכל העמים ובכל הדורות. ואפילו הפילוסופיא האנושית הקלסית, שבאה לשאוף לאלה הנשגבות ולבררם גם לפרסמם בהמון, היתה גם כן מחוברת עם מצב לאומי חזק מצדם, ובאו לעולם עם כל התביעות היותר נאות והדורות שבצד היופי שבמחשבה, שדוקא עם הצלחה ומנוחה שתמצא באיזה עם תוכל להתעורר בכל רחבה, כמו שמתעוררים דוקא אז כל חכמת יופי, לשירה ולזימרה, לציור ולחיטוב, כאשר יתברר לנו למדי ממצב הפילוסופיא וקורות העסקנים שלה ויחושם עם לאומיותם. ומה נאמר עוד על עם ד' וחבל נחלתו, זרע אמת, שמושגי האמת הטהורים שיסודתם היא האמת האלהית של הכרת אדון כל המעשים ושלילת עבודה זרה התגברה בהם באופן כל כך אלהי ונשגב. וכבר אמרה אביגיל לדוד בעת תגבורת הלאומיות ״והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את ד׳ אלהיך״, ״כי מלחמות ד׳ אדני נלחם״, שצריך על זה עקשנות לא מעטה שלא לראות כמה היה תמיד פשוט מחובר יחש הצלחה הרוחנית הנצחית עם הצדקה הלאומית לעשות טוב וחסד עם כנסת ישראל בכללה, ״איזהו חסיד, המתחסד עם קונו״, ומה גדול דיבורם של דורשי רשומות, שאמרו ״עם קן דיליה״ - דא כנסת ישראל.