Chapter 35ל״ה
1 א

כל המגרעות שנדבקו בימים האחרונים, ביחוד על ידי הספרות בחלקיה החצופים, לא יוכלו להתרפאות כי אם על ידי אותו הכח שנזדרז להזדיין, להגביה יותר ויותר את הלימוד והדרישה בחכמת חלק הלכות דעות שבתורה, שאנו חייבים להתחיל בו ממטה למעלה, כדי שתהיה המסכת בזה נקבעת, בקביעות ובהרגל, מחוברת עם לימוד המורגל בגמרא ובפוסקים בחריפות ובקיאות. אומרים בני פריצי עמנו, שהאמונה והבטחון הם בעוכרינו. והנאצה הזאת לבשתנו מוצאת מקום רק מפני שבמרבית המציירים את ציורי האמונה והבטחון הם אצלם משובשים, קבועים בדמיונות כוזבים, הכל כפי מה שעולה על הלב בתחילת הדעת, ומשונים כפי שינויי השיבושים המוכרחים להיות נקבעים בלב כל אחד ואחד שהוא עסוק באלה הנשגבות בדרכי דמיון הרחוקים מאד מדרכי תורה. והמושגים של דמיון, ודאי כל מה שיהיה הנושא בטהרתו יותר נשגב ויותר כולל, יהיה בהיותו מעוטף בדמיון יותר משגה. על כן מה נוכל לעשות אם האמונה והבטחון, שהם יסודות חיינו ואורך ימינו לעד ולעולמי עולמים, מאפס מעשה ולימוד נתעלפו בצעיף של דמיונות וסברות נפסדות, שאי אפשר כלל להחזירם לטהרתם כי אם על ידי קביעות מסכת ולימוד של כל חלקי המוסר וחובת הלבבות שבתורה. שמנהג זה, יתן פריו שימצאו מבנינו בעלי כשרון רבים שידעו להסביר לעצמם ולזולתם את עמקי התורה ושרשי האמונה, באופן שלא יוכל שום אדם שלא להודות כי האמונה והבטחון הם נר לרגלנו ועטרת לראשנו.

2 ב

ההשפעות האלהיות באו להוסיף עצמה ולא למעט. על כן אי אפשר שיהיה מושג האמונה התמעטות כח דרישת השכל במקום שידו מגעת, כי אם לתן לאדם יד להיות גם כן נאחז במקום שאין יד השכל שולט שם באורח פרטי, להיות יכול לכונן אשוריו על פי ערך יותר נשגב ונעלה מערך שכלו. אבל מתי יהיה אחוז בידו? אם כל מה שיוכל להגיע לו בכח שכלו לא יתעצל וישתדל להגיע, אבל בהיות האדם משתמש במושג האמונה, הבא לרומם ולהרחיב את גדולת נפשו למעלה מגבולי השכל המצומצמים, למעטה ולקמצה במקום שמבלעדי האמונה היתה מתרחבת ומתפשטת בכח הכרתה, הרי הוא חוטא חומס נפשו, והאמונה לא תעלה בידו באופן המלא הוד וקדושה שראוי לה.

3 ג

וכן הבטחון, מדתו הרחבת כח העז והגבורה, אפילו במה שהוא למעלה מגבולי כח היכולת הקבועה בכחות האדם הגלויים, כי אין מעצור לד' להושיע ולעזור גם לאין כח. אם כן, היא באה לאחר שיאזר האדם בגבורה בכל אשר תשיג ידו בכחותיו החומריים והרוחניים, ובבאו לגבול ששם יש לפניו מעצור כח המוגבל החלש, אל יפול לבבו. וזאת היא מדת הבטחון שצריכה להתחבר תמיד עם מדת הגבורה, המועלת למלא את נפש האדם כבוד ועז. וכשהיא מתחברת עם הדעה השלמה והמוסר האמיתי, היא מדרכת את האדם בדרך ד' העליונה, ומכשרתו להיות בד' מבטחו. ומעלתו, שיהיה כבוד ד׳ חופף עליו לעשות לו ניסים, בין גלויים בין נסתרים, במערכות סדרי הטבע. אבל אם מדת הבטחון תהיה ניקחת מבלי דעת ולימוד, מה תפעול? חלישות ועצלות, המשפיעה ירידה בכחות הגוף והנפש, ומתהפכת לרועץ בחיי היחיד והציבור. על כן אין פלא, שעל אמונה שציורה בא בלא לימוד, ובטחון כיוצא בו, יוצאים עוררים לאמר שצריך להלחם בהם. ומתוך שהמעוררים הללו אינם פוגשים אמונה ובטחון שיהיה עליהם חותם השלמות הראוי, על כן הם נדחים מנחלת ד' וחושבים להלחם נגד כל קודש, ולשרף מועדי אל בארץ, ויצא מהם מה שיצא בעוה״ר. על כן, חובתנו גדולה להרבות בדעת ד', בתלמוד של חלקי התורה הנוגעים לבירורן של המדות והדעות, כדי שיהיו מקויימות בידינו בצורה הנאותה להן לאמתתה של תורה, שתוסיף לוית חן על ישראל, ותאזרם עז וגבורה, ותעטרם בתפארה של חכמה ודעת את ד'.