Chapter 12י״ב
1 א

אם היה כל עקרה של תורה רק כדי להכשיר את הנפשות במוסר והרגשת הרוחניות לפי ההוה לבדו, אז היתה באמת אפשרות לה להשתנות בכל דור לפי ההכרה של הדורות. גם אז לא היה המעשה ושמירתו, בכיוון ודיוק עם כל הלמודים שמסגלים השמירה המעשית נוטלים חלק בראש. אבל כיון שתכלית התורה היא לא ההוה לבד כי אם העתיד, והעתיד היותר רחוק והיותר גם כן נשגב ורחב, וכל המעשים והמצות שבתורה הם שלשלאות גדולות שמקשרות את ההוה אל העתיד, על כן השמירה המעשית היא עיקר גדול. הכוזרי בנה יסוד ספרו על הפתגם ״כונתך רצויה אבל אין מעשיך רצויים״, ומזה נסתעפה התולדה שדיוק המעשים הוא עיקר גדול בתורה.

If the entire purpose of the Torah was only in order to prepare souls for morality and spiritual feelings solely for the present, then truthfully, it should be possible that it should change every generation according to the [ethical] awareness of that generation. [If this were true,] then deed and its observance, with intent and details, with all of the teachings that empower the observance [of the commandments] in practice, would no longer be a priority. However, the purpose of the Torah is not only for the present, but [also] for the future, and the very far off future as well, which is very exalted and broad. All of the deeds and commandments in the Torah are long chains, tying the present to the future. Therefore, actual observance [of the commandments] is a great fundamental. The Kuzari built the foundation of his book on the phrase “Your intentions are desirable, but your deeds are not,” and the emergence [of an idea] developed from this that the exactitude of deeds are of primary importance in the Torah.

2 ב

אמנם דורינו צריך לבאור פרטי למה המעשים הם עיקר, והם מוצאים בהמעשים רק את חיצוניות הדת ועל כן הם קרובים לזלזל בהם. הם משקיפים על כל הדתות בשוה, ואינם שמים אל לב הבדלה של היהדות ותורתנו מכל תורה ודת. רבשקה דבר על אלהי ישראל כעל אלהי הגוים, מבלי דעת את ההבדל הרחב באין תכלית. ובני דורינו אינם נזקקים להבין את ערך ההבדל שבין תורת ישראל, שעל כל פנים כל חכם לב יודה שהיא גברת הדתות, לכל תורה ודת.

However, our generation needs a very specific explanation why the deeds are so important, for they find in the deeds only external religiosity, and they therefore find it easy to disparage them. They view all religions as equal, and they don’t pay attention to the difference between Judaism and our Torah [on one hand], and all other writ and religions [on the other]. Rabshakeh spoke (II Kings 18:33-38) about the Jewish god like the pagan gods, without knowing the immeasurably broad distinction. People of our generation don’t care to understand the differences in value between the Torah of Israel (which all wise people admit is the mother of religions), and all [other] writ and religion.

3 ג

על כן עלינו לבאר לעיין ולהעמיק, להאיר עיני הולכי חשכים, לא ברעש ורוגש. עלינו לדון לכף זכות גם את היותר משובשים בדעותיהם. ״צאן אובדות היו עמי רעיהם התעום״, והרועים הם גם כן רועים אובדים שתעו על ידי הרועים אותם. ומאין מישר דרך, מאין עומד בפרץ לתן את האפשרות לצאת מתוך הנבוכה, התאבכו גאות עשן, והנבוכה הלכה וגדלה, עד שאבדו דרך. ותחת הנתיבות הישרות דרכי הנועם שבתורה, הם מתראים לעיניהם כערבוביא ומבוכה, ונפשם השוקקה לאור תתעם בשוא, שימצאוהו בהשלכת נעל על תורה ואמונה.

Therefore, it is incumbent upon us to explain, to analyze, and to delve deeply, to enlighten the eyes of those who are (Cf. Isaiah 50:10) "walking in darkness", but not with noise and antagonism. It is upon us to judge favorably even the most mistaken of their opinions. (Jeremiah 50:6) “Wandering sheep is my nation, their shepherds have lead them astray”; their shepherds are also lost shepherds, who have been lead astray by those who have lead them. Without anyone to straighten out the path, and without anyone standing in the breach providing a way out of perplexity, (Isaiah 9:17) “they will be overcome by the intensity of the smoke.” And the perplexity has kept growing, to the point that they have lost the way. Instead of [the Torah appearing as] upright paths, ways of pleasantness in the Torah, they view them in their eyes as a great confusion and perplexity. Their souls which thirst for light, lead them to falsehood, which they find by rejecting Torah and faith.

4 ד

על כן עלינו לבאר גם את הדברים שנראים לנו כגלויים. אם הם לנו פשוטים מפני שהננו שרויים באור, אנו המגודלים מנעורינו בתורה ומצותיה הננו קרובים להבין את ערכה של תורה ושמירתה, על כל פנים במדה המספקת לנו לחבבה ולשומרה בנפש חפיצה, אבל הבנים התועים, שאין חנוכם מועיל להם לעת רעה כזאת לחבתה של תורה כי אם לשנאתה, עמהם אנו צריכים להתחיל מראש, ושלא להיות כבד עלינו לבאר כל נטיה היותר קלה שגורמת בהיותה סתומה שיטעו בה תועים, ובהיותה מבוארת שתמלא אורה מחשכים רבים.

Therefore, it is upon us to explain even the things that appear to us as obvious. If they appear as simple to us because we are placed in the light, we, who have been raised from our youth in Torah and its commandments, it’s because we more easily understand the value of Torah and keeping it, at the very least in a measure that is enough to love it and a desire to keep it. But for these children who are astray, whose education has not helped them in unfortunate times to love the Torah, but rather to hate it, with them we need to start from the beginning. We should not [view it] as a burden upon us to explain every little leaning, which because it has been closed off, causes them to go astray. By being explained, much light will be able to fill much darkness.

5 ה

לו היה כל עקרה של תורה רק להרגיל את האדם בהכנעה ושיעבוד לאלהים לפי מובן האדם בהוה, אז ודאי היו המעשים המדוייקים טפלים והכונה העיקר. אמנם, אם שדבר גדול הוא הרגל הנפשות לדביקות ועבודת ד׳, ממנו יתד ופינה לכל מוסר ומעגל טוב, אבל לא בזה לבד יושע האדם וכל החי. לבא אל החק המאושר של שלימות התפתחותו, היא מדה אחת כללית מוסרית הנובעת ממקור ההכרה האמתית של יחש האדם לקונו, ולנשמתו הרוחנית. אבל החיים, הם רחבים הרבה, והם ארוכים ומתפשטים אל העתיד הארוך, ומצותיה של תורה הנה עצות נפלאות לרכס את העתיד עם ההוה, והתכונה נגמרת עם הקמת כל החזון. ובהיות המעשה חסר, תשאר אמנם הכונה להיות האדם מתגעגע וחושק להיות דבק באהבת יוצרו, אבל הלא ישאר בקטנותו, ולא ידע כלל במה זה ימלא התעודה שעבורה ראוי להיות החכמה העליונה מטפלת בבריאה זו הגדולה.

Were it true that the entire point of the Torah was only to accustom man in submission and subjugation to God (which is how people understand it now), then of course exactitude of deed would be secondary and intent would be primary. However, even if it is a very important thing to accustom the psyche to worshipping and cleaving to God (for these form a stake and cornerstone for all morality and good process), these are not the only things that will save humanity and all living things. To come to this fortunate axiom of the perfection of their development, [we have] one all-inclusive ethical principle, which springs from a source of true recognition of the relationship between man to his creator, and his spiritual soul. But life is very broad, it’s very long, and it spreads out into the distant future; the commandments of the Torah are wondrous instructions to bind the future to the present, and this program is completed with the establishment of the entire vision. When deed is lacking, there could still be this intent and yearning for cleaving with love for his creator, but he will still remain underdeveloped, still not knowing at all how this will fulfill the goal that the Higher Intellect finds appropriate to deal with this great creation.

6 ו

ואחרי שנכיר שאין המצות סמבולים רקנים שאפשר למלאותם בכל זכר וצביון שיהיה האדם בודה לו מלבבו ורוחו, כי אם דרכים של חקים ממשים שהם ממלאים את המטרה הגדולה של הובלת האנושות לכל הפחות אל העתיד הנכסף, אז יצא לנו בהיר הלימוד שאי אפשר להכיר את הכונה לתוך, והמעשה לקליפה גסה, שיהיה ראוי למשכילים לזלזל בה. רק נכיר כי המעשה כהכונה הוא עיקר, ועיקריותו מדוייקת מאד. אם שהכלל הכולל את שאר דתות גם כן לא יחסר ודאי מתורתנו הקדושה, היינו ההכשרה הרוחנית של האדם ביחשו לקונו על פי הרגש המוסרי הפנימי, אבל הוא רק אחד אחוז מהמון התעודות שמתכנסות ובאות מהונה של תורה, כשהיא נשמרת בכל פרטיה ודקדוקיה.

Once we recognize that the commandments are not empty symbols which can be filled up with any representation or make-up that a person invents with in his heart and spirit, but are rather paths of tangible axioms, which fulfill the great purpose of bringing the whole of humanity, at the very least, to the desired future, then, the teaching will be very clear that it is impossible to think that intent is the most important thing, and action is [just some] coarse shell, to be proper for the enlightened to disparage. We will just recognize that action, like the intent, is essential, and its essence is very precise. Even though the general principle that covers all other religions is not missing from our holy Torah, meaning, the spiritual refinement of man in his relationship with his creator, through his inner ethical feelings; but that is only one percent of the multitude of goals which all coalesce and all emerge from the treasury of Torah, when it is kept in all of its exactitude and details.