Chapter 18י״ח
1 א

סבה גדולה להתפקרות היא מניעת ההכנה להציץ בחוג יותר רחב מחוג לימוד גמרא והלכות. כי לפי הנהוג היה מורגל לחשוב שאין שום חכמה בעולם יותר עליונה וחשובה מלימוד ההלכות, והתרחבו הדברים גם כן על כל ההויות והדקדוקים שבתורה. על כן כאשר נמצאו מי שהציצו בלימודים הרחבים של חכמות העולם, גם בחכמות הרוחניות, הפילוסופיא האלהית וכיוצא בזה, נטו מן התורה לגמרי. על כן עלינו להראות גלוי, שגם על פי התורה אנו חייבים לחשוב שענינים הגדולים בעיון השכליות כדברים הרמים שבמעשה בראשית ומעשה מרכבה שלדעת הרמב״ם המה חכמת הטבע והאלהות, ולפי ביאור היותר אמיתי לדעת המקובלים הם כוללים את החכמות הרוחניות והגשמיות כולן, עד שכוללים גם כן חכמת הנפש וחכמת המדות, המה באמת מכוונים בתור תכלית עיונית ועסק נכבד לבני אדם. ועסק ההלכות שבתורה, יש בו עיקר מטרתו, רק להישיר אל המעשים כדין וכדת בהגבלה תורית שהיא נחוצה מאד ומגדרת את כל קדושתם של ישראל. והדבר הוא רשות לחשוב את הלימוד המעשי לא בתור תכלית לעצמו כי אם בתור הכנה למעשים. וחלק התורה שהוא תכלית לעצמו אפשר להסב על הצד הרוחני שבתורה מהעיונים הנכבדים של האלהות והנפש המסתעפים ונלמדים ממנה, בין לדעת החוקרים בין לדעת המקובלים. ויש גם כן צד לדון שיש חלק גדול מעם ישראל, כמו בכל האדם, שאינם מוכשרים כי אם לעיונים מעשיים, ואצלם צריך להיות עיון התורה עם כל דקדוקיה והרחבתה בפלפול ורחב עיונים בתורה, חכמה נדרשת לעצמה. כי היא מקשרת את הכלל.

A great reason for losing one’s connection to Jewish tradition is the failure to prepare students to look beyond the immediate circle of learning Gemara and Halachot. People were accustomed to think that there is no wisdom in the world superior to learning Halacha, and this approach expanded to encompass the questions and fine points of the Torah. Therefore, when there were some people who peeked at the broader learning of worldly wisdom, including spiritual teachings, such as theology and divine philosophy, they parted from the Torah entirely. Therefore, we need to demonstrate in a clear fashion that even according to the Torah, we are obligated to think that great matters of intellectual speculation, such as the elevated matters as the work of creation and the work of the chariot, in accordance with the thought of the Rambam, that is, physics and metaphysics, and in accordance with the truest explanation of the Kabbalists, these include all the spiritual and material wisdoms, to the point that they include also psychology and ethics, and they are indeed intended as an investigative or speculative goal, and as a worthy endeavor for human beings. And engaging in the halachic portions of Torah, it has as its main goal only to guide one’s actions straight and properly with a Torahitic constraint, which is most necessary and delimits the holiness of Israel, and the it is indeed permissible to consider practical learning not as a goal in itself, but rather as a preparation for action. Regarding a portion of the Torah which is a goal in itself, it’s possible to apply this to the spiritual aspect of the Torah, whether we are going to the opinion of the philosophers or the Kabbalists. And there’s also a basis for considering that there’s a significant portion of the Jewish people who are only suited for practical learning (…)

2 ב

על ידי העומק וההרחבה, אל אהבת התורה שמביאה בכללה התכלית הנשגבה הכללית. גם באשר אי אפשר לצמצם בכל מחקר את הגבול הצריך למעשה כי אם צריך להרחיב ולבאר, ומתוך עושר הדברים ימצא גם כן די ספק התורה המעשית. על כל פנים בהתרגל עם הדעת האמיתית להכיר את עניני התורה ולימודי ההלכות בערכם האמיתי, ולדעת שיש מקום בלב גם כן עמהם לבקש ידיעות גדולות רחבות הלוקחות בטבע זהרן את נפש האדם, ושעם זה אין השמירה והחלק הצריך להנתן להלכות נגרע כלל, אז ימצא מקום להשבית המחלוקת המסתערת בין הפונים לחכמות אחרות ולספרויות אחרות ובין העוסקים בתורה, וכולם יהיו שומרי מצוה והולכים בדרך תורה כראוי.

By means of depth and breadth, towards the love of Torah, it brings one in a general sense to the most universal, elevated goal, also considering that it’s impossible to limit every investigation to that boundary which is necessary for practical purposes, but rather as one finds it’s necessary to expand and explain, from the richness of these matters, one will find enough to satisfy the demand for practical Torah. In any case, when one accustoms oneself to to knowledge, to become familiar with Torah and halachic learning, in accordance with their true value, and to know that there’s a place in the heart with them to seek and to yearn for great and wide expanses of knowledge that sweep away through their natural radiance the soul of a person. Yet, even with this, that which needs to be given to Halachot and their observance is not reduced at all. A place will be found which silences the argument which rages in those who turn to other wisdoms and literature and those who engage in Torah. All of them will be Torah observant and walk in the path of Torah as is appropriate.

3 ג

ובאמת ענין הערך של איזו ידיעה אינו מגרע כלל את כח שמירת המסקנות היוצאות ממנה. למשל, יוכל אדם לחשוב את ידיעת התכונה למעלה יותר עליונה מידיעת הרפואה, ומכל מקום אף שיבחר למקצוע עסק שלו את ידיעות התכונה, יתנהג בודאי, אם בעל נפש הוא, אחרי המסקנות ההגייניות של חכמת הרפואה. וכל אחד יוכל לחשוב שידיעת דת ודין שבמדינתו היא ירודה מערך החכמות שיש להן ערך כללי, מכל מקום לא יזלזל בשביל זה בשמירת כל חק שבתיקון המדינה. על כן אסון גדול הוא שהננו מורגלים לראות אנשים רק באחד משני אופנים: או שיחשוב שאין בעולם שום חכמה כלל המגעת בערכה וחשיבותה ללימודי ההלכות ופלפוליהם, ואז יהיה על כל פנים שומר תורה וירא אלקים, או שכבר הציץ להביט שיש גם נוי גם אור בחכמות רבות רחוקות מחוג ההלכות מאד. וכבר השריש בדעתו שטעם השמירה הגדולה והקדושה הנהוגה באומה מאד לכל הלכות שבתורה, היא מורכבת עם אותה דעת שאין חכמה שבעולם שוה לה. על כן כאשר זה היסוד יהיה אצלו בערך מוכחש, ימצא בנפשו ריקניות משמירת התורה והמצות, שהן תמצית ההלכות. על כן צריך לשנן שאין דעה זו מעקרי תורה כלל. אף על פי שאין גם ההיפוך ברור — שיש באמת גם ערך נשגב ונפלא בקודש מאד לחכמת ההלכה, ובני אדם המוצאים עצמם מסוגלים להיות כל עמלם בתורה לשמה במקצוע ההלכה ופלפולה אשרי חלקם, ורב טוב הם עושים לבית ישראל בעבודת ד׳ זאת הגדולה. אבל גם מי שלבו נשאו לדון כהרמב״ם שחכמת התורה היא פנימיותה סודותיה והשכלתה, ותלמוד תורה הוא דבר גדול בעקרו מפני שמביא לידי מעשה, גם הוא לא משתבש. ואם לפי רוחו לא יוכל למצא עצמו שוקט בשיקוע בהלכות לבדן, יקח לו מקצועות הרוחניים שבתורה לעסק לו, והוא גם כן עוסק בתורה. וגם אם הוא עוסק בשאר חכמות, אם שהוא מחוייב לקבע עתים גם כן לתורה, מכל מקום איננו בשום אופן בן חורין מקיום כל המצות שבתורה על פי תמצית של לימודי ההלכות והרחבתם, שהם הלימודים המעשיים המורים לנו את דרך ד׳.

It’s truly the case that the value of any particular knowledge does not reduce the claim of observing those conclusions which are not encompassed by it. For example, a person can think that knowledge of astronomy is greater than knowledge of medicine, nevertheless even though he chooses astronomy as his field of endeavor, he will certainly behave if he is a sensitive soul according to the hygenic guidelines of medicine. Everyone is liable to think that knowing the local rules of regulation of his realm has less value than those wisdoms that have a general value. Nevertheless, he won’t belittle because of this the necessity to observe all the laws that are for the good of his realm. Therefore it is a great disaster that we have accustomed ourselves to see people in one of two ways: either one thinks that there’s no wisdom in the world that can compare to studying Halacha and its minutiae and then he will be one who keeps Torah and fears G-d, or he’s already glimpsed that there’s beauty and light in many wisdoms that are distant from the realm of Torah, and it’s already taken root in his mind that the reason for observance on the Torah, which is ingrained in this people, it is inextricably intertwined with that opinion that no worldly wisdom of the world has any value. Therefore, when this foundation will be for him a refuted value, he’ll find inside himself a void when it comes to keeping the Torah and the mitzvot, which are the essence of the halachot. Therefore, it’s important to repeat that this notion has no basis in the fundamentals of Torah. This, despite the fact that it's opposite is also not the case, that it has no value, and people who find themselves capable of investing all of their efforts for Torah for its own sake within the disciple of Halacha and its fine points, happy is their portion. They do a great good for the House of Israel with this great service of G-d. But also one whose heart motivates him to judge in accordance with the Rambam that the wisdom of the Torah is in its inner secret dimensions and in its enlightenment, while classic halakhic learning is a great thing because it leads to action. And if in accordance with his spirit he can't find himself settling down comfortably in the realm of halachot alone, let him take for himself the spiritual disciplines in Torah as his engagement. And in doing so he is also engaging in Torah, and even if he also engages in other wisdoms, given that he is obligated to fix times for Torah study, nevertheless, he is not in any way exempt from observing all the mitzvoth in the Torah, in accordance with a summary of study of the halachot and their elaboration, for these are the practical teachings that guide us on G-d's path.