Ein Yaakov
Berakhot, Chapter 1 ברכות, א׳
1 א

ברכות פרק א מאימתי קורין - מאימתי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית? מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן, עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, [דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר]. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד חֲצוֹת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. מַעֲשֶׂה וּבָאוּ בָּנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה, אָמְרוּ לוֹ: לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע, אָמַר לָהֶם: אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת.

Berachoth: Chapter One From what time on may we read the Sh'm'a of the evening? "From the time the priests enter to eat their Terumah until the end of the first watch," said R. Eliezer. But the other sages say "Until midnight," and Rabban Gamaliel says "Until the appearance of the morning star." It happened that the sons of Rabban Gamaliel came [very late at night] from a banquet and told Rabban Gamaliel that they had not yet read the Sh'm'a, whereupon he said to them: "If the morning star has not yet appeared you must read it."

2 ב

וְלֹא זוֹ בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים: "עַד חֲצוֹת", מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. וְכָל הַנֶּאֱכָלִים לְיוֹם אֶחָד, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. אִם כֵּן לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים: "עַד חֲצוֹת"? כְּדֵי לְהַרְחִיק אָדָם מִן הָעֲבֵרָה.

3 ג

גְּמָרָא. מִכְּדֵי, כֹּהֲנִים אֵימַת קָא אַכְלֵי בִּתְרוּמָה? מִשְּׁעַת צֵאת הַכּוֹכָבִים, לִיתְנֵי: "מִשְּׁעַת צֵאת הַכּוֹכָבִים"! מִלְּתָא אַגַּב אוֹרְחָא קָא מַשְׁמַע לָן: כֹּהֲנִים אֵימַת קָא אַכְלֵי בִּתְרוּמָה? מִשְּׁעַת צֵאת הַכּוֹכָבִים, וְהָא קָא מַשְׁמַע לָן: דְּכַפָּרָה לָא מְעַכְּבָא. כִּדְתַנְיָא: "וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר", בִּיאַת שִׁמְשׁוֹ מְעַכַּבְתּוֹ מִלֶּאֱכֹל בִּתְרוּמָה, וְאֵין כַּפָּרָתוֹ מְעַכַּבְתּוֹ מִלֶּאֱכֹל בִּתְרוּמָה.

(Gemara) Let us see: when do the priests enter to eat the Terumah? Is it not when the stars appear? Let then the Mishnah say: "From the time the stars appear!" In using this expression, he lets us hear something by the way; namely, that with the appearing of the stars, the priests are allowed to eat their Terumah, because the forgiveness-offering [which will be brought on the morrow] is not a hindrance, as we have been taught: "And when the sun hath set, he shall be clean" (Lev. 22:7.) i.e., the waiting for the setting of the sun prevents him from eating the Terumah, but not his forgiveness-offering.

4 ד

וּמִמַּאי דְּהַאי "וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ", בִּיאַת הַשֶּׁמֶשׁ? וְהַאי "וְטָהֵר", טָהֵר יוֹמָא? דִּלְמָא, בִּיאַת אוֹרוֹ הוּא, וּמַאי "וְטָהֵר"? טָהֵר גַּבְרָא! אָמַר רַבָּה בַּר רַב שִׁילָא: אִם כֵּן לֵימָא קְרָא: "וְיִטְהָר", מַאי "וְטָהֵר"? טָהֵר יוֹמָא! כִּדְאַמְרֵי אִינְשֵׁי: אִיעָרֵב שִׁמְשָׁא וְאִדְכֵּי יוֹמָא. בְּמַעֲרָבָא, הָא דְּרַבָּה בַּר רַב שִׁילָא לָא שְׁמִיעָא לְהוּ, וּבָעוּ לָהּ מִבָּעְיָא: הַאי "וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ", בִּיאַת שִׁמְשׁוֹ הוּא, וּמַאי "וְטָהֵר"? טָהֵר יוֹמָא, אוֹ דִּלְמָא בִּיאַת אוֹרוֹ הוּא, וּמַאי "וְטָהֵר"? טָהֵר גַּבְרָא. וְהָדַר פָּשְׁטוּ לָהּ מִבְּרַיְתָא, מִדִּקְתָּנִי בִּבְרַיְתָא: סִימָן לַדָּבָר "צֵאת הַכּוֹכָבִים", שְׁמַע מִינָהּ, 'בִּיאַת שִׁמְשׁוֹ' הוּא, וּמַאי "וְטָהֵר"? טָהֵר יוֹמָא!

5 ה

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת כְּהֶרֶף־עַיִן, זֶה נִכְנָס וְזֶה יוֹצֵא, וְאִי־אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עָלָיו.

R. Jose said: "Twilight lasts as long as a twinkling; this one comes and that one goes, and it is impossible to determine its exact time."

6 ו

ב עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. מַאי קָסָבַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר? אִי קָסָבַר: שָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הֲוֵי הַלַּיְלָה, לֵימָא: "עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת"! וְאִי קָסָבַר: אַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת הֲוֵי הַלַּיְלָה, לֵימָא: "עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת"! לְעוֹלָם קָסָבַר: שָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הֲוֵי הַלַּיְלָה, וְהָא קָא מַשְׁמַע לָן: דְּאִיכָּא מִשְׁמָרוֹת בָּרָקִיעַ וְאִיכָּא מִשְׁמָרוֹת בְּאַרְעָא. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הֲוֵי הַלַּיְלָה, וְעַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשׁוֹאֵג כַּאֲרִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה כה) "ה' מִמָּרוֹם יִשְׁאָג, וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ, שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ". וְסִימָן לַדָּבָר: מִשְׁמָרָה רִאשׁוֹנָה חֲמוֹר נוֹעֵר. שְׁנִיָּה כְּלָבִים צוֹעֲקִים. שְׁלִישִׁית תִּינוֹק יוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ, וְאִשָּׁה מְסַפֶּרֶת עִם בַּעְלָהּ.

"Until the end of the first watch," said R. Eliezer. Let us see: with whom does R. Eliezer agree? If he hold that the night is divided into three watches, then let him say "until the end of the fourth hour"; and if he hold that the night is divided into four watches, then let him say "Until the end of the third hour?" He holds indeed that the night has three watches, but he intends to inform us that just as there exist watches in Heaven, so there exist watches here on the earth; as we are taught that R. Eliezer says: "Three watches has the night; and at the beginning of every watch the Holy One, praised be He! sits and roars like a lion, as it is said (Jer. 25:30) "The Lord will roar from Heaven on high and from His holy dwelling shall He give forth His voice." Verily, He will roar over His habitation. And the divisions of the night are recognized by these signs: In the first watch the ass brays; in the second the dog barks; and in the third the baby nurses from its mother's breast and the wife converses with her husband."

7 ז

מַאי קָחָשִׁיב רַבִּי אֱלִיעֶזֶר? אִי תְּחִלַּת מִשְׁמָרוֹת קָחָשִׁיב, תְּחִלַּת מִשְׁמָרָה רִאשׁוֹנָה סִימָנָא לָמָּה לִי? אוֹרְתָּא הוּא! אִי סוֹף מִשְׁמָרוֹת קָחָשִׁיב, סוֹף מִשְׁמָרָה אַחֲרוֹנָה סִימָנָא לָמָּה לִי, יְמָמָא הוּא! אֶלָּא, חָשִׁיב סוֹף מִשְׁמָרָה רִאשׁוֹנָה וּתְחִלַּת מִשְׁמָרָה אַחֲרוֹנָה וְאֶמְצָעִית דְּאֶמְצָעִיתָא. וְאִי בָּעִית אֵימָא: כּוּלְּהוּ, סוֹף מִשְׁמָרוֹת קָחָשִׁיב. וְכִי תֵּימָא: אַחֲרוֹנָה לָא צָרִיךְ! לְמַאי נַפְקָא מִינָהּ? לְמִקְרֵי קְרִיאַת שְׁמַע לְמַאן דְּגָנִי בְּבַיִת אָפֵל וְלָא יָדַע זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע אֵימַת, כֵּיוָן דְּאִשָּׁה מְסַפֶּרֶת עִם בַּעְלָהּ וְתִינוֹק יוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ, לֵיקוּם וְלִיקְרִי.

How does R. Eliezer arrive at these conclusions? Does he apply the signs to the beginning or to the end of each watch? If he applies his signs to the beginning of each watch, then it is unnecessary to have a sign for the first, as nightfall itself is a sufficient indication for it! If, however, he applies his signs to the end of each watch then the sign for the last is unnecessary, for the dawn is then sufficient! He applies his signs to the end of the first watch, the beginning of the last and the middle of the second. And if you please, you may say that he applies his signs to the end of each watch. In answer to your question as to the necessity of a sign for the last, I say: It is necessary for a man who sleeps in a dark place and does not know the time for reading the Sh'm'a; as soon as he hears the wife conversing with her husband, and the baby nursing from its mother's breast, he may begin to read the Sh'm'a.

8 ח

אָמַר רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל, אָמַר רַב: שָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הֲוֵי הַלַּיְלָה, וְעַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשׁוֹאֵג כַּאֲרִי, וְאוֹמֵר: אוֹי (שֶׁהֶחֱרַבְתִּי) [לַבָּנִים שֶׁבַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם] הֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי וְהִגְלֵיתִי אֶת בָּנַי לְבֵין הַגּוֹיִם.

R. Isaac b. Samuel in the name of Rab said: "Three watches has the night and at the beginning of every watch the Holy One, praised be He! sits and roars like a lion and says 'Woe to the children that because of their sins I have destroyed my edifice, and burned my Temple, and exiled my children among the heathens.'"

9 ט

ג תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וְנִכְנַסְתִּי לְחֻרְבָּה אַחַת מֵחָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם לְהִתְפַּלֵּל, וּבָא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב, וְשָׁמַר לִי עַל הַפֶּתַח וְהִמְתִּין לִי עַד שֶׁסִּיַּמְתִּי תְּפִלָּתִי. לְאַחַר שֶׁסִּיַּמְתִּי תְּפִלָּתִי, אָמַר לִי: "שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי", וְאָמַרְתִּי לוֹ: "שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי וּמוֹרִי". אָמַר לִי: "מִפְּנֵי מַה נִּכְנַסְתָּ לְחֻרְבָּה זוֹ"? אָמַרְתִּי לוֹ: "לְהִתְפַּלֵּל". אָמַר לִי: (מפני מה לא התפללת) ["הָיָה לְךָ לְהִתְפַּלֵּל] בַּדֶּרֶךְ". אָמַרְתִּי לוֹ: "מִתְיָרֵא הָיִיתִי שֶׁמָּא יַפְסִיקוּנִי עוֹבְרֵי דְּרָכִים". אָמַר לִי: "הָיָה לְךָ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה". בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לָמַדְתִּי מִמֶּנּוּ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: לָמַדְתִּי שֶׁאֵין נִכְנָסִין לְחֻרְבָּה. וְלָמַדְתִּי שֶׁמִּתְפַּלְּלִין בַּדֶּרֶךְ. וְלָמַדְתִּי שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ, מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה. וְאָמַר לִי: בְּנִי, מַה קּוֹל שָׁמַעְתָּ בְּחֻרְבָּה זוֹ? וְאָמַרְתִּי לוֹ: שָׁמַעְתִּי בַּת־קוֹל שֶׁמְּנַהֶמֶת כְּיוֹנָה וְאוֹמֶרֶת: אוֹי (שהחרבתי) [לַבָּנִים שֶׁבַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם הֶחֱרַבְתִּי] אֶת בֵּיתִי וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי וְהִגְלֵיתִי אֶת בָּנַי לְבֵין הַגּוֹיִם. אָמַר לִי: בְּנִי, חַיֶּיךָ וְחַיֵּי רֹאשְׁךָ, לֹא שָׁעָה זוֹ בִּלְבַד אוֹמֶרֶת כָּךְ, אֶלָּא בְּכָל יוֹם וָיוֹם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אוֹמֶרֶת כָּךְ. וְלֹא (עוד) [זוֹ בִּלְבַד], אֶלָּא (בכל זמן) [בְּשָׁעָה] שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְעוֹנִין: (אמן) "יְהֵא שְׁמֵיהּ (רבא מברך) [הַגָּדוֹל מְבֹרָךְ"], הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (כביכול) מְנַעְנֵעַ רֹאשׁוֹ וְאוֹמֵר: אַשְׁרֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁמְּקַלְּסִין אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ כָּךְ. וּמַה לּוֹ לָאָב שֶׁהִגְלָה אֶת בָּנָיו לְבֵין הַגּוֹיִם, וְאוֹי לָהֶם לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם.

We are taught that R. Jose says: "once upon a time I was walking on a road and I entered one of the ruins of Jerusalem to pray. Elijah, blessed be his memory! came and watched me at the door until I finished my prayer. After I had finished, he said to me: 'Shalom, (peace, unto thee), my teacher,' to which I answered, 'Shalom, my teacher and my guide.' 'My son,' said he, 'why did you enter this ruin?' 'To pray,' I replied. 'You could have prayed on the road,' he said. 'I was afraid lest I be interrupted by travelers.' 'You should then have prayed a short prayer.' From this conversation, I concluded three things: First: It is not safe to enter a ruin. Second: One is permitted to pray on the road, and third: A man on the road [having no place to pray] has the privilege of saying a short prayer. He then said to me: "What voice did you hear in this ruin?' 'I heard,' I replied, 'a Bath-Kol (heavenly voice) which coos like a dove, saying, 'Woe to the children that because of their sins I have destroyed my edifice, burned my Temple, and exiled my children among the heathens.' 'My son,' said he again, '[I swear] by your life and the life of your head, that this occurs not only at that particular time, but thrice daily; furthermore, every time Israelites enter the Synagogues or places of learning and answer 'Let his great name be praised,' the Holy One, praised be He! nods His head, and says, 'Happy is the king thus praised in his own house, but what availeth it a father who hath exiled his children among the heathens? Woe to the children who have been exiled from their father's table!'"

10 י

תָּנוּ רַבָּנָן: מִפְּנֵי שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵין נִכְנָסִין לְחֻרְבָּה: מִפְּנֵי חֲשָׁד, וּמִפְּנֵי [הַ]מַּפֹּלֶת, וּמִפְּנֵי מַזִּיקִין.

Our Rabbis have taught: For three reasons shall no person enter a ruin; because of suspicion (of an immoral intention); because the ruin may cave in; and on account of demons (dwelling in ruins).

11 יא

ד תָּנוּ רַבָּנָן: אַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת הֲוֵי הַלַּיְלָה, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי נָתָן? דִּכְתִיב: (שופטים ו) "וַיָּבֹא גִּדְעוֹן וּמֵאָה אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה, רֹאשׁ הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה". תָּנָא: אֵין 'תִּיכוֹנָה' אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, וְרַבִּי, מַאי 'תִּיכוֹנָה'? אַחַת מִן הַתִּיכוֹנָה שֶׁבַּתִּיכוֹנוֹת. וְרַבִּי נָתָן, מִי כְּתִיב: 'תִּיכוֹנָה שֶׁבַּתִּיכוֹנוֹת'? 'תִּיכוֹנָה' כְּתִיב! מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי? אָמַר רַבִּי אַמִי, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (תהלים קיט) "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (תהלים קיט) "קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת", הָא כֵּיצַד? אַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת הֲוֵי הַלַּיְלָה. וְרַבִּי נָתָן סָבַר לָהּ כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, (דאמר) [דִּתְנָן, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:] עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ מְלָכִים לַעֲמֹד בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. שִׁית דְּלֵילְיָא וְתַרְתֵּי דִּימָמָא, הֲווּ לְהוּ שְׁתֵּי מִשְׁמָרוֹת. רַב אַשִׁי אָמַר: מִשְׁמָרָה וּפַלְגָּא נַמִּי 'מִשְׁמָרוֹת' קָרִי לְהוּ.

Our Rabbis have taught: "The night has four watches," so says Rabbi. R. Nathan says "Three." What is R. Nathan's reason? It is written (Judges 6:19) "And Gidon, and the hundred men that were with him, came the edge of the camp in the beginning of the middle watch. And we are taught that Tichon (middle) cannot be used unless something precedes and something follows it. But Rabbi disputes this and says that "by the middle is meant one of the two middles." R. Nathan says: "Is it then written one of the middles? Behold! It is written the middle!" What is Rabbi's reason? R. Zerika in the name of R. Ami, who speaks in the name of R. Joshua ben Levi, said: "One passage says (Ps. 119:62) 'At midnight do I constantly rise to give thanks unto Thee,' etc., and another passage says (Ps. 119:148) 'My eyes are awake before the night watches. How is this possible? At midnight; because the night is divided into four watches, [midnight is therefore after two watches.]" But R. Nathan explains it by the statement of R. Joshua; as we are taught that R. Joshua says: "It is the custom of kings to rise on the third hour of the day. [i.e., six hours of the night and two hours of the day together make two night watches of four hours each]. R. Ashi said: "One watch and a half are also called watches (plural)."

12 יב

ה וְאָמַר רַבִּי זְרִיקָא, אָמַר רַבִּי אַמִי, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֵין אוֹמְרִין בִּפְנֵי הַמֵּת אֶלָּא דְּבָרָיו שֶׁל מֵת. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: לָא אֲמָרָן אֶלָּא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, אֲבָל מִילֵי דְּעָלְמָא לֵית לָן בָּהּ. וְאִיכָּא דְּאַמְרֵי, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: לָא אֲמָרָן אֶלָּא [אֲפִלּוּ] בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וְכָל־שֶׁכֵּן מִילֵי דְּעָלְמָא.

Another thing said R. Zerika in the name of R. Ami, who speaks in the name of R. Joshua b. Levi: "In the presence of the dead it is not proper to speak of anything except things concerning the dead." R. Abba b. Cahana said: "This refers only to affairs of the Torah, but worldly affairs do not matter." But some say that R. Abba b. Cahana said: "This refers to affairs of the Torah and even more positively to worldly affairs."

13 יג

ו כְּתִיב: (שם) "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ", וְכִי דָּוִד בְּפַלְגָּא דְּלֵילְיָא הֲוָה קָאִי? מֵאוֹרְתָּא הֲוָה קָאִי! דִּכְתִיב: (שם) "קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה". (ומאי משמע) [וּמִמַּאי] דְּהַאי 'נֶשֶׁף' אוֹרְתָּא הוּא? דִּכְתִיב: (משלי ז׳:ט׳) "בְּנֶשֶף בְּעֶרֶב יוֹם, בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה". אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: הָכִי קָאָמַר דָּוִד: מֵעוֹלָם לֹא עָבַר עָלַי חֲצוֹת לַיְלָה בְּשֵׁנָה. רַבִּי זֵירָא אָמַר: עַד חֲצוֹת לַיְלָה הָיָה מִתְנַמְנֵם כְּסוּס, מִכָּאן וָאֵילָךְ הָיָה מִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי. רַב אַשִּׁי אָמַר: עַד חֲצוֹת לַיְלָה הָיָה עוֹסֵק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, מִכָּאן וָאֵילָךְ בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת. וְ'נֶשֶׁף', אוֹרְתָּא הוּא? 'נֶשֶׁף' צַפְרָא הוּא! דִּכְתִיב: (שמואל א ל׳:י״ז) "וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם". מַאי לָאו: מִצַּפְרָא וְעַד לֵילְיָא. לָא מֵאוֹרְתָּא וְעַד אוֹרְתָּא. אִי הָכִי, לִכְתֹּב: "מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הַנֶּשֶׁף", אוֹ: "מֵהָעֶרֶב וְעַד הָעֶרֶב". אֶלָּא אָמַר רָבָא: תְּרֵי נִשְׁפֵּי הֲווּ, נָשַׁף לֵילְיָא וְאָתָא יְמָמָא, נָשַׁף יְמָמָא וְאָתָא לֵילְיָא. וְדָוִד, מִי הֲוֵי יָדַע (חצות לילה) [פַּלְגָּא דְּלֵילְיָא] אֵימַת? הַשְׁתָּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לָא הֲוֵי יָדַע, דִּכְתִיב: (שמות יא) "כֹּה אָמַר ה': כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה" וְגוֹ'. מַאי 'כַּחֲצוֹת'? אִילֵימָא דְּאָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: 'כַּחֲצוֹת', וּמִי אִיכָּא סְפֵיקָא קָמֵי (רקיע) [שְׁמַיָּא]? אֶלָּא דְּאָמַר לוֹ: לְמָחָר בַּחֲצוֹת כִּי הַשְׁתָּא, וְאָתָא אִיהוּ וְאָמַר: 'כַּחֲצוֹת'. אַלְמָא מְסַפְּקָא לֵיהּ, וְדָוִד הֲוָה יָדַע? דָּוִד, סִימָנָא הֲוָה לֵיהּ: (סנהדרין פ"א וע"ש מהרש"א) דְּאָמַר רַב חַנָּא בַּר בִּיזְנָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: כִּנּוֹר הָיָה תָּלוּי לְמַעְלָה מִמִּטָּתוֹ שֶׁל דָּוִד, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ חֲצוֹת לַיְלָה, [בָּא] רוּחַ צְפוֹנִית (מנשבת. ונושבות) [וְנוֹשֶׁבֶת] בּוֹ, (והיה) [וּ]מְנַגֵּן מֵאֵלָיו, (והיה דוד יושב) [מִיָּד הָיָה עוֹמֵד] וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה עַד (שהגיע) [שֶׁעָלָה] עַמּוּד הַשַּׁחַר. וְכֵיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, נִכְנְסוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אֶצְלוֹ, וְאוֹמְרִים לוֹ: אֲדוֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ, עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין פַּרְנָסָה. אָמַר לָהֶם: יֵלְכוּ וְיִתְפַּרְנְסוּ זֶה מִזֶּה. אָמְרוּ לוֹ: אֵין הַקֹּמֶץ מַשְׂבִּיעַ אֶת הָאֲרִי, וְאֵין הַבּוֹר מִתְמַלֵּא מֵחֻלְיָתוֹ. אָמַר לָהֶם: לְכוּ וּפִשְּׁטוּ יְדֵיכֶם בִּגְדוּד. מִיָּד יוֹעֲצִים בַּאֲחִיתֹפֶל, וְנִמְלָכִין בַּסַּנְהֶדְרִין, וְשׁוֹאֲלִין בָּאוּרִים וְתֻמִּים.

...It is written (Ps. 119:62) At midnight do I constantly rise to give thanks unto Thee. Did David rise at midnight? Behold! He arose at the beginning of the night, for it is said, (Ib. ib. 147.) I came before thee in the twilight of night. And how do we know that the meaning of Neshef is the beginning of night? For it is written (Pr. 7, 9.) In the Neshef, in the evening of day. R. Oshiya said: "Thus [said David], 'I never passed half a night in sleep.'" R. Zerika said: "Until midnight he slumbered like a horse, thereafter he strengthened himself [fought sleep] like a lion." R. Ashi said: "Until midnight he was engaged in the study of the Torah ; after that [he spent his time] in songs and praises." And do you say Neshef means the beginning of night? Why do we find it used as the dawn of morning? For it is written (I. Sam. 30. 37.) And David smote them from the Neshef even unto the evening of the next day. Is it not meant from morning until evening? "Nay, from evening to evening." If so, then let it be written Me-haneshef Ad Haneshef or instead of Me-ha'ereb Ad Ha'ereb! [Why are the two words Neshef and Ereb, used for the same idea?] "But," says Raba, "Neshef means originally, 'The transition of anything' hence, night ends and day comes, the day ends and night comes." But how did David know the exact time at midnight? Behold! If Moses our teacher did not know it, for it is written (Ex. 11:4) Thus hath the Lord said, about midnight, etc. Why [does he come to say] about midnight? Should we say that he was told so by the Holy One, praised be He! Is there any possibility of God being in doubt? We must therefore explain it that Moses was told At midnight [as it really happened] ; but Moses [on his own recognizance] said About midnight; consequently we infer that Moses was in doubt. And how did David know it? David had a sign [which indicated the exact time at midnight to him], for R. Chana b. Bizna said in the name of R. Simon the Pious that: a harp was hanging over David's bed and, as soon as midnight arrived, a northerly wind blew in upon the strings of the harp and caused it to play. Thereupon, David arose and studied the Torah until dawn. At dawn the sages of Israel visited David and said to him : "Our Lord, O King! Israel, thy people need a living!" "Go and support yourselves by dealing with one another," replied David. "But," said they, "a handful does not satisfy the lion nor can a pit be filled with its own earth! [i. e., a community cannot live on its own resources]." Whereupon David said to them : "Go ye and stretch your hands out as a band [of warriors]. Immediately they held counsel with Achi'tophel and took advice from the Sanhedrin and inquired of the Urim and Tummim. R. Joseph said: "What is the passage [that refers to this]? It is written (I Chr.27, 34.) And after Achi'tophel (came) Joho'yada, the son. of Bena'yahu, and Ebya'thar, and the captain of the king's army was Joab, i.e., 'Achi'tophel' is the adviser; as it is said (II Sam. 16:23) And the council of Achi'tophel, which he counseled in those (Fol. 4a) days was as if a man had asked advice of the word of God : 'Jehoyada the son of Bena'yahu,' refers to the Sanhedrin; 'Ebyathar' refers to the Urim and Tummim ; as the passage said (Ib. 20, 23.) And Bena'yahu, the son of Jeho'yada was over the Kareithi and Peleithi. But why are the Sanhedrin called 'Kareithi ?' Because they cut their words clearly; and 'Peleithi?' Because their acts were wonderful [predestined]. And why was the name Urim given to the stones? Because they enlightened their words ; 'Tummim?' Because they finished their words.' And after this, they applied to Joab, the king's captain." R. Isaac b. Ada said : "What biblical passage relates to this? [That the harp was hanging over David's bed.] Awake! my spirit, awake! my psaltry and harp; I will wake up the morning dawn! (Ps. 57:9)." R. Zera said : "Moses, our teacher, knew very well [the exact time at midnight] and so did David; the harp was used not to tell him the time at midnight, but to awaken him from sleep. The reason for Moses' statement About midnight is that he feared lest the astrologers of Pharaoh might err in the time and would afterwards say that Moses lied ; as the master has said, Use thy tongue to say, I do not know lest you be found mistaken and deceived !' " R. Ashi said: "The time when Moses spoke was midnight (between the thirteenth and the fourteenth day of Nisan) and thus he said to Pharaoh: 'The Holy One, praised be He ! said, 'To-morrow, at this time, will I go out in the midst of Egypt.'"...

14 יד

אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי קְרָא? [דִּכְתִיב]: (דברי הימים א כ״ז:ל״ד) "וְאַחֲרֵי אֲחִיתֹפֶל, יְהוֹיָדָע בֶּן בְּנָיָהוּ וְאֶבְיָתָר וְשַׂר צָבָא לַמֶּלֶךְ יוֹאָב". 'אֲחִיתֹפֶל', זֶה יוֹעֵץ, וְכֵן הַכָּתוּב אוֹמֵר: (שמואל ב ט״ז:כ״ג) "וַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל (אִישׁ) בִּדְבַר הָאֱלֹהִים". 'יְהוֹיָדָע בֶּן בְּנָיָהוּ', זֶה סַנְהֶדְרִין. ['אֶבְיָתָר', אֵלּוּ אוּרִים וְתֻמִּים. וְכֵן הַכָּתוּב אוֹמֵר: (שמואל ב כ׳:כ״ג) "וּבְנָיָה בֶּן יְהוֹיָדָע עַל הַכְּרֵתִי וְעַל הַפְּלֵתִי". ('אביתר' אלו אורים ותומים.) וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָם 'כְּרֵתִי'? שֶׁכּוֹרְתִים דִּבְרֵיהֶם. 'פְּלֵתִי', שֶׁמֻּפְלָאִים (במעשיהם) [דִּבְרֵיהֶם]. (ולמה נקרא שמם 'אורים'? שמאירים את דבריהם. 'תומים' משלימים את דבריהם.) וְאַחַר־כָּךְ שַׂר־ צָבָא לַמֶּלֶךְ, יוֹאָב.

15 טו

אָמַר רַב יִצְחָק בַּר (רב) אַדָּא, [וְאַמְרֵי לָהּ, אָמַר רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: מַאי קְרָא? (תהילים נ״ז:ט׳) "עוּרָה כְּבוֹדִי, עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר, אָעִירָה שָׁחַר". רַבִּי זֵירָא אָמַר: מֹשֶׁה, (רבינו מידע) [לְעוֹלָם] הֲוֵי יָדַע, וְדָוִד נַמִּי הֲוָה יָדַע. וְכֵיוָן דְּדָוִד הֲוָה יָדַע, כִּנּוֹר לָמָּה לֵיהּ? לְאִתְעוּרֵיהּ מִשְּׁנָתֵיהּ! וְכֵיוָן דְּמֹשֶׁה הֲוָה יָדַע, לָמָּה לֵיהּ לְמֵימַר: 'כַּחֲצוֹת'? [מֹשֶׁה קָסָבַר]: שֶׁמָּא יִטְעוּ אִצְטַגְנִינֵי פַּרְעֹה, וְיֹאמְרוּ, מֹשֶׁה בַּדַּאי הוּא. וְהַיְנוּ דְּאָמַר מַר: לַמֵּד לְשׁוֹנְךָ לוֹמַר: 'אֵינִי יוֹדֵעַ', שֶׁמָּא תִּתְבַּדֶּה וְתֵאָחֵז. רַב אַשִּׁי אָמַר: בְּפַלְגָּא אוֹרְתָּא דִּתְלֵיסַר נָגְהֵי אַרְבִּיסַר הֲוָה קָאִי, וְהָכִי קָאָמַר מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לְמָחָר כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, כִּי (השתא) [הָאִידְנָא], אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרַיִם.

[It is written] (Ps. 66:1) A prayer of David, preserve my soul, for I am pious. R. Levi and R. Isaac both explain this passage. One said : "Thus said David before the Holy One, praised be He! 'Sovereign of the universe, am I not pious? Whereas all the kings of the east and west sleep until the third hour of the day, I rise at midnight to praise Thee.'" And the other said : "Thus said David before the Holy One, praised be He! 'Sovereign of the universe, am I not pious, whereas all the kings of the east and west sit companies in their glory, my hands are soiled in blood, membraneous-bag and after-birth in order to decide questions pertaining to family life; and moreover, whatever I do, I first consult Mephi-bosheth my teacher, saving to him : Meplu-bosheth my teacher, have I properly convicted? Have I properly acquitted? Have I properly declared pure? Have I properly declared impure? And I do not feel degraded [asking this].'" R. Joshua, the son of Ide, said : "What is the Biblical passage [that refers to this]? It is written (Ps. 119:46) And I will speak of thy testimony before kings and will not he ashamed." We are taught that his name (David's teacher) was not Mephi-bosheth but Ish-bosheth. Why was he called Mephi-bosheth ? Because he insulted David during Halachic discussions ; therefore, [because David humbly accepted these reproaches,] David was rewarded and Kilab came forth from him and R. Jochanan said: "His name was not Kilab but Daniel ; why then was he called Kilab ? Because he reproached Mephi-bosheth in matters of Halacha, and concerning him (Kilab) Solomon said in his wisdom (Pr. 23, 15.) My son, if thy heart be wise, my heart shall rejoice, even mine. And it is also said (Ib. 27, 11.) Become wise, my son, and cause my heart to rejoice that I may give an answer to him that reproacheth me." Why, did David call himself pious? Is it not written (Ps. 27:13) Unless I had to see the goodness of the Lord in the land of life, and we are taught in the name of R. Jose, "Why is the word Lulei (unless) dotted? David said before the Holy One, praised be He ! 'Sovereign of the universe, I assuredly trust in Thee, knowing that Thou wilt properly reward the just when the time shall come [in the future world], but I doubt whether I shall have a share in them,' [Hence we infer that David did not consider himself a pious man.]" He was afraid because of the sin, as R. Jacob b. Ide said ; for R. Jacob b. Ide raised the following contradictory question: "It is written (Gen. 28:15) And behold, I, (God) am with thee, (Jacob), and will keep thee withersoever thou goeth. And it is written (Ib. 32, 8.) And Jacob was greatly afraid and he felt distressed. [Why was he afraid after the Lord promised to be with him?] Jacob said: 'Perhaps there is some cause of sin which will prevent the fulfillment of His promise;' as we have been taught: 'It is said (Ex. 15:16) Till thy people pass over, O Lord, till this people pass over, which Thou hast purchased. Till thy people pass over, O Lord: refers to the first entrance, [into the land of Israel] ; Till this people pass over which Thou hast purchased; refers to the second entrance [in the days of Ezra]. From this, declared the sages, it can be inferred that Israel was to be brought in [into the land of Israel] during the days of Ezra by the same miracles through which they entered the first time, in the days of Joshua ben Nun, but Israel's sins prevented the fulfillment of this.

16 טז

ז "שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי". (תהלים פו) רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי יִצְחָק, חַד אָמַר: כָּךְ אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא חָסִיד אֲנִי? שֶׁכָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב יְשֵׁנִים עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת, וַאֲנִי: (שם קיט) "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ". וְאִידָךְ, כָּךְ אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא חָסִיד אֲנִי? שֶׁכָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב יוֹשְׁבִים אֲגֻדּוֹת בִּכְבוֹדָם, וַאֲנִי, יָדַי מְלֻכְלָכוֹת בְּדָם וּבְשָׁפִיר וּבְשִׁלְיָא, כְּדֵי לְטַהֵר אִשָּׁה לְבַעְלָהּ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה, אֲנִי נִמְלָךְ בִּמְפִיבֹשֶׁת רַבִּי. וְאוֹמֵר לוֹ: מְפִיבֹשֶׁת רַבִּי, יָפֶה דַּנְתִּי? יָפֶה חִיַּבְתִּי? יָפֶה זִכִּיתִי? יָפֶה טִהַרְתִּי? יָפֶה טִמֵּאתִי? וְלֹא בֹּשְׁתִּי. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: מַאי קְרָא? (תהילים קי״ט:מ״ו) "וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ". תָּנָא: לֹא 'מְפִיבֹשֶׁת' שְׁמוֹ, אֶלָּא 'אִישׁ־בֹּשֶׁת' שְׁמוֹ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'מְפִיבֹשֶׁת'? שֶׁהָיָה מְבַיֵּשׁ פְּנֵי דָּוִד בַּהֲלָכָה, לְפִיכָךְ זָכָה דָּוִד וְיָצָא מִמֶּנּוּ כִּלְאָב. וְאָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: לֹא 'כִּלְאָב' שְׁמוֹ, אֶלָּא 'דָּנִיֵּאל' שְׁמוֹ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'כִּלְאָב'? שֶׁהָיָה מַכְלִים פְּנֵי מְפִיבֹשֶׁת בַּהֲלָכָה, וְעָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה [בְּחָכְמָתוֹ]: (משלי כ״ג:ט״ו) "בְּנִי, אִם חָכַם לִבֶּךָ, יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי", וְאוֹמֵר: (שם כז) "חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי, וְאָשִׁיבָה חֹרְפִי דָבָר". וְדָוִד, הֵיכִי קָרִי לְנַפְשֵׁיה 'חָסִיד'? וְהָא כְּתִיב: (תהילים כ״ז:י״ג) "לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים". וְתָנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי: לָמָּה נָקוּד עַל 'לוּלֵא'? אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מֻבְטָח אֲנִי בְּךָ שֶׁאַתָּה מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אִם יֵשׁ לִי חֵלֶק בֵּינֵיהֶם אִם לָאו. (סבר) שֶׁמָּא יִגְרֹם הַחֵטְא, כִּדְרַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי, דְּרַבִּי יַעקֹב בַּר אִידִי רָמִי, כְּתִיב: (בראשית כ״ח:ט״ו) "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ", וּכְתִיב: (שם לב) "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד", אָמַר: שֶׁמָּא יִגְרֹם הַחֵטְא. כִּדְתַנְיָא: (שמות ט״ו:ט״ז) "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה', עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ". "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה'" זוֹ בִּיאָה רִאשׁוֹנָה. "עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ" זוֹ בִּיאָה שְׁנִיָּה. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: רְאוּיִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל לֵעָשׂוֹת לָהֶם נֵס בִּימֵי עֶזְרָא כְּדֶרֶךְ שֶׁנַּעֲשָׂה לָהֶם בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, אֶלָּא שֶׁגָּרַם הַחֵטְא.

17 יז

תַּנְיָא, חֲכָמִים עָשׂוּ סְיָג לְדִבְרֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם בָּא מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וְאוֹמֵר: אֵלֵךְ לְבֵיתִי וְאֹכַל קִמְעָא, וְאֶשְׁתֶּה קִמְעָא, וְאִישָׁן קִמְעָא, וְאַחַר כָּךְ אֶקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְאֶתְפַּלֵּל, וְחוֹטַפְתּוֹ שֵׁנָה, וְנִמְצָא יָשֵׁן כָּל הַלַּיְלָה. אֲבָל אָדָם בָּא מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב, נִכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת, אִם רָגִיל לִקְרוֹת קוֹרֵא, וְאִם רָגִיל לִשְׁנוֹת שׁוֹנֶה, וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וּמִתְפַּלֵּל, וְאוֹכֵל פִּתּוֹ וּמְבָרֵךְ. וְכָל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים חַיָּב מִיתָה. מַאי שְׁנָא: בְּכָל דֻּכְתָּא דְּלָא קָתָּנִי 'חַיָּב מִיתָה', וּמַאי שְׁנָא הָכָא דְּקָתָּנִי 'חַיָּב מִיתָה'? אִי בָּעִית אֵימָא: מִשּׁוּם דְּאִיכָּא אֹנֶס שֵׁנָה, וְאִי בָּעִית אֵימָא: לְאַפּוּקֵי מִמַּאן דְּאָמַר: תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת, קָא מַשְׁמַע לָן דְּחוֹבָה. אָמַר מַר: "קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וּמִתְפַּלֵּל". מְסַיֵּעַ לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵיזֶהוּ בֶּן עוֹלָם הַבָּא? זֶה הַסּוֹמֵךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה שֶׁל עַרְבִית. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר: תְּפִלּוֹת, בָּאֶמְצַע תִּקְּנוּם. בְּמַאי קָא מִיפְלְגֵי? אִי בָּעִית אֵימָא: קְרָא, אִי בָּעִית אֵימָא: סְבָרָא. אִי בָּעִית אֵימָא סְבָרָא, דְּרַבִּי יוֹחָנָן סָבַר: גְּאֻלָּה, מֵאוֹרְתָּא נַמִּי הֲוָה, אֶלָּא גְּאֻלָּה מְעַלְּיָתָא לָא הֲוֵי אֶלָּא עַד צַפְרָא. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי סָבַר: כֵּיוָן דְּלָא הֲוֵי אֶלָּא מִצַּפְרָא, לָא הֲוֵי גְּאֻלָּה מְעַלְּיָתָא. וְאִי בָּעִית אֵימָא קְרָא, וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ, דִּכְתִיב: (דברים ו) "בְּשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ", רַבִּי יוֹחָנָן סָבַר: מַקִּישׁ 'שְׁכִיבָה' לְ'קִימָה', מַה קִּימָה, קְרִיאַת שְׁמַע וְאַחַר כָּךְ תְּפִלָּה, אַף שְׁכִיבָה נַמִּי, קְרִיאַת שְׁמַע וְאַחַר כָּךְ תְּפִלָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי סָבַר: מַקִּישׁ שְׁכִיבָה לְקִימָה, מַה קִּימָה, קְרִיאַת שְׁמַע סָמוּךְ לְמִטָּתוֹ, אַף שְׁכִיבָה נַמִּי, קְרִיאַת שְׁמַע סָמוּךְ לְמִטָּתוֹ. מֵתִיב מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: בָּעֶרֶב מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ, וְאִי אָמַרְתְּ: בָּעִי לִסְמֹךְ, הָא לָא קָא סָמַךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה? דְּהָא בָּעִי לְמֵימַר 'הַשְׁכִּיבֵנוּ'! אַמְרֵי: כֵּיוָן דְּתַקִּינוּ רַבָּנָן 'הַשְׁכִּיבֵנוּ', כִּגְאֻלָּה אֲרִיכְתָּא דַּמְיָא. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, שַׁחֲרִית, הֵיכִי מָצִי סָמִיךְ? וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בִּתְחִלָּה אוֹמֵר: (תהלים נא) "ה' שְׂפָתַי תִּפְתָּח", וְלִבְסוֹף הוּא אוֹמֵר: (שם יט) "יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי". אֶלָּא הָתָם, כֵּיוָן דְּתַקִּינוּ רַבָּנָן לְמֵימַר: "ה' שְׂפָתַי תִּפְתָּח", כִּתְפִלָּה אֲרִיכְתָּא דָמִי, הָכָא נַמִּי, כֵּיוָן דְּתַקִּינוּ רַבָּנָן לְמֵימַר: 'הַשְׁכִּיבֵנוּ', כִּגְאֻלָּה אֲרִיכְתָּא דַמְיָא.

18 יח

ח רַבִּי אֶלְעָזָר (בר) [אָמַר רַבִּי] אֲבִינָא: כָּל הָאוֹמֵר: (תהילים קמ״ה:א׳) "תְּהִלָּה לְדָוִד" שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם, מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא. מַאי טַעְמָא? אִילֵימָא מִשּׁוּם (דכתיב ביה אלפא) [דְּאַתְיָא בְּאַלְפָא] בֵּיתָא, לֵימָא: "אַשְׁרֵי תְמִימֵי דֶרֶךְ", דְּאַתְיָא בִּתְמַנְיָא אַפֵּי! אֶלָּא מִשּׁוּם דִּכְתִיב בֵּיה: (שם) "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן", לֵימָא: "הַלֵּל הַגָּדוֹל"! דִּכְתִיב בֵּיהּ: (שם קלו) "נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר"! אֶלָּא מִשּׁוּם דְּאִית בֵּיהּ תַּרְתֵּי. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי מַה לֹּא נֶאֶמְרָה נוּ"ן בְּאַשְׁרֵי? מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַפַּלְתָּן שֶׁל שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (עמוס ה׳:ב׳) "נָפְלָה, לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל". בְּמַעֲרָבָא מְתַרְצֵי לָהּ הָכִי: נָפְלָה, וְלֹא תּוֹסִיף לִנְפֹּל עוֹד, קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אֲפִלּוּ הָכִי, חָזַר דָּוִד וּסְמָכָהּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים קמ״ה:י״ד) "סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים".

19 יט

ט וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר אֲבִינָא: גָּדוֹל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּמִיכָאֵל יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּגַבְרִיאֵל, דְּאִלּוּ בְּמִיכָאֵל כְּתִיב: (ישעיהו ו׳:ו׳) "וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים", וְאִלּוּ (בגבריאל) [גַבֵּי גַּבְרִיאֵל] כְּתִיב: (דניאל ט׳:כ״א) "וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי בֶחָזוֹן בַּתְּחִלָּה, מֻעָף בִּיעָף". מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי 'אֶחָד' בְּמִיכָאֵל כְּתִיב? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַתְיָא 'אֶחָד' 'אֶחָד'. כְּתִיב הָכָא: "וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים", וּכְתִיב הָתָם: (שם י) "וְהִנֵּה מִיכָאֵל, אַחַד (מן) הַשָּׂרִים הָרִאשׁוֹנִים בָּא לְעָזְרֵנִי". תָּנָא: מִיכָאֵל בְּאַחַת, גַּבְרִיאֵל בִּשְׁתַּיִם, אֵלִיָּהוּ בְּאַרְבַּע, וּמַלְאַךְ־הַמָּוֶת בִּשְׁמוֹנֶה, וּבִשְׁעַת הַמַּגֵפָה בְּאַחַת.

17...(Ib. b) We are taught: The sages made a fence to their words [to protect their ordinances], lest a man coming from the field in the evening, would say: "I will go home, eat a little, drink a little, and sleep a while and then I will read Sh'm'a and pray the evening service." In the meantime he will fall asleep and sleep through the whole night without having read the Sh'm'a or prayed. But [in order to prevent this they say:] "A man coming from the field in the evening shall enter the synagogue, and if he be accustomed to read the Scripture, let him do so ; or if he be able to study traditional law, let him do that. After this, he should read the Sh'm'a and pray ; then he can eat his meal and recite the Aftermeal Benediction. He who transgresses the words of the wise, deserves the penalty of death." Why docs the Baraitha use the expression here that "He who transgresses the words of the wise is worthy of the penalty of death," and not use it in any other place? If you wish, you may say, because here the force of sleep puts him beyond his own control [and if he is not strongly warned against it, he may transgress the command even though he really desires to fulfill it] ; and if you please, you may say, because it is the intention [of the Baraitha] to reverse the opinion of those who say that the evening service is only optional it tells us, therefore, [by its warning,] that it is obligatory. The master said [above] : "He reads the Sh'm'a and prays (the evening service)" This is in support of [the view of] R. Jochanan, who was accustomed to say: "Who is sure to have a share in the world to come? He. who, immediately after the benediction of Geula, says the prayer of the Eighteen Benedictions at the evening service." R. Joshua b. Levi said : "The Eighteen Benedictions were ordained to be said in the middle." On what do they base their difference of opinion? If you please, you may say on a Biblical passage, and if you please, you may say on common sense. As to reason, R. Joshua holds that the redemption (of Egypt) commenced on the evening (towards the fifteenth of Nisan) although the real redemption did not take place until the morning, [therefore the Ge-ula which indicates the redemption should be said immediately before the Eighteen Benedictions in the evening also] ; but R. Joshua b. Levi holds that as long as the real redemption did not take place until the morning then the redemption of the evening matters little. As to the Biblical passage they differ in the interpretation of the passage. (Deu. 6:7) And when thou lieth down, and when thou riseth up, (referred to Sh'm'a) . R. Jochanan holds: "We compare Lying down [at evening] to arising [in the morning] for the reason that just as the reading of the Sh'm'a in the morning comes before the prayer, so, in the evening, the reading of the Sh'm'a comes first also, and then the prayer of the Eighteen Benedictions." R. Joshua holds: "We compare the reading of the Sh'm'a when lying down to the reading of the Sh'm'a when arising, for the reason that just as in the morning the Sh'm'a is read close upon rising so is the Sh'm'a of the evening read just before lying down." The following objection was raised by Mar b. Rabina: "We have learned (in a Mishnah) 'In the evening, he says two benedictions before the Sh'm'a and two after the Sh'm'a.' If the Eighteen Benedictions should be said immediately after Ge-ula, then the Benedictions of Hash-ki-benu, prevents his having the Ge-ula, (the first one after Sh'm'a) closely after the Eighteen Benedictions?" Since the Rabbis ordained that Hash-ki-benu is to be said [between Ge-ula and the Eighteen Benedictions] then it is considered as one long benediction ; for if we do not say so, then in the morning how can we say the Eighteen Benedictions immediately after the Ge-ula? Has not R. Jochanan said : "He should first say, O Lord, open Thou my lips, and my mouth shall declare thy praise (Ps. 51:17), and then proceed with the Eighteen Benedictions; and at the conclusion he should say. May the words of my mouth, and the meditation of my heart be acceptable before Thee, O Lord, my rock and my redeemer, (Ib. 19, 15)." But since the Rabbis ordained that the passage [O Lord, open my mouth, etc. ] be said, it is considered one long prayer (part of the eighteen benedictions), so in this instance also, since the Rabbis ordained that the Hash-ki-benu be said between Ge-ula and the Eighteen Benedictions, it is considered a part of Ge-ula1

20 כ

[אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אַף עַל פִּי שֶׁקָּרָא אָדָם קְרִיאַת שְׁמַע בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת, מִצְוָה לִקְרוֹתוֹ עַל מִטָּתוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַאי קְרָאָהּ? (תהילים ד׳:ה׳) "רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ, אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם, וְדֹמּוּ סֶלָה". וְאָמַר רַב נַחְמָן: אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא, אֵין צָרִיךְ. אָמַר אַבַּיֵי: אַף תַּלְמִיד חָכָם מִבָּעִי לֵיהּ לְמֵימַר חַד פְּסוּקִי דְרַחֲמֵי, כְּגוֹן: (שם לא) "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי, פָּדִיתָה אוֹתִי ה' אֵל אֱמֶת"].

.18..R. Elazar b. Abina said : "He who recites Te-hila l' David (Ps. 145) three times a day may be sure of an inheritance in the world to come." What is the reason? Shall I say because that particular chapter is arranged alphabetically? Then why not prefer chapter 119 Ps., which has an arrangement of eight repetitions of each letter of the alphabet? Is it because it has the verse Thou openeth Thy hand and satisfieth the demands of all Thy creatures. [it influences men to be benevolent] ? If so, then why not the Great Hallel? in which also is written (Ib. 136, 25.) He giveth food to all flesh. Because Tehila l' David has the advantages of both; [is arranged alphabetically and influences men to be benevolent].

21 כא

י אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר חָמָא, אָמַר (ריש לקיש) [רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ]: לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ד׳:ה׳) "רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ". (אי אזיל) [אִם נִצְּחוֹ] מוּטָב, וְאִם לָאו יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִמְרוּ בִּלְבַבְכֶם". (אי אזיל) [אִם נִצְּחוֹ] מוּטָב, אִם לָאו יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל מִשְׁכַּבְכֶם". (אי אזיל) "[אִם נִצְּחוֹ] מוּטָב, אִם לָאו יַזְכִּיר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְדֹמּוּ סֶלָה". אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע עַל מִטָּתוֹ, כְּאִלּוּ אוֹחֵז חֶרֶב שֶׁל שְׁתֵּי פִּיּוֹת בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם קמט) "רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם, וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם". מַאי מַשְׁמַע? אָמַר מַר זוּטְרָא, וְאִיתֵימָא רַב אַשִׁי: מֵרֵישֵׁיהּ (דקרא) [דְעִנְיָנָא], דִּכְתִיב: (תהילים קמ״ט:ה׳) "יַעַלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד, יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם", וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: (שם) "רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם, וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם". וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע עַל מִטָּתוֹ, מַזִּיקִין בְּדֵלִין מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ה׳:ז׳-ח׳) "וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף", וְאֵין 'עוּף' אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כ״ג:ה׳) "הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ". וְאֵין 'רֶשֶׁף' אֶלָּא מַזִּיקִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ל״ב:כ״ד) "וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי".

R. Jochanan said : "Why is the letter Nun missing in the [alphabetical course of] Ashrei? Because the letter Nun is used for bad tidings. It is said (Amos 5:2) She is fallen (Nafla) and will not rise again, the virgin of Israel." In Palestine they interpret [this prophecy of Amos as good tidings] thus: She is fallen and will not fall again! Rise! virgin of Israel! R. Nachman b. Isaac said: "Even so, David indicates [the prophecy of] the Nun for the purpose of strengthening Israel, through a holy vision; for he says (Ps. 145:14) The Lord upholdeth all who are fallen (Noflim)."

22 כב

יא וְאָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר חָמָא, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב: (שמות כ״ד:י״ב) "וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם". 'לֻחֹת' (האבן) אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. 'וְהַתּוֹרָה' זוֹ מִקְרָא. 'וְהַמִּצְוָה' זוֹ מִשְׁנָה. 'אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי', אֵלּוּ נְבִיאִים וּכְתוּבִים. 'לְהוֹרֹתָם' זוֹ גְּמָרָא. מְלַמֵּד, שֶׁכֻּלָּם נִתְּנוּ לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.

R. Elazar b. Abina said further: "Much more is said [regarding the actions] of Michael than is said of Gabriel; for in describing Michael, it is written (Is. 6, 6.) Then flew unto me one of the Seraphim. Whereas in describing Gabriel it is written (Dan. 9:21) The man Gabriel whom I had seen in the vision at the beginning, came flying swiftly." And whence do we know that the word Echad (one) [mentioned by Isaiah] refers to Michael ? R. Jochanan said : "We derive it from the word Echad which occurs in both passages; it is written here (Is. 6, 6.) One of the Seraphim and it is written there (Dan. 10:13) But Michael, one of the chief princes, came to help me. [Just as in the latter case] the word Echad (one) is applied to Michael, so also in the former case does Echad (one) apply to Michael]." In a Baraitha it was taught : "Michael [reaches his destination] with one [flight] ; Gabriel with two; Elijah with four and the angel of death with eight ; but during an epidemic the angel of death reaches [his destination] with one [flight]."

23 כג

יב אָמַר (ריש לקיש) [רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ]: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, יִסּוּרִין בְּדֵלִין הֵימֶנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ה) "וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף". וְאֵין 'עוּף' אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כ״ג:ה׳) "הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ". וְאֵין 'רֶשֶׁף' אֶלָּא יִסּוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לב) "וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף". אָמַר [לֵיהּ] רַבִּי יוֹחָנָן: הָא, אֲפִלּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן יוֹדְעִין אוֹתוֹ! שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ט״ו:כ״ו) "וַיֹּאמֶר, אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה" וְגוֹ'. אֶלָּא, (אימא) כָּל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא עָלָיו יִסּוּרִין מְכֹעָרִין וְעוֹכְרִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ל״ט:ג׳) "נֶאֱלַמְתִּי דּוּמִיָּה, הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב, וּכְאֵבִי נֶעְכָּר". וְאֵין 'טוֹב' אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ד׳:ב׳) "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם" וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי זֵירָא, וְאִיתֵימָא רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂרוָדָם. [מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם], אָדָם מוֹכֵר חֵפֶץ לַחֲבֵרוֹ, מוֹכֵר עָצֵב לוֹקֵחַ שָׂמֵחַ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, נָתַן [לָהֶם] תּוֹרָה (לישראל) וְשָׂמַח, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם" וְגוֹ'. אָמַר רָבָא (אמר רב הונא) [וְאִיתֵימָא רַב חִסְדָּא]: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּסּוּרִין בָּאִין עָלָיו, יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (איכה ג׳:מ׳) "נַחְפְּשָׂה דְּרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה" [וְגוֹ']. (פשפש במעשיו ומצא יעשה תשובה, שנאמר: (איכה ג׳:מ׳) "ונשובה עד ה'".) פִּשְׁפֵּשׁ וְלֹא מָצָא, יִתְלֶה בְּבִטּוּל תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים צ״ד:י״ב) "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ, וּמִתּוֹרָתְךָ תְּלַמְּדֶנּוּ". וְאִם תָּלָה וְלֹא מָצָא, בְּיָדוּעַ שֶׁיִּסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ג׳:י״ב) "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ". אָמַר רָבָא, אָמַר רַב סְחוֹרָה, אָמַר רַב הוּנָא: כָּל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בּוֹ, מְדַכְּאוֹ בְּיִסּוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נ״ג:י׳) "וַה' חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי". יָכוֹל אֲפִלּוּ לֹא קִבְּלָן מֵאַהֲבָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: (שם) "אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ". מָה אָשָׁם לְדַעַת, אַף יִסּוּרִין לְדַעַת. וְאִם קִבְּלָם, (עליו מאהבה) מַה שְּׂכָרוֹ? (שם) "יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים", וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁתַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נ״ג:י׳) "וְחֵפֶץ ה' בְּיָדוֹ יִצְלָח". פְּלִיגֵי בָּהּ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי וְרַבִּי (חמא) [אַחָא] בַּר חֲנִינָא, חַד אָמַר: (כל יסורין שיש בהם בטול תורה אינן יסורים של אהבה) [אֵלּוּ הֵם יִסּוּרִים שֶׁל אַהֲבָה: כָּל שֶׁאֵין לָהֶם בִּטּוּל תּוֹרָה], שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים צ״ד:י״ב) "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ, וּמִתּוֹרָתְךָ תְּלַמְּדֶנּוּ". (ואידך) [וְחַד] אָמַר: (כל יסורין שיש בהם בטול תפילה אינן יסורין של אהבה.) [אֵלּוּ הֵם יִסּוּרִים שֶׁל אַהֲבָה: כָּל שֶׁאֵין לָהֶם בִּטּוּל תְּפִלָּה], שֶׁנֶּאֱמַר: (שם סו) "בָּרוּךְ אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא הֵסִיר תְּפִלָּתִי וְחַסְדּוֹ מֵאִתִּי". אָמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: הָכִי אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵלּוּ וָאֵלּוּ יִסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה הֵן! שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ג׳:י״ב) "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ". אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: "וּמִתּוֹרָתְךָ תְּלַמְּדֶנּוּ"? אַל תִּקְרָא: 'תְּלַמְּדֶנּוּ' אֶלָּא 'תְּלַמְּדֵנוּ'. דָּבָר זֶה, מִתּוֹרָתְךָ תְּלַמְּדֵנוּ.

(Fol. 5a) R. Levi b. Chama, in the name of Simon b. Lakish said: "At all times let man stir up his good inclination against the evil inclination), for it is said (Ps. 4:5) Tremble, and sin not. If he conquers it (the evil inclination) it is well, but if he does not, then he should study the Torah ; for we read, (Ib.) Commune with your heart. If it goes away, then it is well, but if not he should then read the Sh'm'a; for it is said (Ib.) Upon your bed. If he conquers it, then it is well, but if not, he should then remind himself of the day of death, for it is written. And be still Selah (to the end)." R. Isaac said : "Whoever reads the Sh'm'a when on his bed is considered [protected] as if he were holding a two-edged sword in his hand, for it is written (Ps. 149:6) The exalted praises (of God) are in their mouths and the two-edged sword in their hands." How does he infer this? Mar Zutra and according to others, R. Ashi, said : "From the beginning of that passage (Ib. ib. 5.) Let the pious be joyful in glory; let them, sing aloud upon their beds; and it is written after this The exalted praise of God is in their mouths and a two-edged sword in their hands." Furthermore, said R. Isaac: Whoever reads the Sh'm'a on his bed [before sleep], will cause the departure of all evil spirits; for it is said (Job 5:7) And the sons of fire take up their flight. By Uf (flight) is meant nothing else but the Torah, as it is said (Pr. 23, 5.) When thou letteth merely thine eyes fly over it (i. e., if thou learneth the Torah superficially), it is no more. And reshef (fire) means nothing else but evil spirits; as it is said (Deu. 32:24) Devoured with burning heat and with bitter deadly disease."

24 כד

קַל־וָחֹמֶר מִשֵּׁן וְעַיִן, מַה שֵּׁן וְעַיִן שֶׁהוּא אֶחָד מֵאֵבָרָיו שֶׁל אָדָם, [עֶבֶד] יוֹצֵא בָּהֶם לְחֵרוּת, יִסּוּרִין שֶׁמְּמָרְקִין כָּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם, (לא כל שכן) [עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה]! וְהַיְנוּ (דאמר רבי לוי) [דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ]: נֶאֱמַר: 'בְּרִית' בְּמֶלַח, וְנֶאֱמַר: 'בְּרִית' בְּיִסּוּרִין. [נֶאֱמַר 'בְּרִית' בְּמֶלַח דִּכְתִיב: (ויקרא ב׳:י״ג) "וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית", וְנֶאֱמַר 'בְּרִית', בְּיִסּוּרִין, דִּכְתִיב: (דברים כ״ח:ס״ט) "אֵלֶּה דִּבְרֵי הַבְּרִית"]. מַה 'בְּרִית' הָאֲמוּרָה בְּמֶלַח, מֶלַח מְמַתֶּקֶת אֶת הַבָּשָׂר, אַף 'בְּרִית' הָאֲמוּרָה בְּיִסּוּרִין, יִסּוּרִין מְמָרְקִין [כָּל] עֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם.

Furthermore, said R. Levi b. Chama, in the name of Resh Lakish : "What is meant by the passage (Ex. 24:12) And I will give thee the tablets of stone, with the law and the Commandments, which I have written to teach them? i.e, the tablets of stone, refers to the ten commandments; the Torah, refers to the Bible; the commandments, refers to the Mishnah; which I hare written, refers to the Prophets and Hagiographa ; to teach them, refers to the Gemara ; whence we infer that — all were given unto Moses on Mt. Sinai."...

25 כה

יג תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת [טוֹבוֹת] נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, וְכֻלָּם, לֹא נְתָנָן אֶלָּא עַל יְדֵי יִסּוּרִין, וְאֵלּוּ הֵן: תּוֹרָה, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָעוֹלָם הַבָּא. תּוֹרָה מִנַּיִן? דִּכְתִיב: (תהלים צד) "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ, וּמִתּוֹרָתְךָ תְּלַמְּדֶנּוּ". אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן? דִּכְתִיב: (דברים ח׳:ה׳) "וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ, כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ, ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ", וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: (שם) "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה". הָעוֹלָם הַבָּא מִנַּיִן? דִּכְתִיב: (משלי ו׳:כ״ג) "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר, וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר".

23.R. Simon b. Lakish said : "Whoever studies the Torah will prevent affliction from coming upon him, for it is said (Job 5:7), And the sons of fire take up their flight. By Uf (flight) is meant nothing else but the Torah, as it is said (Pr. 23, 5.) When thou letteth merely thine eye fly over it (i.e., if you study the Torah by merely glancing over it with your eyes), it is no more, (you will easily forget it). And Reshef (fire) means nothing else but affliction, as it is said (Deu. 32:24) Devoured with evil spirits." "Aye." exclaimed R. Jochanan, "even the school children know this! for it is said, (Ex. 15:2:5.) And he said, if thou wilt deligently hearken unto the voice of the Lord and wilt do what is riqht in His eyes, etc. But it means thus: Upon him who is capable of studying the Torah, but does not do so the Holy One, praised be He ! will bring repulsive suffering which will greatly disturb him ; for it is said (Ps. 39:3) I was dumb in deep silence, I was quite still even from speaking good, but my pain greatly disturbed me. By tob (good) is meant nothing else but the Torah, for it is said (Pr. 4, 2.) For good doctrine do I give, etc." R. Zeira, and some say, R. Chanina b. Papa, said : "Come and see that the custom of the Holy One. praised be He! is not like the custom of mortal men. The custom of mortal men is that if a man sell a valuable thing to his fellow-man, the seller is sorry and only the buyer is happy; but the custom of the Holy One, praised be He! is not so. He bestowed the Torah on Israel and He rejoiced, for it is said (Ib. 4, 2.) For good doctrine do I give thee." Raba, and according to others R. Chisda, said: "If a man see that troubles are coming unto him, let him search his deeds, for it is said, (Lam. 3:40) Let us search through and examine our ways and let us return unto the Lord. If he has investigated and found nothing wrong, then let him attribute it to a neglect of the study of the Torah. for it is said (Ps. 94:12) Happy is the man whom Thou admonisheth, O Lord, and teacheth out of Thy Torah. But if he investigated and did not find [neglect of the study of the Torah] then it is known that his affliction is the cause of God's love, for it is said (Pr. 3, 12.) Because whomsoever the Lord loveth He admonisheth." Raba, in the name of R. Sechorah, who quoted R. Huna, said : "Whomsover the Holy One, praised be He! loveth. He afflicteth, for it is said (Is. 53, 10.) But the Lord was pleased to crush him through disease. We might think that, even if he does not accept the affliction with resignation. It is therefore said (Ib.) When his soul hath brought the trespass-offering, i. e., just as a guilt offering must come with his acknowledgement, so also must this be accepted with resignation. And if he accept it with love what will be his reward? Then shall he see (his) seed live many days, (Ib.) and moreover his learning shall endure with him, as is said (Ib.) And the pleasure of the Lord shall prosper in his hand." As to affliction, there is a difference of opinion between R. Jacob b. Ide and R. Acha b. Chanina. One holds that all such affliction which does not prevent one from studying the Torah is one of love, for it is said (Ps. 94:12) Happy is the man whom Thou admonisheth, O Lord, and teacheth from Thy Torah; and the other holds that such affliction which does not prevent one from praying is one which comes from love, for it is said (Ps. 66:20) Blessed he God who hath not removed my prayer nor His kindness from me. R. Abba, the son of R. Chiya b. Abba, said : "Thus said my father (R. Chiya) in the name of R. Jochanan; 'Both of these afflictions are the kind which come from love, for it is written (Pr. 3, 12.) Because whomsoever the Lord loveth He admonisheth; But what do we learn [from the passage] Thou teacheth him of the Torah. Do not read Tlamdenu (that he should be able to study the Torah) ; but read it Tlamdainu (Out of Thy Torah, Thou teacheth us) i. e., we learn from thine Torah [that one who is punished by God should be happy] namely, through the rule of a fortiori concerning the tooth and the eye ; that if the loss of a tooth or an eye [stricken out by the master] which affects only one member of the human body, frees the slave, how much more then are afflictions, which affect the whole human body, capable of cleaning one of evil.'" And that is meant by R. Simon b. Lakish, for he said: "It is said Convenant (Brith) in connection with the word salt, and it is said Convenant (Brith) in connection with the word affliction. Covenant by salt — as it is written (Lev. 2:13) Thou shalt not suffer the salt of the covenant (Brith) ! Covenant by affliction — as it is written (Deu. 28:49) These are the words of the covenant. (Brith) Just as the covenant of the salt was made to sweeten meat, so the covenant of affliction was made to cleanse man of all iniquities."

26 כו

תָּנִי תָּנָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים, (שם ע"ב) וְקוֹבֵר אֶת בָּנָיו, מוֹחֲלִין לוֹ [עַל] כָּל עֲוֹנוֹתָיו. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: בִּשְׁלָמָא תּוֹרָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים, דִּכְתִיב: (משלי ט״ז:ו׳) "בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן". 'חֶסֶד' זוֹ גְמִילוּת חֲסָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כא) "רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד [יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד"]. 'אֱמֶת' זוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כג) "אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר". אֶלָּא קוֹבֵר אֶת בָּנָיו, (מנלן?) [מִנַּיִן]? תָּנָא לֵיהּ הַהוּא סָבָא מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: אַתְיָא 'עָוֹן' 'עָוֹן', כְּתִיב הָכָא: "בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן", וּכְתִיב הָתָם: (ירמיה ל"ב) "וּמְשַׁלֵּם עֲוֹן אָבוֹת אֶל חֵיק בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נְגָעִים וּבָנִים, אֵינָן יִסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה. וּנְגָעִים לֹא?! (הוו יסורין של אהבה?) וְהָא (אמר מר) [תַּנְיָא]: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַחַת מֵאַרְבַּע מַרְאוֹת נְגָעִים הַלָּלוּ, אֵינָן אֶלָּא מִזְבַּח כַּפָּרָה?! "מִזְבַּח כַּפָּרָה" הֲווּ, יִסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה לָא הֲווּ! וְאִי בָּעִית אֵימָא: (לא קשיא) הָא לָן וְהָא לְהוּ.

27 כז

וְאִי בָּעִית אֵימָא: הָא בְּצִנְעָא וְהָא בְּפַרְהֶסְיָא. וּבָנִים לֹא? הֵיכִי דָּמִי? אִילֵימָא דַּהֲווּ לֵיהּ וּמִיתוּ, וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דֵּין גַּרְמָא דַּעֲשִׂירָאָה בִּיר. אֶלָּא, הָא דְּלָא הֲווּ לֵיהּ כְּלָל. וְהָא דַּהֲווּ לֵיהּ וּמִיתוּ.

..We are taught that R. Simon b. Jochai said: "Three precious gifts the Holy One, praised be He! bestowed on Israel, and none of them was bestowed without affliction. The gifts are, the Torah, Palestine and the world to come. How do we learn that the Torah was given with affliction? It is written (Ps. 94:12) Happy is the man whom Thou admonisheth, O Lord, and from Thy Torah, Thou teacheth him. Whence do we learn that Palestine was given with affliction? It is written (Deu. 8:5) Thou shalt consider in thy heart, that as a man chasteneth his son, so the Lord, thy God, chasteneth thee. Immediately following are the words For the Lord, thy God, bringeth thee into a good land, Whence do we learn the world to come was given with affliction ? It is written (Pr. 6, 23.) For the commandment is a lamp, and the Torah is a light, and the way of life is to administer correction.".

28 כח

יד רַבִּי יוֹחָנָן חָלַשׁ, עָאל לְגַבֵּיהּ רַבִּי חֲנִינָא, אָמַר לוֹ: חֲבִיבִין עָלֶיךָ יִסּוּרִין? אָמַר לוֹ: לֹא הֵן וְלֹא שְׂכָרָן. אָמַר לוֹ: הַב לִי יָדָךְ, יָהַב לֵיהּ יָדֵיהּ וְאוּקְמֵיהּ. אַמַאי? לוּקִים רַבִּי יוֹחָנָן לְנַפְשֵׁיהּ! דְּהָא רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא חָלַשׁ, וְעָאל לְגַבֵּיהּ רַבִּי יוֹחָנָן, וְאָמַר לֵיהּ: חֲבִיבִין עָלֶיךָ יִסּוּרִין? אָמַר לֵיהּ: לֹא הֵן וְלֹא שְׂכָרָן. אָמַר לֵיהּ: הַב לִי יָדָךְ, יָהַב לֵיהּ יָדָא וְאוּקְמֵיהּ. וְלֵיקוּם אִיהוּ לְנַפְשֵׁיהּ? אַמְרֵי: אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר אֶת עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין. רַבִּי אֶלְעָזָר חָלַשׁ, עָאל לְגַבֵּי רַבִּי יוֹחָנָן, חָזָא דַּהֲוָה קָא גָּנִי בְּבַיִת אָפֵל, גַּלְיֵיהּ לְדַרְעֵיהּ וְנָפַל נְהוֹרָא, חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה קָא בָּכִי רַבִּי אֶלְעָזָר. אָמַר לֵיהּ: אַמַאי קָא בָּכִית? אִי מִשּׁוּם תּוֹרָה דְּלָא אַפַּשְׁתְּ? שָׁנִינוּ: אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם. וְאִי מִשּׁוּם מְזוֹנֵי, לֹא כָּל אָדָם זוֹכֶה לִשְׁתֵּי שֻׁלְחָנוֹת. אִי מִשּׁוּם בְּנֵי, דֵּין גַּרְמָא דַּעֲשִׂירָאָה בִּיר. אָמַר לֵיהּ: לְהַאי שׁוּפְרָא דְּבָלִי בְּעַפְרָא קָא בָּכִינָא. אָמַר לֵיהּ: עַל דָּא וַדַּאי קָא בָּכִית, וּבָכוּ תַּרְוַיְהוּ. אַדְהָכִי וְהָכִי אָמַר לֵיהּ: חֲבִיבִין עָלֶיךָ יִסּוּרִין? אָמַר לֵיהּ: לֹא הֵן וְלֹא שְׂכָרָן. אָמַר לֵיהּ: הַב לִי יָדָךְ, יָהַב לֵיהּ יָדֵיהּ וְאוּקְמֵיהּ. רַב הוּנָא (הוו ליה ארבע מאות דני דחמרא, איתקוף) [תְּקִיפוּ לֵיהּ אַרְבַּע מְאָה דָּנֵי דְּחַמְרָא]. עָאל לְגַבֵּיהּ רַב יְהוּדָה אַחוּהָ דְּרַב סַלָּא חֲסִידָא וְרַבָּנָן. [וְאַמְרֵי לָהּ: רַב אַדָא בַּר אַהֲבָה וְרַבָּנָן], וְאָמְרוּ לֵיהּ: לִיעַיֵּין מַר בְּמִילֵיהּ. אָמַר לְהוּ: וּמִי חֲשִׁידְנָא בְּעֵינַיְכוּ? אַמְרֵי לֵיהּ: מִי חָשִׁיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּעָבִיד דִּינָא בְּלָא דִּינָא? אָמַר לְהוּ: אִי אִיכָּא [מַאן] דִּשְׁמִיעַ עָלַי מִלְּתָא, לֵימָא! אַמְרֵי לֵיהּ: הָכִי שְׁמִיעַ לָן, דְּלָא יָהִיב מַר שְׁבִישָׁא לַאֲרִיסֵיהּ. אָמַר לְהוּ: מִי קָא שָׁבִיק לִי מִידֵי מִינֵיהּ? הָא קָא גָּנִיב לֵיהּ כּוּלֵיהּ. אַמְרֵי לֵיהּ: הַיְנוּ דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי: בָּתַר גַּנְבָא גְּנוֹב וְטַעְמָא טָעִים. אָמַר לְהוּ: קַבִּילְנָא עָלַי דְּיָהִיבְנָא לֵיהּ. אִיכָּא דְּאַמְרֵי: הָדַר חַלָּא וַהֲוָה חַמְרָא. וְאִיכָּא דְּאַמְרֵי: אַיְקַר חַלָּא וְאִזְדַבַּן בִּדְמֵי דְּחַמְרָא.

A disciple recited before R. Jochanan: "Whoever occupies himself with the study of the Torah and with the practice of loving kindness and (Ib. b.) buries his children [during his life] will have all his sins forgiven." "It is right," said R. Jochanan to him, "in the cases of the Torah and of charity ; for it is written (Pr. 16, 6.) Through kindness is iniquity atoned for. Chesed (Kindness) means the practice of loving kindness as it is said (Ib. 21, 21.) He that pursueth righteousness and Kindness (Chesed). Emeth (Truth), means the Torah, for it is said (Ib. 23, 23.) Buy the truth (emeth) and sell it not) but as to the one, who buries his children whence do we learn it ?" An old gentleman taught R. Jochanan, in. the name of R. Simon b. Jochai : "We infer this [through the rule of analogy] from the word, 'iniquity' (Avon). It is written here: Through kindness and truth is iniquity (Avon) atoned for, and it is written (Jer. 32:18) Inflicts the iniquities (Avon) of the fathers unto the bosoms of their children after them. [Just as the former Avon refers to atones, so does the latter]." R. Jochanan said : "Leprosy and [burying] children are not to [be considered among] the afflictions which come from love [of God]." And is not leprosy an affliction which comes from love? Have we not been taught: "Whoever is afflicted with one of these four forms of leprosy should deem it nothing else but an altar of forgiveness." "Aye," R. Joachanan answered, "it is true that it is an altar of forgiveness, but it is not an affliction which comes from the love of God; and if you wish, you may say that one statement refers to those who dwell in Babylon, and the other refers to those who dwell in Palestine ; and if you wish, you may say that one statement deals with leprosy in a hidden place, and the other deals [with leprosy] in an open place." And [death of] children, you say, is not from the affliction of love ? How shall we construe this case ? Shall we say that he had children but they died, then my objection is, that R. Jochanan himself said, "This is the bone of my tenth son whom I have buried." [Should we then believe that the affliction of such a great man as R. Jochanan was not affliction caused by the love of God ?] But the statement of R. Jochanan refers to the case where there were no children born, and the latter deals with a case where there were born, but died during the parents' lifetime....

29 כט

טו תַּנְיָא, אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר: עַל שְׁנֵי דְּבָרִים הָיִיתִי מִצְטַעֵר כָּל יָמַי, עַל תְּפִלָּתִי שֶׁתְּהֵא לִפְנֵי מִטָּתִי. וְעַל מִטָּתִי שֶׁתְּהֵא נְתוּנָה בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם. [עַל תְּפִלָּתִי שֶׁתְּהֵא לִפְנֵי מִטָּתִי], מַאי "לִפְנֵי מִטָּתִי"? אִילֵימָא לִפְנֵי מִטָּתִי מַמָּשׁ, וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, (ואמרי לה) [וְאִיתֵימָא] רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: (ואמרי לה במתניתא תנא, אבא בנימין אומר:) מִנַּיִן לַמִּתְפַּלֵּל, שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינוֹ לְבֵין הַכֹּתֶל? שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ל״ח:ב׳) "וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה'". לָא תֵּימָא: "לִפְנֵי מִטָּתִי", אֶלָּא אֵימָא: "סָמוּךְ לְמִטָּתִי". וְעַל מִטָּתִי שֶׁתְּהֵא נְתוּנָה [בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם], דְּאָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא, וְאַמְרֵי לָהּ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל הַנּוֹתֵן מִטָּתוֹ בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם, הַוְיָין לֵיהּ בָּנִים זְכָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים י״ז:י״ד) "וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם, יִשְׂבְּעוּ בָנִים". רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אַף אֵין אִשְׁתּוֹ מַפֶּלֶת נְפָלִים, כְּתִיב הָכָא ["וּצְפוּנְךָ] תְּמַלֵּא בִטְנָם", וּכְתִיב הָתָם: (בראשית כ״ה:כ״ד) "וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת, [וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ"]. תַּנְיָא, אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר: שְׁנַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ לְהִתְפַּלֵּל, וְקָדַם אֶחָד מֵהֶם לְהִתְפַּלֵּל, וְיָצָא, וְלֹא הִמְתִּין לַחֲבֵרוֹ, טוֹרְפִין לוֹ תְּפִלָּתוֹ בְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב י״ח:ד׳) "טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ, הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזֵב אָרֶץ". וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁגּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וְיֶעְתַּק צוּר מִמְּקֹמוֹ", וְאֵין 'צוּר' אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ל״ב:י״ח) "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי". וְאִם הִמְתִּין לוֹ, מַה שְּׂכָרוֹ? אָמַר רַבִּי (אסי) [יוֹסֵי] בְּרַבִּי חֲנִינָא: זוֹכֶה לַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו מ״ח:י״ח) "לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי, וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ וְגוֹ', וַיְהִי כַחוֹל זַרְעֶךָ" וְגוֹ'.

30 ל

טז תַּנְיָא, אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר: אִלְמָלֵי נִתְּנָה רְשׁוּת לָעַיִן לִרְאוֹת, אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד מִפְּנֵי הַמַּזִּיקִים. אָמַר אַבַּיֵי: אִינְהוּ נְפִישֵׁי מִינָן, וְקַיְמֵי עֲלָן כִּי כִּסְלָא לְאוּגְיָא. אָמַר רַב הוּנָא: כָּל חַד וְחַד מִינָן, אַלְפָא מִשְּׂמָאלֵיהּ וְרִבְּוָתָא מִימִינֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים צ״א:ז׳) "יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף (בב"ר משמע דהך אלף לשמור מן המזיקין) וּרְבָבָה מִימִינֶךָ". אָמַר רָבָא: הַאי דּוּחְקָא דַּהֲוֵי בְּכַלָּה, מִינַיְהוּ הֲוֵי. הַנֵי בִּרְכֵּי דְּשַׁלְהֵי, מִינַיְהוּ. (הוי) הַנֵי מָאנֵי דְּרַבָּנָן דְּבָלוּ, מֵחוּפְיָא דִּידְהוּ. הַנֵי כַּרְעֵי דִּמְנַקְּפִין, מִינַיְהוּ. הַאי מַאן דְּבָעֵי לְמֵידַע לְהוּ, לֵיתִי קִיטְמָא נְהִילָא, וְנֶהְדַּר אַפּוּרְיֵיהּ, וּבְצַפְרָא חָזִי כִּי כַּרְעֵיהּ דְּתַרְנְגוֹלָא. הַאי מַאן דְּבָעֵי לְמֵחְזִינְהוּ, לֵיתִי שִׁלְיְתָא דְּשׁוּנְרְתָא, אוּכְמְתָא בַּת אוּכְמְתָא, בּוּכְרַיְתָא בַּת בּוּכְרַיְתָא, וְלִיקְלִי בְּנוּרָא, וְלִישְׁחְקֵיהּ, וְלִמַלֵיהּ לְעֵינֵיהּ מִינֵיהּ וְחָזִי לְהוּ. וְלִשַׁדְיֵיהּ בְּגוּבְתָא דְּפַרְזְלָא, וְלִחַתְּמֵיהּ בְּגוּשְׁפַּנְקָא דְּפַרְזְלָא, דִּלְמָא גַּנְבִי מִינֵיהּ. וְלַחְתּוֹם פּוּמֵיהּ, כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיתְּזַק. רַב בֵּיבָי בַּר אַבַּיֵי עָבַד הָכִי, [חָזָא] וְאִתְּזַק, וּבָעוּ רַבָּנָן רַחֲמֵי עֲלֵיהּ, וְאִתְּסִי.

31 לא

יז תַּנְיָא, אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר: אֵין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת, אֶלָּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א ח׳:כ״ח) "לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה". ("אשר עבדך מתפלל לפניך בבית הזה") בִּמְקוֹם רִנָּה שָׁם תְּהֵא תְּפִלָּה. אָמַר רַבִּין בַּר [רַב] אַדָא, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָצוּי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת? שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים פב) "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל". וּמִנַּיִן לַעֲשָׂרָה שֶׁמִּתְפַּלְּלִין, שֶׁשְּׁכִינָה עִמָּהֶם? שֶׁנֶּאֱמַר: "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל". וּמִנַּיִן לִשְׁלֹשָׁה שֶׁיּוֹשְׁבִין בַּדִּין, שֶׁשְּׁכִינָה עִמָּהֶם? שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט". וּמִנַּיִן לִשְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, שֶׁשְּׁכִינָה עִמָּהֶם? שֶׁנֶּאֱמַר: (מלאכי ג׳:ט״ז) "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע, וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו, לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ". (קדושין פ"א וע"ש מהרשא) מַאי "וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ"? אָמַר רַב אַשִׁי: אֲפִלּוּ חָשַׁב אָדָם לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ. וּמִנַּיִן לְאֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שֶׁשְּׁכִינָה עִמּוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כ׳:כ״א) "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי, אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ". וְכִי מֵאַחַר דַּאֲפִלּוּ (אחד) [חַד], תְּרֵי מִיבָּעְיָא?! תְּרֵי, מִיכְתְּבָן מִלַּיְהוּ בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת, חַד, לָא מִיכְתְּבָן מִילֵיהּ [בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת]. וְכִי מֵאַחַר דַּאֲפִלּוּ תְּרֵי, תְּלָתָא מִבָּעְיָא?! מַהוּ דְּתֵימָא: דִּינָא, שְׁלָמָא בְּעָלְמָא הוּא, וְלָא אַתְיָא שְׁכִינָה, קָא מַשְׁמַע לָן, דְּדִין נַמִּי הַיְנוּ תּוֹרָה. וְכִי מֵאַחַר דַּאֲפִלּוּ תְּלָתָא, עֲשָׂרָה מִיבָּעְיָא? עֲשָׂרָה, קָדְמָה שְׁכִינָה וְאַתְיָא, תְּלָתָא, עַד דְּיָתְבֵי.

32 לב

יח אָמַר (רבין) [רַבִּי אַבִּין] בַּר רַב אַדָּא, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנִּיחַ תְּפִלִּין? שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ס״ב:ח׳) "נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ", וְאֵין 'יְמִינוֹ' אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לג) "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ". וְאֵין 'עֻזּוֹ' אֶלָּא תְּפִלִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים כ״ט:י״א) "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן". וּמִנַּיִן שֶׁהַתְּפִלִּין עֹז הֵם לְיִשְׂרָאֵל? דִּכְתִיב: (דברים כ״ח:י׳) "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ [וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ"]. וְתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ. אָמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרַב חִיָּא בַּר אַבִּין: [הַנֵי] תְּפִלִּין דְּמָארֵי עָלְמָא, מַה כְּתִיב בְּהוּ? אָמַר לֵיהּ: (דברי הימים א י״ז:כ״א) "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד". וּמִי מִשְׁתַּבַּח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּשִׁבְחַיְהוּ דְּיִשְׂרָאֵל? אִין! דִּכְתִיב: (דברים כ״ו:י״ח) "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם, וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם". אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה [פירש ציור אחד בעולם כלומר דבר הנכר שאין כמותו. ערוך ערך אמר] אַחַת בָּעוֹלָם, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם. אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, דִּכְתִיב: (שם ו) "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד". (אף אני) [וַאֲנִי] אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, דִּכְתִיב: "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ". אָמַר לוֹ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אַשִׁי: תֵּינַח בְּחַד בֵּיתָא, בִּשְׁאָר בָּתֵּי מַאי? אָמַר לֵיהּ: (דברים ד׳:ח׳) "כִּי מִי גּוֹי גָּדוֹל", "וּמִי גּוֹי גָּדוֹל", (שם לג) "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל", (שם ד) "אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים", (שם כו) "וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן", אִי הָכִי, נְפִישֵׁי לְהוּ טוּבָא [בָּתֵּי]?! אֶלָּא: "כִּי מִי גּוֹי גָּדוֹל", וּ"מִי גוֹי גָּדוֹל", דְּדַמְיָן לַהֲדָדֵי, בְּחַד בֵּיתָא. "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל", וּמִי כְּעַמְךָ, בְּחַד בֵּיתָא. "אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים", בְּחַד בֵּיתָא. "וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן", בְּחַד בֵּיתָא. (שם ע"ב) וְכוּלְּהוּ, כְּתִיבֵי בְּאֶדְרְעֵיהּ.

33 לג

יט אָמַר רַבִּין בַּר רַב אַדָא, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל הָרָגִיל לָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא בָּא יוֹם אֶחָד, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁאִיל בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נ׳:י׳) "מִי בָכֶם יְרֵא ה' שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ". אִם לִדְבַר מִצְוָה הָלַךְ, נֹגַהּ לוֹ. וְאִם לִדְבַר הָרְשׁוּת הָלַךְ, אֵין נֹגַהּ לוֹ. "יִבְטַח בְּשֵׁם ה'". מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דַּהֲוָה לוֹ לִבְטֹחַ בְּשֵׁם ה' וְלֹא בָּטַח. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא (לבית) [בְּבֵית] הַכְּנֶסֶת, וְלֹא מָצָא בָּהּ עֲשָׂרָה, מִיָּד הוּא כּוֹעֵס, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נ׳:ב׳) "מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ? קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה"?

34 לד

כ אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ, אָמַר רַב הוּנָא: כָּל הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִהְיֶה בְּעֶזְרוֹ. וּכְשֶׁמֵּת אוֹמְרִין (עליו) [לוֹ]: (אי חסיד אי עניו) [אֵי עָנָו, אֵי חָסִיד], מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְאַבְרָהָם אָבִינוּ, מְנָא לָן דְּקָבַע מָקוֹם? דִּכְתִיב: (בראשית י״ט:כ״ז) "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה'". וְאֵין 'עֲמִידָה' אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ק״ו:ל׳) "וַיַעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: כָּל הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ, אוֹיְבָיו נוֹפְלִים תַּחְתָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב ז׳:י׳) "וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל וּנְטַעְתִּיו, וְשָׁכַן תַּחְתָּיו, [וְלֹא יִרְגַּז עוֹד], וְלֹא יֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה לְעַנּוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה". רַב הוּנָא רָמִי: כְּתִיב: "לְעַנּוֹתוֹ", וּכְתִיב: "לְכַלּוֹתוֹ". בִּתְחִלָּה 'לְעַנּוֹתוֹ', וְלִבְסוֹף 'לְכַלּוֹתוֹ'.

35 לה

כא אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ, אָמַר רַב הוּנָא: הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, אַל יַפְסִיעַ פְּסִיעָה גַּסָּה. אָמַר אַבַּיֵי: לָא אֲמָרָן אֶלָּא לְמֵיפַּק, אֲבָל לְמֵיעַל, (כל־שכן דרהיטנא) [מִצְוָה לְמִרְהַט], שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע ו׳:ג׳) "וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת ה'". אָמַר (רב זביד) [רַבִּי זֵירָא]: מֵרֵישׁ, כִּי הֲוָה חֲזִינָא לְהוּ לְרַבָּנָן דְּקָא רַהֲטֵי לְפִרְקָא בְּשַׁבְּתָא, אֲמִינָא: קָא מְחַלְלֵי רַבָּנָן שַׁבְּתָא. כֵּיוָן (דשמעתיה) [דְּשָׁמַעְנָא] לְהָא (דאמר) [דְּ]רַבִּי (טרפון) [תַּנְחוּם], אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לְעוֹלָם יָרוּץ אָדָם לִדְבַר (מצוה) [הֲלָכָה], וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם יא) "אַחֲרֵי ה' יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג", אֲנָא נַמִּי (הוה) רָהִיטְנָא. אָמַר רַבִּי זֵירָא: אַגְרָא דְּפִרְקָא, רִיהֲטָא. אָמַר אַבַּיֵי: אַגְרָא דְּכַלָּה, דּוּחְקָא. אָמַר רָבָא: אַגְרָא דִּשְׁמַעְתָּא, סְבָרָא. אָמַר רַב פָּפָּא: אַגְרָא דְּבֵי טַמְיָא, שְׁתִיקוּתָא. אָמַר רַב (ששת) [מַר זוּטְרָא]: אַגְרָא דְּתַעֲנִיתָא, צִדְקָתָא. [אָמַר רַב שֵׁשֶׁת]: אַגְרָא דְּהֶסְפֵּדָא, דְּלוּיֵי. [אָמַר רַב אַשִׁי]: אַגְרָא דְּבֵי הִלּוּלָא, מִילֵי.

36 לו

כב (אמר רבי חלבו) אָמַר רַב הוּנָא: [כָּל] הַמִּתְפַּלֵּל אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת, נִקְרָא: 'רָשָׁע', שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים י״ב:ט׳) "סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן, כְּרֻם זֻלֻּת לִבְנֵי אָדָם". אָמַר אַבַּיֵי: לָא אֲמָרָן אֶלָּא דְּלָא מִיהֲדָר אַפֵּיהּ לְבֵי כְּנִישְׁתָּא, אֲבָל מִיהֲדָר אַפֵּיהּ לְבֵי כְּנִישְׁתָּא, לֵית לָן בָּהּ. הַהוּא גַּבְרָא דְּקָא מַצְלִי אֲחוֹרֵי (בית הכנסת) [בֵּי כְּנִישְׁתָּא], וְלָא מִיהֲדָר אַפֵּיהּ לְבֵי כְּנִישְׁתָּא. חָלַף אֵלִיָּהוּ, אִידְמִי לֵיהּ כְּטַיְעָא. אָמַר לֵיהּ: כְּדוּ בַּר קַיְמַת קָמֵי מָרָךְ? שָׁלַף סַפְסִירָא וְקַטְלֵיהּ. אָמְרוּ לֵיהּ [הַהוּא מִ]רַבָּנָן לְרַב בֵּיבָי [בַּר אַבַּיֵי], וְאַמְרֵי לָהּ רַב בֵּיבָי לְרַב נַחְמָן [בַּר יִצְחָק]: מַאי "כְּרֻם זֻלֻּת לִבְנֵי אָדָם"? אָמַר לֵיהּ: אֵלּוּ דְּבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּבְנֵי אָדָם מְזַלְּזְלִים בָּהֶם. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאַמְרֵי תַּרְוַיְהוּ: כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָךְ אָדָם לַבְּרִיּוֹת, פָּנָיו מִשְׁתַּנּוֹת כִּכְרוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים י״ב:ט׳) "כְּרֻם זֻלֻּת לִבְנֵי אָדָם". מַאי 'כְּרֻם'? כִּי אָתָא רַב דִּימִי, אָמַר: עוֹף אֶחָד יֵשׁ בִּכְרַכֵּי הַיָּם וּשְׁמוֹ 'כְּרוּם', וְכֵיוָן שֶׁחַמָּה זוֹרַחַת עָלָיו, מִתְהַפֵּךְ לְכַמָּה גְּוָנִין. רַבִּי אַמִי וְרַבִּי אַסִי דְּאַמְרֵי תַּרְוַיְהוּ: כְּאִלּוּ נִדּוֹן בִּשְׁנֵי דִּינִין, אֵשׁ וּמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם סו) "הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ, בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם".

37 לז

כג וְאָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ, [אָמַר רַב הוּנָא]: לְעוֹלָם יִזָּהֵר אָדָם בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁהֲרֵי אֵלִיָּהוּ לֹא נַעֲנָה אֶלָּא בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א י״ח:ל״ו) "וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה, וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר [וְגוֹ'], עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי". 'עֲנֵנִי', שֶׁתֵּרֵד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם. וַ'עֲנֵנִי', שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ מַעֲשֵׂה כְּשָׁפִים הֵם. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אַף בִּתְפִלַּת עַרְבִית, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים קמ״א:ב׳) "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ, מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב". רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אַף בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם ה') "ה בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי" [וְגוֹ'].

38 לח

כד וְאָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ, אָמַר רַב הוּנָא: כָּל הַנֶּהֱנֶה מִסְּעוּדַת חָתָן וְאֵינוֹ מְשַׂמְּחוֹ, עוֹבֵר בְּחָמֵשׁ קוֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו ל״ג:י״א) "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ". וְאִם מְשַׂמְּחוֹ, מַה שְּׂכָרוֹ? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: זוֹכֶה לְתוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בְּחָמֵשׁ קוֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות י״ט:ט״ז) "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְגוֹ' וַיְהִי קֹלֹת וְגוֹ', וְקֹל שֹׁפָר וְגוֹ', וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר וְגוֹ', וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" וְגוֹ'. אֵינִי?! וְהָכְּתִיב: (שם) "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת"! אוֹתָן קוֹלוֹת, דְּקֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה הֲווּ. רַבִּי אַבָּהוּ אוֹמֵר: כְּאִלּוּ הִקְרִיב תּוֹדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו ל״ג:י״א) "מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית ה'". רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: כְּאִלּוּ בָּנָה אַחַת מֵחָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם לג) "כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה, אָמַר ה'".

39 לט

כה וְאָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ, אָמַר רַב הוּנָא: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם, דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת י״ב:י״ג) "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֵת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם". מַאי "כִּי זֶה כָּל הָאָדָם"? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִיל זֶה. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר: שָׁקוּל זֶה כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי [אוֹמֵר, וְאַמְרֵי לָהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן זוֹמָא] אוֹמֵר: כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא לְצֶוֶת לָזֶה.

40 מ

כו וְאָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ, אָמַר רַב הוּנָא: כָּל שֶׁיּוֹדֵעַ בַּחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא רָגִיל לִתֵּן לוֹ שָׁלוֹם, יַקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ל״ד:ט״ו) "בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ", וְאִם נָתַן לוֹ וְלֹא הֶחֱזִיר, נִקְרָא 'גַּזְלָן', שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ג׳:י״ד) "וְאַתֶּם בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם".

41 מא

כז אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: (בן זמרא) מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְפַּלֵּל? שֶׁנֶּאֱמַר: (שם נו) "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי, וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי", 'תְּפִלָּתָם' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא (בבית) 'תְּפִלָּתִי', (מלמד) [מִכָּאן] שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (מצלי) [מִתְפַּלֵּל]. מַאי מַצְלִי? אָמַר (רבא) [רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה, אָמַר רַב]: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנַי, שֶׁיִּכְבְּשׁוּ רַחֲמַי אֶת כַּעֲסִי, וְיָגוֹלוּ רַחֲמַי עַל מִדּוֹתַי, וְאֶתְנַהֵג עִם בָּנַי בְּמִדַּת הָרַחֲמִים, וְאֶכָּנֵס לָהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע: פַּעַם אַחַת נִכְנַסְתִּי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנַי וְלִפְנִים, וְרָאִיתִי אַכַּתְרִיאֵל, יָהּ ה' צְבָאוֹת, יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא, וְאָמַר לִי: יִשְׁמָעֵאל בְּנִי, בָּרְכֵנִי. אָמַרְתִּי (לפניו) [לוֹ]: (רבונו של עולם) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁיִּכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסְךָ, וְיָגוֹלוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ, וְתִתְנַהֵג עִם בָּנֶיךָ בְּמִדַּת הָרַחֲמִים, וְתִכָּנֵס לָהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. וְנִעְנַע לִי בְּרֹאשׁוֹ. מַאי קָא מַשְׁמַע לָן? בִּרְכַּת הֶדְיוֹט, אַל תְּהִי קַלָּה בְּעֵינֶיךָ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לְעוֹלָם אַל תְּהִי בִּרְכַּת הֶדְיוֹט קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, שֶׁהֲרֵי שְׁנֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, בֵּרְכוּם שְׁנֵי הֶדְיוֹטִים, וְנִתְקַיְּמָה בָּהֶם בִּרְכָתָם, אֵלּוּ הֵן: דָּוִד וְדָנִיֵּאל, דָּוִד, דְּבָרְכֵיהּ אֲרַוְנָה, (היבוסי) דִּכְתִיב: (שמואל ב כ״ד:כ״ג) "וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל הַמֶּלֶךְ: ה' אֱלֹהֶיךָ יִרְצֶךָ". דָּנִיֵּאל, דְּבָרְכֵיה דָּרְיָוֵשׁ מַלְכָּא, דִּכְתִיב: (דניאל ו׳:י״ז) "אֱלָהָךְ דִּי אַנְתְּ פָּלַח לֵהּ בִּתְדִירָא, הוּא יְשֵׁיזְבִנָּךְ".

42 מב

כח אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: מִנַּיִן שֶׁאֵין מְרַצִּין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ? דִּכְתִיב: (שמות ל״ג:י״ד) "פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִיחֹתִי לָךְ". אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁיַּעַבְרוּ פָּנִים שֶׁל זַעַם וְאַנִּיחַ לְךָ. וּמִי אִיכָּא רִיתְחָא קַמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא? אִין, דְּתַנְיָא: (תהילים ז׳:י״ב) "וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם". וְכַמָּה זַעְמוֹ? רֶגַע, וְכַמָּה 'רֶגַע'? אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת רִבּוֹא וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וּשְׁמוֹנֶה בְּשָׁעָה, וְזוֹ הִיא 'רֶגַע', וְאֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לְכַוֵּן אוֹתָהּ הַשָּׁעָה, חוּץ מִבִּלְעָם הָרָשָׁע, דִּכְתִיב בֵּיה: (במדבר כ״ד:ט״ז) "וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן". הַשְׁתָּא, דַּעַת בְּהֶמְתּוֹ לָא הֲוָה יָדַע, דַּעַת עֶלְיוֹן הֲוָה יָדַע? (מַאי דַּעַת בְּהֶמְתּוֹ? דְּאַמְרֵי לֵיהּ: מַאי טַעְמָא לָא רָכַבְתְּ אַסּוּסְיָא? אָמַר לְהוּ: בִּרְטִיבָא שַׁדָּאִי לָהּ. מִיָּד אָמְרָה לֵיהּ: "הֲלֹא אָנֹכִי אֲתוֹנְךָ", בִּטְעִינָא בְּעָלְמָא. "אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלָי", אַקְרַאי בְּעָלְמָא. "מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה", וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיִיתָ עוֹשֶׂה עִמִּי מַעֲשֶׂה אִישׁוּת בַּלַּיְלָה. כְּתִיב הָכָא: (שם כב) "הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי", וּכְתִיב הָתָם: (מלכים א א׳:ב׳) "וַתְּהִי לוֹ סוֹכֶנֶת".) אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ לְכַוֵּן אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹעֵס בָּהּ. וְהַיְנוּ דְּאָמַר לְהוּ נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל: (מיכה ו׳:ה׳) "עַמִּי, זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, (וּמֶה עָנָה אוֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל,) לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'". מַאי "לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'"? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: (ראו) [דְּעוּ] כַּמָּה צְדָקוֹת עָשִׂיתִי עִמָּכֶם שֶׁלֹּא כָּעַסְתִּי בִּימֵי בִּלְעָם הָרָשָׁע, שֶׁאִלְמָלֵי כָּעַסְתִּי, לֹא נִשְׁתַּיֵּר מִשּׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט. וְהַיְנוּ דְּקָאָמַר לֵיהּ בִּלְעָם לְבָלָק: (במדבר כ״ג:ח׳) "מָה אֶקֹּב? לֹא קַבֹּה אֵל, וּמָה אֶזְעֹם? לֹא זָעַם ה'", מְלַמֵּד [שֶׁכָּל] (ש)אוֹתָם הַיָּמִים לֹא זָעַם. וְכַמָּה זַעְמוֹ? רֶגַע. וְכַמָּה 'רֶגַע'? אָמַר רַבִּי אַבִּין, וְאִי תֵּימָא רַבִּי אֲבִינָא: רֶגַע, כְּמֵימְרֵיהּ. וּמְנָא לָן דְּרֶגַע רָתַח? שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ל׳:ו׳) "כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ". וְאִי בָּעִית אֵימָא מֵהָכָא: (ישעיהו כ״ו:כ׳) "חֲבִי כִמְעַט רֶגַע, עַד יַעֲבָר זָעַם". וְאֵימַת רָתַח? אָמַר אַבַּיֵי: בְּהַנָךְ תְּלָת שָׁעֵי קָמַיְתָא, כִּי חִוְרָא כַּרְבַּלְתָּא דְּתַרְנְגוֹלָא, וְקָאִי אֲחַד כַּרְעָא. כָּל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא, נַמִּי קָאִי הָכִי! כָּל שַׁעְתָּא אִית בֵּיהּ שׁוּרַיְקֵי סוּמְקִי, בְּהַהִיא שַׁעְתָּא לֵיהּ בֵּיהּ שׁוּרַיְקֵי סוּמְקִי. הַהוּא מִינָאָה דַּהֲוָה בְּשִׁיבְבוּתֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, הֲוָה קָא מְצַעֵר לֵיהּ טוּבָא בִּקְרָאֵי. יוֹמָא חַד שָׁקַל תַּרְנְגוֹלָא וְאוּקְמֵיהּ בֵּין כַּרְעֵיהּ דְּעַרְסָא וְעַיֵין בֵּיהּ, סָבַר, כִּי מָטָא הַהִיא שַׁעְתָּא, אֲלַטְיֵיהּ. כִּי מָטָא הַהִיא שַׁעְתָּא, נַיִים. אָמַר: שְׁמַע מִינָהּ לָאו אוֹרַח אַרְעָא לְמֶעֱבַד הָכִי, (תהילים קמ״ה:ט׳) "וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" כְּתִיב, וּכְתִיב: (משלי י״ז:כ״ו) "גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִיק לֹא טוֹב". תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר: בְּשָׁעָה שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת, וְכָל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב מַנִּיחִין (עטרותיהם) [כִּתְרֵיהֶם] בְּרָאשֵׁיהֶם וּמִשְׁתַּחֲוִים לַחַמָּה, מִיָּד כּוֹעֵס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

43 מג

כט וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: טוֹבָה מַרְדּוּת אַחַת בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם יוֹתֵר מִכַּמָּה מַלְקֻיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע ב׳:ט׳) "וְרִדְּפָה אֶת מְאַהֲבֶיהָ וְגוֹ', וְאָמְרָה: אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן, כִּי טוֹב לִי אָז מֵעָתָּה". וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: יוֹתֵר מִמֵּאָה מַלְקֻיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי י״ז:י׳) "תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה".

44 מד

ל וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: (עיקרים מ"ג פ"כ) שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנָתַן לוֹ. בִּקֵּשׁ שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עַל יִשְׂרָאֵל, וְנָתַן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ל״ג:ט״ז) "הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ". בִּקֵּשׁ שֶׁלֹּא תִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עַל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וְנָתַן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ". בִּקֵּשׁ לְהוֹדִיעוֹ דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנָתַן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ". אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, (עיקרים מ"ג פ"ד) מִפְּנֵי מַה יֵּשׁ צַדִּיק וְטוֹב לוֹ, וְיֵשׁ צַדִּיק וְרַע לוֹ? יֵשׁ רָשָׁע וְטוֹב לוֹ, וְיֵשׁ רָשָׁע וְרַע לוֹ? אָמַר לוֹ: מֹשֶׁה, "צַדִּיק וְטוֹב לוֹ", צַדִּיק בֶּן צַדִּיק. "צַדִּיק וְרַע לוֹ", צַדִּיק בֶּן רָשָׁע. "רָשָׁע וְטוֹב לוֹ", רָשָׁע בֶּן צַדִּיק. "רָשָׁע וְרַע לוֹ", רָשָׁע בֶּן רָשָׁע. אָמַר מַר: "צַדִּיק וְטוֹב לוֹ", צַדִּיק בֶּן צַדִּיק. "צַדִּיק וְרַע לוֹ", צַדִּיק בֶּן רָשָׁע. אֵינִי? וְהָא כְּתִיב: (שמות כ׳:ה׳) "פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים", וּכְתִיב: (דברים כ״ד:ט״ז) "וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת". (סנהדרין פ"ג ע"ש מהרש"א) וּרְמִינָן קְרָאֵי אַהֲדָדֵי, וּמְשַׁנִינָן: לָא קַשְׁיָא, הָא כְּשֶׁאוֹחֲזִין מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם, הָא כְּשֶׁאֵין אוֹחֲזִין מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם. אֶלָּא הָכִי קָאָמַר לֵיהּ. "צַדִּיק וְטוֹב לוֹ", צַדִּיק גָּמוּר. "צַדִּיק וְרַע לוֹ", צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר. "רָשָׁע וְטוֹב לוֹ", רָשָׁע שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר. "רָשָׁע וְרַע לוֹ", רָשָׁע גָּמוּר. וּפְלִיגָא דְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר רַבִּי מֵאִיר: שְׁתַּיִם נָתְנוּ לוֹ, וְאַחַת לֹא נָתְנוּ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ל״ג:י״ט) "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן" אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן. "וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם" אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן.

45 מה

לא "וַיֹּאמֶר: לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי" (שמות ל״ג:כ׳.) תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: [כָּךְ] אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: כְּשֶׁרָצִיתִי לֹא רָצִיתָ, עַכְשָׁיו שֶׁאַתָּה רוֹצֶה, אֵינִי רוֹצֶה. וּפְלִיגָא דְּרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: בִּשְׂכַר שָׁלֹשׁ זָכָה לְשָׁלֹשׁ. בִּשְׂכַר: (עיקרים מ"ב פכ"ב) (שמות ג׳:ו׳) "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו", זָכָה לִקְלַסְתֵּר פָּנִים. בִּשְׂכַר: "כִּי יָרֵא", זָכָה לְ"וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו". בִּשְׂכַר "מֵהַבִּיט", זָכָה לְ"וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט". (עד כאן בגמרא. באלה שמות רבה פרשה ג' כתוב מאמר זה יותר באורך וזה לשונו:) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה וְרַבִּי הוֹשַׁעְיָא, אֶחָד מֵהֶם אוֹמֵר: לֹא יָפֶה עָשָׂה מֹשֶׁה כְּשֶׁהִסְתִּיר פָּנָיו, שֶׁאִלוּלֵי לֹא הִסְתִּיר פָּנָיו, גִּלָּה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה מַה לְּמַעְלָה מַה לְּמַטָּה וּמַה שֶּׁהָיָה וּמַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת. וּבַסּוֹף בִּקֵּשׁ לִרְאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם לג) "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ". אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: אֲנִי בָּאתִי לְהַרְאוֹת לְךָ פָּנִים וְהִסְתַּרְתָּ פָּנֶיךָ, עַכְשָׁיו אֲנִי אוֹמֵר לְךָ: "כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי". כְּשֶׁבִּקַּשְׁתִּי, לֹא בִּקַּשְׁתָּ. וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסַכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי: אַף עַל פִּי כֵן, הֶרְאָה לוֹ. בִּשְׁכַר: (שם ג) "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו", (שם לג) "וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים". וּבִשְׂכַר: "כִּי יָרֵא", "וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו". וּבִשְׂכַר "מֵהַבִּיט", (במדבר י״ב:ח׳) "וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט". וְרַבִּי הוֹשַׁעְיָא רַבָּה אָמַר: יָפֶה עָשָׂה מֹשֶׁה שֶׁהִסְתִּיר פָּנָיו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי בָּאתִי לְהַרְאוֹת לְךָ פָּנִים, וְחָלַקְתָּ לִי כָּבוֹד וְהִסְתַּרְתָּ פָּנֶיךָ, חַיֶּיךָ שֶׁאַתָּה עָתִיד לִהְיוֹת אֶצְלִי בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, לֹא לֶאֱכֹל וְלֹא לִשְׁתּוֹת, וְאַתָּה עָתִיד לֵהָנוֹת מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ל״ד:כ״ט) "וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו". אֲבָל נָדָב וַאֲבִיהוּא פָּרְעוּ רָאשֵׁיהֶם וְזָנוּ עֵינֵיהֶם מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כד) "וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ". וְהֵם לֹא קִבְּלוּ עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ. (עכ"ל ואלה שמות רבה.) (שם לג) "וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי", אָמַר רַב חָמָא בַּר בִּיזְנָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין.

46 מו

לב אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, לֹא הָיָה אָדָם שֶׁקְּרָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא 'אָדוֹן', עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וּקְרָאוֹ 'אָדוֹן', שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ט״ו:ח׳) "וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי אֱלֹהִים, בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה?". אָמַר רַב: אַף דָּנִיֵּאל לֹא נַעֲנָה, אֶלָּא בִּשְׁבִיל אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (דניאל ט׳:י״ז) "וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ (וְגוֹ') [וְאֶל תַּחֲנוּנָיו, וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם], לְמַעַן אֲדֹנָי". "לְמַעַנְךָ", מִיבָּעִי לֵיהּ! אֶלָּא, לְמַעַן אַבְרָהָם שֶׁקְּרָאֲךָ 'אָדוֹן'.

47 מז

לג וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, לֹא הָיָה אָדָם שֶׁהוֹדָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַד שֶׁבָּאתָ לֵאָה וְהוֹדַתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כ״ט:ל״ה) "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'". "רְאוּבֵן", אָמַר רַבִּי (אֱלִיעֶזֶר) [אֶלְעָזָר]: אָמְרָה לֵאָה: רְאוּ מַה בֵּין בְּנִי לְבֶן חָמִי. דְּאִלּוּ בֶּן חָמִי, אַף עַל גַּב דְּמִדַּעְתֵּיהּ זַבְּנָהּ לִבְכִירוּתֵיהּ, דִּכְתִיב: (בראשית כ״ה:ל״ג) "וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכוֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב", חָזִי מַה כְּתִיב בֵּיה: (שם כז) "וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב", וּכְתִיב: (שם) "וַיֹּאמֶר: הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב, וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם" [וְגוֹ']. וְאִלּוּ בְּנִי, אַף עַל גַּב דְּעַל כָּרְחֵיהּ שַׁקְלֵיהּ יוֹסֵף לִבְכִירוּתֵיהּ מִינֵיהּ, דִּכְתִיב: (דברי הימים א ה׳:א׳) "וּבְחַלְלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו, נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף", אֲפִלּוּ הָכִי, לָא אִיקְנָא בֵּיהּ, דִּכְתִיב: (בראשית ל״ז:כ״א) "וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם". 'רוּת' (ב"ב י"ד וע"ש מהרש"א) מַאי 'רוּת'? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁזָּכְתָה וְיָצָא מִמֶּנָּה דָּוִד, שֶׁרִוָּהוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת. וּמְנָא לָן דִּשְׁמָא גָּרִים? אָמַר רַבִּי (אֱלִיעֶזֶר) [אֶלְעָזָר]: דְּאָמַר קְרָא: (תהילים מ״ו:ט׳) "לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה' אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ". אַל תִּקְרִי 'שַׁמּוֹת' אֶלָּא 'שֵׁמוֹת'.

48 מח

לד וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: כָּל דִּבּוּר וְדִּבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְטוֹבָה, אֲפִלּוּ עַל תְּנַאי, לֹא חָזַר בּוֹ. מְנָא לָן? מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ט׳:י״ד) "הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה אֶת שְׁמָם וְגוֹ', וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ". וְאַף עַל גַּב דְּבָעֵי מֹשֶׁה רַחֲמֵי עֲלֵיהּ דְּמִלְּתָא וּבִטְלָהּ, אֲפִלּוּ הָכִי אוּקְמֵיהּ בְּזַרְעֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים א כ״ג:י״ז) "בְּנֵי מֹשֶׁה, גֵּרְשׁוֹם וֶאֱלִיעֶזֶר, וַיִּהְיוּ בְנֵי אֱלִיעֶזֶר רְחַבְיָה הָראֹשׁ וְגוֹ', וּבְנֵי רְחַבְיָה רָבוּ לְמָעְלָה" וְגוֹ', וְתָנִי רַב יוֹסֵף: לְמַעְלָה מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא. אַתְיָא 'רְבִיָּה' 'רְבִיָּה'. כְּתִיב הָכָא: "רָבוּ לְמַעְלָה", וּכְתִיב הָתָם: (שמות א׳:ז׳) "פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ".

49 מט

לה ואמר ר' יוחנן משום רשב"י קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג שנאמר מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו וכתיב בתריה ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי ואלו גבי מלחמת גוג ומגוג כתיב למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק ואלו מה רבו צרי לא כתיב מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו מזמור לדוד קינה לדוד מבעי ליה אמר ר"ש בר יוחאי למה הדבר דומה לאדם שיצא עליו שטר חוב קודם שפרעו היה עצב לאחר שפרעו שמח אף כאן דוד כיון שאמר לו הקב"ה הנני מקים עליך רעה מביתך היה עצב אמר שמא עבד או ממזר הוא דלא חייס עלי כיון דחזא דאבשלום הוא שמח משום הכי אמר מזמור אמר סתם ברא דרחים על אבא.

50 נ

לו ואמר רבי יוחנן משום רשב"י מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה שנאמר עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם תניא נמי הכי רבי דוסתאי בר מתון אומר מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה שנאמר עוזבי תורה יהללו רשע ואם לחשך אדם לומר והכתיב לדוד אל תתחר במרעים גו' אמור לו מי שלבו נוקפו אומר כן אלא אל תתחר במרעים להיות במרעים ואל תקנא בעושי עולה להיות כעושי עולה ואומר אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היות איני והא אמר רבי יצחק אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו שנאמר יחילו דרכיו בכל עת ולא עוד אלא שזוכה בדין שנאמר מרום משפטיך מנגדו ולא עוד אלא שרואה בצריו שנאמר כל צורריו יפיח בהם לא קשיא הא במילי דידיה הא במילי דשמיא ואי בעית אימא הא והא במילי דשמיא ולא קשיא הא ברשע שהשעה משחקת לו הא ברשע שאין השעה משחקת לו ואי בעית אימא הא והא ברשע שהשעה משחקת לו ולא קשיא הא בצדיק גמור הא בצדיק שאינו גמור דאמר רב הונא מאי דכתיב למה תביט בוגדים תחריש כבלע רשע צדיק ממנו וכי רשע בולע צדיק והכתיב ה' לא יעזבנו בידו וכתיב לא יאונה לצדיק כל און אלא צדיק ממנו בולע צדיק גמור אינו בולע ואב"א שעה משחקת לו שאני.

51 נא

לז ואמר ר' יוחנן משום רשב"י גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה שנאמר היש פה אלישע בן שפט אשר יצק מים ע"י אליהו למד לא נאמר אלא יצק מלמד שגדולה שמושה יותר מלמודה.

52 נב

לח אמר ליה רבי יצחק לרב נחמן מאי טעמא לא אתי מר לבי כנשתא לצלויי אמר ליה לא יכילנא אמר ליה לכנפי למר עשרה ולצילי אמר ליה טריחא לי מלתא ולימא ליה מר לשליחא דצבורא דלודע ליה למר בעדנא דמצלי צבורא אמר ליה מאי כולי האי אמר ליה דאמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי מ"ד ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללים ר' יוסי בר חנינא אמר מהכא כה אמר ה' בעת רצון עניתיך רבי אחא בר חנינא אמר מהכא הן אל כביר לא ימאס וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי תניא נמי הכי רבי נתן אומר מנין שאין הקב"ה מואס תפלתן של רבים שנאמר הן אל כביר לא ימאס וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו' אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאלו פדה בני.

53 נג

לט אמר רבי לוי כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע שנא' כה אמר ה' על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה וגו' ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו שנאמר הנני נותשם בעל אדמתם ואת בית יהודה אתוש מתוכם אמרו ליה לרבי יוחנן איכא סבי בבבל תמה ואמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה כתיב אבל בחוצה לארץ לא כיון דאמרי ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו כדאמר רבי יהושע בן לוי לבניו קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנשתא כי היכי דתוריכו חיי אמר רבי אחא ברבי חנינא מאי קרא אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי וכתיב בתריה כי מוצאי מצא חיים אמר רב חסדא לעולם יכנס אדם ב' פתחים בב"הכ ב' פתחים ס"ד אלא אימא שעור ב' פתחים ואחר כך יתפלל.

54 נד

מ על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא אמר ר' חנינא לעת מצוא זו אשה שנאמר מצא אשה מצא טוב במערבא כי נסיב איניש אתתא אמרי ליה הכי מצא או מוצא מצא דכתיב מצא אשה מצא טוב מוצא דכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה רבי נתן אומר לעת מצוא זו תורה דכתיב כי מוצאי מצא חיים רב נחמן בר יצחק אמר לעת מצוא זו מיתה שנאמר למות תוצאות תניא נמי הכי תתק"ג מיני מיתה בנראו בעולם שנאמר למות תוצאות תוצאות בגימטריא הכי הוה קשה שבכולם אסכרה ניחא שבכולם נשיקה אסכרה דני כחיזרא אגבבא דעמרא דלאחורי נשרא א"ד כפיטורי בפי ושט נשיקה דמיא כמשחל ביניתא מחלבא ר' יוחנן אמר לעת מצו' זו קבורה אמר ר' ינינא מ"ק השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר אמר רבא בר רב שילא היינו דאמרי אינשי ליבעי איניש רחמי אפילו עד זיבולא בתרייתא שלמא מר זוטרא אמר לעת מצוא זו בית הכסא אמרי במערבא הא דמר זוטרא עדיפא מכולהו

55 נה

מא אמר ליה רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דאמרת משמיה דרב חסדא מבילי דבי כנישתא אמר ליה הכי אמר רב חסדא מ"ד אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות והיינו דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולה מיום שחרב ה"ה אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד ואמר אביי מריש הוה גריסנא בגו ביתי ומצלינא בבי כנישתא כיון דשמענא להא דא"ר חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה בלבד לא הוה מצילנא אלא היכא דגריסנא רב אמי ורב אסי אף ע"ג דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא מצלו אלא ביני עמודי היכ' דהוו גרסי אמר רבי חייא [בר אמי] משמיה דעולא לעולם ידור אדם במקום רבו שכל זמן ששמעי בן גרא קיים לא נשא שלמה את בת פרעה והתניא אל ידור לא קשיא הא דכייף לאה הא דלא כייף ליה ואמר רבי חייא [בר אמי] משמיה דעולא גדול הנהנה ביגיעו יותר מירא שמים דאלו גבי ירא שמים דכתיב אשרי איש ירא את ה' ואלו גבי נהנה מיגעיו כתיב יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא ולגבי ירא שמים לא כתיב ביה טוב לך

56 נו

מב רב ביבי בר אביי סבר לאשלמינהו לפרשייתא דכולא שתא במעלי יומא דכיפורא תנא ליה חייא בר רב מדפתי כתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב וכי בתשעה מתענין וכו' אמר ליה רבי יהושע בן לוי לבניה הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו דאמרינן לוחות ושברי לוחות מונחים בארון

57 נז

מג אמר להו רבא לבניה כשאתם חותכים בשר אל תחתכו על גב היד א"ד משום סכנה וא"ד משום קלקול סעודה ואל תשבו על מטת ארמית ואל תעברו אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין אל תשבו על מטת ארמית איכא דאמרי אל תגנו כלא ק"ש וא"ד דלא תנסבו גיורתא וא"ד ארמית ממש ומשום מעשה דרב פפא דרב פפא אזל לגבי ארמית (הוציאו) [הוציאה] לו מטה (אמרו) אמרה לו שב אמר (להן) [לה] איני יושב עד שתגביהו את המטה הגביהו את המטה ומצאו שם תינוק מת מכאן אמרו חכמים אסור לישב על מטת ארמית ואל תעברו אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין וכו'

58 נח

מד תניא אמר רבי עקיבא בג' דברים אוהב אני את המדיים כשחותכין את הבשר אין חותכין אלא על גב השלחן כשנושקין אין נושקין אלא על גב היד וכשיועצין אין יועצין אלא בשדה אמר רב אדא בר אהבה מאי קרא וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו תניא אמר רבן גמליאל בשלשה דברים אני אוהב את הפרסיים הם צנועים באכילתם וצנועים בבית הכסא וצנועים בדבר אחר אני צויתי למקודשי תני רב יוסף אלו הפרסיים המזומנים ומקודשים לעונש

59 נט

אמר ר' אבא הכל מודים כשגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא בערב שנאמר הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה וכשיצאו לא יצאו אלא ביום שנאמר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה על מה נחלקו על שעת חפזון דר"א ב"ע סבר מאי חפזון חפזון דמצרים ור"ע סבר מאי חפזון חפזון דישראל תניא נמי הכי הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה וכי בלילה יצאו והלא לא יצאו אלא ביום שנאמר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה אלא מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב

60 ס

מה דבר נא באזני העם וגו' אמרי דבי רבי ינאי אין נא אלא לשון בקשה אמר לו הקב"ה למשה בבקשה ממך לך ואמור להם בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם אמרו לו ולואי שנצא בעצמנו משל לאדם שהיה חבוש בבית האזורים והיו אומרים לו בני אדם למחר מוציאין אותך מבית האסורים ונותנים לך ממון הרבה ואומר להם בבקשה מכם הוציאוני מיד ואיני מבקש כלום וישאילום אמר רבי אמי מלמד שהשאילום בעל כרחם א"ד בעל כרחם דמצרים וא"ד בעל כרחם דישראל מ"ד בעל כרחם דמצרים דכתיב ונות בית תחלק שלל ומאן דאמר בעל כרחם דישראל משום משוי וינצלו את מצרים אמר רב אמי מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן ור"ל אמר עשאוה כמצולה שאין בה דגים

61 סא

מו אהיה אשר אהיה א"ל הקב"ה למשה לך אמור להם לישראל אני הייתי עמכם בשעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד גליות אמר לפניו רבש"ע דיה לצרה בשעתה אמר ליה הקב"ה לך אמור להם אהיה שלחני אליכם ענני ה' ענני אמר רבי אבהו למה אמר אליהו ענני ה' פעמים מלמד שאמר אליהו לפני הקב"ה רבונו של עולם ענני שתרד אש מן השמים ותאכל כל אשר על המזבח וענני שתסיח דעתם כדי שלא יאמרו מעשה כשפים הם שנא' ואתה הסיבות את לבם אחורנית

62 סב

מז מכדי האי יהיו לרצון אמרי פי משמע לבסוף ומשמע מעיקרא דבעינן למימר מאי טעמא תקינו רבנן לאחר שמונה עשרה ברכות לימרו מעיקרא אמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי הואיל ולא אמרו דוד אלא לאחר שמונה עשרה ברכות הני תמני סרי תשסרי הויין אשרי האיש ולמה רגשו חדא פרשתא היא דאמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי מאה ושלש פרשיות אמר דוד ולא אמר הללויה עד שראה במפלתן של רשעים שנאמר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה הני מאה ושלש מאה וארבע הויין אלא שמע מינה אשרי האיש ולמה רגשו חדא פרשה היא דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן [יוחנן] כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה אשרי האיש וסיים באשרי דכתיב אשרי כל חוסי בו

63 סג

מח הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דרבי מאיר והוו קא מצערי ליה טובא הוה קא בעי ר"מ רחמי עלייהו כי היכי דלימותו אמרה ליה ברוריה דביתהו מאי דעתיך משום דכתיב יתמו חטאים מי כתיב חוטאים חטאים כתיב ועוד שפיל לסיפיה דקרא ורשעים עוד אינם אלא בעי רחמי עלייהו דלהדרי בתשובה ורשעים עוד אינם בעא רחמי עלייהו והדרי בתשובה אמר לה ההוא צדוקי לברוריה כתיב רני עקרה לא ילדה משום דלא ילדה רני אמרה ליה שטיא שפיל לסיפיה דקרא כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה' אלא מאי לא ילדה רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה שלא ילדה בנים לגיהנם

64 סד

מט אמר ליה ההוא צדוקי לר' אבהו כתיב מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו וכתיב לדוד מכתם בברחו מפני שאול במערה הי מעשה הוה ברישא מכדי מעשה דשאול הוה ברישא ליכתוב ברישא אמר ליה אתון דלא דרשיתון סמוכים קשיא לכו אנן דדרשינן סמוכים לא קשיא לן דאמר ר' יוחנן סמוכים מן התורה מנין שנאמר סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג שאם יאמר לך אדם כלום יש עבד שמורד ברבו אף אתה אמור לו כלום יש בן שמורד באביו אלא הוה הכי נמי הוה

65 סה

נ אמר רבי יוחנן משום רשב"י מאי דכתיב פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה כנגד מי אמר שלמה מקרא זה לא אמרו אלא כנגד דוד אביו שדר בה' עולמות ואמר שירה דר במעי אמו ואמר שירה שנאמר ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו יצא לאויר העולם ונסתכל בכוכבים ובמזלות ואמר שירה שנאמר ברכו ה' מלאכיו גבורי כח ועושי דברו לשמוע בקול דברו ברכו ה' כל צבאיו וגו' ינק משדי אמו ונסתכל בדדיה ואמר שירה שנאמר ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו מאי כל גמוליו אמר רבי אבהו שעשה לה דדים במקום בינה טעמא מאי אמר רב יהודה כדי שלא ישתכל בערוה רבי מתנה אמר כדי שלא יינק ממקום הטנופת ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה שנאמר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה נסתכל ביום המיתה ואמר שירה שנאמר ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת

66 סו

מאי משמע דעל יום המיתה נאמר אמר רבא [רבה] בר רב שילא מסיפא דענינא דכתיב תסתיר פניך יבהלון תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון רב שימי בר עוקבא ואמרי לה מר עוקבא הוה שכיח קמיה דר' שמעון בן פזי והוה מסדר אגדתא קמיה דרבי יהושע בן לוי א"ל מ"ד ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו א"ל בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם בדת ב"ו צר צורה על הכותל ואינו יכול להטיל בו רוח ונשמה קרבים ובני מעים והקב"ה אינו כן צר צורה בתוך צורה ומטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים והיינו דאמרה חנה אין קדוש כה' כי אין בלתך ואין צור כאלהינו מאי כי אין בלתך אמר רב יהודה בר מנסיא אל תקרי כי אין בלתך אלא אין לבלותך שלא כמדת הקב"ה כמדת בשר ודם בשר ודם מעשה ידיו מבלין אותו הקב"ה מבלה מעשיו אמר ליה אנא הכי קא אמינא לך הני ה' ברכי נפשי כנגד מר אמרן דוד לא אמרן אלא כנגד הקב"ה וכנגד נשמה מה הקב"ה מלא כל העולם אף נשמה מלאה כל הגוף מה הקב"ה רואה ואינו נראה אף נשמה רואה ואינו נראית מה הקב"ה זן את כל העולם כולו אף נשמה זנה כל הגוף מה הקב"ה טהור אף נשמה טהורה מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים אף נשמה יושבת בחדרי חדרים יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו

67 סז

נא אמר רב המנונא מאי דכתיב מי כהחכם ומי יודע פשר דבר מי כהקב"ה שיודע לעשות פשרה בין ב' צדיקים בין חזקיהו לישעיהו חזקיהו אמר ליתי ישעיהו גבאי דהכי אשכחן באליהו דאזיל לגבי אחאב שנאמר וילך אליהו להראות אל אחאב ישעיהו אמר ליתי חזקיהו גבאי דהכי אשכחן ביהורם בן אחאב דאזיל לגבי אלישע מה עשה הקב"ה הביא יסורין על חזקיהו ואמר לו לישעיה לך ובקר את החולה שנאמר בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר כה אמר ה' צבאות צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו' מאי כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא אמר ליה מאי כולי האי אמר ליה משום דלא עסקת בפריה ורביה אמר ליה משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מנאי בנין דלא מעלי א"ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת אבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה קדושא בריך הוא לעביד אמר ליה השתא הב לי ברתך אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בני דמעלי אמר ליה כבר נגזרה עליך גזרה אמר ליה בן אמוץ כלה נבואתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים אתמר נמי רבי יוחנן ורבי אליעזר [אלעזר] דאמרי תרוייהו אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים שנאמר הן יקטלני לו איחל לסוף יהב ליה ברתיה נפק מיניה מנשה ורבשקה יומא חדא רכבינהו אכתפיה לאמטויינהו לבי מדרשא אמר חד מינייהו חזי רישא דאבא למטוי ביה גלדאני וחד אמר חזי רישא דאבא לקרובי עליה קרבנא לע"א חבטינהו בארעה מנשה חיה ורבשקה מת קרי אנפשיה וכלי כליו רעים אמר רב נחמן [חנן] אפילו בעל החלומות אומר לו לאדם למחר הוא מת אל ימנע עצמו מן הרחמים שנאמר כי ברוב חלומות והבלים ודברים הרבה את האלהים ירא מיד ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה' מאי קיר א"ר שמעון בן לקיש מקירות לבו שנאמר מעי מעי אוחילה קירות לבי וגו' רבי לוי אמר על עסקי הקיר אמר לפניו רבונו של עולם ומה שונמית שלא עשתה אלא קיר אחת קטנה דחיית את בנה אבי אבא שחפה את ההיכל כלו בכסף וזהב עאכ"ו זכר נא את אששר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי מאי והטוב בעיניך עשיתי אמר רב יהודה אמר רב שסמך גאולה לתפילה רבי לוי אמר שגנז ספר רפואות

68 סח

נב אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא כל התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים וכל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו משה תלה בזכות אחרים שנאמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך תלו לו בזכות עצמו שנא' ויאמר להשמידם לולי משה בחירו וגו' חזקיה תלה בזכות עצמו דכתיב זכר נא את אשר התהלכתי לפניך תלו לו בזכות אחרים שנאמר וגנותי אל העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי והיינו דריב"ל דאריב"ל באי דכתיב הנה לשלום מר לי מר אפי' בשעה ששגר לו הקב"ה שלום מר הוא לו

69 סט

נג נעשה נא עליית קיר קטנה רב ושמואל ח"א עלייה פרוצה היתה וקירה וחד אמר אכסדרה גדולה היתה וחלקוה לשנים בשלמא למאן דאמר אכסדרה היינו דכתיב קיר אלא למאן דאמר עלייה מאי קיר שקירוה בשלמא למאן דאמר עלייה היינו דכתיב עליית (קיר) אלא למאן דאמר אכסדרה מאי עליית (קיר) מעולה שבבתים ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה אמר אביי ואי תימא רבי יצחק הרוצה ליהנות יהנה כאלישע ושאינו רוצה ליהנות אל יהנה כשמואל הרמתי שנאמר ותשובתו הרמתה כי שם ביתו ואמר רבי יוחנן שכל מקום שהלך שם ביתו עמו ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא אמר רבי יוסי בר חנינא מכאן שהאשה מכרת באורחים יותר מן האיש קדוש הוא מנא ידעה רב ושמואל ח"א שלא ראתה זבוב עובר על שלחנו וח"א וכו'

70 ע

קדוש הוא אמר ר' יוסי בר חנינא הוא קדוש ומשרתו אינו קדוש שנאמר ויגש גיחזי להדפה עובר עלינו תמיד אמר רבי יוסי בר חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב כל המראה תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב תמידין

71 עא

נד רבי יוסי בר חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך ויתפלל שנאמר ממעמקים קראתיך ה' וכתיב תפלה לעני כי יעטוף ואמר רבי יוסי בר חנינא משום ראב"י המתפלל צריך שיכוין את רגליו שנאמר ורגליהם רגל ישרה ואמר רבי יוסי בר חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב מאי דכתיב לא תאכלו על הדם לא תאכלו קודם שיתפללו על דמכם אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן אמר רבי יוסי בר חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב כל האוכל ושותה ואח"כ מתפלל עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחרי גוך אל תקרי גוך אלא גאיך אמר הקב"ה לאמר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים

72 עב

אמר רבי מני גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר מהעוסק בתורה מדקתני הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה מכלל דקורא בעונתה עדיף

73 עג

אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב אבל חייב בכל מצות האמורות בתורה חוץ מן התפלין שנאמר בהן פאר שנאמר פארך חבוש עליך

74 עד

תנו רבנן בה"א עומדין וקורין יושבין וקורין מטין וקורין ומעשה ברבי ישמעאל ורבי אלעזר בן עזריה שהיו מסובין במקום אחד היה ר"י מוטה וראב"ע זקוף כשהגיע זמן ק"ש הטה רבי אלעזר וזקף רבי ישמעאל א"ל ראב"ע ישמעאל אחי אמשול לך משל למה הדבר דומה לאחד שאמר לו זקנך מגודל א"ל יהיה כנגד המשחיתים אף כך אתה כל זמן שאני זקוף אתה מוטה עכשיו שאני הטתי אתה זקפת א"ל אני עשיתי כדברי ב"ה ואתה עשית כדברי ב"ש ולא עוד אלא שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות

75 עה

מאי מברך א"ר יעקב אמר ר' אושעיא יוצר אור ובורא חשך לימא יוצר אור ובורא נגה כדכתיב קאמרינן אלא מעתה עושה שלום ובורא רע מי קאמרינן כדכתיב אלא כתיב רע וקרינן הכל לישנא מעליא ה"נ לימא נגה לישנא מעליא אלא אמר רבא כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום בשלמא מדת לילה ביום [כדאמרינן] יוצר אור ובורא חשך אלא מדת יום בלילה היכי משכחת לה אמר אביי גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור

76 עו

נה תנן התם אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והם ברכו וקראו עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר וברכו את העם ג' ברכות אמת יוציב ועבודה וברכת כהנים ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא אמר מר וקורין עשרת הדברות וכו' אמר רב יהודה אמר שמואל אף בגבולין בקשו לקרות כן אלא שכבר בטלום מפני תרעומות הצדוקין תניא נמי הכי וכו' רבה בר בר חנה סבר למקבעינהו בסורא א"ל רב חסדא כבר בטלום מפני תרעומות הצדוקים וכן אמימר [סבר למקבעינהו] בנהרדעא א"ל רב אשי כבר בטלום וכו' ובשבת מוסיפן וכו' מאי היא א"ר חלבו משמר היוצא אומר למשמר הנכנס מי ששכן את שמו בבית הזה היא ישכין ביניכם אהבת ואחוה ושלום וריעות

77 עז

נו אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל מי שלא אמר אמת יוציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות

78 עח

ואמר רבה בר חנינא [חיננא סבא] משמיה דרב המתפלל כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם אמר שמואל מ"ט דרב דכתיב ה' זוקף כפופים מיתיבי מפני שמי נחת הוא מי כתיב בשמי מפני שמי כתיב א"ל שמואל לחייא בר רב בר אוריין תא ואימא לך מלתא מעלייתא דאמר אבוך הכי אמר אבוך כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם רב ששת כי כרע כרע כחיזרא כי זקיף זקיף כחויא

79 עט

נז ואמר רבי [רבה בר] חיננא סבא משמיה דרב כל שאפשר לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא שנאמר גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדל להתפלל בעדכם אמר רבא אם תלמיד חכם הוא צריך שיחלה עצמו עליו מאי טעמא אילימא משום דכתיב ואין חולה מכם עלי ואין גולה את אזני דלמא מלך שאני אלא מהכא ואני בחלותם לבושי שק ואמר רב חיננא [רבה בר חיננא] סבא משמיה דרב כל העושה דבר עבירה ומתבייש בה מוכלין לו כל עונותיו שנאמר למען תזכרי ובשת וגו' בכפרי לך על כל [לכל] אשר עשית דלמא צבור שאני אתא מהכא ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני וגו' ויאמר שאול צר לי וגו' ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות ואלו אורים ותומים לא קאמר משום דקטליה לנוב עיר הכהנים ומנין דאחילו ליה מן שמיא שנאמר ויאמר שמואל אל שאול מחר אתה ובניך עמי ואמר רבי יוחנן עמי במחיצתי ורבנן אמרי מהכא והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה' יצאתה בה קול ואמרה בחיר ה'

80 פ

אמר רבי אבהו בן זוטרתי א"ר יהודה בר זבידא בקשו לקבוע פרשת בלק בק"ש ומפני מה לא קבעוה מפני טורח צבור מ"ט אילימא משום דכתיב בה אל מוציאו ממצרים לימא פרשת רבית ופרשת משקלות דכתיב בהן יציאת מצרים אלא א"ר יוסי בר אבין משום דכתיב בה האי קרא כרע שכב כארי וכלביא בי יקימו ולימא האי פסוקא ותו לא גמירי כל פרשה דפסקה מרע"ה פסקינן דלא פסקה מרע"ה לא פסקינן

81 פא

נח תניא אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירים יציאת מצרים לימות המשיח והלא כבר נאמר הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מרארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם אמרו לו לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא יציאת מצרים טפל כיוצא בו אתה אומר לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך לא שיעקר יעקב ממקומו אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו וכן הוא אומר אל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו אל תזכרו ראשונות זה שעבוד גליות בבל ומדי וקדמוניות אל תתבוננו זו יציאת מצרים הנני עושה חדשה עתה תצמח תני רב יוסף זו מלחמת גוג ומגוג משל למה"ד לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצול ממנו והיה מספר והולך מעשה זאב פגע בו ארי וניצול ממנו והיה מספר והולך מעשה ארי פגע בו נחש וניצול ממנו שכח מעשה שניהם והיה מזפר והולך מעשה נחש

82 פב

נט אברם הוא אברהם בתחלה נעשה אב לארם ולבסוף נעשה אב לכל העולם כלו שרי היא שרה בתחלה נעשה שרי לאומתה ולבסוף נעשית שרה לכל העולם כולו תני בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה שנאמר והיה שמך אברהם ר' אליעזר אומר עובר בלאו שנא' ולא יקרא עוד את שמך אברם אלא מעתה הקורא לשרה שרי הכי נמי התם הקב"ה אמר לאברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב הכי נמי שאני התם דהדר אהדריה קרא דכתיב ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב מתיב רבי יוסי בר אבין ואיתימא רב יוסי בר זבידא אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם (והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם) אמר ליה התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא מאי דהוה מעיקרא