Chapter 17י״ז
1 א

ראוי למצא תכלית שכלית ובסיס נכון לכל התנועות הגדולות הנפשיות של מין האנושי לכל הפחות, וזה אי אפשר להיות אלא עם אמונת השארת הנפש וחיים נצחיים. כי בהסתלק זאת האמונה הנכבדת ישארו כל השאיפות מכוננות רק על בסיס של דמיון. למשל, השאיפות הלאומיות, ואפילו הטובות הכלליות לכל המין האנושי, כאשר תשאל אם יש בזה צדק שנדיבי לב עמלים לטובת הכלל ומחסרים נפשם מטובה, לא יראו כלל בהטוב הנמשך ממעשיהם הטובים, ולא יקחו בזה שום חלק, בודאי תהיה התשובה השכלית הברורה שהוא נגד היושר. ואם באמת היו החיים הגופניים שבעולם הזה גמר ההויה והחיים, אין בסיס של יושר לכל פועל טוב נעלה שיסודו הוא טובת הכלל. שראוי לכל הפחות שהפועל הטוב יהיה גם הוא נכלל בטובה להיות נהנה המעולה שבהנאות והמשובחת שבהן, דהיינו שיחוש שישנם רבים מתענגים ונהנים על ידי מעשיו.

2 ב

על כן, נצחיות החיים היא יסוד מוסד לזכך את כל השאיפות האנושיות הרמות שלא יהיו צריכות להיות נטבעות בים של דמיון. שהכופר בנצחיות החיים, אפילו אם יהיה טוב לב ומרגיש את הטוב והצדק ועל כן הוא יהיה מוכן לפעול כפי הצדק האמיתי שהוא טובת הכלל, אבל כשיתן לנפשו חשבון ברור מה היא התכלית של כל פעולותיו, לא יוכל לפתור כי אם על פי רגש ונטיה. אם כן אם לא התפתחה זאת הנטיה והיה הרגש נוטה לחדול מכל טוב בשביל פנייתו הפרטית, היה גם כן דבר טוב שאין מופת שכלי להכזיבו. אמנם, עם אמונת נצחיות החיים, הרי הדבר מבורר במדת הטוב והיושר האמיתי, שאמת הדבר שאין טוב לאדם להציג הנאתו הפרטית באהבת עצמו בתור מרכז החיים, עד שאם יצייר שהוא יהנה מהטוב גם הוא הרי טוב, ואם לאו, כל התשוקה של הטוב והיושר מבוטלת. דבר זה הוא ודאי ציור מגושם ופחות מאד. אבל על כל פנים צריך שיהיה היושר מבונה על בסיס מדעי של חשבון מבורר. וזה אי אפשר כי אם על פי החשבון של נצחיות החיים, שאז החיים חשובים מאד וראויים להיות מתעסקים הרבה עבור שכלולם, וזה אין ספק, ששכלול גורר שכלול. וכל המציאות כולה תלויה היא זה [בזה] וכיון שנתוספת שלמות בחלק אחד מן החיים ודאי תמצא] גם בשאר] חלקי המציאות, ולא יאבד דבר זה לנצח. אם כן איך שיקבלו החיים שינוי ותמורה בצורתם, מכל מקום הם משותפים לעולם בכללות המציאות, ובודאי ימצא פועל הטוב את הטוב שעשה גנוז במקום שאין היד שולטת בו.