Chapter 10 י׳
1 א

בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ (אסתר ו, א), נָדְדוּ שָׁמַיִם כִּסְאוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁרָאָה אֶת יִשְׂרָאֵל בַּצָּרָה. וְכִי יֵשׁ שֵׁנָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (תהלים קכא, ד): הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא בִּזְּמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׁרוּיִין בְּצַעַר וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם בְּשַׁלְוָה, לְכָךְ נֶאֱמַר (תהלים מד, כד): עוּרָה לָמָּה תִישַׁן ה'. וְנָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁרָאָה בַּחֲלוֹמוֹ אֶת הָמָן שֶׁנָּטַל סַיָּף לְהָרְגוֹ, וְנִבְהַל וְהֵקִיץ מִשְׁנָתוֹ, וְאָמַר לְסוֹפְרָיו הָבִיאוּ סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת לִקְרוֹת וְלִרְאוֹת מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו, וּפָתְחוּ הַסְּפָרִים וּמָצְאוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהִגִּיד מָרְדֳּכַי עַל בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ, וְכֵיוָן שֶׁאָמְרוּ לַמֶּלֶךְ: הִנֵּה הָמָן עוֹמֵד בֶּחָצֵר, אָמַר הַמֶּלֶךְ אֱמֶת הַדָּבָר שֶׁרָאִיתִי בַּחֲלוֹמִי, לֹא בָּא זֶה בְּשָׁעָה זוֹ אֶלָּא לְהָרְגֵנִי.

[Esther 6:1] "That night the sleep of the king wandered" - Heaven's [sleep] wandered. This is the throne of the King of all kings, the Holy One , blessed be He, who saw Israel in sorrow. And is there sleep in relation to the Omnipresent? Does it not already say (Psalms 121:4) "Behold, he does not slumber, nor sleep, He guards Israel"? Rather, [God is only asleep] in a time when Israel is embroiled in distress, and the nations of the world are in peace, and therefore it says, (Psalms 44:24) "Awake! Why do You sleep, O God?" "The sleep of the king wandered" - Ahashverosh, for he saw in his dream Haman drawing a sword to kill him. He panicked and awoke from his sleep. He said to his scribe: Bring me the book of chronicles, to read and to see what happened to him. And the scribes began, and they found the matter of Mordechai informing about Bigtan and Teresh. And once they said to the king, "Behold, Haman is standing in the courtyard," the king said, "What I saw in my dream was true! He has only come at this time to kill me."

2 ב

לִתְלוֹת אֶת מָרְדֳּכַי עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ (אסתר ו, ד), תָּנָא לוֹ הֵכִין, וְעָלָיו נֶאֱמַר (תהלים ז, יד): וְלוֹ הֵכִין כְּלֵי מָוֶת חִצָּיו לְדֹלְקִים יִפְעָל (תהלים ז, טז): בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל.

[Esther 6:4] "To hang Mordechai on the tree that he had prepared for him" - It was taught: He prepared it for him, and about him it is said, (Psalms 7:13, Psalms 7:15) "And he prepared for him instruments of death, his arrows against the persecutors... A pit, he made it and dug it out, and he has fallen into the ditch he made."

3 ג

וַיָּבוֹא הָמָן וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ וגו' וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ (אסתר ו, ו), הָרְשָׁעִים בִּרְשׁוּת לִבָּם, (בראשית כז, מא): וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ. (תהלים יד, א): אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ. (מלכים א יב, כו): וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ. וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ. אֲבָל הַצַּדִּיקִים לִבָּם בִּרְשׁוּתָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל א א, יג): וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ. (דניאל א, ח): וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ. (שמואל א כז, א): וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל לִבּוֹ. וְדוֹמִין לְבוֹרְאָן (בראשית ח, כא): וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ.

"And Haman said in his heart..." (Esther 6:6) - The wicked are ruled by their hearts. "And Esav said in his heart" (Genesis 27:41). "The fool says in his heart" (Psalms 14:1). "And Yeravam said in his heart" (I Kings 12:26). "And Haman said in his heart" (Esther 6:6). But the righteous rule their hearts. That is as it is written: "And Chanah spoke upon her heart" (Samuel 1:12). "And Daniel decided upon his heart" (Daniel 1:8). "And David said to his heart" (I Samuel 27:1). And they are emulating their creator, "And God said to His heart" (Genesis 8:21).

4 ד

מַהֵר קַח אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס [וגו'] וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס (אסתר ו, י יא), הָלַךְ לוֹ אֵצֶל מָרְדֳּכַי, כֵּיוָן שֶׁהִגִּידוּ לְמָרְדֳּכַי שֶׁהוּא בָּא, נִתְיָרֵא עַד מְאֹד, וְהָיָה יוֹשֵׁב וְתַלְמִידָיו לְפָנָיו. אָמַר לָהֶם לְתַלְמִידָיו, בָּנַי, רוּצוּ וְהִבָּדְלוּ מִכָּאן שֶׁלֹא תִכָּווּ בְּגַחַלְתִּי, שֶׁהֲרֵי הָמָן הָרָשָׁע בָּא לְהָרְגֵנִי. אָמְרוּ, אִם תָּמוּת נָמוּת עִמְּךָ. אָמַר לָהֶם, אִם כֵּן נַעֲמֹד בִּתְפִלָּה וְנִפָּטֵר מִתּוֹךְ הַתְּפִלָּה, וַחֲסַלּוּן צְלוֹתְהוֹן יָתְבוּן וְעָסְקִין בְּהִלְכוֹת מִצְוַת הָעֹמֶר, שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ הַיּוֹם ט"ז בְּנִיסָן הָיָה, וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיוּ מַקְרִיבִין עֹמֶר בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם. אֲתָא הָמָן לְגַבֵּיהוֹן אֲמַר לוֹן בַּמֶּה אַתּוּן עָסְקִין, אָמְרוּ לוֹ בְּמִצְוַת הָעֹמֶר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא ב, יד): וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַה' וגו', תַּמָּן אָמְרֵי הִלְכוֹת קְמִיצָה אַחֲווּ לֵיהּ וְדָבָר אֶחָד שֶׁהָיוּ קוֹמְצִין מִן הָעֹמֶר. אֲמַר לוֹן וְהָדֵין עוּמְרָא מַהוּ דִּדְהַב אוֹ דִּכְסַף, אַמְרֵי לֵיהּ לָא דִּדְהַב וְלָא דִּכְסַף וְלָא דְּחִיטִין, אֶלָּא דִּשְׂעוֹרִין. אֲמַר לוֹן בְּכַמָּה הוּא טִימֵיהּ דִּידֵיהּ הֲוָה בְּעַשְׂרָה קַנְטְרִין, אָמְרִין לֵיהּ סַגְיָן בְּעַשְׂרָה מָנִין. אֲמַר לוֹן קוּמוּ דְּנַצְחוּן עַשְׂרָה מִנְכוֹן לְעַשְׂרָה אַלְפֵי קַנְטְרִין דִּכְסַף דִּילִי. כֵּיוָן דַּחֲסַל מִמִּצְלֵי, אֲמַר לֵיהּ הָמָן לְמָרְדֳּכַי לְבוֹשׁ הָדֵין לְבוּשָׁא דְמַלְכָּא, אָמַר לוֹ מָה אַתְּ מְבַזֶּה מַלְכוּת, אִית בַּר נָשׁ לָבֵישׁ לְבוּשָׁא דְמַלְכוּתָא וְלָא סָח. אֲזַל בְּעָא בַּלָּנָא וְלָא אַשְׁכַּח, מָה עֲבַד אֲסַר חַרְצֵיהּ וְעָאל וְאַסְחֵי, כֵּיוָן דִּנְפַק אָמַר לוֹ סַב לְבֵישׁ הָדֵין כְּלִילָא. אֲמַר לֵיהּ מָה אַתְּ מְבַזֶּה מַלְכוּתָא, אִית בַּר נָשׁ לָבֵישׁ כְּלִילָא דְמַלְכוּתָא וְלָא מְסַפַּר. אֲזַל בְּעֵי סַפָּר וְלָא אַשְׁכַּח, מָה עֲבֵיד אֲזִיל לְבֵיתֵיהּ וְאַיְיתֵי סַפָּרָא וְיָתֵיב וְקָא מְסַפַּר לֵיהּ, שָׁרֵי וּמִתְנַח, אֲמַר לֵיהּ מַה לָּךְ מִתְנַח, אֲמַר לֵיהּ וַוי לַאֲבוּהּ דְּהַהוּא גַבְרָא מַעֲבֵיר דּוּמִין פַּנְטוֹן קוֹמִין קְלֵטוֹ עֲבֵיד בַּלָּן סַפָּר. אֲמַר לֵיהּ וּבְהַהִיא שְׁאֵילִית לָךְ לֵית אֲנָא חַכִּים לַאֲבוּי דְּהַהוּא גַבְרָא בַּלָּן וְסַפָּר בִּכְפַר קַרְיָינוּס וְאַתְּ מַשְׁכַּחַת מָאנֵי סַפָּרָא דִידֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ קוּם רְכוֹב עַל הָדֵין סוּסְיָא, אֲמַר לֵיהּ לֵית בִּי כֹּחַ, דַּאֲנָא סָב. אֲמַר לֵיהּ וְלֵית אֲנָא גְּבַר סָב, אָמַר לוֹ וְלָא אַתְּ הוּא דִּגְרַמְתְּ לְנַפְשָׁךְ. אֲמַר לֵיהּ קוּם דַּאֲנָא סָמֵיךְ קָדְלִי וְאַתְּ דָּרֵיס עֲלוֹי וּסְלֵיק וּרְכַב לִמְקַיְימָה לְכוֹן מַה דַּאֲמַר כְּתָבָא (דברים לג, כט): וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ.

He went to Mordechai: Once it was told to Mordechai that he was coming, he became extremely frightened. He was sitting and his students were in front of him. He said to his students, "My sons! Run away from here, so you will not be burned by my coals, for the wicked Haman is coming to kill me." They said, "If you die, we will die with you." He said to them, "If so, let us stand in prayer, and we will pass away in the midst of prayer." They finished praying. They delved into the laws of the commandment of the Omer, for that day was the 16th of Nissan, and on that day they would have been offering the Omer when the Holy Temple was still there. Haman came to them. He said to them, "What are you dealing with?" They said to him, "The commandment of the Omer. That's what is written: [Leviticus 2:1] 'And when you bring a grain offering to God...' There they said the laws of the handful [of the barley for the priest]." They showed it to him. "One of those would they do the handful from the Omer." He said to them, "The Omer, is it of gold or silver?" They said to him, "It is not of gold, nor silver, nor wheat, but barley." He said to them, "How much is its price, 10 Kantars [i.e. a lot]?" They said to him, "It's enough [to buy it] with but 10 Mon [i.e. very little]." He said to them, "Get up from the dirt! The 10 ma'ahs of yours will [surely] triumph over my 10,000 bundles of silver." Once [Mordechai] finished his prayers, Haman said to him, "Get dressed in the royal clothes." He said to him, "What, do you mean to disgrace the kingdom? Is there anyone who dresses in the royal clothes without getting washed [first]?" [Haman] went and sought a bathkeeper, but he could not find. What did he do? He wrapped his loins and brought him in to wash [in his private bath]. Once he left [the bath], [Haman] said to him, "Old man, put on this crown." He said, "What, you mean to disgrace the kingdom? Is there anyone who puts on a royal crown without getting a haircut [first]?" [Haman] sought a barber but couldn't find. What did he do? He went home and brought scissors, and he sat him down and was cutting his hair. He began to groan. [Mordechai] said to him, "What's with you that you're groaning?" He said to him, "Woe to the father of that man [me], who is letting go of his opportunity as king, to control everything, and has become a bathkeeper and a barber!" [Mordechai] said to him, "Is it any wonder? I don't know the father of that man [if he was] a bathkeeper and a barber in Kfar Krainos, but you indeed found his scissors!" [Haman] said to him, "Get up! Ride upon these horses!" [Mordechai] said to him, "I don't have the strength. I'm old!" He said to him, "And I'm not an old man?" He said to him, "Didn't you do this to yourself [i.e. this is your fault]?" He said to him, "Get up, I'll lean my neck, and you can step on top of it, and you will go up and ride, to fulfill for you that which is written, (Deuteronomy 33:29), 'You shall tread on their high places.'"

5 ה

דָּבָר אַחֵר, וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס וגו'. אֲתָא לְגַבֵּי מָרְדֳּכַי וַאֲמַר, עֲמוֹד וּלְבוֹשׁ, כַּמָּה בִּישׁ גַּדָּא דְּהַהוּא גַּבְרָא, אֱמֶשׁ אֲנִי הָיִיתִי עָסֵיק לְהַתְקִין לֵיהּ צְלִיבָא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְתַקֵּין לֵיהּ כְּלִילָא. אֲנִי הָיִיתִי מְתַקֵּן לְךָ חֲבָלִים וּמַסְמֵרִים, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְתַקֵּן לְךָ לְבוּשׁ מַלְכוּת. אֲנָא בָּעֵינָא מִן מַלְכָּא לְמִיצְלִיב יָתָךְ עַל צְלִיבָא, וְהוּא אֲמַר לִי לְמִירְכַּב לָךְ עַל סוּסְיָא, עֲמוֹד וּלְבוֹשׁ וְעָבֵיד לֵיהּ כָּל מַה דַּאֲמָרָן לְעֵיל. וְכֵיוָן דְּרָכֵיב, הִתְחִיל מְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תהלים ל, ב): אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִּלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי ה' אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי ה' הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי מִיָּרְדִי בוֹר. תַּלְמִידָיו מָה הָיוּ אוֹמְרִים (תהלים ל, ב): זַמְרוּ לַה' חֲסִידָיו וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה. אוֹתוֹ רָשָׁע מָה הָיָה אוֹמֵר (תהלים ל, ב): וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם ה' בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּ לְהַרְרִי עֹז הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל. אֶסְתֵּר מָה הָיְתָה אוֹמֶרֶת (תהלים ל, ב): אֵלֶיךָ ה' אֶקְרָא וְאֶל ה' אֶתְחַנָּן מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ. כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מָה הָיְתָה אוֹמֶרֶת (תהלים ל, ב): שְׁמַע ה' וְחָנֵנִי ה' הֱיֵה עֹזֵר לִי הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְרֵנִי שִׂמְחָה, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מָה הָיְתָה אוֹמֶרֶת (תהלים ל, ב): לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם ה' אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ. בִּתּוֹ שֶׁל הָמָן נִשְׁקְפָה מִן הַחַלּוֹן לִרְאוֹת בַּצְּלִיבָא, וְכֵיוָן שֶׁרָאֲתָה מָרְדֳּכַי רוֹכֵב וְאָבִיהָ מַכְרִיז לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ, הִשְׁלִיכָה עַצְמָהּ לָאָרֶץ וּמֵתָה.

6 ו

וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ (אסתר ו, יב), מְלַמֵּד שֶׁשָּׁב לְשַׂקּוֹ וּלְתַעֲנִיתוֹ. אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ כָּל מִי שֶׁלּוֹבֵשׁ שַׂק וּמִתְעַנֶּה, אֵינוֹ מַעֲבִירוֹ מִמֶּנּוּ עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה בַּקָּשָׁתוֹ.

(Esther 6:12) "And Mordechai returned to the gate of the king" - This teaches that he returned to his sackcloth and his fasting. Rabbi Chelbo said: Anyone who wears sackcloth and fasts should not remove it until his request is fulfilled.

7 ז

וְהָמָן נִדְחַף אֶל בֵּיתוֹ אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ, אָבֵל עַל בִּתּוֹ, וַחֲפוּי רֹאשׁ עַל מַה שֶּׁקָּרָהוּ, וּבְיָדוֹ אַרְבַּע מְלָאכוֹת: בַּלָּן, וְסַפָּר, וְגַלְיוֹר, וְכוֹרֵז.

8 ח

וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וגו' (אסתר ו, יג), בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּאוּ סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ וֶהֱבִיאוּהוּ לַסְּעוּדָה בְּיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן, כֵּיוָן שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ אָמַר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר מַה שְּׁאֵלָתֵךְ, אָמְרָה לוֹ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אֵינִי שׁוֹאֶלֶת מִמְךָ אֶלָּא נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי.

9 ט

וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן (אסתר ז, ז), מֶה עָשָׂה מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ הִתְחִיל מְקַצֵּץ אֶת הַנְּטִיעוֹת לְפָנָיו, וְהוֹסִיף חֵמָה עַל חֲמָתוֹ, וְשָׁב אֶל מִשְׁתֵּה הַיַּיִן, וְהָמָן עָמַד לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ, מֶה עָשָׂה מִיכָאֵל דְּחָפוֹ עַל אֶסְתֵּר, וְהָיְתָה מְצַעֶקֶת אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ הֲרֵי הוּא כֹּבְשֵׁנִי לְפָנֶיךָ, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת. וְשָׁמַע הָמָן הַדָּבָר הַזֶּה וְנָפְלוּ פָנָיו. מֶה עָשָׂה אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב, נִדְמָה לְחַרְבוֹנָה וְאָמַר לוֹ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי וגו'. דְּאָמַר רַבִּי פִּנְחָס צָרִיךְ לוֹמַר חַרְבוֹנָה זָכוּר לַטּוֹב. וְאָמַר רַב צָרִיךְ לוֹמַר אָרוּר הָמָן, אֲרוּרִים בָּנָיו, אֲרוּרָה זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ, כְּדִכְתִיב (משלי י, ז): וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב. מִיָּד צִוָּה הַמֶּלֶךְ לִתְלוֹתוֹ עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי, וְעָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ (משלי י, ז יא, ח): צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו. שֶׁהִשְׁכִּים הָמָן לִתְלוֹת אֶת מָרְדֳּכַי וְנִתְלָה הוּא עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכַי, וְנָתַן אֶת כָּל אֲשֶׁר לְהָמָן לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וְאֶסְתֵּר נָתְנָה לְמָרְדֳּכַי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בַּיּוֹם הַהוּא נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת בֵּית הָמָן צֹרֵר הַיְּהוּדִים וגו', וּכְתִיב (איוב ה, ה): אֲשֶׁר קְצִירוֹ רָעֵב יֹאכֵל וְאֶל מִצִּנִּים יִקָּחֵהוּ וְשָׁאַף צַמִּים חֵילָם. אֲשֶׁר קְצִירוֹ, זֶה הָמָן. רָעֵב יֹאכֵל, זֶה מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר. וְאֶל מִצִּנִּים יִקָּחֵהוּ, לֹא בְזַיִין וְלֹא בְצִנָּה אֶלָּא בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים צא, ד): צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ, זוֹ הִיא הַתְּפִלָּה הַמְּגִנָּה עַל הַצָּרָה כַּצִּנָּה שֶׁמְּגִנָּה עַל הָאָדָם בַּמִּלְחָמָה, וּבִזְכוּת הַתְּפִלָּה שֶׁנִּתְכַּנָּה לַצִּנָּה יִקָּחֵהוּ לְהָמָן. וּמִנַּיִן שֶׁעָשׂוּ תְּפִלָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים, וּמַה תַּקָּנָה לְשַׂק וָאֵפֶר בְּלֹא תְּפִלָּה. וְשָׁאַף צַמִּים חֵילָם, וּמִי דָחַק לְמָמוֹנוֹ שֶׁל הָמָן, מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר וְהַמְצֻמָּתִים לָהֶם.

10 י

וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ (אסתר ח, ח), וְשִׁלְחוּ לְכָל הַמְּדִינוֹת לְהַשְּׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל שׂוֹנְאֵי הַיְּהוּדִים בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא לָהֶם, (ישעיה נה, יג): וְהָיָה לַה' לְשֵׁם, זֶה הַנֵּס שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹא נַעֲשָׂה כָּמוֹהוּ, יֵשׁ לְךָ בָּעוֹלָם שֶׁנַּעֲשָׂה כַּנֵּס הַזֶּה, שֶׁעָשׂוּ נְקָמָה יִשְׂרָאֵל בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם וְעָשׂוּ בְשׂוֹנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם.

11 יא

נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם וגו' וְאִישׁ לֹא עָמַד בִּפְנֵיהֶם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים (אסתר ט, ב), וְיִשְׂרָאֵל מִתְגַּבְּרִים כְּאַרְיֵה שֶׁנָּפַל בְּעֶדְרֵי צֹאן וּמַכֶּה וְהוֹלֵךְ וְאֵין מַצִּיל מִיָּדוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מיכה ה, ז): וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר וְכִכְפִיר בְּעֶדְרֵי צֹאן וגו', וְהָרְגוּ בָּנָיו שֶׁל הָמָן וּתְלָאוּם. אַנְדְּרִיָּאנוֹס קֵיסָר אָמַר לוֹ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, גְּדוֹלָה הִיא הַכִּבְשָׂה שֶׁעוֹמֶדֶת בֵּין שִׁבְעִים זְאֵבִים. אָמַר לוֹ גָּדוֹל הוּא הָרוֹעֶה שֶׁמַּצִּילָהּ וְשׁוֹבְרָן לִפְנֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נד, יז): כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וגו'.

12 יב

וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת וגו' (אסתר ח, טו): רַבִּי פִּנְחָס אוֹמֵר מָלַךְ מָרְדֳּכַי עַל הַיְּהוּדִים, מָה הַמֶּלֶךְ לוֹבֵשׁ פּוֹרְפְּרִין, כָּךְ מָרְדֳּכַי לוֹבֵשׁ פּוֹרְפְּרִין. מָה הַמֶּלֶךְ עוֹשֶׂה עֲטָרָה כְּלוּלָה בְּרֹאשׁוֹ, כָּךְ מָרְדֳּכַי לוֹבֵשׁ וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה. מָה הַמֶּלֶךְ אֵימָתוֹ עַל כָּל הָאָרֶץ, כָּךְ מָרְדֳּכַי אֵימָתוֹ עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדֳּכַי עֲלֵיהֶם. מָה הַמֶּלֶךְ מוֹנִיטָה שֶׁלּוֹ הוֹלֶכֶת בְּכָל הָאָרֶץ, כָּךְ מָרְדֳּכַי מוֹנִיטָה שֶׁלּוֹ הוֹלֶכֶת. וּמַה מּוֹנִיטָה שֶׁלּוֹ, מָרְדֳּכַי מִכָּאן וְאֶסְתֵּר מִכָּאן. לָמָּה, שֶׁהָיָה אִישׁ טוֹב וְאִישׁ שָׁלוֹם וּמְבַקֵּשׁ שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וגו', וְעָלָיו אָמַר הַכָּתוּב (תהלים לז, לז): שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר כִּי אַחְרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם.

13 יג

אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּתַב גְּאֻלַּת יִשְׂרָאֵל בַּתּוֹרָה, דִּכְתִיב (ויקרא כה, מז): וְכִי תַשִֹּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וגו', יַד גֵּר וְתוֹשָׁב זֶה הָמָן, שֶׁנִּתְגַּדֵּל וְנִתְעַשֵּׁר. וְהִשִֹּׂיגָה יָדוֹ, לִשְׁקֹל עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף, וְנִקְרָא גֵּר תּוֹשָׁב, שֶׁהוּא מִזַּרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, וְהָיָה גָּר בְּמָדַי וּפָרָס. (ויקרא כה, מז): וּמָךְ אָחִיךָ עִמָּךְ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ דַּלִּים וּמָכִים. (ויקרא כה, מז): וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב, שֶׁמְּכָרָם אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְהָמָן לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד. (ויקרא כה, מז): אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר, שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן. (ויקרא כה, מז): אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ, שֶׁגְּאָלָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיָּדוֹ וְהִצִּילָם מִגְּזֵרָתוֹ וּפְדָאָם. (ויקרא כה, מז): אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ, זֶה מָרְדֳּכַי דִּכְתִיב בֵּיהּ: וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו. (ויקרא כה, מז): אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ, זוֹ אֶסְתֵּר שֶׁהָיְתָה בַּת דֹּדוֹ, וְנִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל עַל יָדֶיהָ. (שמות יז, יד): כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, מָחֹה בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶמְחֶה לָעוֹלָם הַבָּא. אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק זֶה הָמָן, קְרִי בֵיהּ זָכָר עֲמָלֵק. וְאַף יַעֲקֹב אָבִינוּ רְמָזָהּ בְּבִרְכַּת הַשְּׁבָטִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מט, כז): בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, זֶה שָׁאוּל שֶׁהָיָה בָּקְרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיָה תְּחִלָּה לַמְּלָכִים, וְהָיָה מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין, וְהִכָּה אֶת עֲמָלֵק וּבָזַז אֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם. (בראשית מט, כז): וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל, זֶה מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר, שֶׁעָמְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָם שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְעֶרֶב, וְחִלְּקוּ שָׁלָל שֶׁל הָמָן שֶׁנִּמְשַׁל לִזְאֵב, שֶׁהֶעֱמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּנֶגֶד הַזְּאֵב, אֵלּוּ מַלְכֵי מָדַי וּפָרַס שֶׁנִּמְשְׁלוּ לִזְאֵב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ז, ה): וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב. תַּמָּן אָמְרִין אֵלּוּ מַלְכֵי מָדַי וּפָרַס שֶׁאוֹכְלִין כְּדֹב וְאֵין לָהֶם מְנוּחָה כְּדֹב וּמְגַדְּלִין שֵׂעָר כְּדֹב. הֶעֱמִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּנֶגְדָּן מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר שֶׁהָיוּ מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין, דִּכְתִיב בֵּיהּ: זְאֵב יִטְרָף.

14 יד

רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא הֲווֹן מְהַלְּכִין בַּהֲדָא בִּקְעָתָא דְּאַרְבֵּל, וַחֲזוֹן אֶת אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר שֶׁבָּקְעָה אֶת הָאוֹרָה, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא רַבָּה לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא כָּךְ הוּא גְּדֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּתְּחִלָּה קִימְעָא, כָּל מַה שֶּׁהוֹלֵךְ הוּא גָּדֵל וְרָבֶה וְהוֹלֵךְ, מַה טַּעַם (מיכה ז, ח): כִּי אֵשֵׁב בַּחשֶׁךְ ה' אוֹר לִי. כָּךְ, בַּתְּחִלָּה וּמָרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, וְאַחַר כָּךְ, וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ וגו', וְאַחַר כָּךְ, וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וגו', וְאַחַר כָּךְ, לַיְהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן וִיקָר.

15 טו

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים סו, ג): אִמְרוּ לֵאלֹהִים מַה נּוֹרָא מַעֲשֶׂיךָ, מַה דְּחִילִין אִינוּן מַנְגְּנוֹת שֶׁלָּךְ, [פרוש אותות שלך] הַנֶּהֱרָגִים הוֹרְגִין אֶת הוֹרְגֵיהֶם, וְהַנִּצְלָבִין צוֹלְבִין אֶת צוֹלְבֵיהֶן. הַמְשֻׁקָּעִין בַּיָּם מְשַׁקְּעִין אֶת מַשְׁקִיעֵיהֶן, הֱוֵי (תהלים סו, ג): בְּרֹב עֻזְּךָ יְכַחֲשׁוּ לְךָ אֹיְבֶיךָ. אַתְּ מוֹצֵא שֶׁמִּדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּהַשְׁפֵּעַ בְּפִרוּי וְרִבּוּי, הַטּוֹב בְּרִבּוּי, הַחֶסֶד בְּרִבּוּי, הָרַחֲמִים בְּרִבּוּי, הַצְּדָקָה בְּרִבּוּי, הָאֱמוּנָה בְּרִבּוּי, הַפְּדוּת בְּרִבּוּי, הַבְּרָכָה בְּרִבּוּי, הַשֶּׁבַח בְּרִבּוּי, הַשָּׁלוֹם בְּרִבּוּי. הַטּוֹב בְּרִבּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לא, כ): מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ. הַחֶסֶד בְּרִבּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, ו): וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. הָרַחֲמִים בְּרִבּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט, קנו): רַחֲמֶיךָ רַבִּים ה'. הַצְּדָקָה בְּרִבּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לז, כג): וּמִשְׁפָּט וְרֹב צְדָקָה. הָאֱמוּנָה בְּרִבּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג, כג): חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ. הַפְּדוּת בְּרִבּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קל, ז): יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל ה' כִּי עִם ה' הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת. הַבְּרָכָה בְּרִבּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, י): וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָּי, מַאי עַד בְּלִי דָּי, עַד שֶׁיִּבְלוּ שִׂפְתוֹתֵיכֶם לוֹמַר דַּי. הַשֶּׁבַח בְּרִבּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פט, ח): אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדשִׁים רַבָּה וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו, וּכְתִיב (תהלים קד, כד): מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. הַשָּׁלוֹם בְּרִבּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נד, יג): וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ, אַל תִּקְרֵי בָּנָיִךְ אֶלָּא בּוֹנָיִךְ. (תהלים קכב, ז): יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָא שָׁלוֹם בָּךְ לְמַעַן בֵּית ה' אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְּשָׁה טוֹב לָךְ, (תהלים קכח, ו): וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל. (תהלים קיט, קסה): שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל. (תהלים כט, יא): ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. נִשְׁלַם מִדְרַשׁ אֶסְתֵּר