4:1ד׳:א׳
1 א

ובעז עלה וכו' ראוי לשים לב שהראוי יאמר ויעל בועז השער ולא ובועז עלה וכו'. ועוד אומרו והנה הגואל עובר וכו' כי הל"ל ויעבור הגואל וכו'. ועוד אומרו אשר דבר בועז שהוא משולל הבנה כי היכן דבר ומה דבר ומה צורך להודיע כי בו דבר בועז. ועוד מהו השינוי השם לקרא אותו פלוני אלמוני ולא קראו טוב כאשר קראו למעלה. ועוד אומרו סורה שבה פה כי מלת סורה מיותרת ונגדיית וכן באומרו ויסר וישב. ועוד באומרו ויקח עשרה אנשים וכו' אחר היות שם כל הסנהדרין מה צורך בעשרה אנשים אחרים ואין לומר כי לא היו אז בשער הסנהדרין כי אם העשרה ההם כי הנה אומרו אחרי כן ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים נראה שזולת הזקנים היו אנשי השער וידוע כי שער הוא הב"ד הגדול אשר בו בועז שהיה ראש הסנהדרין והנה ארז"ל שלקח עשרה אנשים לברך ברכת חתנים והלא ראוי לדעת למה הקדים לקחתה טרם יכלה הדבר מי יכנוס אותה הוא או הגואל. ועוד כי מהע' איש שבסנהדרין יקח אחרי כן עשרה או את כלם ויברך ברכת חתנים בפניהם ולמה ייחוד עשרה זקנים אחרים:

2 ב

ועוד אומרו ויאמר לגואל וכו' כי הלא פסוק זה היה ראוי ליאמר אחר אומרו ואני אמרתי אגלה אזנך וכו'. ועוד אומרו השבה משדה מואב נאמר לבלי צורך. ועוד אומרו ואני אמרתי שהוא משולל הבנה שאם הוא לאמר אמרתי בלבי לאמר לך קנה כו' והנני אומרו קנה לך וכו' יאמר הענין ידוע שכך עלה במחשבה לאומרו. ועוד מלת לאמר שהיא מיותרת וגם אינה לאמר לאחרים. ועוד אומרו נגד היושבים ונגד זקני עמי למה עשה שתי חלוקות והלא הכל היו יושבים כי גם העשרה זקנים נאמר בהם שבו פה וישבו. ועוד למה חרד בועז את כל החרדה הזאת לעשות אסיפת זקנים וכל העם אשר בשער ולא קראו בינו לבינו ויודיענו הדבר ויצו עליו לגאול ואם לא יגאל יגאלנה בועז כי הוא אחריו ועוד מלת גאל שהוא מיותרת. ועוד אומרו ואם לא יגאל שהראוי היה יאמר ואם לא תגאל. והנה על קושי' זו ארז"ל כי הב"ד ענו ואמרו ואם לא יגאל הגידה לי אך לפי זה אין עונה על שאלתם וגם אין אומרו ואדעה וכו' נמשך יפה אחר שאלת הב"ד ההוא. ועוד ראוי להעיר כי מלת ואדעה מיותרת כי מי לא ידע שאם יגיד לו שידע הדבר. עוד אומרו ויאמר בועז כי הזכרת שמו יראה לבלי צורך כי באומרו ויאמר ביום קנותך וכו' ידוע הוא כי בועז הוא העונה אחר הגואל. ועוד אומרו ביום קנותך וכו' מי חייב שיהיה ביום ההוא ולא שיקנה השדה היום ואת רות אחר ימים. ועוד למה קראה מואביה ולמה קראה אשת המת כי אין למת אשה והל"ל אלמנת המת. ועוד אומר מאת רות המואביה כי הלא לא היה לרות זכות בשדה למכור. ועוד שהיה ראוי יאמר ואת רות המואביה קנית הלא קניית השדה נזכר וקחתו את רות לא נזכר כ"א ברמז באומרו להקים שם המת וכו'.

3 ג

אמנם הנה הורה לנו שמואל הנבי' ברוח קדשו כמה השגיח הוא יתברך למהר להביא אל הפועל הזווג הקדוש ההוא ולהקים דבר עבדו אשר דיבר בועז והבטחת נעמי את רות באומרה כי לא ישקוט האיש כ"א כלה הדבר היום והוא כי שלש תכיפות היו כי אחר אמירת נעמי אל רות כי לא ישקוט האיש כ"א כלה וכו' מיד בועז עלה השער וכו' ומיד והנה הגואל עובר כי נעמי ובועז והעולה על כלם הוא יתברך מהרו הדבר לעשותו וז"א ובועז ולא נאמר ויעל בועז לומר נעמי הבטיחה ובועז מה עשה הזדרז ועלה השער והוא יתבר' הזמין את הגואל כי והנה הגואל הוכן שם ועבר. ולבא אל התכת הכתובים אומר כי הנה בועז אמר אל רות והיה בבקר אם יגאלך טוב וכו' ואם לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי שמשמעו שמיד בבקר יראה אם יגאלנה טוב ואם לא יגאל ביום עצמו יגאלנה הוא וכן פירשה לה נעמי דברי בועז כאשר סיפר' לה אותה רות באומרה שבי בתי וכו' כי לא ישקוט האיש כ"א כלה הדבר היום שמשמעו כך ומה גם שאחשוב כי רות הבינה בדבר ובאומרו והיה בבקר אם יגאלך וכו' שמיד בבוקר יכלה הדבר ונעמי אמרה לה אל תתייאשי אם תראי שלא יכלה הדבר בבקר כי אם שבי בתי ונוחו עד אשר תדעין וכו' כ"א לא יהיה בבוקר לפחות לא יעבור מהיום כי לא ישקוט כ"א כלה הדבר היום באופן שהיה עם לבבו למהר הענין ע"כ אמר בלבו אם אומר לגואל ביני לביני אולי יענה א' משתים או לאמר שאתנה לו זמן להיות נועץ אם יעשה ואם יחדל או בדרך שני לומר כי עתה יגאל את השדה ואחר חדש או ימים יכנוס או אולי יעקור את הכל ויחשוב כי גם הנקבות בכלל לא יבא עמוני ומואבי וכמאמר רז"ל שאמרו כי עם הארץ היה ואף אם ידע כי מואבי ולא מואבית אולי יאמר כי אחר היות נשואי מחלון בגיות אין בה שייכות לדרך ייבום להקים שם המת על נחלתו כי לא הניח בה מחלון רוח בקרבה לקום הולד על שם המת כמפורש בספר הזוהר כי משם יבנה אחיו המת ואם כן היה לא יקום שם המת על נחלתו ע"כ יעצוהו כליותיו לעשות שני דברים אחד לעלות השערה אל בית וועד הב"ד הגדול למען יבוש הגואל מהם לבלתי ידחה הדבר ולהודיע לו בפניה' ענין מואבי ולא מואבי' והיות בזה דרך ייבום כאשר נבאר בס"ד. ב' להביא זולת הסנהדרין יושבים על מדין עוד עשרה זקנים מחכמי העיר שיהיו מוכנים לברכת חתנים אולי הסנהדרין יהיו עסוקים בדין ודעתו לאמר לגואל הנה אלה מוכנים או ברך ברכת חתנים בפניהם אתה או אני לבל יתמהמה וגם לא יהיה לו זמן להתייעץ כ"א מיד באומרו גאל לך אתה את גאולתי יקחנ' לו בועז מיד ויברך ברכת חתנים וזה ענין הכתובים אמר ובועז עלה השער שהוא הדבר הראשון וטרם בואו לעשות הדבר השני לקחת לו עשרה אנשים מזקני העיר להכין אותם לברכת חתנים ראה והנה הגואל עובר אמר בלבו אם אקראנו מיד הלא אין כוונתי לדבר אתו עד בא העשרה אנשים ואם אניחנו עתה ללכת לדרכו מתי יזדמן אחרי כן ע"כ מה עשה קראו מיד ואמר לו סורה שבה פה פלוני אלמוני כלו' אל תתמה שאיני מדבר עמך מיד וגם על אומרי לך שבת במושב הסנהדרין ומה גם בהיותו עם הארץ כמשז"ל על כן אמר לו סורה כלומר על שאני מושיבך במקום מושב הסנהדרין אל תחוש כי לא תשב בשורת הדיינים כ"א סורה והפרד ממושבם ושבה פה אצלי כי דבר סתר לי אליך וזהו פלונו אלמוני כלומר נסתר ושותק כאלם עד עוד מעט ומה היה המעט שהיה חפץ שימתין הלא הוא עד כי מה שויקח בועז עשרה אנשים וכו' ומיד התחיל לדבר לו ושעור הכתוב ובועז עלה השער וישב שם והנה הגואל עובר ואיזה גואל היה הלא הוא אותו אשר דבר בועז למעלה הוא טוב שדבר לה לאמר אם יגאלך טוב אלא שויאמר סורה שבה פה פלוני אלמוני שלא קראו בשם טוב אלא פלוני אלמוני והטעם כדי שימתין שיקח עשרה אנשים וכו' ע"כ לעכבו שם אמר לו שיתעכב כי דבר סתר לו אליו וסיפר כי ויקח וזימן עשרה אנשים וכו' לברכת חתנים ויאמר שבו פה כלומר פה אתם יושבים אך אחרי הדברים שנדבר פה תעמודו לברך ברכת חתנים ואחרי שבת האנשים ההם התחיל ואמר חלקת השדה כו' והוא כי שתי גאולת הן. א' גאולת השדה. ב' גאולת רות ונקראת כניסת רות גאולה כמכורש למעלה כי היא משועבדת אל צער רוחא דמקשקש במעהא ואל היבם וצריך לגאול אותם משעבוד' ובראשון היחל ואמר חלקת השדה וכו' מכרה נעמי השבה כלומר מאז שבה וכו' כי על כן הראוי הוא לבלתי התאחר יותר מלפדותו והלא תאמר נא הגואל למה הוגעתיך והכלמתיך בפני הסנהדרין והעשרה אנשים ולא דברתי לך ביני לבינך אך דע לך כ"א לא היה הגאולה רק מהשדה לבד הנה ואני אמרתי בלבי כאשר מכרה נעמי מאז שבה משדה מואב אגלה אזנך כלומר ביני לבינך אמנם יש חלוקה אחרת שצריך לאמר אותה קנה נגד היושבים הם הסנהדרין וגם נגד זקני עמי הם העשרה אנשים מזקני העיר וז"א לאמר קנה וכו' ופירש ואמר מה שצריך סנהדרין ועשרה זקנים הוא כי אם תגאל גאל כלומר אם תגאל את השדה גאל גם את רות כלומר ועל כן הוצרך סנהדרין לבל יעלה על רוחך כי גם המואביה נאסרה כי הנה היושבים שהם סנהדרי גדולה הם השומעים זה שתגאל אותה וגם על זה הם העשרה זקני עמי על הגאולה השנית שהוא לברכת חתנים ובזה הורה לו בל ידחה הדבר מיום אל יום כי אם תגאל מיד גאל גם את הגאולה השנית וש"ת ואם לא יגאל הוא יתברך את רות משעבוד רוח המקשקש כי אין לה זיקת ייבום כי נשואי גיות היו ואיך אמרתי גאל אל תחוש כי הנה הגידה לי אתה אם תגאל הגאולה הזאת השנית ואדעה כלומר ואדע אני אם יגאל ה' אם אין לה זיקה או אם וש לה ומה שתליתי הדבר בי ולא בידיעת זולתי הוא כי אין זולתך לגאול ואנכי אחריך ואם כן אני נוגע ידיעה זו עם שגם זולתי מחכמי ישראל ידעו הדבר והנה למה שיודע היה הוא הדבר כמו שפירש אח"כ ולא אמר ואדעה כמי שעתיד עדיין לידע אלא לסברת האחר ע"כ הוסרה הה"א ממלת ואדעה שאין המשמעו' גמור אז ויאמר הגואל אנכי אגאל שהוא הגאולה הא' אך לא השני' והנה עדיין אפשר כיון כי השדה יגאל מיד אך את רות ימלך בעצמו אם יעשה ואם יחדל או יאחר חדש או ימים לגאול את רות או שחושש כי גם הנקבות נאסרו ממואב לבא בקהל או שאין בה יבום כי לא השאיר מחלון רוח במעהא לכן על כל אלה חזר ויאמר בועז ביום קנותך וכו' לומר אם כוונתך היא א' מהשתים הראשונו' או לימלך או להתעכב עד עשות השנית דע לך כי לא כן הוא כי אם ביום קנותך השדה בו ביום קנית את רות וגם אשר היה עולה בדעת שכיוונת כי גם הנקבות הן בכלל האיסור לא כן הוא כ"א את רות המואביה כלומר להיותה מואביה כי היא נקבה. ועל הרביעית פן יאמר כי לא נח' רוח מחלון עליה לשיצדק בה ייבום דע באמת כי גם שאמרתי ואדע' כאלו הייתי מסופק בדבר לא הי' רק לסברתך אך האמת הוא כי היא אשת המת כי לא לדרך זנות בעלמא יתייחסו נשואיה עם מחלון כ"א לאישות באופן כי אינו זר השאר בה רוח מחלון וגם כיון ענין זה באומרו אשת המת לו' כי עדיין אחר מותו תקר' אשתו והוא כי רוחו בה וז"א מתחל' ומאת רות כי הלא הקשינו שלא היתה רות המוכרת בעצם אך כיון כי קנה מה שעמה שהוא אותו הרוח אשר עמה וזהו ומאת רות כו' קנית כלו' מה שהוא בא מאת רות וש"ת האם נכחיש המוחש כי בגיות היו נישואיה עם מחלון ואיך שרתה רוח מחלון איש הישראלי במעי מואביה לזה אמר המואביה כלו' זאת היא המואביה הידועה היא הפרידה טובה שהיתה עתידה לבא ממואב לצאת ממנה שורש ישי אשר עומד לנס עמים ומה גם למה שכתבנו למעלה שהיא עצמה בת לוט הבכירה ונתגלגלה אז לבא לקחת לה פרי המעשה שעשתה לשם שמים בראשונה כי על כן בשובה פה שנית בחינת קדושה היתה בנפשה ולא יפלא הדבק בה רוח מחלון. עוד כיוון באומרו ביום קנותך וכו' לומר הלא תאמר אלי מה זה מהרתי להכין עשרה אנשים מזקני העיר מלבד הסנהדרין הלא הוא כי ביום קנותך השדה מאת רות המואביה אשת המת קנית ולכן מעתה זימנתי עשרה אנשים פן יהיו הסנהדרין טרודים בדין כמדובר ואפשר שע"כ נאמר ויאמר בועז עם שיכוין כי בועז הוא האומר לומר כי בועז להיות שהוא היה נחוץ לקיים מאמרו אמר ביום קנותך וכו' אך מן הדין לא יוכרח יקח האשה ביום ההוא ומפני כבודו שתקו כולם ובוש הגואל ונאלם והניח הדבר אל בועז ובועז התנכל לעשות את כל הדברים האלה למען בושת פני רות כי נכלמה לכבודו לגלות מרגלותיו ואמרה לו ופרשת כנפיך וכו' וגם הוא נדר לה כל אשר תאמר אלי אעשה כי היתה כבר כקנויה אליו וזה נרמז באומרו קנית וכתיב קניתי כי רמז הכתו' כי כבר היתה כקנויה לו לומר שע"כ בתחבולות עשה מעשהו כמדובר: