Chapter 25כ״ה
1 א

כאשר יהיה האדם בן חורין באמת, וברוח חפשי באין שום מועקה יסתכל בכל המציאות כולה, בגשמותה ורוחניותה, בסדריה הנפלאים, בחכמה ובחסד היצוקים בה, וישים נגד עיניו שהנה שני דרכים לפניו בפתרון השאלה הגדולה, חידת עולמים של המציאות. האחת, היא דרך החושך של האפיקורסות, שבאמת אינה נותנת שום פתרון כי אם היא משעת את העינים שלא להתבונן, שלא לחזות בגיאות ד׳, ועמה ימצא האדם את עצמו שהוא עומד בחושך ואפילה, אין עמו לא תכלית ומטרה, ולא אור תקוה וחיים של אמת. והשניה, היא דרך האורה, הכרת מקור החיים, החכמה והחסד, מקור הסדר והמשטר, החפץ והיכולת הכלליים. אז מיד על פי טבע האנושיות הבריאה, יכיר את קונו ויגדל וירומם לשמו מעומק לב מבין. אמנם, ההכרה הבהירה תוכל גם היא להתפצל לשני דרכים: או שיכיר את האלהות בתור עצם נשגב הכולל הכל בכחו ומחדש ומחולל את המציאות מחוצה לו, או שיכיר כשיטה השפינוצית שאין שם שום מציאות אחרת כי אם מציאות האלהות. שהמציאות הפרטית איננה כי אם התגלות חזיונות שלפי ההכרה הפרטית של הנפש המכרת, שהיא גם כן איננה דבר אחר כי אם התגלות פרטית של ההתנוצצות האלהית, נדמה לה כל דבר וענין לפרט מיוחד ודבר מצוי לעצמו. מה שבאמת אין דעה כזאת זרה כלל, רק שצריכה שלא תשאר באמצע הדרך, כי אם להכיר על ידה כיון שכל התגלות המציאות היא התנוצצות אלהות ביחש הפרט המתגלה, על כן גם חזיון המוסר וההכרה המדעית והמעשית שמתלוה לה, היא גם כן בכלל חזיונות המציאות. וההבדל שיש בין מצוי למצוי במדריגתו, היא הכל לפי רוב הגילוי של החזיון האלהי שבא עמדו. משקל המציאות לפי זאת השיטה יהיה נערך לפי ההתגלות הפרטית, שעל פיה יש מקום למצב מעולה ומצב נמוך, לא לפי ערך אמתת המציאות במקורו הכללי, שהכל אחד, והכל טוב. לפי הביאור המשלים של שיטה זאת, יש עמה מקום לתורה למצות ואמונה תמימה, והיא מסתייעת בדברי קבלה, וקבלת האריז״ל העמוקה יותר, שהחזיונות הפרטיים אינם חדשים בעצם, כי אם באים ממיעוט התגלות האלהות הכללית, על כן מתראים פרטים ומציאות יש ונפרד. ודרכים הללו כל כך פועלים לטובה על רגש הלב לנטיית התורה, עד שגדולי החסידות מצאו דרך ישרה להרחיב לימודים נוסדים על אלה הלימודים גם כן בהמון, בתקותם שרגש הדתי ואהבת שם ד׳ יתרחב על ידי זה. על כל פנים, הלימודים הללו שהם המסקנות של הפילוסופיא היותר רציונלית, הם באמת מסכימים לתוכן התורה ואמונה תמימה. אמנם כיון שיראה האדם שלפי דעתו תחייבהו הכרת האמונה בחיובים רבים יותר מחפצו ונטייתו הטבעית, אז מיד מוצא הוא בעצמו התנגדות פנימית, ואובד הוא את הדרך הנרמלי שלו. ומתוך בלבול הדעה המיושבת, יהיה יותר נוטה אל הדרך החשכה של האפיקורסות שהיא הפוכה מטבע האדם ומשוללת מהנטיה השכלית הטהורה והשוקטה. וזה אמנם יבא מפני שלא נתפתחו יפה אותם הכחות הצריכים להיות עוזרים וממלאים לרגש הדת שיהיה מבונה בכל עזו והדר תקפו. רק הבריאות השלמה בכל חמשת החלקים היסודיים שהם אבני פינת בנין האדם, רק היא תשים מתג ורסן לכל הפרעות המשונות שאנו רואים במצב חיינו הגשמיים והרוחניים יחד, ורק הרדיפה וההסכמה הגמורה עם הידיעה המבוררת מצד פועלים ציבוריים חשובים לאחד דוקא את כל אלה יחד בהרמוניא אחת מתאמת, רק על ידה יוכל להרפא מחץ האדם בכלל, ומחץ עמנו בפרט. אמנם ההתגברות לאחוז בפרט אחד ולעזוב גם חלק אחד אחוז מכל המסכת הבונה את צביון האדם והעם, היא תוסיף רק לרועץ על ידי ההריסה של משקל השיווי שתבא לרגלה.

When a person is truly free, and with an unfettered spirit, he looks upon the entirety of being and upon its corporeality and spirituality and upon its wondrous arrays, upon the wisdom and love that are poured into it, and he places before his eyes that behold there are two paths before him regarding solving the great question: the eternal riddle of being. The first way, the dark path of heresy, that in truth offers no solution, it covers up the eyes so that they do not look upon nor see the majesty of G-d, and with this path, one finds oneself enshrouded in darkness, without purpose or goal, no light of hope, nor a life of truth. The other path is the path of light, recognition of the Source of life, of wisdom and of loving-kindness, of order and governance, of will and ability in their most general sense, in accordance with healthy human nature, one would recognize one’s maker and exalt and magnify His Name from the depths of an understanding heart. It is true that clear sighted recognition can divide into two paths: either one recognizes G-d in a sense of a lofty being which encompasses everything and creates anew existence outside of Himself or he recognizes in accordance with a Spinozean approach that there is no other existence other than a G-dly existence. Existence in its particularity and an apparition of revelation in accordance with the specific cognition of the cognitive soul, which in itself is nothing but a specific revelation of a divine spark, to which everything seems to be something which exists independently. In truth, this sort of thinking is not strange at all, it just needs not to remain incomplete in the midst of its path, but rather to recognize thereby that since every revelation of existence is a divine sparking in relation to that detail being revealed. Likewise, the intellectual and practical cognitions that accompany it, amongst the apparitions of existence, the difference between every existent thing according to its level is all in accordance with the degree of divine revelation that accompanies it. The level of existence will be assessed according to the individual revelation and according to which there is a place for an elevated condition and a lowly condition, not according to the true value of existence in its universal source, for everything is one, and everything is good. According to the elaboration of this approach, there is room for Torah and mitzvot and simple faith and piety, and this approach is assisted by the teachings of the Kabbalah, especially by the Kabbalah as taught by the Arizal, which is particularly profound, that particular manifestations are not new in their essence, that they stem from a general reduction of divine revelation, therefore they appeared to be individuated and separate essences of being. These paths work so much good on the heartfelt feeling towards Torah, such that the great Hasidic masters expand these teachings and make them accessible to the masses, with the hope that the religious feeling and the love of HaShem in the world would be broadened thereby. In any case these teachings which are the conclusions of the most rational philosophy, they truly correspond to the inner content of Torah and perfect faith. When a man sees that according to his thinking, the cognition of faith will obligate him in more duties than he is inclined to desire, then immediately he finds within himself an inner opposition and he loses his own normal path and out of a confusion of his settled mind, he will incline more to the path of heresy which is the opposite of nature and completely lacking the pure, reflective, intellectual inclination. This, indeed, comes because those powers which need to help the religious sensitivity has not been sufficiently developed with all its power and glory. Only complete health in all of the five fundamental faculties,