א"ל שערי תפלה פעמים פתוחים כו'. הטעם בזה כי נעילת הפתחים בלי ספק הוא ע"י העונות המבדילים בינינו לבינו יתברך ונועלים שערי התפלה. אם התפלה היא בלי תשובה. ולכן שערי תפלה פעמים פתוחים ופעמים נעולים. אמנם שערי התשובה אשר אינם נעולים אלא ע"י העונות. לו הונח שהיו נעולים. בהרהר האדם תשובה בלבו לבד עוקר אותו העון שהרהר בו תשובה. ומיד מוצא פתח פתוח לפניו שנסתלק אותו העון שהוא חלק מהמסך המבדיל בינו לבין אלהיו ע"י הרהור תשובה [כלי חמדה]:
וים רחוקים מפרש ליה כמו הים. הם הרחוקים מהקב"ה שהם החוטאים. מה הים הזה לעולם פתוח כו':
אבל הים הזה לעולם פתוח. ובשוח"ט מסיים וכל מי שמבקש לרחוץ בו רוחץ בכל שעה שהוא רוצה. כך התשובה בכל שעה שאדם רוצה לעשות תשובה עושה והקב"ה מקבלו:
דכתיב כה' אלקינו בכל קראינו אליו. וקשה איך מתרץ זה הת"ק. וי"ל שבאמת בא ר' חייא רבה לתרץ זאת שהא דכתיב בכל קראינו אליו פירושו ע"ד קוה אל ה' כו' הוי מתפלל וחוזר ומתפלל כו'. והד"א מתרץ כאן ביחיד כאן בצבור:
ואין קריאה אלא תפילה. פי' ואין קריאה במקום הזה. אלא תפלה:
ויש שעה שיתנו לך. כי לפעמים עת גורם ששערי רצון נפתחים לפניו. כי אין רעיון האדם עומד על מעמד אחד ויתכן לפעמים שתפלתו יהיה בכוונה יותר. ולכן נענה לו:
תפלתו של צבור כי ההשגחה על הכלל גדולה ומרובה יותר מהשגחה על הפרט והאישיית. או מפני שבצבור בודאי ימצא פרט אחד המתפלל בכוונה גדולה. ולכן נענה לכולם בזכותו: