Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim
1א׳
1 א

[א] יתגבר כארי וכו'. כתבו אחרונים בשם הזוהר אל יאמר אדם הנני שוכב במטתי ואלמוד אלא צריך לעמוד וילבוש המלבושים משום הכון לקראת אלהיך ישראל ואם אפשר לו שיקום על רגליו. כדי שלא יבוא לידי שינה טוב מאוד. עוד כתבו שיש לחבר בבוקר ובערב יום ולילה בתורה או בתפילה. עוד האריך ראשית חכמה ושל"ה ושאר ספרי מוסר בגודל מצות קימת חצות לילה ובעונש המבטלו עיין שם. עוד כתבו מאן דקאים בחצות למיגרס יעסוק בתורה שבעל פה. וזמן חצות דעת שערי ציון בשם הזוהר דבין בקיץ דלילות קצרות ובין בחורף דלילות ארוכות מן שתים עשרה שעות זמן חצות אחר שש שעות מהתחלת הלילה ממש. וכן מסתבר דלעולם הלילה מתחלת דוקא לכולי עלמא מתחילת הלילה ממש דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר. ובספר דרך חכמה דף מ"ו נראה שהבין דמתחלת הלילה בזמן הקיץ איזה שעות קודם הלילה. ולכן הקשה עליו איך אנו מתפללין מנחה בקיץ תוך שש שעות קודם חצות לילה. וגם למה אינו אסור במלאכה בקיץ בערב שבת משש שעות קודם הלילה. לא דק. עוד מבואר בזוהר ושערי ציון דבחורף אחר שתים עשרה שעות מהתחלת הלילה אף שעדיין לילה שייך ליום ממש בין לענין חצות בין לענין משמרות. ומה שקשה דאם כן נתיר להתפלל שחרית קודם אור היום ובקיץ לא יתפלל שחרית עד אחר שתים עשרה שעות מהתחלת הלילה. נראה לי דשאני דין תפילה דניתקן על הזמנים. תפילת שחרית על שזוכין לראות היום כמו שיתבאר לקמן. ואם כן בעינן שיהא לנו יום. ואולי יש עוד טעמים כמוסים. ומכל מקום נראה לי להוכיח מש"ס ריש ברכות דפליג אזוהר וסבירא ליה דחשבינן הלילה בין בקיץ בין בחורף לשעות זמניות וחצות הוא ממש חצי הלילה לעולם. מדפריך אי סוף משמורת קחשיב. סוף משמורה אחרונה סימנא למה לי יממא הוא. עד כאן. ואי לזוהר לא קשה מידי דבעינן סימנא ללילות ארוכות. גם מאי פריך הש"ס כתיב חצות לילה אקום. וכתיב קדמו עיני אשמורות. הא אף דקם בחצות דהיינו אחר שש שעות מהתחלת הלילה. מכל מקום יש שתי משמורות עד היום בלילות ארוכות ודו"ק. כתב לחם חמודות פרק הרואה אף על פי שיצטרך לקום בזריזות בלי עצלתיים. מכל מקום ישהא מעט. ולא יעמוד פתאום מיד אחר השינה דאמר מר סוף פרק מפנין חמישה דברים קרובים למיתה האוכל ועמד ושתה ועמד וישן ועמד הקיז דם ועמד שימש מטתו ועמד אלא לישהא פורתא והדר ליקום:

2 ב

[ב] בבוקר וכו'. שומרים לבוקר צריך להיות קודם אור היום אף בקיץ. ואם הוא קרוב לנץ החמה יאמר מתחילה הקינות ואחר כך יתחיל שומרים לבוקר וידלג הקינות. כן כתב ר"ח, ועיין בתשובות באר עשק סימן קכ"ד.כתב כנסת גדולה סימן תרי"ט אותם אנשים שמשכימים לבית הכנסת בכל יום ובשעת התפילה הם מתנמנמים ועיני ראו אפילו בשעת קריאת שמע חוטפתו שינה על אלו אני קורא הוי משכימי בוקר. ולכן הטוב והישר שאם יכולין גם לכוין בתפילתם ישכימו באשמורת. אבל אם בשבת בהשכמה באים לישון בשעת התפילה טוב שיכוין בתפילתו משישכים בבוקר, עד כאן. ועיין לקמן סימן קנ"א סעיף ב' דאסור לישון בבית הכנסת אפילו שינת ארעי:

3 ג

[ג] אם יסתר וכו'. מיד יגיע אליו היראה וכו'. בזה פירשתי בריש פרק סדר תענית, הזקן שבהם אומר לפניהם דברי כבושין פירש רש"י שכובש לבם לתשובה ותוס' פירשו בשם ר"ח שמגלה להם סתרי מעשיהם כמו בהדי כבשי דרחמנא. והוא תמוה וכי הזקן נביא הוא. אלא נראה לי פירושו שאומר להם זה שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו ורואה בסתרי מעשיהם וזה תוכחה גדולה שיגיע אליו היראה:

4 ד

[ד] שיעור משנתו וכו'. כתב של"ה דף קכ"ד אם אינו רוצה לישון יטול ידיו אף שנשאר מושכב. אבל אסור להיות ער על מטתו ושוכב אלא אם כן יהרהר בדברי תורה. כתב הב"ח סימן ד' וזה לשונו כתב בספר תולעת יעקב דבזוהר איתא ההולך שחרית ארבע אמות ולא נטל ידיו חייב מיתה. ותימא למה לא כתב כן בית יוסף. ונראה דלפי דרובא דרובא אינן יכולין ליזהר בכך ומוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין לכן לא כתבו עד כאן לשונו, ודוחק. גם צריך עיון מה שהעולם מקילין בזה ואפילו יודעי דת, וכן מדכתב בלבוש בריש סימן כ"ה תיכף שיעמוד ממטתו יפנה ויטול ידיו וכו' וסתם בני אדם אין בית הכסא שלהם תוך ארבע אמות ממטתם משמע שיש להקל. גם נראה לי הכי ממה שכתב הלבוש בסימן ח' סעיף י"א ואם ירצה להתעטף קודם נטילה כדי שלא ילך ארבע אמות בלא ציצית וכו' וקל להבין. וגיסי הרב מורינו הר"ר יעקב אמר דסמכו על מה שכתב הש"ך ביורה דעה סימן שמ"ד בשם המרדכי בכל אותו החדר שהמת מונח בתוכו חשוב כארבע אמות עד כאן. ולא נהירא חדא דמקילין יותר דיוצאים מאותו החדר. ועוד תמיהני על המרדכי הא בש"ס ברכות דף כ"ה אמר רבא אין הלכה כר' שמעון בן אלעזר דאמר כל הבית כארבע אמות והרי קיימא לן לקמן סימן ע"ט לענין צואה בחדר. ומשמע שם דלאו דוקא כל הבית אלא רצה לומר כל החדר. וכן כתב בליקוטי מהרי"ל כלל בכל הש"ס היכא דנזכר בית רצה לומר חדר. אלא נראה לי לתרץ דברי המרדכי דבריש ברכות קאמר אין אומרים לפני המת אלא דברים של מת ולא נזכר מידי מארבע אמות לכן פירש דבכל החדר אסור דחשוב כמו תוך ארבע אמות. וטעמא כמו שכתב בית יוסף שם דמיחזי כמתיאש מלהיטפל בו כיון שאומר בפני המת. אבל היכא דנזכר ארבע אמות ודאי נראה אפילו באותו חדר אסור מחוץ לארבע אמות. ואגב אזכיר בקצרה מה שכתבתי בספרי אליה רבה ליורה דעה שם ליישב תמיהות בית יוסף על המרדכי זה לשונו למה תלה בלישנא קמא דאסור כל אותו חדר עד כאן. ולעניות דעתי משום דהמרדכי מהפך לישנא דש"ס. וללישנא קמא אפילו במילי דעלמא אסור לדבר לפני המת. ואם כן אין הטעם משום לועג לרש. אלא דמיחזי כמתייאש לכן אסור בכל אותו החדר. אבל ללישנא בתרא דאין אסור אלא בדברי תורה משום לועג לרש. אם כן אין אסור אלא בתוך ארבע אמות כמו דאמרינן מת תופס ארבע אמות לקריאת שמע. וההולך בציצית ותפילין בקברות בסימן שס"ו שם. וזה נראה לי פירוש תוס' בברכות דף ג' ד"ה אין וכו' במה שכתב ודוקא בארבע אמות שלו. ודו"ק. שוב מצאתי בדמשק אליעזר [מאפטה] דף שכ"ו [ע"א] על דברי תולעת יעקב הנזכר לעיל זה לשונו ושמא דוקא בזמנם כמו לענין גילוי וזוגות, עד כאן לשונו. ובזה מתורץ תמיהת הב"ח שלא כתב בית יוסף גם על זה סומכין העולם, ומכל מקום יש לירא שמים להחמיר ולעשות כמו שכתבו ספרי המוסר שיכין האדם שני כלים אחד עם מים ואחד ריק סמוך למטתו, וכתב בעץ החיים וטוב שיהיה הכלי ריקם פגום כי הוא מושל סטרא אחרא. וכתב בספר מקור החיים שאין ליגע בבגדים ולא בשום דבר עד שיטול ידיו. כתב בסדר היום בקומו יאמר מיד מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך, ואין צריך לזה נטילת ידים אף שהיו מטונפות, כיון שאינו מזכיר לא שם ולא כינוי עד כאן ועיין בסוף סימן ה' מה שכתבתי שם:

5 ה

[ה] טוב מעט וכו'. וכן לענין תורה שואלין לאדם קבעת עתים לתורה. ואין שואלין כמה תורה למד דמה טוב לאדם שלמד חמישה פרקים במתון ובנעימה. יותר מעשרים ובנחיצה מקור חיים:

6 ו

[ו] פרשת העקידה וכו'. כדי לזכור לפני השם יתברך זכות אבות ולזכור שחייב למסור נפשו להשם יתברך ופרשת המן שיאמין שכל מזונותיו באין מהשגחה מהשם יתברך. כתב בספר הכוונות דיש לאומרו קודם פרשת הקרבנות ויש לאומרו אפילו בשבת. כתב בשל"ה דף ר"ב דלא יאמר בשבת ויום טוב בקרבנות אלא קרבן תמיד וכל הנלוה אליו ומוספין וקטורת כי הן קריבין בשבת ויום טוב, אבל שאר כל פרשת הקרבנות לא יאמר כלל אפילו אם כוונתו כקורא בתורה, עד כאן, ובאליהו זוטא כתבתי בשם לחם חמודות דף פ"ד עד מי שיש לו לב להבין וללמוד טוב ללמוד ודי לו בתפילות שנקבעו ובמקום תחנונים וקרבנות ילמוד עד כאן, ובקיצור של"ה הביא דבריי והקשה הא בש"ס זמן תורה לחוד זמן תפילה לחוד ולא דק, דהתם אתפילות שמונה עשרה וקריאת שמע קאי גם קשיא דסותר עצמו דבהלכות נטילת ידים פסק לדבריי גם מצאתי כן בפסקי תוס'. מי שאינו טרוד בעסקיו ואינו בעל תורה אין לו למנוע מלומר בכל יום מעמדות ודברי ריצוי ושאר פסוקים הנדפסים בסידורים, אבל מי שהוא טרוד בעסקיו יש לו למנוע מלאומרם, וכן מי שהוא בעל תורה טוב לו ללמוד במקומם, עד כאן. עוד כתבו בפסקי תוס' אסור לומר מעמדות ותחינות בפסוקי דזמרה או בשעה שהחזן חוזר התפילה, עד כאן. עוד כתבו המדקדקים אם אינו אומר מעמדות בכל יום יאמר על כל פנים בשחרית מיד אחר פרשת התמיד מזמור שיר של יום ואפילו בשבת יאמר מיד אחר וביום השבת מזמור שיר ליום השבת. ואחר כך יאמרו אתה הוא שהקטירו וכו' ויאמר ה' אל משה וכו' פיטום הקטורת כמו שנדפס במעמדות ואז אין צריך לאומרו במוסף אפילו בשבת ויום טוב, עד כאן. וכן ראיתי בט"ז סימן קל"ב לומר קודם התפילה אלא שדקדק דפרשת התמיד נגד דם התמיד והתפילה הוא נגד איברי התמיד דאם לא כן למה לי תרתי ולכך כתב לומר הקטורת אחר התמיד כדי שיקרא בין דם לאיברים. ותמיהני דאין זה דקדוק כלל דהא בזמן שהקריבו התמיד ממש היו מתפללים אחר כך כדאיתא בסוכה דף נ"ג ועוד דברבינו יונה ריש פרק תפילת השחר מבואר בתפילות דעיקר כנגד הדם. ומכל מקום לדינא נכון. ולא מטעם אלא שמצא כן בתשובת מנחם עזריה סימן י"ד עיין שם טעמו. כתב בסדר היום ראיתי מנהג שאומרים בפירוש השיר שהיו הלוים אומרים בבית המקדש ביום ראשון לדוד מזמור וכו' וכן מתחילין בשאר ימי השבוע, עד כאן. אבל בתשובת מנחם עזריה סימן כ"ה מבואר שאין לומר כן. ועיין שם מדיני שירים אלו. כתב לבוש אורה פרשת ואתחנן הא דאין אומרים תחנון בשבת ויום טוב היינו בתחינה השוברת לבו של אדם אבל בקשה שיתן לו הקב"ה מתנות רבות מותר וזה טעם שסדרו בקשות במעמדות דשבת:

7 ז

[ז] עשרת הדברות וכו'. באליהו זוטא כתבתי רש"ל נהג לאומרם קודם ברוך שאמר משום שיש בה עשרה פעמים ברוך עד ברוך אתה האל, וזקינו (פירוש זקינו של רש"ל וגן נטע טעה בדבריי, עיין שם) היה רגיל לומר פרשת אנכי ראשונה בבוקר ושניה בפרשת ואתחנן בערב אחר שאמר קריאת שמע על מטתו עד כאן. כתבו תלמידי האר"י ז"ל שהיה אומר בכל יום ארבע זכירות של מתן תורה ומחיית עמלק וזכירת מרים שנעשית מצורע דכתיב זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים וגו' וגם זכירת יציאת מצרים, עד כאן. כתב בשל"ה דף קכ"ח מה שנמצא כתוב בסידורים שלנו הבקשה המסודרת אחר ע"ב פסוקים שחתומה בברכה ברוך אתה ה' שומע תפילה, וכן חתומין גם כן קצת שאר תחינות ובקשות הנדפסים במקומות אחרים טעות הוא, כי ברכה זו לא הוזכר בש"ס ופוסקים והמברכה מברך ברכה לבטלה, אלא כך יאמר ברוך אתה שומע תפילה. בלא הזכרת שם, עד כאן, ועיין לקמן סימן מ"ו סעיף ז' ובט"ז סוף סימן קל"א:

8 ח

[ח] אבל אסור וכו'. שלא יאמרו אין תורה אלא זו ולכן אין כותבין אותו על קונטרס המיוחד לציבור (לחם חמודות):

9 ט

[ט] הקרבנות וכו'. מדכתיב וזאת תורת חטאת למה לי וזאת אלא שקריאתן כהקרבתן ורש"י פירש מדכתיב תורת ולא כתיב חקת יליף לה ואינו נראה דלא רצתה תורה לעשות מהם חוקה רק דין תורה שיש להם טעם מגולה (לבוש), ובאליהו זוטא ישבתי דברי רש"י דסבירא ליה כמו שכתב במזרחי פרשת חקת דכל שלא נכתב נמי תורה אלא חוקה לחוד יש לו טעם. ואי קשיא הא קשיא הא פריך הש"ס במנחות דף י"ט על הא דאמרינן כל מקום שנאמר חוקה ותורה אינו אלא לעכב. ופריך והרי קרבנות דכתיב ביה תורה ולא מעכבי. ומשני תורה בעי חוקה. חוקה לא בעי תורה אם כן משום הכי לא נכתב חוקה דלא נאמר דמעכבי ובאליהו זוטא הארכתי עיין שם ואדוני אבי הרב נר"ו פירש דברי רש"י דלמד ממלת תורה, אלא דקשה לרש"י דילמא בעינן תורה ללמוד דמעכבי, ומתרץ מדלא כתיב חוקה, רצה לומר דהא מתורה לחוד לא נלמד עיכובא אלא מחוקה, והוא דרך חידוד:

10 י

[י] אלא ביום. דומיא דהקרבתן ולכך פרשת כיור ותרומת הדשן יכול לומר קודם היום, עיין מה שכתבתי לקמן סוף סימן מ"ז וכתב עולת תמיד ונראה לי דיש לומר פרשת הקרבנות בעמידה דהא תנן יושב פסול לעבודה, עד כאן. ויש לגמגם וכי הוא ממש בכל דיניו כמקריב קרבן, גם נראה לי ראיה ממה שכתב הבית יוסף בסימן ק"ב בשם רבינו ירוחם זה לשונו אם היושב קורא קרבנות או פסוקי דזמרא אסור כנגד המתפלל, עד כאן. משמע דמותר לישב כשאין מתפלל נגדו, וכן משמע מפרישה עיין שם, ואף דלקמן סימן צ"ח טעמא דתפילה בעמידה משום דהיא במקום קרבן אפשר דשאני תפילה. ותדע דלענין חציצה וכמה דברים נזכרים שם דהוי כקרבן. מה שאין כן בזה. שוב ראיתי בספר ווי העמודים שכתב בשם עמק ברכה פרשת התמיד ושאר ענייני קרבנות טוב לאומרם בעמידה דומיא דקרבנות, עד כאן. מבואר דלאו חיובא הוא אלא טוב לאומרם ובסימנים בגליון שם כתב צריכים לאומרם בעמידה ולא דק בלשון בפנים. כתב מגן אברהם שנשאל למה אמרינן עולה קודם לחטאת הא קיימא לן פרק י' דזבחים דחטאת קודם לעולה ונדחק שם. ולעניות דעתי דהתם טעמא כדאיתא בזבחים דף ז' שמא לא יקובל הדורון דעולה מה שאין כן הכא דעוסק בתורה, עוד יש לומר דהא המערכה דעולה קודם לחטאת ואין לחלוק הפרשה:

11 יא

[יא] פרשת העולה וכו'. לכאורה משמע דוקא בפרשת הקרבנות ולא אחר משנת איזהו מקומן, אבל בפרישה מצאתי דמכל מקום נכון לאומרו גם באיזהו מקומן אחר העולה והשלמים וכל הנזכרים פה. וכן שמעתי מפי מורי שאמרו, ע"כ. כתב בשל"ה דף ר"כ אם קורא פרשת העולה בשביל החטא שחטא שחייבין עליו קרבן עולה כגון שעבר על מצות עשה או שחטא בהרהור הלב יתכוין כשקורא הפרשה וכן כשיאמר רבון לשם כפרת אותו חטא, ואם קורא אותה בנדבה יתכוין שתהא בנדבה לשם נחת רוח לו יתברך שמו, וכן יתכוין בקריאת פרשת מנחה ושלמים שהם באים בנדבה:

12 יב

[יב] פרשת המנחה וכו'. וכן אחר אשם אף דאשם גזילות ומעילות אין באין בנדבה מכל מקום כיון דאשם נזיר בא בנדבה יאמר (לבוש) אבל דעת השולחן ערוך מפרש בנחלת צבי דדוקא אחר אשם תלוי או אשם נזיר יכול לומר כן ולא אחר שאר אשמות וכן משמע בט"ז וכתב בנחלת צבי שכן כתב רש"ל בתשובות סימן ס"ד. ולעניות דעתי כוונת רש"ל שם דאפילו באשם נזיר לא יאמר דלא הוי כמו בא בנדבה דלא כתב שיאמר אלא באשם תלוי, וכן נראה לי ראיה מקידושין דף נ"ה מדפריך ודילמא אשם נזיר הוא דלא הוי בא בנדבה. עיין שם ודו"ק, ומדברי רמ"א וש"ך ביורה דעה סימן ה' משמע דאפילו אחר אשם תלוי לא יאמר. וכן נוטין דברי שולחן ערוך. ודלא כנחלת צבי. מיהו העליתי שם בס"ק ח' לאומרו:

13 יג

[יג] מפני וכו'. אבל אחר חטאת לא יאמר לפי שאינה בא בנדבה והוי כחולין בעזרה, ומכל מקום יאמר על תנאי יהי רצון אם אני חייב חטאת יהא זה וכו' ואם לאו יהא כקורא בתורה, וכן הדין באשם כן כתבו רש"ל שם וב"ח, והט"ז השיג עליהם דלא מצינו שמקריב חטאת על תנאי משום דלא שייך במעשה חטאת נדבה כלל דמעשה נדבה הוא ענין אחר מעשיית החטאת, עד כאן. ואינו נכון דדוקא בהקרבה לא מצינו אבל בעוסק בתורה דאומר דיהא כקורא בתורה ולא יהא לא מעשה חטאת ולא מעשה נדבה רק שיהיה כקורא בשאר פסוקי תורה שאני, וכן במטה משה ושל"ה ופרישה פסקו כרש"ל וב"ח. אך קשה לי הא כתב הרמב"ם פרק ט' מהלכות שגגות כל המחויב אשם ודאי צריך שיודע לו חטאו תחילה ואחר כך יקריב אבל אם הקריבו קודם שיודע לו ונודע לו אחר שהקריב אינו עולה לו, עד כאן. ואם כן מאי מהני התנאי כיון שלא יודע לו, ומשמע בכסף משנה דלמד מש"ס דכל שכן בחטאת דאינו עולה, ויש ליישב. שוב נדפס ספר מגן אברהם והקשה על חטאת אבל באשם כתב דלא בעי ידיעה. ותימא מדברי הרמב"ם שהבאתי. ופשוט דאם ידוע לו שעבר עבירה שחייבין עליו חטאת כגון שנכשל בשוגג בדבר שזדונו כרת באכילת חלב או חילול שבת או שנכשל בחמץ בפסח וכיוצא בו מהכריתות יקרא פרשת חטאת ויאמר רבון וכו' ויכוין לשם אותו חטא. וכתב בשל"ה שיתודה קודם קריאת הפרשה ויאמר אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי ונכשלתי בשוגג ועשיתי חטא פלוני והנני שב וכו' וכהאי גוונא באשם תלוי וקרבן עולה ויורד כל אחד על חטאו. עיין שם בדף ר"ב ועיין לקמן ריש סימן רי"ט:

14 יד

[יד] פסוק ושחט. קודם שיאמר פרשת הקרבנות, ויאמר הפרשות קודם איזהו מקומן, תוצאות חיים, ועיין תשובת בית יעקב סימן ק"ט, ויכוין בעקידת יצחק כשאומר צפונה לפני ה' ויהיה לזכרון טוב וכשיאמר פרשת העקידה יכוין בפסוק ויעקוד את יצחק בנו שיעקוד הקב"ה ויקשור כל המקטרגים על ישראל למעלה ושלא יקטרגו בשעת תפילה. מקור חיים. כתב הט"ז האומר ונשלמה פרים שפתינו קודם פרשת איזהו מקומן טעות הוא, דגם חטאת נזכר שם ושמא אינו חייב והוי כמביא חולין בעזרה אלא יאמר ונשלמה פרים שפתינו במקום עבודת התמיד. כתב בשולחן ערוך מהר"י לוריא ז"ל כשיאמר פרשת העקידה בכוונה יכופר עוונו אם שב בתשובה שלימה. כתב מגן אברהם דיאמר אחר עולה ושלמים ותודה פרשת נסכים בסדר שלח לך כי אין זבח בלא נסכים ויאמר פרשת ושמעה קול אלה. כתב הלבוש דיאמר תהלים קודם התפילה להבריח המקטרגים, ועוד דלעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל, עד כאן, ובאליהו זוטא חיזקתי דבריו והקשיתי על מלבושי יום טוב וספר נתיבות עולם להגאון מהר"ל עיין שם. גם כתבתי טעם להאומרים שיר היחוד אחר התפילה. ועיין לקמן סוף סימן קי"ג. וסוף סימן קל"ג, ובשל"ה דף רנ"ז. הנה בתשובת בית יעקב סימן קכ"ז חולק על הלבוש שלא יאמר תהילים קודם תפילה אלא בציבור, אבל ביחיד יאמר אחר התפילה שהתפלל עם הציבור כמו שכתב בכתבי האר"י שכל השפע שאדם מוריד בתפילתו עם הציבור מתקיים אחר תפילתו כל משך זמן היותו בבית הכנסת עיין שם שהאריך. ולעניות דעתי דוקא בשאר תחנונים יש לעשות כן, אבל תהילים אף שאומר ביחיד טוב יותר קודם תפילה כמו שכתב הלבוש טעמא שקראן דוד זמירות שיכרות המקטרגים. ואף שאין תפילתו של אדם נשמעת אלא בציבור מכל מקום אפשר להכרית המקטרגים מהני. והנה על מה שכתב הלבוש זמירות היה לי וכו' פירש לשון כריתה הקשיתי בספרי דברי אליהו בתמניא אפי פסוק נ"ד מסוטה פרק אלו נאמרין מפני מה נענש דוד מפני שקרא לדברי תורה זמירות וכו' ושם הארכתי. כתב של"ה שם אשרי האיש אשר אומר תהילים בשירה ובזמרה ובשמחה ובכוונת הלב לא כמו בדור הזה שאומרים במרוצה ובמהירות ובלתי כוונה והבנה ושוגים בקריאה ומדלגים בפסוקים וחוטפים זה מזה האומר חוטף פסוק של העונים והעונים חוטפים פסוקים של האומר וכמעט אין זה מברך אלא מנאץ חס ושלום. ומסיים שיחלקו תהילים לימי החודש לגמור אותו כמו שכתב בספר צידה לדרך דהיינו יום ראשון עד סימן י'. יום ב' עד סימן י"ח. יום ג' עד סימן כ"ג. וכו'. כתב בספר דרך חכמה דף מ"ה זה לשונו מנהגינו לומר פרק שירה כמו שאמרו חז"ל כל האומר פרק שירה בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא ותלמודו מתקיים וכו', עד כאן. ולא דק בלשונו, אלא זה לשון הברייתא תניא ר' אליעזר הגדול אומר כל העוסק בפרק שירה זה בכל יום מובטח וכו' ומשמע שאין צריך לאומרו כולו אלא רק העוסק בפרק בכל יום, וכמדומה שנוהגין לחלקו לשבעת ימי השבוע כמו ספר תהלים. כתב מהר"ם טראני בסוף ספר בית אלהים קרוב הדבר להאמין שדוד המלך ע"ה חיבר פרשת שירה ברוח הקודש שניתוסף בו כשסיים ספר תהלים. ויש בו יותר מעלה מספר תהלים שהעיד בו ר' אליעזר מה שלא העיד על ספר תהילים ושנה כל העוסק ולא כל האומר כי ענין העוסק הוא לדעת ענייני הדברים וכוונתם לתועלת לקבל מוסר מן השירות האלו אשר היו מיוחסות לאותם שהם למטה כמה מדריגות ממדריגות האדם למען נחכים באחריתנו לעשות חוקי רצונו, עד כאן דבריו בקצרה, ועיין שם עוד הרבה עניינים ממעלות העוסק בפרק זה: