Chapter 3 ג׳
1 א

אֲנִי הַגֶּבֶר. רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא פָּתַח (ירמיה לו, לב): וְיִרְמְיָהוּ לָקַח מְגִלָּה אַחֶרֶת וַיִּתְּנָהּ אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּהוּ הַסֹּפֵר וַיִּכְתֹּב עָלֶיהָ מִפִּי יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה בָּאֵשׁ וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר כָּהֵמָּה, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר כָּהֵמָּה, רַב כַּהֲנָא אָמַר: וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה, דְּבָרִים, אֵיכָה יָשְׁבָה, אֵיכָה יָעִיב, אֵיכָה יוּעַם. רַבִּים, זְכֹר ה'. כָּהֵמָּה, אֲנִי הַגֶּבֶר, דְּהוּא תְּלָתָא תְּלָתָא פְּסוּקִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כב, כ): הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִשִׁים, דְּבָרִים מְשׁוּלָשִׁים. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר מַהוּ שָׁלִשִׁים, גִּבּוֹרִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות יד, ז): וְשָׁלִשִׁים עַל כֻּלּוֹ, וּמְתַרְגְּמִינַן וְגִיבָּרִין מְמַנָּן עַל כּוּלְּהוֹן. דָּבָר אַחֵר, שָׁלִשִׁים, אֲנִי הַגֶּבֶר, דְּהוּא מִתְּלָתָא תְּלָתָא פְּסוּקִים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, אֲנִי הַגֶּבֶר, אֲנָא הוּא דִילִיפְנָא יִיסּוּרִין, אַהֲנֵי עָלַי מַה דְּאַהֲנֵי לָךְ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל מַטְרוֹנָה וּדְחָפָהּ וְהוֹצִיאָהּ חוּץ לַפָּלָטִין, הָלְכָה וְצִמְצְמָה פָּנֶיהָ אַחַר הָעַמּוּד, נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר וְרוֹאֶה אוֹתָה. אָמַר לָהּ אַקְשִׁית אַפֵּיךְ, אָמְרָה לוֹ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כָּךְ יָפֶה לִי וְכָךְ נָאֶה וְכָךְ רָאוּי לִי שֶׁלֹא קִבְּלָה אוֹתָךְ אִשָּׁה אַחֶרֶת אֶלָּא אֲנִי. אָמַר לָהּ אֲנִי הוּא שֶׁפָּסַלְתִּי כָּל הַנָּשִׁים בַּעֲבוּרֵךְ. אָמְרָה לוֹ אִם כֵּן לָמָּה נִכְנַסְתָּ לְמָבוּי פְּלוֹנִי וּלְחָצֵר פְּלוֹנִי וּלְמָקוֹם פְּלוֹנִי, לֹא בִּשְׁבִיל אִשָּׁה פְּלוֹנִית וְלֹא קִבְּלָה אוֹתְךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אַקְשִׁיתוּן אַפֵּיכוֹן, אָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּךְ יָפֶה לָנוּ וְכָךְ נָאֶה לָנוּ וְכָךְ הָגוּן לָנוּ שֶׁלֹא קִבְּלָה אֻמָּה אַחֶרֶת תּוֹרָתֶךָ אֶלָּא אֲנִי. אָמַר לָהֶם אֲנִי הוּא שֶׁפָּסַלְתִּי כָּל הָאֻמּוֹת בִּשְׁבִילְכֶם. אָמְרוּ לוֹ אִם כֵּן לָמָּה הֶחֱזַרְתָּ תּוֹרָתְךָ עַל הָאֻמּוֹת וְלֹא קִבְּלוּהָ. דְּתַנְיָא בַּתְּחִלָּה נִגְלָה עַל בְּנֵי עֵשָׂו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים לג, ב): וַיֹּאמַר ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵֹּׂעִיר לָמוֹ, וְלֹא קִבְּלוּהָ, הֶחֱזִירָהּ עַל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, וְלֹא קִבְּלוּהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים לג, ב): הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן, וּלְבַסּוֹף הֶחֱזִירָהּ עַל יִשְׂרָאֵל וְקִבְּלוּהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים לג, ב): וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. וּכְתִיב (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. דָּבָר אַחֵר, אֲנִי הַגֶּבֶר, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֲנִי הוּא הַגֶּבֶר, אֲנָא הוּא אִיּוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לד, ז): מִי גֶבֶר כְּאִיּוֹב יִשְׁתֶּה לַּעַג כַּמָּיִם. רָאָה עֳנִי, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתִי עֲנִיָּה מִן הַמִּצְווֹת, עֲנִיָּה מִמַּעֲשִׂים טוֹבִים, הֵבִיא עָלַי שֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה גִּבְּרַנִי לַעֲמֹד בְּכֻלָּן, אַתְּ מוֹצֵא אַחַר מֵאָה חָסֵר שְׁתַּיִם תּוֹכָחוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּמִשְׁנֵה תוֹרָה, מַה כְּתִיב (דברים כט, ט): אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, וּמְתַרְגְּמִינַן אַתּוּן קַיָּימִין יוֹמָא דֵין כּוּלְּכוֹן, גִּבּוֹרִים לַעֲמֹד בְּכֻלָּם, אוֹתִי נָהַג, בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא חשֶׁךְ וְלֹא אוֹר, אַךְ בִּי יָשֻׁב יַהֲפֹךְ יָדוֹ כָּל הַיּוֹם, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְיָאֵשׁ מִן הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל חוֹזֵר וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אַךְ בִּי יָשֻׁב.

2 ב

בִּלָּה בְשָׂרִי, זֶה צִבּוּר, וְעוֹרִי, זֶה סַנְהֶדְרִין, כְּשֵׁם שֶׁהָעוֹר חוֹפֶה עַל הַבָּשָׂר כָּךְ סַנְהֶדְּרִין חוֹפִין עַל יִשְׂרָאֵל. שִׁבַּר עַצְמוֹתָי, עִצּוּמַי, בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ כִּבְנֵי הָעֲצוּמִים. בָּנָה עָלַי וַיַּקַּף רֹאשׁ, זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר, דִּכְתִיב בֵּיהּ (דניאל ב, לח): אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִי דַהֲבָא, וּתְלָאָה, זֶה נְבוּזַרְאֲדָן. דָּבָר אַחֵר, רֹאשׁ, זֶה אַסְפַּסְיָאנוּס. וּתְלָאָה, זֶה טְרַכִינוּס. בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל אַרְבָּעָה חֲשׁוּבִין כְּמֵתִים, סוּמָא, דִּכְתִיב: בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִּי כְּמֵתֵי עוֹלָם. מְצוֹרָע, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב, יב): אַל נָא תְהִי כַּמֵּת. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָנִים, דִּכְתִיב בָּהּ בְּרָחֵל (בראשית ל, א): הָבָה לִי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי. וּמִי שֶׁיָּרַד מִנְכָסָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, יט): כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים, וְכִי מֵתִים הָיוּ, אֶלָּא שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם.

"He has worn away my flesh (Lamentations 3:4)": This is the community. "And skin": This is the Sanhedrin. Like the skin is a covering for the flesh, so the Sanhedrin was the covering over Israel. "He has shattered my bones ('atzumotai)": My strength ('itzumai): these people were like strong people. "All around me He has built misery(rosh) (Lamentations 3:5): This is Nebuchadnezzar, as it is written about him: "you are the head (reshah) of gold (Daniel 2:38)". "And hardship": This is Nebuzaradan. Another interpretation: "Misery": This is Vespasian. "And hardship": This is Trajan. "He has made me dwell in darkness like those long dead (Lamentations 3:6)": Rabbi Samuel said: "There are four who are made to dwell like the dead: a blind man, as it is written: "He has made me dwell in darkness like those long dead"; a metzor'a, as it is said: "Let her not be as one dead (Numbers 12:12)"; one who has no children, as it is written about Rachel: "Give me children, or I shall die (Genesis 30:1)"; and one who descended into obscurity as it is said: "For all the men who sought to kill you are dead (Exodus 4:19)" and they were not dead, but rather they descended into obscurity.

3 ג

גָּדַר בַּעֲדִי וְלֹא אֵצֵא, רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר זֶה בַּסְגָּר שֶׁל עֲרַבְיָיא. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר זֶה קַסְטְרָא שֶׁל פַּרְסִיִּין. וְרַבָּנָן אָמְרֵי זֶה מַטְלִית שֶׁל כּוּתִיִּים. הִכְבִּיד נְחָשְׁתִּי, הִכְבִּיד עָלַי אַרְנוֹנִיוֹת וְדִימוּסְיָאוֹת וְגֻלְגְּלָאוֹת. גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ, רַבִּי אַחָא אָמַר כָּל הַמִּתְפַּלֵל עִם הַצִּבּוּר לְמָה הוּא דּוֹמֶה לִבְנֵי אָדָם שֶׁעָשׂוּ עֲטָרָה לַמֶּלֶךְ, בָּא עָנִי אֶחָד וְנָתַן חֶלְקוֹ בְּתוֹכָהּ, מָה הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר בִּשְׁבִיל זֶה עָנִי אֲנִי מְקַבְּלָהּ, מִיָּד מְקַבֵּל הַמֶּלֶךְ וְנוֹתְנָהּ בְּרֹאשׁוֹ, כָּךְ אִם הָיוּ עֲשָׂרָה צַדִּיקִים עוֹמְדִים בִּתְפִלָה וְרָשָׁע עוֹמֵד בֵּינֵיהֶם, מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר בִּשְׁבִיל רָשָׁע זֶה אֵינִי מְקַבֵּל תְּפִלָּתָם. וְרַבָּנָן אָמְרִין בָּא אַחַר הַצִּבּוּר מַעֲשָׂיו נִפְרָטִין, לְמָה הוּא דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנְסוּ אֲרִיסָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ לְכַבְּדוֹ, בָּא אֶחָד בָּאַחֲרוֹנָה, אָמַר הַמֶּלֶךְ תִּסָּתֵם חָבִיתוֹ, וּמִי גָרַם לוֹ הֲרֵי שֶׁבָּא בָּאַחֲרוֹנָה, כָּךְ כָּל הַמִּתְפַּלֵּל לְאַחַר הַצִּבּוּר מַעֲשָׂיו נִפְרָטִין, לְכָךְ נֶאֱמַר: גַּם כִּי אֶזְעַק וַאַשַּׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי, שָׂתַם כְּתִיב, לְפִי שֶׁתַּמּוּ הַצִּבּוּר תְּפִלַּתְהוֹן. גָּדַר דְּרָכַי בְּגָזִית. בְּנוֹת לוּד הָיוּ לָשׁוֹת עִיסָּתָן וְעוֹלוֹת וּמִתְפַּלְּלוֹת וְיוֹרְדוֹת עַד שֶׁלֹא הֶחֱמִיצוּ. בְּנוֹת צִפּוֹרִי הַוְיָין סָלְקָן וְשַׁבְּחָן בְּבֵית מַקְדְּשָׁא וְלָא הֲוָה בַּר נָשׁ קָרֵיץ לִתְאֵנָה קֳדָמֵי מִנְהוֹן. וְהַאי סַפְרָא דְּמַגְדְּלָא הֲוָה מְסַדְרָא קַנְדִּילֵיהּ בְּכָל עֲרוּבָא שׁוּבָּא, סָלֵיק שַׁבַּח וְנָחֵת וּמַדְלֵיק יָתְהוֹן. וְאִית דְּאָמְרֵי סַפְרָא הֲוָה בְּכָל עֲרוּבָא שׁוּבָּא הֲוָה סָלֵיק וּפָשֵׁט סִדְרֵיהּ בְּבֵית מַקְדְּשָׁא וְנָחֵית שָׁבֵית בְּבֵיתֵיהּ. עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד בַּר נָשׁ דַּהֲוָה קָאי וְרָדֵי, עֲרָקַת תּוֹרְתֵיהּ, נְפַק אָמַר לְהוּ כַּדּוּ, אֲמָרוּ לֵיהּ בְּאִידְּנָא אִסְטְרַטְיָיא אֲתֵית, שָׁרֵי מַחֲוֵי לְהוֹן וְלָא אַשְׁכַּח הַדֶּרֶךְ, וְקָרוֹ עֲלֵיהּ הָדֵין קְרָיָיה, גָּדַר דְּרָכַי בְּגָזִית נְתִיבֹתַי עִוָּה, אַצְּדִי, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל כא, לב): עַוָּה עַוָּה עַוָּה אֲשִׂימֶנָּה.

"He has walled me in and I cannot break out (Lamentations 3:7): Rabbi Ayyvu said: "This is in the camp of Arabia". Rabbi Berechya said: "This is camp of Persia". And the Rabbis said: "This is the mine of the Samaritans". "He has weighed me down with chains": He weighed me down with the annona agricultural tax, the public tax and head taxes. "And when I cry and plead (Lamentations 3:8): Rabbi Acha said: "Everyone who prats with the community what is he like? To people who make a crown for a king. A certain poor man came and gave his contribution in their mix. What did the king say? "Because of this poor man, I accept it" and because of this the king accepted it and put it on his head. So if ten righteous men and standing in prayer and a wicked man is standing among them, what does the Holy One, blessed be He, say? "Because of this wicked man I do not accept their prayer". And the Rabbis say: "One came after the congregation and his works are scrutinized, to what is he like? To a king whose tenants and slaves gathered for his glory, and a certain one came later. The king said: "Let his wine jug be closed". And why did he close it for him? Because he came later. So all who pray after the congregation and his works are scrutinized, about such it is said: " I cry and plead, He shuts out my prayer": "He shuts out (satam) is written because the congregation has completed (shettammu) their prayer. "He has walled in my ways with hewn blocks (Lamentations 3:9)". The women of Lud would knead their dough and go up and pray and descend and yet their dough had not leavened. The women of Sepphoris would go and worship in the Temple and no one else harvested figs earlier than them. And the scholar of Magdala arranged the candles in the evening and he went and worshiped and returned and lit them. And there are those who say that the scholar every evening went and explained his portion in the Temple and returned for Shabbat to his house. A certain man was working and his cow escaped, and he went and told people, and they said to him: "By what path was it?" He said to them: "I did not see which way", and they applied to that man this verse: "He has walled in my ways with hewn blocks, He has made my paths a maze ('ivvah)": My ruin, as it is said: "Ruin ('avvah), an utter ruin I will make it (Ezekiel 21:32)".

4 ד

דֹּב אֹרֵב הוּא לִי, זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר. אֲרִי בְּמִסְתָּרִים, זֶה נְבוּזַרְאֲדָן. דָּבָר אַחֵר, דֹּב אֹרֵב, זֶה אַסְפַּסְיָאנוּס. אֲרִי בְּמִסְתָּרִים, זֶה טְרָכִינוּס. דְּרָכַי סוֹרֵר וַיְפַשְּׁחֵנִי. תִּילְהֵי, כִּדְאַמְרִינַן אִילָן שֶׁנִּפְשַׁח קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ בַּשְּׁבִיעִית. דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ וַיַּצִּיבֵנִי כְּמַטָּרָה לַחֵץ, תְּרֵין אָמוֹרָאִין, חַד אֲמַר כְּבוּרְמָא לְאַסְפְּרִיסָא, וְחַד אֲמַר כְּקוֹרַת חִצִּים שֶׁהַכֹּל מוֹרִים בָּהּ וְהִיא נִצֶּבֶת. רַבִּי יוּדָן אָמַר וְגִבְּרַנִי לַעֲמֹד בְּכֻלָּן, אַתְּ מוֹצֵא אַחַר מֵאָה חָסֵר שְׁתֵּי תּוֹכָחוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּמִשְׁנֵה תוֹרָה, מַה כְּתִיב (דברים כט, ט): אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, וּמְתַרְגְּמִינַן אַתּוּן קַיָּימִין גִּבּוֹרִים לַעֲמֹד בְּכֻלָּן.

"He is a lurking bear to me (Lamentations 3:10)": This is Nebuchadnezzar. "A lion in hiding": This is Nebuzaradan. Another interpretation: "He is a lurking bear to me (Lamentations 3:10)": This is Vespasian. "A lion in hiding": This is Trajan. "He has forced me off my way (Lamentations 3:11)". That is split, as they say: "A tree which is split they tie it up in the Sabbatical Year (Sheviit 4:6)". "He has bent His bow and made me The target of His arrows (Lamentations 3:12)": the Amoraim interpret it two ways: One said: "like a wedge" and another said: "Like a target at which everyone shoots at it and it stands". Rabbi Yudan said: "He strengthened me to stand against everything". You find it after the curses which are in the Book of Deuteronomy. What is written? "All of you are standing here today (Deuteronomy 29:9)" and they translate it into Aramaic: "All of you are strong to stand against everything".

5 ה

הֵבִיא בְּכִלְיֹתָי בְּנֵי אַשְׁפָּתוֹ, רַב וּשְׁמוּאֵל, רַב אָמַר בְּנֵי אוֹפִיכֵיהּ, בְּנֵי אֲמוֹרֵיהּ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר בְּנֵי אָדָם שֶׁאוֹכְלִין הַרְבֵּה וּמוֹצִיאִין אַשְׁפּוֹת, הֵבִיאָן עָלַי. הָיִיתִי שְׂחֹק לְכָל עַמִּי, כְּתִיב (תהלים סט, יג): יָשִׂיחוּ בִי ישְׁבֵי שָׁעַר, אֵלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין בְּבָתֵּי תַּרְטִיאוֹת וּבְבָתֵּי קַרְקְסִיאוֹת. וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר, מֵאַחַר שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּמִשְׁתַּכְּרִין, הֵן יוֹשְׁבִין וּמְשִׂיחִין בִּי וּמַלְעִיגִים בִּי וְאוֹמְרִים בְּגִין דְּלָא נִצְרוֹךְ לְחָרוֹבָא כִּיהוּדָאֵי, וְהֵן אוֹמְרִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ, כַּמָּה שָׁנִים אַתְּ בָּעֵי מְחֵי, וְהֵן אוֹמְרִים כַּחֲלוּקָא דִּיהוּדָאֵי דְּשַׁבַּתָּא. וּמַכְנִיסִין אֶת הַגָּמָל לְטַרְטִיאוֹת שֶׁלָּהֶם וְהַחֲלוּקִין שֶׁלּוֹ עָלָיו, וְהֵן אוֹמְרִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ עַל מָה זֶה מִתְאַבֵּל, וְהֵן אוֹמְרִים הַיְּהוּדִים הַלָּלוּ שׁוֹמְרֵי שְׁבִיעִית הֵן וְאֵין לָהֶם יָרָק וְאָכְלוּ הַחוֹחִים שֶׁל זֶה וְהוּא מִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶם. וּמַכְנִיסִים אֶת הַמּוּמוֹס לַתֵּיאַטְרוֹן שֶׁלָּהֶם וְרֹאשׁוֹ גָּלוּחַ, וְהֵן אוֹמְרִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ עַל מָה רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה מְגֻלָּח, וְהוּא אוֹמֵר הַיְּהוּדִים הַלָּלוּ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּתוֹת הֵן, וְכָל מַה שֶּׁהֵם יְגֵיעִין כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת אוֹכְלִים בַּשַּׁבָּת, וְאֵין לָהֶם עֵצִים לְבַשֵּׁל בָּהֶם, וְהֵם שׁוֹבְרִים מִטּוֹתֵיהֶם וּמְבַשְּׁלִים בָּהֶן, וְהֵם יְשֵׁנִין בָּאָרֶץ וּמִתְעַפְּרִים בֶּעָפָר וְסָכִין בְּשֶׁמֶן, לְפִיכָךְ הַשֶּׁמֶן בְּיֹקֶר. דָּבָר אַחֵר, יָשִׂיחוּ בִי ישְׁבֵי שָׁעַר, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם יוֹשְׁבִין בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר, מֵאַחַר שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּמִשְׁתַּכְּרִין בִּסְעוּדַת תִּשְׁעָה בְּאָב, יוֹשְׁבִין וְקוֹרְאִים קִינוֹת וּנְהִי בְּאֵיכָה. הִשְׂבִּיעַנִּי בַמְּרוֹרִים, זֶה יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, דִּכְתִיב בּוֹ (במדבר ט, יא): עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים. הִרְוַנִּי לַעֲנָה, מַה שֶּׁהִשְׂבִּיעַנִּי בְּלֵיל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, הִרְוַנִּי בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב לַעֲנָה, הֱוֵי לֵיל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח הוּא לֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב.

"He has shot into my vitals the shafts of His quiver (ashpato) (Lamentations 3:13)": Rab and Samuel: Rab said: "Children of ruin, children of idolatry". And Samuel said: "People who eat a lot and send out excrement (ashpot) "He has shot" at me". "I have become a laughingstock to all people (Lamentations 3:14)": it is written: "Those who sit in the gate talk about me (Psalms 69:13)": The nations of the world were sitting in theaters and in circuses. "I am the taunt of drunkards": After they sat and ate and drank and became drunk they were sitting and talking about me and mocking me and saying: "We do not need carob like the Jews" and they said one to another: "How many years do you want to live?" and they said: "Like the dress of the Jews on Shabbat". And they brought their camel into the theater and put dresses on them and they said, one to another: "Why is it mourning?" and they said: "The Jews are observing the Sabbatical Year and they do not have vegetables and they are eating the thorns of this one and he is mourning over them". And they brought a mime actor into their theater and his head was shaved and they said, one to another: "Why is his head shaved?" and he said: "The Jews are keeping their Sabbaths and all which they get for all the days they eat on Shabbat but they have no wood to cook it and they broke their beds and cooked with them and they sleep on the earth and they make themselves dusty with dirt and they annoint themselves with oil and so the oil is expensive". Another interpretation: "Those who sit in the gate talk about me": This is Israel who sits in the synagogues and the Beitei Midrash. "I am the taunt of drunkards": And after they sat and ate and drank and got drunk on the meal of Tisha b'Av they sat and read elegies and mourning songs in Lamentations. "He has filled me with bitterness (Lamentations 3:15)": This is the first festival day of Passover, as it is written about it: "With unleavened bread and bitter herbs (Numbers 9:11)". "Sated me with wormwood": Witch what he satisfied me on the first night of Passover, he "sated" me on the night of the fast of Tisha b'Av: the night of the first day of Passover is the night of Tisha b'Av.

6 ו

וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ שִׁנָּי, מַעֲשֶׂה בִּבְנוֹ שֶׁל רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן תְּרַדְיוֹן שֶׁנִּתְחַבֵּר לְלִסְטִים וְגִלָּה אֶת רָזָן, וַהֲרָגוּהוּ וּמִלְאוּ פִּיו עָפָר וּצְרוֹרוֹת. לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים נְתָנוּהוּ בִּכְלִיבָא, וּבִקְּשׁוּ לְקַלֵּס עָלָיו מִפְּנֵי כְּבוֹד אָבִיו וְלֹא הִנִּיחָן, אָמַר לָהֶם הַנִּיחוּ לוֹ וַאֲנִי אֹמַר עַל בְּנִי, פָּתַח וְאָמַר (משלי ה, יג יד): וְלֹא שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל מוֹרָי וְלִמְלַמְּדַי לֹא הִטִּיתִי אָזְנִי. כִּמְעַט הָיִיתִי בְכָל רָע בְּתוֹךְ קָהָל וְעֵדָה. וְאִמּוֹ קָרָאת עָלָיו (משלי יז, כה): כַּעַס לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל וּמֶמֶר לְיוֹלַדְתּוֹ. אֲחוֹתוֹ קָרָאת עָלָיו (משלי כ, יז): עָרֵב לָאִישׁ לֶחֶם שָׁקֶר וְאַחַר יִמָּלֵא פִיהוּ חָצָץ. וּתְנַן כָּל שֶׁהוּא מִסְּעוּדַת תִּשְׁעָה בְּאָב, אָסוּר לֶאֱכֹל בָּשָׂר, וְלִשְׁתּוֹת יַיִן, וְלֶאֱכֹל שְׁנֵי תַּבְשִׁילִין, וְלִרְחֹץ וְלָסוּךְ. וְכָל שֶׁאֵינוֹ מִסְּעוּדַת תִּשְׁעָה בְּאָב, מֻתָּר לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְלִשְׁתּוֹת יַיִן, וְלֶאֱכֹל שְׁנֵי תַּבְשִׁילִין. רַב מִן דְּהוּא אָכֵיל כָּל מַאֲכָלוֹ נְסֵיב חַד פַּת פָּחִית וִיהַב עֲלֵיהּ קְטָם וַאֲמַר זוֹ הִיא סְעוּדַת תִּשְׁעָה בְּאָב, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ שִׁנָּי הִכְפִּשַׁנִּי בָּאֵפֶר. וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי נָשִׁיתִי טוֹבָה, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי בְּשֵׁם רַבִּי חֲנַנְיָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ אָמַר, מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת בְּקֵיסָרִין שֶׁהוֹלִיכָה אֶת בְּנָהּ אֵצֶל נַחְתּוֹם אֶחָד אָמְרָה לוֹ לַמֵּד אֶת בְּנִי אֻמָּנוּת, אָמַר לָהּ יַמְתִּין אֶצְלִי חֲמִשָּׁה שָׁנִים וַאֲנִי מְלַמְּדוֹ חֲמֵשׁ מֵאוֹת מִינִין בְּחִטָּה. כַּמָּה מִינִין יֵשׁ בְּחִטָּה, רַבִּי אַחָא אָמַר בְּחִטֵּי מִנִּית, חִטִּים דְּלָא מְנִין. וְרַבָּנָן אָמְרֵי חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּחִטִּין כְּמִנְיַן מִנִּית. רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹנָתָן הֲווֹ יָתְבִין וְחָשְׁבִין לְהוֹן עַד שִׁתִּין וְקָמוּ לְהוֹן. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי, מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁהוֹלִיכָה אֶת בְּנָהּ אֵצֶל חַד פַּרְכוֹטָס, אָמְרָה לוֹ לַמֵּד אֶת בְּנִי אֻמָּנוּת, אָמַר לָהּ יַמְתִּין אֶצְלִי חָמֵשׁ שָׁנִים וַאֲנִי מְלַמְּדוֹ מֵאָה מִינִין בְּבֵיצָה. שָׁמַע רַבִּי וְאָמַר לֹא רָאִינוּ שֶׁיֵּשׁ טוֹבָה בָּעוֹלָם. שָׁמַע רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא וְאָמַר לֹא שָׁמַעְנוּ שֶׁיֵּשׁ טוֹבָה בָּעוֹלָם. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אֲזַל לִנְצִיבִין בְּעַרְבֵי צוֹמָא רַבָּא, אֲכַל וּפְסַק, שְׁמַע רֵישׁ גָּלוּתָא וַאֲתָא לְגַבֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ יַשְׁגַּח עֲלַי רַבִּי. אֲמַר לֵיהּ אֲכַלִּית וּפְסַקִית. אֲמַר לֵיהּ יַשְׁגַּח עָלַי רַבִּי דְּלָא יְהוֹן אָמְרִין לָא חֲשָׁבֵיהּ כְּלוּם מַטְרַח עֲלוֹי, אֲזַל עִמֵּיהּ. כֵּיוָן דַּאֲזַל אֲמַר לְטַלְיָא, בְּרִי, פָּטִילִיק דְּאַתְּ מַיְיתֵי לָן חַד זְמַן קֳדָמַיי לָא תַיְיתֵי לָן זְמַן אֳחוֹרֵי, מִן דַּאֲכָלוּן אַיְיתִין קֳדָמֵיהוֹן תְּמָנִין פָּטִילְקִין, אֲכַל מִכָּל פָּטִילִיק חַד פַּת וּמִכָּל פְּטִיס חַד כָּס, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי מִן דַּאֲכָלִית וּפְסָקִית אַיְיתוֹן קֳדָמָךְ תְּמָנִין פָּטִילְקִין, מֵחָדָא פָּטִילִיקֵי אָכַל רַבִּי חָדָא פְּתִית וּמֵחָדָא פְּטִיס אִישְׁתֵּי רַבִּי חַד כָּס, אֲמַר וּבַמֶּה קָרַן לָהּ נַפְשָׁא, דְּהִיא כְּמָה דְּאִיתְיְהֵיב לָהּ הִיא נְפִישָׁה. רַבִּי אַבָּהוּ אֲזַל לְבָצְרָה וְאִתְקַבֵּל גַבֵּי יוֹסֵי רֵישָׁא, אַיְיתוֹן קַמֵּיהּ תְּמָנִין מִינֵי מֹחִין דְּעוֹף, אֲמַר לֵיהּ לָא יִכְעוֹס רַבִּי דְּלָא הֲוָה צֵידָא סָפֵק, וְלָא קַרְיָין לֵיהּ יוֹסֵי רֵישָׁא אֶלָּא דְּלָא הֲוָה מַאֲכָלֵיהּ אֶלָּא מֹחִין דְּעוֹף. רַבִּי חִיָּא רַבָּא אֲזַל לְדָרוֹמָא, וְאִתְקַבֵּל גַּבֵּי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, אַיְיתוּ לְקַמֵּיהּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה תַּבְשִׁילִין. אֲמַר לֵיהּ בְּשַׁבַּתָּא מָה אַתּוּן עָבְדִין, אֲמַר לֵיהּ אֲנַן כָּפְלִין לְהוֹן. לְבָתַר יוֹמִין אֲתָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לִטְבֶרְיָא וְאִתְקַבֵּל גַּבֵּי רַבִּי חִיָּא רַבָּא וִיהַב לְתַלְמִידוֹי דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דַּרְכְּמוֹנִין וַאֲמַר לְהוֹן זִילוּ וַעֲבִידוּ לְרַבְּכוֹן כְּמִנְהָגֵיהּ. רַבִּי יִצְחָק בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הֲוָה יָדַע לְמִסְדַּר סְעוּדָתָא כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה. כַּד הֲוָה לֵיהּ הֲוָה עָבֵיד, כַּד לָא הֲוָה לֵיהּ נְסֵיב גַּרְעִינִין וּמְנֵי עֲלֵיהוֹן, בְּגִין דְּלָא יִתְנְשֵׁי יַתְהוֹן. נָשִׁיתִי טוֹבָה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַמְלִיאֵל זוֹ רְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם אַחַר הַמֶּרְחָץ. וָאֹמַר אָבַד נִצְחִי וְתוֹחַלְתִּי מֵה'. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְיָאֵשׁ מִן הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה חוֹזֵר וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וָאֹמַר אָבַד נִצְחִי.

"He has broken my teeth on gravel (Lamentations 3:16)": There is a story about the son of Rabbi Chananyah son of Teradyon who was joined with the bandits and revealed their recret and they killed him and filled his mouth with dust and pebbles. Three days later they placed him in the casket and they sought to honor him because of the glory of his father and he did not allow them. He said to them: "Allow it and I will speak over my son, and he began his sermon and said: "I did not pay heed to my teachers, Or incline my ear to my instructors. Soon I was in dire trouble amidst the assembled congregation (Proverbs 5:13-14)". And his mother called out over him: "A stupid son is vexation for his father And a heartache for the woman who bore him (Proverbs 17:25)". His sister called out over him: "Bread gained by fraud may be tasty to a man, But later his mouth will be filled with gravel (Proverbs 20:17)". And it was taught: "In any meal that is eaten due to the fast of the Ninth of Av, it is prohibited to eat meat; and it is prohibited to drink wine; and it is likewise prohibited to bathe in anticipation of the fast. However, in any meal that is not due to the Ninth of Av, i.e., one is eating the meal in order that he shouldn’t be hungry on the Ninth of Av, it is permitted to eat meat and to drink wine and two dishes. Rab when he ate over all his food he placed a bit of ash and he said about it: "This is the meal of Tisha b'Av, to fulfill what is said: "He has broken my teeth on gravel, has ground me into the dust". "My life was bereft of peace, I forgot what happiness was (Lamentatation 3:17)": Rabbi Eleazar son of Rabbi Jose in the name of Rabbi Chananya son of Rabbi Abbahu said: "There is a story about a certain woman in Caesarea and she brought her son to a certain bakery and said to him: "Teach my son this trade." He said to her: "Leave him in my care for five years and I will teach him 500 kinds of bread. How many kinds of bread are there? Rabbi Acha said: "With this kind of wheat there is no kinds of bread". And the Rabbis said: "500 kinds of bread based on the numerical value of the word kinds (minnit)". Rabbi Chanina and Rabbi Yonatan were were studying and they thought up for them 60 and then they stopped. And further, Rabbi Eleazar son of Rabbi Jose said: "There is a story about a certain woman who brought her son to a chef and she said to him: "Teach my son this trade". He said to her "Leave him in my care for five years and I will teach him 100 things to do with an egg". Rabbi heard and said: "I have not seen that there is "happiness" in the world". Rabbi Shimon son of Chalafta heard and he said: "We have not heard there is "happiness" in the world". Rabbi Yehudah son of Beteira went to Nisibis on the eve of the great fast and he ate and finished and the exilarch heard and come to invite him and he said to him: "Come over to my house Rabbi". And he said to him: "I have eaten and finished". And he said to him "Come over to my house Rabbi, so they will not say that he did not think anything of me at all", so he went to him. When he came he said to the maitre d': "Now, the courses which you bring to us, one time serve them and do not repeat them for a second time". While they were eating they brought and served 80 courses and he ate from each course a little bit and drank from each wine jar a little bit, and he said to him: "Rabbi, after you ate and finished you have come back and tasted each course, from each course you ate and from each wine jar you drank". And he said: "Why do we say that appetite is a "life" (nafsh)? Because more and more it goes and grows (nefishah)". Rabbi Abbah went to Bozrah and was received by Jose the head, and they served him 80 kinds of birds' heads and he said to him: "Do not be upset, Rabbi, but there was not enough birds" and do they not call him Jose the head for anything but that his food was nothing but birds' heads? Rabbi Chiyya the elder went to Rome and he was received by Rabbi Yehoshua son of Levi and they went and served him 24 dishes. He said to him: "On Shabbat what are you going to do?". He said: "We double them". Some days later Rabbi Yehoshua son of Levi went to Tiberias and was received by Rabbi Chiyya the elder and he gave to the students of Rabbi Yehoshua money and said to them, buy and do according to the custom of your master". Rabbi Yitzchak son of Rabbi Eleazer was one who knew the order to the meals according to the counting of days. So it was when he had money, and when he did not have it he took pits and counted them so he would not forget. " I forgot what happiness was": Rabbi Shimon son of Gamliel said: "This is washing the hands and feet after they have been washed". "I thought my strength and hope Had perished before Hashem (Lamentations 3:18)": Rabbi Shimon son of Lakish said: "When the Holy One, blessed be He, withdraws from the righteous in this world he changes his mind and is merciful on them. See! It is said: "I thought my strength".

7 ז

זְכָר עָנְיִי וּמְרוּדִי, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אוֹמֶרֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם זְכֹר עִנּוּיִין שֶׁעֻנֵּיתִי, וּמְרוּדִי שֶׁמָּרַדְתִּי בְּךָ, וְיִסּוּרִין שֶׁהִרְוִיתַנִי לַעֲנָה וָרוֹשׁ, יָצְאוּ אֵלּוּ בָּאֵלּוּ. זָכוֹר תִּזְכּוֹר. תָּנֵי רַבִּי חִיָּא מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁיָּצָא לַמִּלְחָמָה וְהָיוּ בָּנָיו עִמּוֹ וְהָיוּ מַקְנִיטִין אוֹתוֹ. לְמָחָר יָצָא הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ וְלֹא הָיוּ בָּנָיו עִמּוֹ, אָמַר הַמֶּלֶךְ הַלְוַאי הָיוּ בָּנַי עִמִּי וַאֲפִלּוּ מַקְנִיטִים אוֹתִי. כָּךְ, הַמֶּלֶךְ זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּנָיו, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל. בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹצֵא עִמָּהֶם, כֵּיוָן שֶׁהִכְעִיסוּהוּ לֹא יָצָא עִמָּהֶם, וְכֵיוָן שֶׁלֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ, אָמַר הַלְּוַאי הָיוּ יִשְׂרָאֵל עִמִּי וַאֲפִלּוּ הָיוּ מַכְעִיסִים אוֹתִי, וְאִית לָן שְׁלשָׁה פְּסוּקִים (ירמיה ט, א): מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים, מִי יִתֵּן עַמִּי עִמִּי כְּמֵרֹאשׁ כְּשֶׁהָיָה בַּמִּדְבָּר. וּכְתִיב (יחזקאל לו, יז): בֶּן אָדָם בֵּית יִשְׂרָאֵל ישְׁבִים עַל אַדְמָתָם וגו', וְהָדֵין: זָכוֹר תִּזְכּוֹר וְתָשׁוֹחַ עָלַי נַפְשִׁי. אָמַר רַבִּי יוּדָן זָכוֹר תִּזְכּוֹר, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאַתָּה זוֹכֵר אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה וְתָשׁוֹחַ עָלַי נַפְשִׁי, מַתְלָא אָמְרָה עַד דִּשְׁמֵינָא עֲבֵיד קְטִין, נַפְשֵׁיהּ דִּקְטִינָא נָפְקַת. זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי עַל כֵּן אוֹחִיל. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁנָּשָׂא מַטְרוֹנָה וְכָתַב לָהּ כְּתֻבָּה מְרֻבָּה, וְאָמַר לָהּ כָּךְ וְכָךְ חֻפּוֹת אֲנִי עוֹשֶׂה לִיךְ, כָּךְ וְכָךְ אַרְגְּוָנוֹת טוֹבוֹת אֲנִי נוֹתֵן לִיךְ. הִנִּיחָהּ הַמֶּלֶךְ וְהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וְאֵחֵר לְשָׁם. נִכְנְסוּ שְׁכֵנוֹתֶיהָ אֶצְלָה וְהָיוּ מַקְנִיטוֹת אוֹתָהּ וְאוֹמְרוֹת לָהּ הִנִּיחֵךְ הַמֶּלֶךְ וְהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, וְשׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר עָלַיִךְ, וְהָיְתָה בּוֹכָה וּמִתְאַנַּחַת, וְכֵיוָן שֶׁנִּכְנְסָה לְתוֹךְ בֵּיתָהּ פּוֹתַחַת וּמוֹצִיאָה כְּתֻבָּתָהּ וְקוֹרֵאת, וְרוֹאָה בִּכְתֻבָּתָהּ כָּךְ וְכָךְ חֻפּוֹת אֲנִי עוֹשֶׂה, כָּךְ וְכָךְ אַרְגְּוָנוֹת טוֹבוֹת אֲנִי נוֹתֵן לִיךְ, מִיָּד הָיְתָה מִתְנַחֶמֶת. לְיָמִים בָּא הַמֶּלֶךְ, אָמַר לָהּ בִּתִּי אֲנִי תָּמֵהַּ אֵיךְ הִמְתַּנְתְּ לִי כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים, אָמְרָה לוֹ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אִלְמָלֵא כְּתֻבָּה מְרֻבָּה שֶׁכָּתַבְתָּ וְנָתַתָּ לִי כְּבָר אִבְּדוּנִי שְׁכֵנוֹתַי. כָּךְ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִין לָהֶם, אֱלֹהֵיכֶם הִסְתִּיר פָּנָיו מִכֶּם וְסִלֵּק שְׁכִינָתוֹ מִכֶּם, עוֹד אֵינוֹ חוֹזֵר עֲלֵיכֶם, וְהֵן בּוֹכִין וּמִתְאַנְחִין, וְכֵיוָן שֶׁנִּכְנָסִין לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְקוֹרִין בַּתּוֹרָה וּמוֹצְאִין שֶׁכָּתוּב (ויקרא כו, ט): וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם, וְהֵן מִתְנַחֲמִין. לְמָחָר כְּשֶׁיָּבוֹא קֵץ הַגְּאֻלָּה אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בָּנַי אֲנִי תָּמֵהַּ מִכֶּם הֵיאַךְ הִמְתַּנְתֶּם לִי כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים, וְהֵן אוֹמְרִים לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אִלּוּלֵי תּוֹרָתְךָ שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ כְּבָר אִבְּדוּנוּ הָאֻמּוֹת. לְכָךְ נֶאֱמַר: זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי, וְאֵין זֹאת אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, מד): וְזֹאת הַתּוֹרָה. וְכֵן דָּוִד אָמַר (תהלים קיט, צב): לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי. עַל כֵּן אוֹחִיל לוֹ, וּמְיַחֲדִים שְׁמוֹ שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּיּוֹם, וְאוֹמְרִים (דברים ו, ד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד.

"To recall my distress and my rebellion was wormwood and poison (Lamentations 3:19)": The Assembly of Israel said before the Holy One, blessed be He: "Master of the universe, recall the distress which I distressed you and my rebellion which I rebelled against you and let them remove one another, the wormwood and poision" one will release the other". "Whenever I thought of them (Lamentations 3:20": Rabbi Chiyya taught: "There is a parable of a king who went out to war and his sons were with him and they annoyed him. Later the king went out by himself and his sons were not with him. The king said: "My sons were not with me although they annoy me". So as to the king, this is the Holy One, blessed be He, and as to his sons, this is Israel. When Israel went out to war, the Holy One, blessed be He, went out with them and when they provoked him he did not go out with them and when Israel was not in the land, He said: "Israel was not with me although they provoke me, and so it is in three verses: "Oh, to be in the desert, at an encampment for wayfarers! Oh, to leave my people (Jeremiah 9:1)": My people like they were when they were in the desert. And it is written: "O mortal, when the House of Israel dwelt on their own soil, they defiled it with their ways and their deeds (Ezekiel 36:17)" and here "Whenever I thought of them, I was bowed low". Rabbi Yudan said: ""Whenever I thought of them": I know that you remember the nations of the world, but what will I do "I was bowed low". So it is said: "The fat becomes small and the small one dies". "But this do I call to mind, therefore I have hope (Lamentations 3:21)": Rabbi Abba son of Kahana in the name of Rabbi Yochanan said: "What parable is this thing like? To a king who married a wife and wrote a grand ketubah for her, and he said to her: "So I am making huppahs for you and so I am giving expensive clothes to you". The king left her and went to the sea province and beyond. And those who lived near her came and harassed her and said to her: "The king has abandoned you and gone to the province of the sea and he is not going to return back to you". She was weeping and sighing and when she went to the middle of her house and opened and brought out her ketubah and read it and she saw in the ketubah "So I am making huppahs for you and so I am giving expensive clothes to you", because of this she was comforted. After many days the king came and said to her: "My daughter I am shocked. How have you stayed by me all these years?" She said to him: "My lord king, if not for the grad ketubah that you wrote and gave to mu, long ago the neighbors would have made me leave". So the idolaters harass Israel and they say to them: "You God hid his face from you and has removed his shekhinah from you and he is not going to return to you, and they weep and sigh and when they gather at synagogues at house of study and read in the Torah: "I will look with favor upon you, and make you fertile and multiply you; I will establish My abode in your midst, and I will not spurn you, I will be ever present in your midst (Leviticus 26:9, 11, 12)" then they are comforted. "Tomorrow the end of the exile will come" the Holy One, blessed be He, says to them "My sons I am shocked, how have you stayed by me all these years?" And they say before him: "Master of the universe, if not for your Torah which you gave us, the nations would have made us leave". And so it is said: "But this do I call to mind, Therefore I have hope". And this is nothing else than the Torah, as it is said: "And this is the Torah (Deuteronomy 4:44)". And so David said: "Were not Your teaching my delight I would have perished in my affliction (Psalm 119:92)". "Therefore I have hope": and they unify his name twice a day and say: "Hear O Israel, Hashem is your God, Hashem is one (Deuteronomy 6:4)".

8 ח

חַסְדֵּי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְיָאֵשׁ מִן הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, הוּא חוֹזֵר וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: חַסְדֵּי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ. חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ, אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי עַל שֶׁאַתָּה מְחַדְּשֵׁנוּ בְּכָל בֹּקֶר וּבֹקֶר, אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁאֱמוּנָתְךָ רַבָּה לִתְחִיַּת הַמֵּתִים. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא עַל שֶׁאַתָּה מְחַדְּשֵׁנוּ בְּבָקְרָן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת, אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁאֱמוּנָתְךָ רַבָּה לְגָאֳלֵנוּ. אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם בּוֹרֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּת שֶׁל מַלְאָכִים חֲדָשִׁים וְאוֹמְרִין שִׁירָה חֲדָשָׁה וְהוֹלְכִין לָהֶם. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הֵשַׁבְתִּי לְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְהָא כְתִיב (בראשית לב, כו): וַיֹּאמֶר שַׁלְחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, אָמַר לִי חֲנוֹקָה סְבַרְתְּ לַחֲנוֹקֵנִי, גַּבְרִיאֵל וּמִיכָאֵל הֵן הֵן שָׂרִים שֶׁל מַעְלָה, דְּכֻלָּם מִתְחַלְּפִין וְאִינוּן לָא מִתְחַלְפִין. אַדְרִיָּאנוּס שְׁחִיק עֲצָמוֹת שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אָמַר לוֹ, אַתֶּם אוֹמְרִים בְּכָל יוֹם וָיוֹם בּוֹרֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּת שֶׁל מַלְאָכִים חֲדָשִׁים וְאוֹמְרִים שִׁירָה חֲדָשָׁה וְהוֹלְכִין לָהֶם, אָמַר לוֹ אִין. אָמַר לוֹ וּלְאָן אִינוּן אָזְלִין. אָמַר לֵיהּ מִן הָן דְּמִתְבְּרִיאוּ. אָמַר לֵיהּ מִנַּיִן מִתְבָּרְיָין. אָמַר לוֹ מִן הָדֵין נְהַר דְּנוּר. אָמַר לֵיהּ וּמָה עִיסְקֵיהּ דִּנְהַר דְּנוּר, אָמַר לֵיהּ כְּהָדֵין יַרְדְּנָא דְּלָא פָּסֵיק לָא בְּלֵילְיָא וְלָא פָּסֵיק בִּימָמָא. אָמַר לֵיהּ וְהִינִין יַרְדְּנָא מְהַלֵּךְ בִּימָמָא וּפָסֵיק בְּלֵילְיָא. אָמַר לֵיהּ נָטֵר הֲוֵינָא בְּבֵית פְּעוֹר וְהָדֵין יַרְדְּנָא כְּמָה דִּמְהַלֵּךְ בִּימָמָא כָּךְ מְהַלֵּךְ בְּלֵילְיָא. אָמַר לֵיהּ וּמִנַּיִן אוֹתוֹ נְהַר דִּינוּר נָפֵיק, אָמַר לֵיהּ מִן זֵיעַתְהוֹן דְּחֵיוָתָא מִמַּה דִּטְעוּנִין בְּכוּרְסְיָא. חֶלְקִי ה' אָמְרָה נַפְשִׁי, רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס לִמְדִינָה וְהָיוּ עִמּוֹ דֻּכָּסִין וְאִפַּרְכִין וְאִיסְטְרַטִילוּטִין, וְהָיוּ גְּדוֹלֵי מְדִינָה יוֹשְׁבִים בְּאֶמְצַע הַמְּדִינָה, חַד אֲמַר אֲנָא נָסֵיב דֻּכָּסִין לְגַבִּי. וְחַד אֲמַר אֲנָא נָסֵיב אִפַּרְכִין לְגַבִּי, וְחַד אֲמַר אֲנָא נָסֵיב אִיסְטְרַטִילוּטִין לְגַבִּי. הָיָה פִּקֵּחַ אֶחָד לְשָׁם אֲמַר אֲנָא נָסֵיב לְמַלְכָּא, דְּכוֹלָּא מִתְחַלְּפִין וּמַלְכָּא אֵינוֹ מִתְחַלֵּף. כֵּן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, מֵהֶן עוֹבְדִין לַחַמָּה, וּמֵהֶן עוֹבְדִין לַלְּבָנָה, וּמֵהֶן עוֹבְדִין לְעֵץ וָאֶבֶן, אֲבָל יִשְׂרָאֵל אֵינָן עוֹבְדִין אֶלָּא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: חֶלְקִי ה' אָמְרָה נַפְשִׁי, שֶׁאֲנִי מְיַחֵד אוֹתוֹ שְׁתֵּי פְּעָמִים בְּכָל יוֹם, וְאוֹמֵר (דברים ו, ד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד.

9 ט

טוֹב ה' לְקֹוָו, יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ. וְדִכְוָותֵיהּ (תהלים עג, א): אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים, יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר לְבָרֵי לֵבָב, אֵלּוּ שֶׁלִּבָּם בָּרוּר עֲלֵיהֶם שֶׁאֵין בְּיָדָם עָוֹן, וְדִכְוָותֵיהּ (תהלים פד, ו): אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָךְ, יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם, אֵלּוּ דִּשְׁבִילֵי אוֹרָיְתָא כְּבוּשִׁין בְּלִבְּהוֹן. וְדִכְוָותֵיהּ (תהלים קכה, ד): הֵיטִיבָה ה' לַטּוֹבִים, יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם. וְדִכְוָותֵיהּ (תהלים קמה, יח): קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו, יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת. וְדִכְוָותֵיהּ (מיכה ז, יח): מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע, יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ. טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת ה', אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ מִתְיָאֵשׁ מִן הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא חוֹזֵר וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת ד'. טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָֹּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו, עֹל תּוֹרָה, עֹל אִשָּׁה, עֹל מְלָאכָה.

10 י

יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְאָמַר לָהֶם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אָבֵל מַהוּ עוֹשֶׂה, אָמְרוּ לוֹ לוֹבֵשׁ שְׁחוֹרִים וּמְכַסֶּה אֶת רֹאשׁוֹ בְּשַׂק, אָמַר אַף אֲנִי עוֹשֶׂה כֵן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נ, ג): אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם. וְעוֹד שָׁאַל לָהֶם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אָבֵל מַהוּ עוֹשֶׂה, אָמְרוּ לוֹ מְכַבֶּה אֶת הַפַּנָּסִין, אָמַר לָהֶם אַף אֲנִי עוֹשֶה כֵן הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יואל ב, י): שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם. וְעוֹד שָׁאַל לָהֶם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אָבֵל מַהוּ עוֹשֶׂה, אָמְרוּ לוֹ מְהַלֵּךְ יָחֵף, אָמַר לָהֶם אַף אֲנִי עוֹשֶׂה כֵן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (נחום א, ג): ה' בְּסוּפָה וּבִסְעָרָה דַרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו. וְעוֹד שָׁאַל לָהֶם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אָבֵל מַהוּ עוֹשֶׂה, אָמְרוּ לוֹ יוֹשֵׁב וְדוֹמֵם, אָמַר לָהֶם אַף אֲנִי עוֹשֶׂה כֵן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו. יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה, יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה, רַבִּי הֲוָה פָּשֵׁיט קְרָיָה, וְכַד הֲוָה מָטֵי לְאִילֵין פְּסוּקַיָא הֲוָה בָּכֵי (שמואל א כח, טו): וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי. וּכְתִיב (עמוס ד, יג): כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵֹּׂחוֹ, אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ נִכְתָּבִין לוֹ לָאָדָם עַל פִּנְקָסוֹ, וּמִי כוֹתְבָן (עמוס ד, יג): עֹשֵׂה שַׁחַר עֵיפָה. (צפניה ב, ג): בַּקְּשׁוּ אֶת ה' כָּל עַנְוֵי הָאָרֶץ וגו', וּכְתִיב (עמוס ה, טו): שִׂנְאוּ רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב וגו', לָמָּה (קהלת יב, יד): כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט וגו', וְהָדֵין: יִתֵּן בְּעָפָר פִּיהוּ וגו', וּכְתִיב: יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה.

11 יא

כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם ה', כִּבְיָכוֹל לָא שְׁבַק וְלָא שָׁבֵיק, כִּי אִם הוֹגָה וְרִחַם כְּרֹב חֲסָדָו, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, מִשֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְיָאֵשׁ מִן הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא חוֹזֵר וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: כִּי אִם הוֹגָה וְרִחַם וגו'. כִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת פָּעֲלוּ יִשְׂרָאֵל, בְּאֶחָד פָּעֲלוּ בְּפִיהֶם וְלֹא בְּלִבָּם, וּבְאֶחָד פָּעֲלוּ בְּלִבָּם וְלֹא פָעֲלוּ בְּפִיהֶם, וְאֵלּוּ הֵן סִינַי וּבָבֶל. בְּסִינַי פָּעֲלוּ בְּפִיהֶם וְלֹא בְלִבָּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים עח, לו): וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְּשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ וגו'. בְּבָבֶל פָּעֲלוּ בְּלִבָּם וְלֹא בְפִיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: כִּי לֹא עִנָה מִלִּבּוֹ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָבֹא פֶּה שֶׁבְּסִינַי וִיכַפֵּר עַל פֶּה שֶׁבְּבָבֶל, וְיָבֹא לֵב שֶׁבְּבָבֶל וִיכַפֵּר עַל לֵב שֶׁבְּסִינַי. אַף עַל פִי כֵן וַיַּגֶּה בְּנֵי אִישׁ, הֵבִיא עֲלֵיהֶם אִישׁ צַר וְאוֹיֵב, זֶה הָמָן וְהָגָה אֶת מַכָּתָן.

12 יב

לְדַכֵּא תַּחַת רַגְלָיו וגו', זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר שֶׁכָּתוּב בּוֹ (דניאל ב, לח): דִּי דָיְרִין בְּנֵי אֲנָשָׁא חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא יְהַב בִּידָךְ וְהַשְׁלְטָךְ בְּכָלְּהוֹן אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִי דַהֲבָא.

13 יג

מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי ה' לֹא צִוָּה, מִי צִוָּה, הָמָן צִוָּה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא צִוָּה, הָמָן צִוָּה לְהַשְּׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא צִוָּה, אֶלָּא (אסתר ט, כה): יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ וגו'. מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִשָּׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (דברים ל, טו): רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע, לֹא יָצָאת טוֹבָה לְעוֹשֵׂה רָעָה, וְרָעָה לְעוֹשֵׂה טוֹבָה, אֶלָּא טוֹבָה לְעוֹשֵׂה טוֹבָה וְרָעָה לְעוֹשֵׂה רָעָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמואל ב ג, לט): יְשַׁלֵּם ה' לְעֹשֵׂה הָרָעָה כְּרָעָתוֹ. מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי, דַּיּוֹ שֶׁהוּא חַי, אָמַר רַבִּי לֵוִי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיּוּתְךָ בְּיָדִי וָחַי, וְאַתָּה מִתְאוֹנֵן. אָמַר רַבִּי הוּנָא יַעֲמֹד כְּגִבּוֹר וְיוֹדֶה עַל חֲטָאָיו וְאַל יִתְאוֹנֵן. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה מַה יִּתְאוֹנֵן עַל חֵי הָעוֹלָמִים, אִם מְבַקֵּשׁ הוּא לְהִתְאוֹנֵן גֶּבֶר עַל חֲטָאָו. רַבִּי אוֹמֵר בְּנֵי תּוּרְעֲמָנִין, אָדָם הָרִאשׁוֹן אַחַר כָּל הַשֶּׁבַח שֶׁעָשִׂיתִי עִמּוֹ הוּא מִתְרַעֵם לְפָנַי וְאוֹמֵר (בראשית ג, יב): הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּ עִמָּדִי. אַף יַעֲקֹב כֵּן, אֲנִי עוֹסֵק לְהַמְלִיךְ אֶת בְּנוֹ בְּמִצְרַיִם וְהוּא מִתְרַעֵם וְאוֹמֵר (ישעיה מ, כז): נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵה'. וְאַף בָּנָיו כֵּן, אֲנִי עוֹסֵק לָבוּר לָהֶם לֶחֶם קַל כְּדֵי שֶׁלֹא יְהֵא אֶחָד מֵהֶן גּוֹסֵא וְדוּלַרְיָיא אוֹחַזְתּוֹ, וְהֵן מִתְרַעֲמִין לְפָנַי וְאוֹמְרִים (במדבר כא, ה): וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל. אַף צִיּוֹן כֵּן הִיא (ישעיה מט, יד): וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה' וַה' שְׁכֵחָנִי.

14 יד

נַחְפְּשָׂה דְּרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה', נִשָֹּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם, רַבִּי בֵּיבָא בַּר זַבְדָּאי וְרַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאי וְרַבִּי יֹאשִׁיָּה נְפַקִין לְתַעֲנִיתָא, דָּרַשׁ רַבִּי בֵּיבָא בַּר זַבְדָּאי וַאֲמַר אֶפְשָׁר דְּלִיבֵּיהּ דְּבַר נָשׁ נְסֵיב מִינֵיהּ וְחָזַר עֲלֵיהּ, אֶלָא נְשַׁוֵּוי לִבֵּינָן לְגַבֵּי יְדֵינָן, וְאַחַר כָּךְ אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם, אִם יֵשׁ שֶׁרֶץ בְּיָדוֹ שֶׁל אָדָם אֲפִלּוּ טוֹבֵל בְּכָל מֵימֵי בְּרֵאשִׁית אֵינוֹ טָהוֹר לְעוֹלָם, הִשְׁלִיךְ הַשֶּׁרֶץ מִיָּדוֹ, עָלְתָה לוֹ טְבִילָה בְּאַרְבָּעִים סְאָה. דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (דברי הימים ב יב, ו): וַיִּכָּנְעוּ שָׂרֵי יְהוּדָה וְהַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ צַדִּיק ה'. וּכְתִיב: וּבִרְאוֹת ה' כִּי נִכְנָעוּ וַיְהִי דְבַר ה' אֶל שְׁמַעְיָה לֵאמֹר נִכְנְעוּ לֹא אַשְׁחִיתֵם וְנָתַתִּי לָהֶם כִּמְעַט לִפְלֵיטָה וְלֹא תִתַּךְ חֲמָתִי בִּירוּשָׁלַיִם בְּיַד שִׁישָׁק. וְכִרְאוֹת ה' כִּי נִתְעַנּוּ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא כִּי נִכְנָעוּ, דָּרַשׁ רַבִּי יֹאשִׁיָּה 40(צפניה ב, א): הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשׁוּ, נְקַשֵּׁט עַצְמָן וְאַחַר כָּךְ נְקַשֵּׁט אֲחֵרִים, מִבְּגִין דְּאִית הָכָא בַּר נָשׁ דַּאֲמַר עֲלַי לִישָׁן בִּישָׁא קֳדָם רַבִּי יוֹחָנָן אֶלָּא כָּל עַמָּא לְדִינָא אֲמָרוּן, הֲוָה תַּמָּן רַבִּי חִיָּא וְרַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי יוֹסֵי קָמוּן וּנְפָקוּן לְהוֹן. נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ, רַבָּנָן דְהָתָם אָמְרֵי אִית כַּרְנְכֵי מְרִירָן בְּסִימָא דְּסִימָא חֲמִיעַ, רַבָּנָן דְּהָכָא אָמְרִין אִין דְּעוֹבָדִין בִּישִׁין לְמָרֵיהוֹן קַשְׁיָן. רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַב יוֹסֵף אָמַר: נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ כְּמִדָּתֵנוּ, אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ, כְּמִדּוֹתֶיךָ. אָמַר רַבִּי לֵוִי: נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ וְהֶחֱרַבְתָּ מִקְדָּשֶׁיךָ.

15 טו

סַכּוֹתָה בָאַף וַתִּרְדְּפֵנוּ הָרַגְתָּ לֹא חָמָלְתָּ, סַכֹּתָה בֶעָנָן לָךְ, רַבִּי חֶלְבּוֹ שָׁאַל אֶת רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, אָמַר לוֹ מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה בַּעַל אַגָּדָה מַהוּ דֵּין דִּכְתִיב סַכֹּתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה, אָמַר לוֹ נִמְשְׁלָה תְּפִלָּה כְּמִקְוָה וְנִמְשְׁלָה תְּשׁוּבָה כַּיָּם. מַה מִּקְוָה זוֹ פְּעָמִים פְּתוּחָה פְּעָמִים נְעוּלָה, כָּךְ שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה פְּעָמִים נְעוּלִים פְּעָמִים פְּתוּחִין, אֲבָל הַיָּם הַזֶּה לְעוֹלָם פָּתוּחַ, כָּךְ שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה לְעוֹלָם פְּתוּחִין. אָמַר רַב עָנָן אַף שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה אֵינָן נִנְעָלִים לְעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ד, ז): כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו, וְאֵין קְרִיאָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סה, כד): וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא עִתִּים הֵן לַתְּפִלָּה, שֶׁכָּךְ אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ תִּהְיֶה תְּפִלָּתִי עַל שְׁעַת רָצוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים סט, יד): וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן. רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה עוֹמֵד וְנִדּוֹן לִפְנֵי טוּרְנוּסְרוֹפּוּס, וְהָיָה שָׁם יְהוֹשֻׁעַ הַגַּרְסִי עוֹמֵד בִּתְפִלָּה עִמּוֹ, יָרַד עָנָן וְהִקִּיפָן, אָמַר דּוֹמֶה אֲנִי שֶׁלֹא יָרַד עָנָן וְהִקִּיף אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹא תִּשָּׁמַע תְּפִלָּתוֹ שֶׁל רַבִּי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: סַכֹּתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה. סְחִי וּמָאוֹס תְּשִׂימֵנוּ בְּקֶרֶב הָעַמִּים, מַאסְיָיא פְּסִילַאיָיא.

16 טז

פָּצוּ עָלֵינוּ פִּיהֶם, לָמָּה הִקְדִּים פּ"א לְעי"ן, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים בְּפִיהֶם מַה שֶּׁא רָאוּ בְּעֵינֵיהֶם.

17 יז

עֵינִי נִגְּרָה וְלֹא תִדְמֶה וגו' עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמָיִם, רַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת מָצִינוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ סָמוּךְ לַגְּאֻלָּה, מַאי טַעְמָא (ישעיה לב, יד): מְשׂוֹשׂ פְּרָאִים מִרְעֵה עֲדָרִים, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (ישעיה לב, טו): עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם וְהָיָה מִדְבָּר לַכַּרְמֶל וְהַכַּרְמֶל לַיַּעַר יֵחָשֵׁב. וְדִכְוָותֵיהּ (ישעיה ס, כב): הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר וגו', וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ (ישעיה סא, א): רוּחַ ה' אֱלֹהִים עָלָי יַעַן מָשַׁח ה' אֹתִי, וְהָדֵין: עֵינִי נִגְּרָה, וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמָיִם. עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי, אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל חֲמֵשׁ מֵאוֹת בָּתֵּי סוֹפְרִים הָיוּ בְּבֵיתָר, וְהַקָּטָן שֶׁבָּהֶם לֹא הָיָה פָּחוֹת מִשְּׁלשׁ מֵאוֹת תִּינוֹקוֹת, וְהָיוּ אוֹמְרִים אִם יָבוֹאוּ הַשֹּׂוֹנְאִים עָלֵינוּ בַּמַּכְתְּבִים הַלָּלוּ אָנוּ יוֹצְאִין וְדוֹקְרִין אוֹתָן, וְכֵיוָן שֶׁגָּרְמוּ הָעֲוֹנוֹת וּבָאוּ הַשֹּׂוֹנְאִים, כָּרְכוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּסִפְרוֹ וְשָׂרְפוּ אוֹתָם, וְלֹא נִשְׁתַּיֵּיר מֵהֶם אֶלָּא אֲנִי, וְקָרָאתִי עַל עַצְמִי עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי.

18 יח

צוֹד צָדוּנִי כַּצִּפֹּר אֹיְבַי חִנָּם, צָמְתוּ בַבּוֹר חַיָּי, זֶה יוֹסֵף, זֶה יִרְמְיָה, זֶה דָנִיֵּאל. צָפוּ מַיִם עַל רֹאשִׁי וגו', אֵלּוּ הָאֻמּוֹת שֶׁכָּתוּב בָּהֶן (ישעיה יז, יב): הוֹי הֲמוֹן עַמִּים רַבִּים כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּן וּשְׁאוֹן לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם כַּבִּירִים.

19 יט

קָרָאתִי שִׁמְךָ ה' מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת, זֶה יוֹסֵף, זֶה יִרְמְיָה, זֶה דָנִיֵּאל. קוֹלִי שָׁמָעְתָּ וגו' קָרַבְתָּ בְּיוֹם אֶקְרָאֶךּ.

20 כ

רַבְתָּ אֲדֹנָי רִיבֵי נַפְשִׁי גָּאַלְתָּ חַיָּי, רָאִיתָה ה' עַוָּתָתִי שָׁפְטָה מִשְׁפָּטִי, חַד יְהוּדָאי עֲבַר קֳדָם אַדְרִיָּאנוּס וּשְׁאֵל בִּשְׁלָמֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ מָאן אַתְּ, אֲמַר לֵיהּ יְהוּדָאי. אֲמַר לֵיהּ וְאִית יְהוּדָאי עֲבַר קֳדָם אַדְרִיָּאנוּס וּשְׁאֵיל בִּשְׁלָמֵיהּ, אֲמַר אֵיזִילוּ וְסַבוּ רֵאשֵׁיהּ. עֲבַר אוֹחֲרָן חֲמָא מָה אִיעֲבֵיד בְּקַדְמַיָּיא וְלָא שְׁאֵל בִּשְׁלָמֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ מָאן אַתְּ אֲמַר לֵיהּ יְהוּדָאי, אֲמַר לֵיהּ וְאִית יְהוּדָאי עֲבַר קֳדָם אַדְרִיָּאנוּס וְלָא שְׁאֵל בִּשְׁלָמֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ אֵיזִילוּ וְסַבוּ רֵישֵׁיהּ. אֲמַרוּ לֵיהּ סַנְקְלִיטִין שֶׁלּוֹ לֵית אֲנַן יָדְעִין מָה אִילֵין עוֹבָדֵי דְאַתְּ עָבֵיד, דְּשָׁאֵיל בִּשְׁלָמָךְ מִיתְקְטֵיל דְּלָא שָׁאֵיל בִּשְׁלָמָךְ מִתְקְטֵיל. אֲמַר לְהוֹן, וְאַתּוּן בָּעֲיָין מָלְכָה יָתִי אֵיךְ אֲנָא בָּעֵי לְמִקְטְלָה בְּשָׂנְאָי, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: רָאִיתָה ה' עַוָּתָתִי, רָאִיתָה כָּל נִקְמָתָם וגו'.

21 כא

שָׁמַעְתָּ חֶרְפָּתָם ה', שִׂפְתֵי קָמַי וְהֶגְיוֹנָם, שִׁבְתָּם וְקִימָתָם הַבִּיטָה אֲנִי מַנְגִּינָתָם, אֲנָא זִמְרֵיהוֹן.

22 כב

תָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּל, יִרְמְיָה אָמַר: תָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּל, וְאָסָף אָמַר (תהלים עט, יב): וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם, מַהוּ אֶל חֵיקָם, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן גַּדְיָיא אָמַר תָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּל מַה שֶּׁעָשׂוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנָּתוּן בְּחֵיקוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל מג, יד): וּמֵחֵיק הָאָרֶץ עַד הָעֲזָרָה. וְרַבָּנָן אָמְרֵי מַה שֶּׁעָשׂוּ בַּמִּילָה שֶׁנִּתְּנָה בְּחֵיקוֹ שֶׁל אָדָם, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, שֶׁהָיוּ נוֹטְלִים מִילוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּמְזָרְקִין אוֹתָן כְּלַפֵּי מַעְלָה וְאוֹמְרִים בָּזֶה בָּחַרְתָּ הֵא לְךָ מַה שֶּׁבָּחַרְתָּ, עַד שֶׁעָמַד שְׁמוּאֵל וּפָרַע בָּהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל א טו, לב): וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַגִּישׁוּ אֵלַי אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק, וּכְתִיב (שמואל א טו, לג): וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג וגו', אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הִתְחִיל מְחַתֵּךְ בִּבְשָׂרוֹ חֲתִיכוֹת חֲתִיכוֹת וּמַאֲכִיל לְנַעֲמִיּוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב יח, יג): יֹאכַל בַּדֵּי עוֹרוֹ. רַבִּי יִצְחָק אָמַר הֵבִיא אַרְבָּעָה קוּנְדֵיסִין וּמְתָחוֹ עֲלֵיהֶם. (שמואל א טו, לב): וַיֹּאמֶר אֲגָג אָכֵן סָר מַר הַמָּוֶת, כָּךְ מְמִיתִין הַשָֹּׂרִים מִיתוֹת מָרוֹת. רַבִּי יִצְחָק אָמַר סֵרְסוֹ, לְפִי שֶׁהָיָה נוֹטֵל אֶת הַמִּילוֹת וְזוֹרְקָן כְּלַפֵּי מַעְלָה, עַל דָּא נִפְרַע מִמֶּנּוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל א טו, לג): וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ כֵּן תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ. וַיְשַׁסֵּף, מְלַמֵּד שֶׁחֲתָכוֹ אַרְבַּע חֲתִיכוֹת. תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת לֵב, תְּרֵין אָמוֹרָאִין, חַד אֲמַר תְּבִירוּת לִבָּא, וְחַד אֲמַר עֲזִיזוּת לִבָּא, מַאן דְּאָמַר תְּבִירוּת לִבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד, כ): אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ. וּמַאן דְּאָמַר עֲזִיזוּת לִבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כט): מָגֵן עֶזְרֶךָ. תַּאֲלָתְךָ לָהֶם, תְּלֵי אוֹתָן בְּיִסּוּרִין, הָבֵא עֲלֵיהֶם כָּל אָלוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (דברים ל, ז): וְנָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שׂנְאֶיךָ וגו'.

23 כג

תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם, יִרְמְיָה אָמַר: תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם, וּמשֶׁה אָמַר (שמות יז, יד): כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, שְׁמוּאֵל אָמַר, עֲמָלֵק כְּמַשְׁמָעוֹ. זֵכֶר, זֶה הָמָן. מָחֹה, בָּעוֹלָם הַזֶּה. אֶמְחֶה, לָעוֹלָם הַבָּא. מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, לוֹ וּלְכָל הַדּוֹר הַהוּא עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר שֶׁלֹא יְהֵא נִין וְנֶכֶד לַעֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם, שֶׁלֹא יֹאמְרוּ אִילָן זֶה שֶׁל עֲמָלֵק. גָּמָל זֶה שֶׁל עֲמָלֵק, רָחֵל זוֹ שֶׁל עֲמָלֵק. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לְפִי שֶׁבִּקֵּשׁ לְאַבֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת כַּנְפֵי הַשָּׁמַיִם, אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע זֶה בָּא לְאַבֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת כְּנָפֶיךָ, סֵפֶר תּוֹרָתְךָ שֶׁנָּתַתָּ לָהֶם, מִי יִקְרָא בּוֹ. דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁבִּקֵּשׁ לְאַבֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן עֲתִידִין לְהִתְפַּזֵּר מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח, סד): מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵימָתַי יֹאבַד שְׁמָם שֶׁל אֵלּוּ מִן הָעוֹלָם וְתֵעָקֵר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְעוֹבְדֶיהָ מִן הָעוֹלָם, וִיהֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְחִידִי בָּעוֹלָם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יד, ט): וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, בְּשָׁעָה שֶׁתִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי ה'. רַבִּי נָתָן אָמַר לֹא בָּא הָמָן אֶלָּא לְזֵכֶר יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (אסתר ט, כח): וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם. סְלִיק אַלְפָא בֵּיתָא תְּלִיתָאָה