Duties of the Heart, Eighth Treatise on Examining the Soul 3

אבל על כמה פנים יהיה חשבון האדם עם נפשו לאלהים יתעלה אומר כי אופני החשבון רבים בענין הזה אך אבאר מהם שלשים פנים יתבאר מהם מה שהאדם חייב בו לאלהים כשנותן אותם אל לבו ומקבל על נפשו לחשוב בהם ולזכור אותם תמיד: Regarding how many ways is the accounting of a man with himself on his duties to G-d, I say, that the ways of accounting in this matter are numerous. However, among them, I will expound thirty ways whereby it will become clear through them, what a man is obligated to his G-d, when he puts them to heart and takes on himself to reflect on them and remember them always.

הראשון, כשיסתכל האדם בענין עצמו ויחשוב בתחלת הויתו ויציאתו מלא מציאה אל מציאה והעתקתו מאין ליש ללא יתרון שקדם לו אך חסד אלהים וטובו ונדבתו ויראה בשכלו כי הוא חשוב בענינו ונשא במדרגתו ומעולה במתכונתו מן הבהמה והצמח והמוצק יתחייב להודות לבוראו יתברך, THE FIRST: (Obligation to serve G-d for creating him, elevating him over other creations, and taking care of his needs) When a man reflects on his own matter, and considers the first beginning of his being, his emergence from non-existence to existence, from nothing to something, without his meriting any of this, but rather solely out of pure kindness of the Almighty, out of His benevolence and generosity. And when he will see with his understanding that he is more important in his matter, more exalted in level, and more elevated in form over the animals, plants, and inanimate objects, he will realize that he is under an obligation to thank his Creator, blessed be He.

וימשל בזה משל קרוב יעלה במחשבתו אלו בעת ינקותו השליכתו אמו במסלה ועבר אדם אחד וראה אותו וחמל עליו ואסף אותו אל ביתו ונטפל בגדולו עד אשר גדל והשכיל היאך היה חייב לרוץ לרצונו וכל אשר יצוהו בו ויזהירהו ממנה וכמה הוא חייב לו מן החובות Let him take a tangible illustration and imagine that when he was an infant, his mother abandoned him on the road, and a man passed by and saw him, and had pity on him, and took him in to his home, and raised him until he grew and his intellect matured. How greatly is he under an obligation to run to do his adopter's will and follow all of his commands and refrain from his prohibitions. (In short,) how much such a man is obligated to his benefactor!

וכפי הגנת הבורא עליו והספקתו בכל עניניו צריך שיהיה המשכו אחר עבודתו וקבולו מצותו. וכבר הוכיח הנביא האומה בענין הזה באמרו (דברים לב) הלה׳ ‎‎תגמלו זאת עם נבל ולא חכם וגו׳ ‎‎ובאר יחזקאל (יחזקאל טו) בפ׳ ‎‎ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ושאר הענין: Likewise according to the Creator's protection of him, and providing for all of his needs, there should be a corresponding drawing towards His service and acceptance of His commandments. And the prophet already rebuked the Jewish people on this matter in saying: "Is this how you repay the L-ord, you disgraceful, unwise people? (Is He not your Father, your Master? He has made you and established you)" (Devarim 32:6), and Yechezkel elucidated this saying "And when I passed by you, and saw you wallowing in your own blood..." (Yechezkel 16:6), and the rest of the matter.

והשני, חשבון האדם עם נפשו בגודל טובות האלהים עליו בחבור גופו והשלמת צורתו ומהותו (ס״‎א ומינותו) ותבנית אבריו והוצאתו מבטן אמו ביכלתו יתברך והכנת טרפו קורס לזה ואחריו כפי הראוי לו וכשיעור צרכו חסד מאלהיו עליו ויחשוב בנפשו אלו היה חסר בתחלת בריאתו מבלי עינים או ידים או רגלים ויהיה ביכולת אדם לעשותם לו עד שיהיה גופו שלם בהם היאך תהיה הוראתו לו ושבחו והמשכו למצותו והדבקו בעבודתו וכפי זה צריך שימשך אחר בוראו יתברך אשר תקן גופו והשלים אבריו כלם בתכלית התיקון והתיכון כמו שאמר (איוב י) זכר נא כי כחומר עשיתני וגו׳ ‎‎ושאר הענין ואמר (תהלים קלט) כי אתה קנית כליותי THE SECOND: (debt to G-d for one's body) To bring oneself to an accounting for the great favor of G-d on him in composing his body and completing his form, his essence, and the anatomy of his limbs, taking him out of his mother's belly, and preparing his sustenance before this and after this - as fitting for him and according to the amount he needs - all this is a kindness of G-d on him. Let him think to himself, that if in his early creation he were lacking eyes or hands or feet, and a certain man was able to make them for him so that his body would be complete, how would he thank the man, and praise him, and be drawn to do his will, and cling to serving him. According to this one should correspondingly be drawn towards the Creator, who built his body and all of his limbs according to perfect functionality, as written "Remember now that You made me like clay and to the dust You will return me" (Iyov 10:9), and the rest of the matter, and "For You created my reins, You covered me in my mother's womb" (Tehilim 139:13).

ואמר (שם כב) כי אתה גוחי מבטן: And "For You drew me from the womb" (Tehilim 22:10).

והשלישי, חשבון האדם עם נפשו והסתכלו בגודל טובת האלהים עליו במה שהועילו מן השכל וההכרה עם הרבה מדות טובות וחמודות ונכבדות THE THIRD: (debt to G-d for one's intellect) To observe and bring oneself to an accounting for the great favor of G-d on him for bestowing him with intellect and understanding and with many good, noble, and honorable traits.

יש לו בהם יתרון על החיים שאינם מדברים כמו שכתוב (איוב לה) מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו, ויחשוב אילו היה עירום מן השכל וההכרה והועילו בהם אדם כמוהו והכיר יתרון מה שהוא בו על מה שהיה בו ההיה מספיק לו כל ימי חייו ומדת ימיו להיות מתמיד בהודאתו ושבחו על זה תחת גמולו, כל שכן הבורא יתברך אשר אין קץ לטובותיו עלינו ולא תכלית לחסדיו עמנו כמו שכתוב (תהלים מ) רבות עשית אתה ה׳ ‎‎אלהי וגו': Through these he has superiority over the irrational creatures (animals), as written "Who teaches us more than the beasts of the earth, and makes us wiser than the fowls of heaven" (Iyov 35:11). Let him imagine that if he were without intellect and understanding and a certain man came and helped him to attain them, and he afterwards understood the superiority he had gained over his previous state. Would it be enough for him to thank and praise the man for the rest of his days to repay him for his help? How much more so the Creator, for who there is no limit to His favors on us, and no end to His kindness towards us, as written: "Many, O L-ord my G-d, are Your wonderful works which You have done, and Your thoughts which are toward us: they cannot be recounted in order unto You: if I would declare and speak of them, they are more than can be numbered." (Tehilim 40:5).

והרביעי, חשבונו עם נפשו בגודל טובות האלהים עליו בהערתו אל מה שיש בו חיותו בשני העולמים בתורה נכבדת נאמנה להסיר עורונו ולבער סכלותו ולהאיר עיניו ולהקריבו אל רצון אלהיו ותודיענו אמתת בוראו ומה שהוא חייב לו אשר בו תשלם הצלחתו בשני העולמים כמו שכתוב (שם יט) תורת ה׳ ‎‎תמימה משיבת נפש וגו׳ ‎‎פקודי ה׳ ‎‎ישרים משמחי לב וגו', THE FOURTH: (debt to G-d for the torah) To bring oneself to an accounting for the great favor of G-d on him for arousing him to what will bring him life in both worlds - the exalted and faithful torah, to remove his blindness, root out his ignorance, enlighten his eyes, bring him nearer to the will of G-d, make known to him the truth of the existence of his Creator and what is his duty towards Him, and through which he will be successful in both worlds, as written "The statutes of the L-ord are right, rejoicing the heart" (Tehilim 19:8).

ויחשוב בנפשו אלו היתה נעדרת ממנו אחר שהכיר מעלתה ואח״‎כ נזדמן לו אדם שהועילו בה ההיתה ראויה השתדלותו ויכלתו מספקת להשלים הוראתו ושבחו על זה וכ״‎ש הבורא המעיר בה והמפיק להבנתה והעוזר לו עליה והמעט ממה שאנו חייבים לו מן ההודאה עליה הוא שנרוץ להדבק בתורתו ונמהר לקבל מצותו והזהרתו כמו שכתוב (שם קיט) חשתי ולא התמהמהתי וגו׳ ‎‎ואמר (שם) מה אהבתי תורתך ואמר (שם) מה נמלצו לחכי אמרתך: Let him imagine to himself after he recognized its worth, that if it had been unknown to him, and afterwards he met a certain man who bestowed it to him, would his efforts and abilities to pay him back be enough to convey his gratitude and praise? All the more so, for the Creator who rouses him to it and helps him to understand it and to fulfill it. The least debt of gratitude that we are obligated for it is to run to cling to His torah, and that we hasten to accept the obligation of His commands and His prohibitions, as written "I made haste, and delayed not, to observe Your commandments" (Tehilim 119:60), and "How I love Your Torah" (Tehilim 119:97), and "How sweet are Your words to my palate" (Tehilim 119:103).

והחמישי, שיחשוב עם נפשו בהתאחרו מהבין ספר תורת האלהים ומנוחת נפשו מבלתי עמוד על עניניו THE FIFTH: (obligation to study the torah beyond superficial) To bring oneself to an accounting for delaying coming to understand the book of G-d's torah, and his being contented not to grasp its matters.

ואיננו עושה כן בספר שיגיעהו ממלך אם הוא מסופק בהבנתו מפני הדמות הכתיבה או המלות או לעומק עניניו ודקותם והתערבותם וצחות דבריו אבל היה נותן כל לבו ושכלו בו לעמוד על עניניו והיה מצטער צער גדול עד שיבין כוונתו בו One would not act like this for a book that was sent to him from a king. If he had a doubt as to its meaning due to its unclear handwriting or words, or due to the depth of its matter, or its subtlety, or confusing mix of subjects or its enigmatic words. Rather, he would apply his whole heart and mind to understand its meaning, and would greatly pain himself until he understood its meaning.

וכשהוא עושה זה לעמוד על ספר אדם חלש ובן תמותה כמוהו מה הוא חייב לעשות מכפלי זה עד שיבין ספר אלהיו אשר הוא חייו והצלתו כמ״‎ש (דברים ל) כי הוא חייך ואורך ימיך וגו׳ ‎‎והיאך התרת לעצמך אחי להתעלם ממנו ולהסתפק לך ממנו מה שהוא קרוב מענינו ונגלה מפשוטו ותקל בזולתו If he does this to understand the words of a weak, mortal man like himself, how much more so is it his duty to do many times more than this until he understands the book of G-d, which is his life and his salvation, as written "For it is your life and the length of your days" (Devarim 30:20). How did you permit yourself, my brother, to hide from it, and to content yourself from it with that which is readily familiar of its matter and revealed of its surface meaning, and you were lenient with (knowing) the rest.

הלא תראה חסרונך ופחיתותך בדבר הזה Can you see your own faultiness and lowliness in this?

הלא זה דומה למעשה מי שנאמר בו (דניאל ה) ולאלהי כספא ודהבא נחשא פרזלא וגו׳ ‎‎ולאלהא די נשמתך בידה וכל ארחתך לה לא הדרת: This is similar to the story of who it was said: "But over the L-ord of heaven you exalted yourself, and the vessels of His House they brought before you, and you, your dignitaries, your queen, and your concubines drank wine in them, and you praised gods of silver and gold, copper, iron, wood and stone, which neither see nor hear nor know, but the G-d in Whose hand is your soul and all of your ways - He, you did not glorify" (Daniel 5:23).

והששי, שיחשוב בנפשו כשהוא מרגיש במדותיו שהן נוטות להמרות הבורא ולהפר בריתו ויחשוב בנפשו ויעביר על לבו כל מה שהשיג בחושיו משרשי העולם וענפיו ופשוטו ומרכבו ועליונו ותחתונו שכולו עומד בדבר ה׳ ‎‎ושומר ברית ה׳ ‎‎ THE SIXTH: (obligation to not disobey G-d) To make an accounting with oneself, when one feels that his tendencies are to rebel against the Creator and to break His covenant. Let him take account with himself and put to heart that all of what he perceives in the world with his senses - whether the foundations of the earth and its branches, or its elements and compounds, its higher (stars, planets) and its lower creations (i.e. physical creatures) - all of them exist by the word of G-d and guard His covenant (follow the laws of physics, etc).

האם ראה ממנו דבר יוצא מקשר עבודת האל יתעלה או שממרה דברו ומפר בריתו Does one see anything leaving the bound of the service of G-d, rebelling against His word or breaking His covenant? If we would imagine in our mind that one of them would transgress the covenant of the Creator, no human would be left alive.

ואילו היינו מעלים במחשבתנו שדבר מהם עבר ברית הבורא ונשתנה טבעו או שהארץ סרה מן האמצע ויצאו מי הים ועברו גבולם וכסו פני הארץ ההיה אדם נשאר על פני האדמה. For example, what would happen if one of the elements would transgress the covenant of the Creator and change its nature, or that the earth would leave its center (its orbit around the sun), or that the waters of the ocean would spill over their boundary and cover everything on dry land. Would any man be left on the face of the earth?

ויותר נפלא מזה באברי האדם אלו היו עוברים ברית הבורא באדם וינוחו אבריו הטבועים על התנועה או ינועו הנחים מהם או אם לא היו מגיעים אליו החושים מה שנצטוו להגיע אליו היה חבורו נפסד והרכבתו נתקת ובטלה הנהגתו More wondrous than this, regarding the organs of a man, if they were to rebel against the covenant of the Creator, and the organs whose nature is to move would be stationary, or the stationary ones would move, or that the five senses would not transmit the information they were commanded to transmit - one's formation would break down, his composition would disintegrate, and his normal ability to function would become null and void.

והאיך לא יתבייש האדם לעבור ברית אלהיו בעולם שלא עבר ברית אלהים בו ובעוזרים שחייבם בעבודתו וסבל כל ענינו והם אבריו. And how can a man not be ashamed to transgress the covenant of his G-d in a world which does not transgress the covenant of G-d, and do so with the help of limbs which G-d has commanded them to obey the man's wish and bear all the man's affairs, and these limbs do not transgress the Creator's covenant?

והדמיון הקרוב בזה למלך שצוה כת אחת מעבדיו להעביר אחד משריו נהר גדול בתכלית השמירה אל מקום ידוע וזמן קצוב ואח״‎כ צוה המלך להשר לעשות להם בענין ההוא ובזמן ההוא דברים ידועים וקיימו העבדים בהשר מצות המלך והתעלם השר ממה שצוהו בו המלך להם As an analogy, a king commanded a group of his servants to cross one of his ministers over a wide river with the utmost careful guarding to a specific place and during a specific time. Then, he commanded the minister to do to them during that time certain things. The servants fulfilled what the king had commanded them to do towards the minister, but the minister did not do what the king had commanded him.

ואמר לו אחד מן העבדים השר המתעלם ממצות המלך הלא תירא שיעשה אחד ממנו בך כמעשיך ויעבור מצות המלך בשמירתך כמו שעברת בנו ותפול בנהר הגדול הזה ותמות מיתה רעה חזור מטעותך בתשובה ובקשת המחילה כי המלך צוה אותנו שנתעלם משמירתך אם תתעלם ממצותו עלינו והקיץ מהתעלמותו וחזר מטעותו. One of the servants said to the minister: "you the minister who hides from the command of the king, would you not be afraid if one of us did like you and transgressed the command of the king to guard you, just like you transgressed while with us, thereby you would fall in this great river and die a grim death? Retract from your mistake by repenting and asking for forgiveness, because the king has commanded us to neglect guarding you if you transgress his command while with us." The minister woke up from his neglect (of guarding the king's command), and corrected his mistake.

ואתה אחי חשוב אם עבר אחד מאבריך על מצות הבורא בך בהשתמשך בו הלא אתה יודע כי הבורא יתברך התנה בתורתו הנאמנה שיהיה ברשותך ובחפצך כל מה שבעולם אם תעבדהו ושיעבור על רצונך כשתעבור על דברו כמו שהוא מבואר בפרשת אם בחקותי תלכו וזולתה: Consider, my brother, if one of your limbs were to transgress the Creator's command in relation to yourself when you wished to use it. You know that the Creator stipulated in His faithful torah that everything in the world is in your command and will obey your wish on condition that you serve Him, and (the opposite), that it (the world and everything in it) will go against your will when you transgress His word, as explained in Parsha Bechukotai: "If you will go in My statutes" (Vayikra 26:3), and in other places.

והשביעי, חשבון האדם עם נפשו לאלהיו בתנאי העבדות ושיקבל על עצמו חובות האדנות לבוראו וכבר זכרנו רובם בשער השלישי מן הספר הזה ידרשם המבקש שמה THE SEVENTH: (to complete the conditions of slavehood to G-d) To bring oneself to an accounting to His G-d regarding assuming the conditions of slavehood, and to take on himself the obligation of masterhood due to His Creator. We have noted most of the conditions in the third gate of this book. Let the seeker find them there.

ויחשוב עם נפשו עליהן בעת שיכיר התמדת טובות הבורא יתברך עליו בהזמינו תועלותיו וחמלתו עליו והספיקו כל הצריך לו מן המזון תדיר ולא הניחו לנפשו ולחלישות הכרתו בהנהגות עניניו והועילו בחכמה ובשכל ובבינה ינהיג בהם עניניו וידע חובות אלהיו עליו כמו שאמר דוד ע״‎ה (תהלים קיט) עבדך אני הבינני, One should think of them when he realizes the constant favors of the Creator on him in preparing what is beneficial to him, having compassion on him, always providing him with the food he needs. Neither did G-d abandon him to himself when his understanding was weak in the proper way to conduct his affairs, and He bestowed him with wisdom, intellect, and understanding to conduct his affairs. Through them, he will know his debts to G-d, as David said: "I am Your servant; grant me understanding, that I may know Your testimonies" (Tehilim 119:125).

וכשיכיר העבד מאדוניו סימני טובותיו העודפות בנפשו וגופו וכל תנועותיו ושהוא משקיף עליו תמיד ויודע נגלותיו ונסתרותיו ושומר עליו כל תנועותיו וקושר אותם באסוריו ומושל בהם וצורת נסיונו ובחינתו במה שהתיר לו מהשתמש באבריו והרשהו מהעברת מחשבותיו ביצריו הטובים והרעים ויחשוב במסורת התורה והערתה על מה שיש בו רצון אלהיו ומה שיקציפנו עליו משתמש בכל פנות גופו וכחות נפשו במה שימצא בו חן בעיני אדוניו ויקריבהו אליו ויסיר מסך הסכלות בו מעליו וילבש כסות המורא והבושת ממנו ואהבה בו והחפץ במה שהוא רוצה ואז יבואוהו הטובות הגדולות והאורים הגדולים מהאלהים כמ״‎ש (שם פט) ה׳ ‎‎באור פניך יהלכון ואמר (במדבר ו) יאר ה׳ ‎‎פניו אליך ויחנך. And when a slave recognizes the great favors from his Master on his soul and body, and all his movements, and that the Master watches over him constantly, and knows his revealed and hidden matters, and guards all of his movements, and binds them with his bonds and rules over them, and how the Master tests and checks him with what he granted him on whether to use his limbs and turn his thoughts towards his good inclination or whether he will turn them towards his evil inclination. And the slave considers the teachings of the torah and its rousing as to what is the will of G-d and what is against it and will bring G-d's wrath upon him - he will use all movements of his body and all powers of his spirit for what will find favor in the eyes of his Master, and bring him closer to Him. He will remove the veil of foolishness from himself, and don the garment of awe and reverence from Him and love of Him, and he will desire what G-d wants - then the great good, and the great light from G-d will come upon him, as written "O G-d in the light of Your countenance they shall walk" (Tehilim 89:16), and "the L-ord will cause His countenance to shine on you and favor you" (Bamidbar 6:25).

ועיקר הכל בהשלמת תנאי העבדות וביחדו אלהיו באדנות בלב שלם ונאמן ובזה תהיה אהבתו באלהיו שלמה ואהבת אלהיו בו כמו שאמר הכתוב (דברים כו) את ה׳ ‎‎האמרת היום וה׳ ‎‎האמירך היום ואמר (שם) ולתתך עליון ואמר (שם כח) וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ ‎‎נקרא עליך ויראו ממך. The main thing of all - is to complete the conditions of slavehood and to designate G-d alone with masterhood - that all this be wholeheartedly and faithfully, and through this one's love of G-d will be wholehearted and likewise will be G-d's love towards him, as written "You have declared the L-ord this day to be your G-d...And the L-ord has declared you this day to be His treasured people" (Devarim 26:17-18), and "to make you supreme, above all the nations that He made" (Devarim 26:19), and "Then all the peoples of the earth will see that the name of the L-ord is called upon you, and they will fear you" (Devarim 28:10).

והטעם בזה כי ידוע שגדולת העבד ויקר מעלתו אצל בני אדם הם כפי גדולת אדוניו בין האדונים וכפי בחירת האדון בו והקרבתו אותו ולפי ששם הבורא יתעלה גדול ועליון על כל עליונים אצל כל הגוים כמו שכתוב (מלאכי א) כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים, והיה הקרוב אליו בכל העמים והמיוחד בעבודתו מהם עם בני ישראל היה בדין שתהיה מעלתנו ותפארתנו על שאר העמים כפי זה, The reason for this: it is known that the greatness of a slave in the eyes of men is according to the greatness of his master and according to his master's choosing of him, and bringing him close, and since the Name of the Creator is above and higher than all the high in the eyes of the nations, as written "For from the rising of the sun even unto the going down of the same My Name shall be great among the nations" (Malachi 1:11), and the closest nation to Him, which is singled out for His service is the nation of Yisrael, it would be proper, according to this, that our level and glory be above the other nations.

וטעם כי שם ה׳ ‎‎נקרא עליך הוא שקראנו עם ה׳ ‎‎ועם אלהים וכהני ה׳ ‎‎ומשרתי ה׳ ‎‎ועבדי ה׳ ‎‎ובני ה׳ ‎‎והדומה לזה ממלות הסגולה והבחירה, אבל ויראו ממך הוא לכבוד הבורא ומוראו כמ״‎ש (ירמיהו י׳:ז׳) מי לא יראך מלך הגוים, וכמו שאמר הכתוב במה שאנו עתידים להגיע אליו מהתקרב אל הבורא והתיחדנו בעבודתו (ישעיהו מ״ד:ה׳) זה יאמר לה׳ ‎‎אני וגו׳ ‎‎והתחלפות ערכם אצל הבורא כפי התחלפות מעלותם בקרבתם אליו ועבדם אותו. The reason for "that the Name of the L-ord is called upon you" (Devarim 28:10), is that we were called "the nation of G-d", "the nation of the Almighty", "the priests of G-d", "the servants of G-d", "the slaves of G-d", "the sons of G-d", and other titles similar to these of words depicting special treasured status and special choice. But "they will fear from you", is for the honor of the Creator and awe of Him, as written "Who would not fear you, O King of nations?" (Yirmiya 10:7), and like the verse says of what in the future we will attain of closeness to the Creator, and being singled out for His service "One shall say: 'I am of the L-ord'" (Yeshaya 44:5), and therefore the importance of a person to the Creator is according to the person's closeness to Him and serving of Him.

על כן חשוב עם נפשך על הענין הזה אחי ואל תטה בו אחר יצרך ולא תסכים עם תאותך בהשתמשך במחשבתך ובינתך ושכלך בו ותן אל לבך השקפת הבורא יתברך על חשבונך במצפונך ותהיה כוונתך בו לשמו ותדקדק בו לכבודו יתעלה מבשתך מהשקפתו עליך בו כמ״‎ש (תהלים צד) ה׳ ‎‎יודע מחשבות אדם כי המה הבל: Therefore, my brother, bring yourself to an accounting on this matter and do not be swayed by your evil inclination. Do not consent with your base desires when using your intellect and understanding in this . Put to heart the Creator's observing your making an accounting with yourself in your inner thoughts and let your intent be for the sake of His Name. Carefully think through it for His honor, out of shame of His observing you on it, as written "The L-ord knows the thoughts of man, that they are vanity" (Tehilim 94:11).

והשמיני, חשבון האדם עם נפשו במה שהוא חייב בו מיחוד לבו לאלהים ית׳ ‎‎ THE EIGHTH: (obligation to serve G-d sincerely) To bring oneself to an accounting in what one is obligated regarding devoting one's heart to G-d alone.

ויחוד הלב על ב׳ ‎‎פנים. The devotion of heart is in two ways:

א׳ ‎‎מהם יחוד הלב ביחוד האל כאשר בארנו בתחלת הספר הזה. One: Wholehearted devotion when declaring the unity of G-d, as we explained in the beginning of this book.

והב׳ ‎‎יחוד הלב בעת שיעשה מאומה ממעשי העוה״‎ב חובה או רשות לאלהים לבדו כאשר בארנו בשער החמישי מן הספר הזה. Two: Wholehearted devotion to G-d alone when doing an act of the next world (religious act), whether it is an act one is obligated to do or it is an optional act, as we explained in gate 5 of this book.

ומתנאי יחוד האלהים Some of the essentials of acknowledging the unity of G-d are:

שלא יהיה לו אלהים זולתו * to acknowledge that there is no other god besides Him

ולא ייחס אליו צורה ולא תמונה ולא תכונה ולא תנועה ולא העתקה ולא תאר מתארי הגופים ולא ענין מעניני העצם והמקרה * to not associate Him with any image, form, measure, movement, nor any kind of physical representation, nor any kind of state whether purposeful or incidental (see Gate 1).
* to believe that there is no beginning to His being and no end to His existence.

וידע שהוא אחד ואין אחד כאחדותו ולא בורא זולתו ולא יוצר מבלעדיו ושאר שמותיו הטובים ומדותיו העליונות. * to know that He is [absolutely] One and there is nothing which is one like Him, and there is no creator other than Him, and no maker besides Him, and likewise for His other Names and attributes (see Gate 1).

ומתנאי יחוד הלב במעשה לאלהים Some of the essentials of wholehearted devotion to G-d alone when doing a religious act:

שלא יכוון במעשהו אלא לשמו הגדול לא מאהבה לשבח ב״‎א לא מתקוה להם ולא מיראה אותם ולא למשוך תועלת ולדחות נזק בעולמו ובאחריתו, כמו שאמרו רז״‎ל אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס. to not have intent when doing it other than for the sake of His great Name, not out of love of praise from men, not out of hope to get benefit from them, not out of fear of them, not to bring some benefit or prevent some damage in this world or in the next, as our sages said: "Be not like servants who minister unto their master for the sake of receiving a reward, but be like servants who serve their master not upon the condition of receiving a reward" (Avos 1:3).

ובחון זה אחי במה שנוהגים בו ב״‎א באהבתו כי האוהב כשהוא מרגיש מאוהבו שאין לבו שלם עמו כ״‎ש האדון מן העבד יקצוף עליו ולא ירצה במעשהו אפילו אם ישתדל בו ויהיה שלם וגמור בנראהו אע״‎פ שהאדם מצטרך לחבירו וצריך לעזרתו, You can observe this, my brother, with how human beings conduct themselves regarding friendships. When one senses that his friend's heart is not sincere with him, and all the more so a master regarding his slave - he will be angry with him and will not desire his deeds, even if he exerts himself to the best of his ability and appears sincere externally, and even though a man needs his friend and needs his help.

ק״‎ו הבורא יתעלה שצורך הברואים כלם אליו ואין לו צורך עליהם ולא תועלת בהם המשקיף על לבותם וצפון סודותם איך נרצה לו מנפשותינו במה שלא נרצה מהם לחברינו ורעינו עם סכלותם במצפון לבותינו עם התרמית והאון ומעוט שלמות לבנו עמהם All the more so for the Creator, that all the created beings need Him, and He has no need nor benefit from them, He can see into their hearts and their innermost secrets. How can we expect Him to desire in us with what we would not expect our friends to desire in us with, despite their ignorance of our inner deception and of our little wholeheartedness towards them.

וכשמסתכל המבין ממנו בענין הזה יכלם מבשתו מהבורא יתעלה ויתקן מצפונו וייחד לבו לאלהים ביחודו ובעשותו מצוה ממצותיו ותורה מתורותיו בהשתדלות וחריצות כמו שאמר דוד ע״‎ה (תהלים קיט) דרך מצותיך ארוץ וגו': When the understanding person will reflect on this matter, he will feel disgrace and shame before the Creator, and will rectify his inner self, and devote his heart to G-d alone when declaring His unity, doing one of His commandments or learning His torah, and he will do it with exertion and zeal, as David said: "I will run the way of Your commandments, for You will broaden my heart" (Tehilim 119:32).

והתשיעי, חשבון האדם עם נפשו במיני מעשה העבודה והשתדלותו בהם למחלקותיהם בהשתדלותו במעשי מלכו כשהוא מטיל עליו מעשה מן המעשים שיהיו בתנועות גופו ולא יניח מהשתדלותו ויכלתו מאומה שלא ישימהו בו, THE NINTH: (intent in prayer and mitzvos) To bring oneself to an accounting that his acts and exertion in doing the various religious activities in the service of G-d be at least as much as what he would do if his (human) king would request of him to do for some physical activity. Surely, he would not hold himself back in the least from exerting himself fully and to the best of his ability [for the human king].

ואם יהיו ממעשי העיון והמחשבה והעצה יזמין כל לבו ובינתו ושכלו והכרתו להשתדל בו ולהרגיש אליו, If it were an act requiring investigation, thought and counsel, he would apply all of his heart, understanding, intellect and perception to work on it with the utmost care and zeal.

ואם בא לשבחו ולהורות לו על טוב שגמלו או חסד שעשה עמו בחרוז או במפורד או בכתב או בעל פה לא יניח מצחותו ומליצתו ודרך העברה ומשל ואמת ושקר במה שיתכן לו לספר עליו שלא יזמנהו ויראהו ואלו היה יכול להראותו בכל אבריו ונסתרו ונראהו היה עושה ואלו היה יכול להטריח השמים והארץ וכל אשר בהם בהודאתו ושבחו מחפצו שיגיענו טוב מצפונו לו היה עושה זה עם חולשת האדם וזעירותו ומהירות כלות ימיו. If he came to praise and thank the king for some good or some favor he received from him, whether he would transmit the message of gratitude through a song or poem whether it be oral or written - he would not refrain from all sorts of eloquence, metaphors, analogies, embellishments whether true or false, that it is possible to say of him, and if he could praise him with all of his limbs and his inner and outer being he would do so. And if he could move heaven and earth and everything in them to praise and thank him in order to show the king his good feelings towards him, he would do so, in spite of his being a mere weak human, small and of swiftly passing days.

וכפי זה ראוי למשכיל שיהיה במעשה עבודת האלהים יתעלה כשהוא עושה מהם מאומה According to this should the intelligent person conduct himself in the service of G-d. When he does anything of it.

והוא שכל מעשה שהוא לאלהים איננו נמלט מאחד משלשה חלקים. Every act of service to G-d must necessarily fall into one of three categories.

אחד מהם חובות הלבבות בלבד והם שכווננו לבארם בספר הזה. Duties of the heart alone. It was our intention to clarify them in this book.

והחלק השני חובות הגופות והלבבות יחדו כמו התפלה ולמוד התורה והשבח והתהלה לאלהים ולמוד החכמה וצוות בטוב והזהיר מן הרע והדומה לזה. Duties of the heart and limbs together, such as prayer, torah study, praise and psalms to G-d, study of other wisdoms, instructing others to do good or refrain from evil, or the like.

והחלק השלישי חובות האברים בלבד אין ללב בהם שום הכנסה אלא הכונה לאלהים בתחלת המעשה כסוכה ולולב וציצית ומזוזה ושמירת השבתות והמועדים והצדקה והדומה לזה ממה שלא יזיק העושה אותם טרוד לבו בזולת מעשהו Duties of the limbs alone, whereby the heart has no participation, except for the intent to G-d at the beginning of the act, such as (dwelling in a) sukkah, lulav, tzitzis, mezuza, guarding the Sabbath and the festivals, charity, or others similar where distraction of the heart by other things does not damage the act.

אך בחובות הלבבות חייב לפנות לבו ממחשבות העולם וטרדותיו וליחד לבו ומצפונו לאלהים לבדו בעת ההיא, כמו שאמרו על אחד מן הפרושים שהיה אומר בתפלתו לאלהים, אלהי יגוני בעבורך בטל ממני היגונות ודאגתי ממך הרחק מנפשי הדאגות However for the duties of the heart, one is obligated to empty his heart from thoughts of this world and its distractions, and to focus his heart and mind to G-d alone at that time, as it was said of one of the ascetics who would say in his prayer to G-d: "my G-d! The sorrow I have for You nullified all my other sorrows, and the worry I have from You, distanced me from all other worries".

ובזה יקבל האלהים מעשהו וירצהו ובכמותם יתכן מה שאמרו רז״‎ל מצות צריכות כוונה. Through this, G-d will accept his act and desire it, of these our sages said (Berachos 13a): "mitzvot need kavana (intent)".

ואם יתעסק במעשה מחובות הלבבות והאברים יחדו כתפלה וכשבח לאלהים יתברך יפנה גופו מכל מעשי העוה״‎ז והעוה״‎ב ויפנה לבו מכל המחשבות המטרידות אותו מענין התפלה אחר שינקה עצמו וירחץ מכל הטנופין והלכלוכין וירחק מכל ריח רע והדומה לזה, ואח״‎כ יעלה על לבו If one is engaged in a religious act of the category involving both the heart and the limbs together, such as prayer or praising G-d - he should free his body from doing any worldly or other religious act, and clear his heart from all thoughts which distract him from the matter of the prayer . After he has cleansed himself, and washed from any filth or dirt, and distanced from any bad smell or the like, then he should put to heart:

אל מי מכוין בתפלתו to Whom he has intent to pray to.

ומה מבקש בה What does he seek from it.

ובמה מדבר לפני בוראו ממלות התפלה וענינה. With what he will speak before his Creator, of the words and the subject matter of the prayer.

ודע כי המלות תהיינה בלשון כקליפה והעיון במלות כלב והתפלה כגוף והעיון כרוח (ס״‎א כי המלות תהיינה בלשון והענין במלות ובלב והתפלה בגוף והעיון ברוח) Know that the words one is forming with his tongue are like the shell and the meditation on the words is like the fruit, (or) that the uttering of the prayer is like the body, and the meditation is like the soul.

וכשיתפלל המתפלל בלשונו ולבו טרוד בזולת ענין התפלה תהיה תפלתו גוף בלא רוח וקליפה בלא לב מפני שגופו נמצא ולבו בל עמו עת תפלתו ובכמוהו אמר הכתוב (ישעיה מט) יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני, When one prays with his tongue but his mind is distracted in a matter other than the prayer, his prayer will be like a body without a soul, or like a shell without a fruit, because his body is present but his mind is not with him in his prayer, of like him the verse says: "For as much as this people draw near with their mouth and with their lips do honor Me, but their hearts are far from Me, and their fear of Me is a commandment of men learned by rote" (Yeshaya 29:13).

ומשלו זה עוד לעבד שבא אדוניו לביתו וצוה אשתו ובני ביתו לכבדו ולעשות כל אודותיו והלך לו הוא והתעסק בשמחה ובשחוק ונמנע מעבוד אותו בעצמו ומהשתדל בכבודו ולעשות מה שהיה ראוי לו וקצף עליו אדוניו ולא קבל כבודו ועבודתו והשיב הכל בפניו, An analogy was further said on this regarding a slave whose master came to his home. The slave ordered his wife and children to honor him and do everything for him, but he himself left to engage in merriment and laughter, and refrained from serving his master personally, and from trying to honor him and doing what is proper to him. The master became angry with him and did not accept his honors and service, and he threw everything back to his face.

וכן המתפלל כשיהיה לבו ומצפונו ריק מענין התפלה לא יקבל האל ממנו תפלת אבריו ותנועת לשונו. הלא תראה מה שאנו אומרים בסוף תפלתנו יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך וגו׳ ‎‎וכשיהיה האדם חושב בשום דבר מדברי העולם במותר או באסור ואח״‎כ יחתום תפלתו ויאמר והגיון לבי לפניך הלא זה גנאי גדול שיטעון שדבר עם אלהיו בלבו ובמצפונו ולבו בל עמו ושאל ממנו אחר כך לקבל אותה ולרצות בה ממנו ודומה הוא למי שנאמר בו (שם נח) כגוי אשר צדקה עשה ואחז״‎ל ימוד אדם עצמו אם יכול לכוין את לבו יתפלל ואם לאו אל יתפלל, ואמר רבי אליעזר בשעת פטירתו בכלל מה שצוה בו לתלמידיו וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם מתפללים ואמר הכתיב (עמוס ד) הכון לקראת אלהיך ישראל וארז״‎ל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ואמר (יונה ב׳:ח׳) בהתעטף עלי נפשי ואמר (איכה ג׳:מ״א) נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים. Likewise for one who prays, while his heart and mind are devoid of the matter of prayer, G-d will not accept the prayer of his limbs and tongue. You can see from what we say at the end of our prayers "May the words of my mouth and the thoughts of my heart be acceptable to You O G-d..." And when a man (is distracted and) thinks of any matter in the world, whether it is permitted or forbidden, and afterwards he finishes his prayer and says "imrei fi vehegyon libi lefanecha" (may the words of my mouth and the thoughts of my heart find favor before You), is this not a great disgrace, that he claims to have spoken to his G-d with his heart and mind while his heart was not with him, and afterwards he asks G-d to accept it and favor it from him? He is similar to one of whom it was said "as a nation that pretends to show righteousness..." (Yeshaya 58:2), and our sages said: "a person should estimate himself - if he thinks he is capable of having intent in heart, he should pray, otherwise, he should not pray" (Berachos 30b). And Rebbi Eliezer said when he was about to die, among the things he commanded his disciples - "when you are praying, know before Whom you are praying" (Berachos 28b). And the verse says: "prepare yourselves to greet your G-d, O Israel" (Amos 4:12), and our sages said: "When you pray do not make your prayer a form of routine but a plea for mercy and supplications" (Avos 2:18), and "When my soul grew faint upon me, I remembered the L-ord: and my prayer came to You to Your Holy Temple" (Yona 2:8), and "Let us lift up our heart with our hands unto G-d in the heavens" (Eicha 3:41).

וראוי לך אחי שתדע כי כוונתנו בתפלה אינה כי אם כלות הנפש אל האלהים וכניעתה לפניו עם רוממותה לבוראה ושבחה והודאתה לשמו והשלכת כל יהביה עליו. PURPOSE OF PRAYER
You should know, my brother, that our aim in prayer is only the longing of the soul to G-d, its submitting before Him, elevating its Creator, praising and thanking His Name, and casting all of its needs on Him.

ולפי שהיה כבד על הנפש לזכור כל זה בלי חבור וסדר כתבו רבותינו ז״‎ל הענינים שצריכים להם רוב כתות בני אדם הנראה חסרונם בהם אל האלהים וכניעתם בעבורם והם עניני התפלה על סדר ותקון שתקבל בה הנפש פני בוראה ולא תבוש בהתנפלה ויראה ממנה בסדרה מעניני התפלה בלבה הכניעה והשפלות לאלהים. And since it is difficult for the mind to remember all of this, it was necessary for our sages to arrange a written order of the matters which most men need, which demonstrate to them their great need for G-d and their need to submit to Him on account of of them. These are the matters of prayer which were ordered and arranged, so that the person can greet his Creator, and not be ashamed in approaching Him, and to see in the prayer matters which bring it humility and submission before G-d.

ולפי שהיתה מחשבת הלב מתהפכת הרבה ואין לה קימה למהירות עבור ההרהורים על הנפש היה קשה עליה לסדר עניני התפלה מעצמה And since the thoughts of the heart change rapidly, and these thoughts do not hold firmly due to the swift arising of thoughts that flash through the mind, it is difficult for a person to arrange his own prayer.

תקנו אותם רז״‎ל במלים מתוקנים יסדרם האדם בלשונו מפני שמחשבת הנפש הולכת אחר המאמר ונמשכת אל הדבור For this our Sages composed the prayer with fixed words, to place them on a man's tongue, because the thoughts of the mind go after and follow the words he utters.

והיתה התפלה מלות וענינים והמלות צריכות אל הענין והענין אינו צריך אל הדבור כשאפשר לסדרו בלב אשר הוא עיקר כונתנו ועליו משען מגמתנו. Therefore the prayer has fixed words and subject matters. Words need a subject matters. But a subject matter of thought does not need speech, if it is possible to arrange it in an orderly fashion in one's heart. For the subject matter is the essence of our devotion and the chief aim to which our attention should be directed.

הלא תראה מה שאמרו רז״‎ל בעת הדחק בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה והתירו לקצר בעניני התפלה בתפלה קצרה. You can see what the sages said regarding a time of difficulty: "a man who experienced a seminal emission should say the blessing in his mind and not utter the words, neither before (the shema) nor after it" (Berachos 20b), and they permitted one to pray a short version of the (amida) prayer (under some circumstances), and if the uttering of words was the main purpose of the prayer, it would not have been permitted for us to reduce them under any circumstances.

על כן תקן אחי ענין תפלתך בלבך והשוהו עם דבורך וכוון בהם כונה אחת לאלהים ופנה גופך מכל תנועותיך וקשור חושיך ורעיוניך מהתעסק בדבר מדברי העולם עם התפלה. Therefore, my brother, rectify the subjects of your prayer in your heart, so that it will be consistent with your words, and let your intent in both be only to G-d. Keep your body free from any movements and restrain your senses and thoughts from dealing with any worldly matter while you are praying.

הקשה במה שאתה עושה למלכך כשאתה מתעסק בהודאתו ושבחו וספור טובותיו עם סכלותו במצפונך, כל שכן הבורא יתעלה המשקיף על גלוייך ומצפונך ונסתרך ונראך, Compare what you would do to your (human) king when you are engaged in thanking him, praising him, and lauding him for his good deeds, in spite of his ignorance of your thoughts. All the more so, for the Creator, who watches your external and internal being, who observes what is visible in your life and what is concealed.

ומן התימה שהתפלה אצלך אמונת הבורא ופקדונו כי מסר בידך ענינה ונתנה ברשותך לא ישקיף עליה זולתו It is a wonder, since prayer is like a trust and deposit the Creator entrusted you with, since he gave over its matter in your hands and your domain. Nobody can watch over it except Him

ואלו תתפלל אותה כמו שצוה הבורא יתברך יצאת ידי חובת האמונה ויקבלנה ממך הבורא ואם לא תהיה נאמן בה בלבך ובלשונך תהיה בחזקת הקובעים אותו באמונתו ואמר הכתוב בהם (דברים לב) כי דור תהפוכות המה בנים לא אמן בם. ואמר באנשי האמונות הנוהגים בהם כמשפטם ובדיניהם (תהלים קא) עיני בנאמני ארץ וגו'. If you pray like the Creator commanded, you will have fulfilled your duty of faithfulness, and He will accept it from you. But if you are not faithful in it, in your heart and tongue, you will be considered among those who betray the trust G-d placed on them, and the verse says of them: "for they are a very inverted generation, sons in whom is no faith" (Devarim 32:20), while for those who are faithful the verse says: "My eyes shall be upon the faithful of the land, that they may dwell with Me" (Tehilim 101:6).

ואם יעשה מחובות הגופות מאומה כסוכה וכלולב ושאר מה שזכרנו בחלק הזה חייב להקדים כונת הלב לאלהים קודם שיעשנה כדי שיהא שורש מעשהו לשמוע למצות הבורא לגדלו ולרוממו ולהודות לו ולשבחו על גודל טובותיו ורוב חסדיו עליו DUTIES OF THE LIMBS
If one engages in the duties of the limbs alone such as (dwelling in a) sukka and (taking a) lulav, or other things we mentioned earlier (Sabbath, festivals, mezuza, etc), it is an obligation to precede the intent to G-d before doing it, so that the root of his act is to heed the commandment of the Creator, to elevate, to glorify, to thank Him, and to praise Him - for His great favors and great kindnesses on him.

ויגיע בה אל קץ גבוליה בתחלת המעשה ובאמצעיתו ובסופו יראה מהאל וחפץ במה שיגיע לרצונו וירחיק מקצפו And so he will attain the ultimate purpose of the service, at its beginning, during its performance, and until its completion. That he will do them (1) due to reverence of G-d, (2) desire to fulfill His will, and (3) to keep away from what will bring the wrath of G-d on himself.

כמ״‎ש דוד ע״‎ה (שם מ) לעשות רצונך אלהי חפצתי וישא נפשו מה על ההקשה אשר קדמתי בתחלת הפנים האלה מדבר המלך ויהיה על לבו תמיד ואז ימצא חריצות מאבריו למעשה העבודה בעז״‎ה כמו שהקדמנו מדברי דוד ע״‎ה (שם קיט) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך חשתי ולא התמהמהתי וגו': As David said: "to do your will, O G-d, I desired" (Tehilim 40:9), and one should imagine to scrutinize himself with the analogy I preceded at the beginning of this way regarding speaking with a (human) king, and that he should ever keep this on his mind - then he will find zeal in his limbs for the acts of service, with G-d's help, as we introduced from the words of David "I considered my ways, and turned my feet to Your testimonies, I made haste, and delayed not, to observe Your commandments" (Tehilim 119:59).

והעשירי, חשבון האדם עם נפשו בהשקפת הבורא על נגלהו ונסתרו ושהוא רואה אותו וזוכר כל מעשיו ומה שעובר על לבו מן המחשבות הטובות והרעות ויהיה מפחד תמיד ממנו ומשתדל לתקן נגלהו ונסתרו לאלהים יתברך, THE TENTH: (the watching of the Creator) To make an accounting with oneself regarding the Creator's watching his outer and inner life. That G-d sees him, remembers all of his deeds and all of the thoughts that go through his mind, whether good or bad. And therefore, one should fear Him always, and make efforts to rectify one's public and private life to be in accord with G-d's will.

וימשל בזה אלו היה משקיף עליו אדם ושומר תנועותיו תמיד הנכון היה לו לעשות דבר שהוא מואס האדם ההוא, כ״‎ש שיהיה בוראו המשקיף עליו כמה הוא חייב להכלם ולהתבושש לפניו ולהזהר מהמרותו ולמהר לעבודתו ולסבב רצונו ואהבתו. Let one make the following analogy to himself: If a man was watching him and constantly observing his every movement, would he do something that would cause the man to be disgusted by him? And all the more so, if the man was a benefactor of him, and all the more so, if the man was his master, and all the more so if the one watching him was his Creator, how much greater is his duty to be ashamed and embarassed before Him, and to be careful to refrain from rebelling against Him, and to hurry to His service, and to try to obtain His favor and love.

ועוד כי מן הידוע אצלנו שאנו מתקשטים במבחר מה שנוכל עליו מן המלבושים בצאתנו לקראת מלכינו ושרינו וגדולי דורנו מפני שהם משקיפים על גלויינו כמו שאמר (אסתר ד) כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק ואמר (בראשית מ״א:י״ד) וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצוהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלותיו. וכפי זה אנו חייבים להתקשט בעבודת האלהים בנראנו ובנסתרנו לאלהים מפני השקפתו עלינו בשוה תדיר. ואלו היינו מעלים בלבנו כי השקפת המלכים על הנסתר ממצפונינו כהשקפתם על הנראה מגופנו לא היינו מתעכבים לקשט מצפונינו כרצונם ממנו. Furthermore, it is known to us that we adorn ourselves with the best clothing we can when going out to greet our kings, high officials, or great men of our generation because they observe our exterior appearance, as written "for one may not enter the king's gate dressed in sackcloth" (Esther 4:2), and "So Pharaoh sent and called Joseph, and they rushed him from the dungeon, and they shaved and changed his clothes, and he [then] came to Pharaoh" (Bereishis 41:14). According to this, we are obligated to adorn ourselves in the service of G-d in our exterior and in our interior for G-d, because He observes us equally in both respects at all times, since if we believed in our minds that the (human) kings were able to look at our interior just like they can see our physical exterior, we would not delay to adorn our interior in a way that they would wish us to do.

הלא תראה כי רוב בני אדם אין עלת השתדלותם ללמוד החכמות וללמדם אלא להתגדל בהם אצל המלכים בלבד וכן בהרבה מעניני התורות כי עם הארץ מצווים על דת מלכם, You can observe that for the majority of men, the main reason they occupy themselves to study and teach the fields of wisdom is only in order to become great through them in the eyes of the kings. And likewise for many portions of the laws/culture of the kingdom, for the people are commanded to obey the laws of their king.

והאל יתברך יותר ראוי לו ויותר חובה עלינו להתקשט בעבודתו במצפונים ובלבבו ובאברים להשקפתו עליהם וראותו אותם תמיד לא יטרידנו דבר מדבר כמו שאמר הכתוב (ירמיהו י״ז:י׳) אני ה׳ ‎‎חוקר לב בוחן כליות ואמר (משלי טו) בכל מקום עיני ה׳ ‎‎וגו׳ ‎‎(זכריה ד׳:י׳) עיני ה׳ ‎‎המה משוטטים בכל הארץ ואמר הכתוב בענין היראה מהשקפת הבורא. (קהלת ה׳:א׳) אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר וגו׳ ‎‎ואמר (תהלים יד) ה׳ ‎‎משמים השקיף על בני אדם. Surely, regarding G-d, it is more fitting and more obligatory on us to adorn ourselves in His service in our inner thoughts, heart and limbs, since He watches them and contemplates them continuously and nothing can distract Him from some matter, as the verse says "I am the L-ord who searches the heart; I test the reins" (Yirmiya 17:10), and "the eyes of the L-ord are in every place, beholding the evil and the good" (Mishlei 15:3), and "the eyes of the L-ord, that run to and fro throughout the land" (Zecharya 4:10), and the verse says regarding the awe one should feel regarding the watching of the Creator "Be not rash with your mouth, and let not your heart be hasty to utter a word before G-d; for G-d is in heaven, and you are upon earth; therefore let your words be few" (Koheles 5:1), and "The L-ord looks down from heaven upon men" (Tehilim 14:2).

וכאשר יהיה הענין הזה שב אל רעיון המאמין תמיד ויחשוב המאמין תדיר עם נפשו עליו When this matter returns in the thoughts of the believer at all times, and the believer will make an accounting with himself on this always,

יהיה הבורא יתברך נמצא עמו במצפונו יראהו בעין שכלו ויהיה ירא אותו תמיד ומרוממו ובוחן את מעשיו וחוקר את פעליו בהנהגת בריותיו המעידות על גדולתו ורוממותו וחכמתו ויכלתו. then the Creator will be with him in his inner realm, he will see G-d with the eye of his intellect, and will fear Him always, and glorify Him, and reflect on His works, and examine His deeds in governing His creations, which testify to His greatness, exaltedness, wisdom, and power.

וכאשר יתמיד על זה יניח הבורא לו מעצבו וירגיע לבו מפחדו When one does this diligently, the Creator will grant him peace from his sadness and calm his heart from fear of Him.

ויפתח לו שערי ידיעתו ויגלה לו סודות חכמתו וישים עיניו על הדרכתו והנהגתו ולא יניחהו לעצמו וליכלתו כמו שאמר (שם יג) במזמור ה׳ ‎‎רועי לא אחסר עד סופו. And the Creator will open for him the gates of His knowledge, and reveal to him secrets of His wisdom, and G-d will put His attention to guide and lead him, and He won't abandon him to himself and his (limited) ability, as the entire psalm 23 says: "The L-ord is my shepherd; I shall not lack.." (Tehilim 23:1), until the end.

ויהיה במדרגה העליונה ממדרגות החסידים ובמעלה הרמה ממעלות הצדיקים ויראה מאין עין וישמע מבלי אזן וידבר בלי לשון וירגיש בענינים מבלתי חושים וישער בהם מבלעדי הקשה And he will be on an exalted level, among the levels of the Chasidim (extremely pious), and a high level among the Tzadikim (righteous), and he will be able to see without his physical eyes, and hear without his physical ears, and speak without a tongue, and he will sense things without his physical senses, and be able to picture them without need for a [physical] comparison.

ואיננו קץ במאומה מענינו ולא בוחר ענין יותר מענין ממה שבחר הבורא He will not dislike any situation nor will he prefer another situation other than what the Creator chose for him.

תולה רצונו ברצון הבורא ואהבתו באהבתו והנאהב אצלו מה שאהוב לו והנמאס אליו מה שמאוס לו ובכמוהו אמר החכם (משלי ח) אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום ואמר (שם) כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה': And he makes his will like G-d's will, and his love, what He loves. He will cherish what G-d cherishes, and what is disgusting to him is what is disgusting to G-d. Of like him, the wise man said: "Blessed is the man that hears me (the torah), watching every day at my gates, waiting at the posts of my doors" (Mishlei 8:34), and "For whosoever finds me (the torah) finds life, and shall obtain favor of the L-ord" (Mishlei 8:35).

והאחד עשר, חשבון האדם עם נפשו על מה שעבר מימיו אם התעסק בהם בעבודת אלהיו או בעבודת יצרו. THE ELEVENTH: (regular accounting of one's deeds) To make an accounting with oneself regarding one's days which have already passed whether he was engaged in the service of G-d or the service of his own yetzer.

וימשל בזה כאלו המלך נתן לו ממון להוציאו בפנים מאופני הוצאותיו והזהירו שלא יוציא ממנו מאומה בזולתם והודיעו כי יחשוב אתו עליו בכלות שנתו ולא ימחול לו ממנו מאומה האין מן הזריזות לו שיחשוב עם נפשו בסוף כל חדש וחדש מחדשי השנה לדעת מה שהלך מן הממון ובמה הוציאו ויהיה נזהר בשאר הממון ובשאר הזמן קודם שיפגעהו החשבון פתאום והוא אינו יודע מה שיש לו ומה שיש עליו. He should apply to himself the following illustration: Let him imagine that a king gave him money to spend for a certain purpose, and he commanded him not to spend any of the money for anything else. The king informed him that at the end of the year, he would make an accounting with him and will not forgive him in the least of it. Is it not proper for the man to make an accounting with himself at the end of each month of that year to see how much of the money was spent and with what he had spent it, and so that he will be careful with the remaining money and the remaining time, before the time of accounting suddenly comes and one is ignorant of what he may claim and what may be claimed from him?

ועל הדמיון הזה אחי צריך שתפקוד את נפשך אם תוכל בכל יום מימיך ותחשוב עמה על עבודת האלהים שהיא חובה עליך בו. ואם התעלמת מזה מה שעבר מימיך אין פחות משתחשב עם נפשך במה שנשאר מהם ואל תדלק אחר ההעלמה בהעלמה ותרדוף ההנחה בהנחה כי אין לפני ה׳ ‎‎אלהיך העלמה ולא הנחה ולא שכחה According to this illustration, my brother, it is necessary for you to check with yourself, if you can, each and every one of your days, and to make an accounting with it on your service of G-d - which is your duty for that day. And if you neglected from doing this (daily accounting) in the days of your life that already passed, at least do the accounting with yourself for your remaining days. Do not continue neglecting due to your previous neglecting, or continue overlooking it due to previously overlooking it, because before G-d there is no neglect, nor overlooking nor forgetting.

וכבר נאמר כי הימים מגלות כתבו בהם מה שתחפצו שיזכר לכם ואמר (תהלים לב) אל תהיו כסוס כפרד אין הבין ונאמר במי שארך זמן התעלמותו (הושע ז) גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע: It was already said that the days are like scrolls, write on them what you would like to be remembered by, and the verse says: "Be you not as the horse, or as the mule, which have no understanding" (Tehilim 32:9), and it is said of one who prolonged his time of ignoring to make a personal accounting "also old age was cast into him, but he did not know" (Hoshea 7:9).

והשנים עשר, חשבון האדם עם נפשו בעת המית לבו וחריצותו על העולם בכל השתדלותו ותכלית תחבולותיו וסוף יכלתו וישקול עמה בזותו בעניני אחריתו ועותו (ס״‎א ונטותו) מעבודת אלהיו THE TWELFTH: (the pursuit of physical) To make an accounting with oneself at a time when one's heart is excited and diligent for worldly matters, applying himself fully with his utmost ingenuity and maximum ability, and to weigh this against one's laxness in matters of his final end, and his straying from the service of his G-d.

ואז ימצא מחשבתו בעניני עולמו הרמה שבמחשבות ותוחלתו בו הרמה שבתוחלת כי לא יספיק לו ממיני קניניו מאומה אך הוא כאש כל אשר תוסיף עצים היא מוסיפה להבה וכל לבו וכונתו מושכים אליו יומם ולילה, איננו חושב לאוהב אלא מי שיעזרהו עליו ולא ריע נאמן אלא המישרהו אליו ויצפה לעתות אצור המסחרים ועתי מכירתם וצופה עניני השער וחוקר על יוקר הסחורות וזלותם ועלותם וירידתם בכל קצוי הארץ ולא יעכבהו מלכת בדרכים הרחוקים חום ולא קור ולא סער הים ולא אורך הדרך במדברות אך כל זה לתקותו שיגיע אל תכלית ואין תכלית לו Then he will see and feel that his thoughts for matters of this world are the highest of his thoughts, and his aspiration for this world is the higher of his aspirations, because all the various types of possessions will never be enough for him in the least, on the contrary he is like a fire, the more wood is added, the more it increases flames, and all of his heart and intent will be drawn to it day and night. He will not consider anyone a close friend except one who helps him in them, and no one a friend except he who leads him to them. His eye will be to the times it is good to buy, and the times it is good to sell. And he will observe matters of the selling rates for the whole world. He investigates where they are cheap and where they are expensive, and when they go up and when they go down. He will not refrain from travelling to faraway places. Neither heat, nor cold, nor stormy sea, nor long desert roads - all this out of his hope to reach the end of his desire but there is no end to it.

ואפשר שתהיה יגיעתו לריק ולא יעלת בידו כי אם הצער הארוך והטורח והעמל, ואם הגיע אל קצת מה שקוה שמא לא יהיה לו ממנו כי אם שמירתו והנהגתו והצנעתו מן הפגעים עד שיהיה למי שנגזר לו בו אם בחייו כמו שנאמר (ירמיהו י״ז:י״א) בחצי ימיו יעזבנו או לאחר מותו כמו שכתוב (תהלים מט) ועזבו לאחרים חילם. It is possible that all of his efforts will be for nothing, and he will not attain anything except a long suffering, exertion, and toil. And even if he attains some of what he hoped for, perhaps he will not get any benefit from it, but instead will only guard it, manage it, and protect it from potential damages, until it will go to he who G-d decreed it should go to, whether while he is still alive, as written: "at mid life he will leave it" (Yirmiya 17:11) or after his death, as written: "they will abandon their fortunes to others" (Tehilim 49:11).

וכבר הזהירנו החכם מן החריצות וההשתדלות להרבות בממון כמו שכתוב (משלי כג) אל תיגע להעשיר מבינתך חדל וספר מדוה הנמצא בו באמרו (שם) התעיף עיניך בו ואיננו וגו׳ ‎‎והורנו החכם האחד ואישר אותנו על השתדלותנו בענין המזון והספוק בלבד באמרו (תהלים קכח) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, The wise man already warned us against zeal and exertion for amassing wealth, as written: "Labor not to be rich: cease from your own wisdom" (Mishlei 23:4), and he spoke of the calamity found in it, in saying "Will you set your eyes upon that which is not? for riches certainly make themselves wings; they fly away as an eagle toward heaven" (Mishlei 23:5), and the other wise man (King David) taught us and permitted us to make efforts in earning money for our basic needs only, in saying: "If you eat the toil of your hands, you are praiseworthy, and it is good for you" (Tehilim 128:2).

וכן שאל החסיד מאלהיו לתת לו מן המזון די ספוקו ולהרחיק ממנו העושר המביא אל המותרים והריש המביא אל אבדת המוסר והתורה באמרו (משלי ל) שתים שאלתי מאתך ראש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חקי ושאר הענין. וכמוהו מצאנו יעקב אבינו עליו השלום שאל מאלהיו ספוקו באמת (ברשית כח) ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. And likewise, the pious man asked G-d to give him his livelihood only in the basic amount, and to distance him from wealth which leads to the luxuries, and from poverty which leads to loss of morals and torah, in saying: "Two things have I asked of you; Do not give me poverty nor wealth, provide me with my food portion" (Mishlei 30:7), and the rest of the matter. Like him, we find our forefather, Yaakov, who asked G-d only for his basic needs, in saying: "If G-d will be with me, and He will guard me on this way, upon which I am going, and He will give me bread to eat and a garment to wear" (Bereishis 28:20).

הלא תקיץ אחי תראה חסרון מה שחרצת עליו ומהרת אליו להעמיד גופך על ענינו אשר לא תתמיד לך חברתו כ״‎א זמן מועט לא יפרד ממנו צער ולא ימלט מפגע בעוד התחברותך עמו אם ישבע יחלה ואם ירעב יחלש ואם תלבישנו יותר מצרכו יקוץ ואם תניחנו עירום מצטער ועוד שהנהגתו בבריאותו וחליו וחייו ומותו איננה ברצונך ולא ברשותך כי הכל להנהגת בוראך יתעלה Wake up my brother! Look at the deficiency of that which you hurry and pursue - to maintain your body in its natural state. Your association with it will only be for a short time, it will not be spared from pain and it will not be saved from troubles while you are attached to it. If it eats too much, it will become sick. If it eats too little, it will become weak. If you clothe it more than it needs, it will become uncomfortable, and if you leave it naked, it will be pained. Furthermore, its health and sickness, its life and death are not according to your will and not in your control, rather everything is directed by your Creator.

ואיה יתרון נפשך על גופך ומעלת עולמה על עולמו ועלותה מירידתו ורוחניותה מגשמותו ועמידתה מחליפתו וקיומה מהפסדו ופשיטותה מהרכבתו ודקות עצמה מעביו והבנתה מבהמנתו וקבולה המדות הטובות מקבולו המגונות, Where is the superiority of your soul over your body? And the exaltedness of its world over the body's world, its rising above (after death) while the body descends below, its spirituality versus the body's physicality, its unchanging nature versus the body's changing nature, its eternal existence versus the body's deteriorating and disappearing existence, its simple form versus the body's composite elements, its pure essence versus the body's baseness, its wisdom and understanding versus the body's beastliness, its tendency for the virtuous traits versus the body's tendency for the disgraceful traits.

ואם אתה נוהג בחריצות הזאת וההשתדלות הזאת בתקנת גופך עם פחיתותו וגנותו ועם חלישותך מהזיקו והועילו כמה אתה חייב שתתנהג בו מן החריצות וההשתדלות בתקנת נפשך החשובה הנשארת לך אשר צוית להנהיג ענינה ולעיין בתקוניה בקנות החכמות והבינות כמ״‎ש (משלי כג) אמת קנה ואל תמכור (שם ד) קנה חכמה קנה בינה ואמר (שם טז) קנה חכמה מה טוב מחרוץ ואמר (שם יד) כן דעה חכמה לנפשך ואמר (שם ט) אם חכמת חכמת לך כלומר שהקנינים הרוחניים הם שלך לא ישלול אותם ממך זולתך כאשר יקרה בקנינים הגופיים. If you conduct yourself in this kind of zeal and effort for the rectification of your body, in spite of its lowliness and baseness, and despite your weak capacity to save it from damage or to benefit it, how much more is it your duty to conduct yourself with this zeal and effort for the rectification of your soul, which is so important and which you will be left with (forever), and which you were commanded to guide its matter, and to look into things which will rectify it in acquiring wisdom and understanding, as written: "Buy the truth, and sell it not" (Mishlei 23:23), and "Get wisdom, get understanding" (Mishlei 4:5), and "How much better is it to get wisdom than gold! and to choose understanding rather than silver!" (Mishlei 16:16), and "So shall the knowledge of wisdom be unto your soul" (Mishlei 24:14), and "If you are wise, you shall be wise for yourself" (Mishlei 9:12), which means that the spiritual acquisitions are yours. No one can ever steal them from you, unlike what occurs by physical acquisitions.

ראה אחי מה בין שני הדברים ומה בין שני הענינים ונטה ממותרות עולמך והשתדל במה שאתה צריך לאחריתך, ואל תאמר ימצאני מה שימצא הכסיל כי אתה נתבע כפי הכרתך ועונשך יותר חזק והחשבון על התעלמותך יותר מדוקדק. ואל תסמוך על דבר שאין לך בו זכות ותנוח דעתך על טענה שהיא עליך ולא לך. See, my brother, what is between the two things, and what is between the two matters. Turn away from the luxuries of your world, and exert yourself in what you need for your final end. Do not say: "I will share the fate of the fool" (who does not make this accounting). Because more will be claimed from you according to your higher level of understanding, and your punishment will be greater. The accounting demanded of you for your neglect will be stricter. Do not rely on a claim which you will have no grounds for, and do not rest assured on a plea which will be used against you and not for you.

והמאמר בהשלמת הענין הזה יארך ודי לך ממני שהעירותיך אליו והוריתיך עליו וכפי תכונתך הסתכל דברי והבן רמיזותי וחקור עליהם בספר תורת האלהים ודברי רז״‎ל יראה לך ברורם מן הכתוב ומן המושכל ומן המקובל בעזרת האל: The discussion to complete this subject is too lengthy, let it be enough for you what I have aroused you on it, and taught you according to your understanding. Contemplate my words, and understand my allusions. Investigate them in the book of the torah of G-d, and the words of our sages. You will see their explanation from the verses, from logic, and from the talmud, with G-d's help.

והשלשה עשר חשבון האדם עם נפשו על מעשהו ותוספת הכרתו על השתדלותו בעבודת הבורא והגעת יכלתו על מה שהוא משלם מחובות הבורא על טובותיו עליו. THE THIRTEENTH: (not to waste any time) To make an accounting with oneself regarding that one's wisdom is greater than his deeds, that one's recognition (of his duties) exceeds his efforts in the service of the Creator, and that one's capabilities exceeds what he is actually paying back to the Creator for His many favors to him.

וימשל בזה אל עבד שנתן לו אדוניו אדמה לזרוע ונתן הזרע כפי צרכו וזרע קצתה והוציא שאר הזרע בצרכיו וכאשר פקד אדוניו את האדמה מצאה בלתי זרועה וכששאלו על זה הודה בקצורו בענינה וחשב עמו על מה שאמר כי זרע מן הזרע באדמה ופקד הנזרע ממנה וחשב על מה שעלה בו עד תכלית ותבעו בשאר הזרע וחייבו לפרעו כל מה שהיתה האדמה עושה וגדל מדוהו ונכפלה רעתו. Let one imagine the analogy of a slave whose master gave him land to sow, and gave him the seeds according to what he needs, and he planted part of the seeds and used the rest for his own use. When the master checked the land, he found part of it was not sown. When he asked the slave on this, the slave admitted his lacking in this matter, and the master made a calculation based on what the slave claimed he sowed of the seeds in the land, and checked the land to see how much was sowed. He then investigated how much produce grew from the land (to see how much produce each seed makes), and then claimed from the slave the rest of the seeds by charging him to pay what the land would have produced from those seeds - his pain was great and his trouble was multiplied.

וכן אחי ראוי לך לחשוב עם נפשך על מה שחננך האלהים מהבנתך אותו ואת תורתו ומה שנתן לך מן הכח והיכולת לפרוע מה שאתה חייב לו ועשה בזה מה שיצא אל גבול המעשה ממך ויראה לך כי אתה נתבע בכל זה ובא עליו לידי חשבון. כ״‎ש עת המשך הטובות אליך מאת הבורא, Likewise, my brother, it is proper for you to make an accounting with yourself for what the Creator has graced you with to understand Him and His torah, and how much strength and ability He has given you to pay back what you owe Him. Then check with yourself what you have actually done. And imagine that you are in judgment for all of this, and being taken into account for it, and all the more so while receiving prolonged and constant benefits from the Creator.

וראוי לך להשתדל בכל כחך ותטרח בכל יכלתך לפרעו ולהשוות מעשיך לחכמתך והכרתך עם השתדלותך והותר כל טרחך לעשות כפי חכמתך, ואל תתנהג במותר עולמך פן תלאה לשלם חובות תורתך שהאל יתעלה נתן לאדם מן הכח כפי צרכו לתורתו ולעולמו, ומי שהוציא ממנו מאומה במותרות אשר יתכן לעמוד זולתם יפקדנו בעת הצורך אליו בדברים הצריכים. It is proper for you to endeavor with all of your strength, and exert yourself to the best of your ability to pay Him back, and to bring your deeds equal to the level of your wisdom, and your exertion to the level of your recognition. And let all your extra toil (beyond what you need to toil for your worldly needs such as earning a basic livelihood) be spent doing according to your level of wisdom, and do not get involved in the luxuries of this world, lest you will weaken from paying your torah debts. G-d has given a person strength according to what he needs for his torah and his worldly (needs). One who spends any of it for the luxuries, which he can do without, will be lacking (in strength) that he will need for the necessary things.

ואל תתלה עצמך בלו ואולי ותאמר, לו הגעתי למעלת כך וכך מן הממון והחכמה הייתי משלם כל מה שאני חייב מן העבודה לבורא יתעלה והדומה לזה מן הדברים, כי הם דברי כזבים יתעה מי שיתלה עצמו בהם ויפול מי שנשען עליהם, וזאת היא הגדולה שבתעות בעלי המשכון אשר זכרתי לך בשער הבטחון, Do not absolve yourself with "if only" or "maybe", saying "if only I would reach such and such a level of education or money, then, after that I would pay everything that I am obligated of the service of the Creator", or other similar answers, because they are false claims. One who relies on them will veer away and one who leans on them will fall. This is the greatest mistake of the "deposit takers", which I mentioned to you in (chapter 6 of) the Gate of Trust.

השמר לך פן תקחנה לטענה לך ולאמתלא כי אתה בזה ככל חוטא שיטעון כזה, וכבר ידעת שאינה מצלת אותו מן העונש כמ״‎ש שלמה ע״‎ה על הגנב (משלי ו) לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב ונמצא ישלם שבעתים, אע״‎פ שדחקו נראה וצרכו הביאו לפחת ממון אחרים לא ינצל בזה מן העונש ותשלומי כפל כ״‎ש שאר החטאים. Be careful lest you take it for yourself as an excuse, because then you will be just like any other sinner who claims this, and you already know that this claim does not save a person from punishment, as Shlomo said regarding a thief: "Men do not despise a thief, if he steals to satisfy his soul when he is starving, but if he be found out, he shall pay sevenfold" (Mishlei 6:30), even though his dire situation is clear, and necessity brought him to steal the money of others, even so, he will not be spared from punishment and the fine of Kefel (double). How much more so for other sins.

על כן שים לך האריכות הזאת לשלל בעוד שתוכל לפרוע מה שאתה חייב בו לבורא יום יום ואל תאחר מעשה יומך למחרתך פן יכבד עליך לפרעו אם תגיע למחרת ותהיה מנושיו (ס״‎א מאנשיו) וקשה מזה אם יבא קצך ותצר עליך האמתלא ותפסק טענתך כי העולם כשוק שיתקבץ ואחר יפרד ומי שסחר והרויח שמח ומי שהפסיד התחרט ועל כן אמר החכם (קהלת יב) וזכור את בוראך בימי בחורותיך וגו': Instead, make this procrastination time into a bounty (use it properly), while you can still pay back your daily obligations to the Creator, and do not procrastinate doing today's service until tomorrow, lest it will be too much of a burden for you to pay back, assuming that you reach tomorrow and are among its (living) men. Worse than this, if your end comes, your excuse will be cornered, and your claim will be halted, because this world is like a market fair which crowds together and then disperses. He who did business and profited is joyful, but he who lost money regrets, therefore the wise man said: "And remember your Creator in the days of your youth, before the days of calamity come..." (Koheles 12:1).

והארבעה עשר, חשבון האדם עם נפשו בעת אהבתו ונטות נפשו וכלות רוחו אל כל מי ששוער ממנו שהוא אוהבו כמו כן כמו שכתוב (משלי כז) כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, THE FOURTEENTH: (the spider web) To make an accounting with oneself when feeling love, closeness, or devotion towards someone who one thinks loves him, as written: "As in water, face reflects face, so the heart of man to another man" (Mishlei 27:19).

וכל שכן אם יהיה האיש ההוא שר או נגיד, ויותר מזה כשיראה ממנו אות על זה מהקרבתו והבטחתו ושהוא מטיב אליו ועושה עמו חסד לבלי צורך אליו שלא יטרידנו דבר מאהבתו ולא יניח מיכלתו (ס״‎א מבלתו) לנפשו מאומה, אבל יוציאנה כלה במצותו ועבודתו ויתנדב בנפשו ובממונו ובניו בגמולו. And all the more so, if this person is an important official or a ruler, and still more, when one sees signs from the person such as drawing him close, promising (to help him), or benefiting him and doing kindness to him without needing anything from him in return - then nothing will distract him from remembering his love for the person, and he will not hold back any of his ability for the person but rather will use his full capacity to fulfill his friend's command and do his service, and in his gratitude, he will volunteer of himself, of his money, and of his sons to pay the person back.

וכיון שנעשה זה לנברא חלוש כמונו כמה אנו חייבין מכפלי זה לבוראנו יתברך אשר הודיענו הנביא כי הוא אוהב אותנו, כמו שאמר (דברים ז) לא מרבכם מכל העמים וגו׳ ‎‎כי מאהבת ה׳ ‎‎אתכם וגו'. ועם מה שהודיענו בזה ראינו אותות אהבתו אותנו ועזרתו לנו חדשים גם ישנים עם הקרבתו והבטחתו לנו בכל דור ודור כמו שאמר (ויקרא כו) ואף גם זאת וגו׳ ‎‎ואמר (עזרא ט) כי עבדים אנחנו ובעבדותנו לא עזבנו אלהינו. Since one does this for a weak creation like ourselves, how much more so are we obligated many times more to our Creator, who told us through His prophet that He loves us, as written "Not because you are more numerous than any people did the L-ord desire in you and choose you, etc." (Devarim 7:7). And in addition to telling us of His love we saw signs of His love for us, and His help to us, both in the present and in the past, and His drawing us to Him and promising to us for every generation, as written: "And yet for all that, when they are in the land of their enemies, I will not cast them away, neither will I abhor them, to destroy them utterly, and to break my covenant with them: for I am the L-ord their G-d" (Vayikra 26:44), and "For we are slaves, and in our servitude our G-d has not forsaken us" (Ezra 9:9).

ומהשלמת הענין הזה כי מן הידוע אצלנו שמי שהיה ריע אבותינו ואבות אבותינו חייבים אנחנו לזכור לו את האהבה בכבודו ואהבתו כמו שאמר החכם (משלי כז) רעך ורע אביך אל תעזוב והבורא יתברך מזכיר לנו ברית אבותינו והשגחתו עלינו בעבורם ולהקים בריתו עמהם כמו שאמר (דברים ז) ומשמרו את השבועה והרבה כזה. More on this matter: it is evident that for a person who was the friend of our fathers and our forefathers, we are obligated to recall this love by honoring him and treating him with love, as the wise man said: "Your own friend, and your father's friend, forsake not" (Mishlei 27:10). And the Creator reminds us of the bris (covenant) of our forefathers and His providence over us due to them, and in order to fulfill His covenant with them, as written: "But because of the L-ord's love for you, and because He keeps the oath He swore to your forefathers" (Devarim 7:8), and many more like this.

ואנו כאשר לא תבטח נפשנו עליו ותסמוך על חסדו ותנוע לאהבתו ולהדבק בעבודתו ולפני האלהים נשפוך שיחנו כמה טבענו עבה וערפנו קשה ואמונתנו מעוטה וכמה אנו קשים להמשך אחר האמת, לא אהבת אבותינו ואבות אבותינו נזכור ולא לאהבת הבורא והשגחתו עלינו נגמול ולא בעבור הבטחתו והקרבתו לנו נעשה ולא לגודל טובתו מאתנו ורוב חסדו עמנו נשמע ולא בעבור בריאתו אותנו והנהגתו הטובה לא נבוש. If we do not place our trust in Him, and do not rely on His kindness nor move ourselves to love Him and cling to His service, nor pour our prayers to Him - how crude is our nature, how stiff-necked and of little faith our we, and how strongly we resist going after the truth! We do not recall His love for our fathers and forefathers nor do we pay back the Creator's love and providence for us, nor for His promises and for drawing us close to Him do we do His service, nor for His great goodness and kindness to us do we listen, nor on account of His creating us and benevolent guiding of us do we feel abashed.

הקץ אחי מן השינה הזאת וגול מעל לבך את מסך יצרך אשר נסך עליך עד שהבדיל בינך ובין אור שכלך כעכביש אשר יארוג על מאור הבית וכאשר יתמיד יעבה ויסתום עד שימנע הגעת אור השמש אל הבית ובתחלת אריגתו הוא חלוש ודק עד מאד וכל אשר יתמיד הדבר יחזק ויעבה וימנע אור השמש מעבור בו ומהגיע אל הבית. Wake up my brother from this slumber, and roll away from your heart the curtain your yetzer (evil inclination) has spread over you, until he separated you from the light of your understanding, like a spider who weaves a web around the window of a house, and when it persists in this, it will thicken the web and block the light, until the light of the sun is completely prevented from penetrating inside the house. In the beginning, when first spun, the web is extremely weak and thin, but as the matter (of weaving) persists more and more, it will strengthen and thicken, eventually completely preventing the light of the sun's rays from penetrating it and entering the house.

וכן מעשה היצר בלבבך יהיה בתחלת ענינו חלוש מאד לא ימנעך מראות האמתיות, ואם תרגיש בו בעת ההיא ותגלהו מעל לבך יקל עליך הדבר ואם תקל בו ותתעלם ממנו יחזק מעשהו וימנע אור שכלך ממך ויקשה לגלותו מעל הכרתך, Similarly is the work of the yetzer in your heart. At the beginning of the matter, it will be extremely weak, and will not prevent you from seeing the truths. If you sense it at that time, and drive it out of your heart, it will be an easy matter. But, if you treat the matter lightly and neglect it, the work of the evil inclination will strengthen and he will prevent the light of your intellect from reaching you, and then it will be difficult to remove its (evil) effects from your mind.

על כן מהר להציל את נפשך והעזר באלוהים לדחותו מעליך וטרח ותשתדל תאור באור החכמה ותראה אמתת הדברים בעין לבך. Therefore hurry to save your soul, and plea to G-d to help you drive him off of yourself. Work hard and exert yourself, then you will be illuminated with the light of wisdom, and you will perceive the truth of things with your mind's eye.

וכבר משלו קדמונינו ע״‎ה מעשה היצר באדם במשלים נחלקים מן הכתוב באמרו (שמואל ב יב) ויבא הלך לאיש העשיר ואח״‎כ קראו ארח ואח״‎כ קראו איש The early ones already compared the acts of the yetzer on a man with different analogies based on verses, in saying: "And there came a wayfarer unto the rich man, and he refused to take of his own flock and of his own herd, to prepare for the guest that had come to him; but took the poor man's lamb, and prepared it for the man that came to him" (Shmuel II 12:4), at first he was termed "wayfarer" and then "guest", and after that progressed to "man".

ואמר (תהלים א) אשרי האיש אשר לא הלך וגו׳ ‎‎ואחר כך עמד ואחר כך ישב והדומה לזה הרבה. Similarly, it is written: "Happy is the man that walked not in the counsel of the wicked, nor stood in the way of sinners, nor sat in the seat of the mockers" (Tehilim 1:1), at first "went", then "stood", then "sat", and many others similar.

חשוב עם נפשך אחי על זה והדומה לו והכריח אותה על מה שיש בו הצלתה כי כבר אמר החכם במתעלמים מהסתכל (משלי כח) אנשי רע לא יבינו משפט וגו': Commune with your soul, my brother, on this and on similar ideas to it, and force it to do that which will be its salvation, because the wise man already said of those who neglect the duty of reflection: "Evil men understand not justice" (Mishlei 28:5).

והחמשה עשר חשבון האדם עם נפשו בהזמנתו במזונותיו קודם הצורך אליהם ואיננו יודע אם יעמוד ויחיה עד עת שיהנה מהם וכן כשהוא צריך ללכת בדרך רחוקה מזמין עניני הליכתו קודם לכן בימים ויעיין במה שהוא עובר במקום שהוא הולך אליו מן המסחרים ואח״‎כ במה שירכב ובמה שיניעהו מן הצדה ובחברה ובמחנות אשר יחנה בהם בדרכו והדומה לזה ואיננו יודע במה שגזר לו הבורא מזה ולא באריכות ימיו. THE FIFTEENTH: (preparing for the journey) To make an accounting with oneself when preparing provisions before needing them, without knowing whether he will live until the time that he will be able to benefit from them. Likewise, when one needs to go on a long journey, he will prepare matters of his journey many days in advance: he researches which merchandise he will be able to sell at the place he is going, and then prepares what he will ride on, and what he can of provisions and company, and which stations he will stop along the way, and similar to this, despite not knowing what the Creator decreed for him on all of this nor how long he will live.

ועל הדרך הזה אחי אנחנו חייבים להיות נכונים למועד ולהזדמן לדרך הרחוקה אל העולם האחר אשר אין לנו מברח ממנו ולא מנוס מפניו ולחשוב בצדה ובמה שנפגע בו בוראנו יום החשבון הגדול שאמר עליו הכתוב (מלאכי ג) כי הנה היום בא בוער כתנור, In this way, my brother, we are obligated to be prepared for the appointed time, and to prepare for the faraway journey to the other world, which we have no escape from, and no refuge from, and to think on the provisions, and with what we will greet our Creator on the great day of accounting which scriptures says of it: "For, behold, the day is coming, it burns as a furnace; and all the proud, and all that work wickedness, shall be stubble; and the day that comes shall set them ablaze, says the L-ord of Hosts, that it shall leave them neither root nor branch" (Malachi 3:19).

ואיך נתעלם והנסיעה מתמדת וההעתקה תדירה והדרך ארוך והמרגוע רחוק ומדוע לא שמנו אל לבנו לזכור אחריתנו ולא השבנו על הצדה לבית מועדנו, התעסקנו בעולם הכלה והנחנו הקיים ובמדוי גופנו ושכחנו מדוי שכלנו ובעבודת רוע יצרנו ועזבנו עבודת יוצרנו ונעבוד את תאוותינו ולא עבדנו את אלהינו, How can we ignore this when the journey is constant,, and the displacing is forever, and the road is long, and the resting place is faraway. Why do we not put to heart to remember our end, and do not think of the provisions we should make for our final abode? We occupy ourselves with a fleeting world, and abandon the everlasting one. We occupy ourselves with the ailing of our bodies, and forget our spiritual ailments, we occupy ourselves with the service of our evil inclination, and abandon the service of our Creator, we serve our base desires and do not serve our G-d.

הה למבוכה הזאת כמה היא כוללת ולשכרות הזאת כמה היא חזקה כמו שאמר הכתוב (ישעיהו מ״ד:י״ח-י״ט) כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם ואמר (שם כט) שכרו ולא יין וגו': Alas to this confusion! How so universal it is! And to this drunkenness, how strong it is!, as the verse says: "for their eyes are shrouded, that they cannot see, and their hearts, that they cannot understand" (Yeshaya 44:18), and "ye that are drunken, but not with wine, that stagger, but not with strong drink" (Yeshaya 29:9).

והששה עשר חשבון האדם עם נפשו על אורך זמן עמדו בעולם ויעלה על לבו קרבת קצו ובוא המות אליו בעת שהוא רואה מיתת שאר החיים פתאום ממדבר וזולתו מבלי הקדמת ידיעה בדבר ולא רמז ולא מועד ידוע שיהיה במוח מהיותו בו, איננו מתעכב מבוא בכל חדש מחדשי השנה ולא ביום מימות החדש ולא בשעה משעות היום ואיננו בא בימי הזקנה מבלעדי הישישות והבחרות והנערות והילדות והינקות, אך הוא קורה (ס״‎א קורא) את החיים בכל זמן ובכל עת ובכל מקום, THE SIXTEENTH: (reflecting when seeing sudden death) To make an accounting with oneself on the lengthy amount of time he survived in this world, and to put to heart the approaching of his end, and the coming of death on him, at a time when he sees that other living things, whether of the speaking (human beings) or otherwise (the animals), die suddenly without foreknowledge, nor even any hint, and (to put to heart) that there is no time that a person can be assured that it is not his time. It does not refrain from coming any month of the months of the year, nor any day of the days of the month, nor any hour of the hours of the day. It does not come only in old age, sparing the middle aged, or the young men, the young girls, the children or babies, rather it befalls all the living at all times, in every stage, and in every place.

וימשל בזה כאלו המלך הפקיד אצלו פקדון ולא קצב לו זמן להשבתו וצוהו שיהיה מצפה לו בכל עת כדי שלא ילך למקום אחר ושיהיה נמצא עת שיבקשהו המלך היתכן לו לדור חוץ ממקום המלך (ס״‎א לסור ממקום המלך) בעוד שהפקדון בידו. A person should imagine to himself as if a king had placed a deposit in his charge, and did not specify the time when to return it, and the king commanded him to be ready for his return at all times, so that he will not go to another city and will be available at the time the king will claim it from him. Is it conceivable for him to dwell outside the city of the king while the deposit is still in his hands?

ויש שממשל במי שיש עליו חוב בלי זמן קצוב והוא מצפה עליו בכל עת לא תנוח נפשו עד שיפרענו. Some make the following analogy: One should imagine himself as if he has a debt to pay with no fixed payment date, expecting every moment to be called for payment. He will not be at peace until he pays it back.

וכאשר יחשוב האדם עם נפשו על אורך עמידתו בעולם ויזכור כי קהל מחבריו נסעו אל העולם האחר קודם ממנו בעת שהיתה תקותם חזקה לחברת העולם ולא ראה לנפשו יתרון שיחייב לו התאחרו מהם יקצר תוחלתו בעולם ויוחיל לאחריתו ויחשוב בצדתו לעת נסיעתו ויחשוב עם נפשו קודם יום החשבון. When a man considers his long stay in the world, and remembers that many of his friends journeyed to the other world before himself, at a time when they had strong expectations to be in the company of the world, and one does not see any advantage in himself that would obligate his living longer than them - his hope in this world will diminish, and he will consider his end. He will think on his provisions for the time of his journey, and will commune with himself before the day of accounting.

ואמר אחד מן החכמים מי שקדם המות לפניו תקן אח עצמו One of the wise men said: "one who precedes death before him rectified himself".

ואמר החכם (קהלת ז׳:ב׳) לב חכמים בבית אבל ואמר (שם) טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו, רוצה לומר בחי מי שלבו חי כלומר המבין המכיר ואמר (תהלים קמד) אדם להבל דמה: And the wise man said: "the heart of the wise is in the house of mourning" (Koheles 7:4), and "It is better to go to the house of mourning, than to go to the house of feasting; for that is the end of all men, and the living will lay it to heart" (Koheles 7:2), the intent of "the living" is he whose heart is living, namely, one who understands and realizes. It is also written: "Man is like to vanity: his days are as a shadow that passes away" (Tehilim 144:4).

והשבעה עשר השתכלותו בעת שתטה נפשו לחברת בני אדם ולהשתעשע בהם במעלות הבדידות והפרידה מבני אדם וברוע חברת כסיליהם מבלי דוחק שיביאנו לכך THE SEVENTEENTH: (benefits of solitude) At a time when one sees himself tending towards association with people and enjoying their company, he should reflect on the benefits of solitude, and separation from people, and with the evil resulting from being in the company of fools without necessity.

ומרעת חברתם The evil of their company:

מותרי הדברים ואמר ונאמר ובלבול ארוך אין צורך אליו ואמר החכם (משלי י) ברוב דברים לא יחדל פשע וגו', ואמר אחד מן החכמים אצור מותר דבריך וחסום מותר לשונך Excessive talk, "so and so said", "it was said on so and so", long winded confusion without purpose, and the wise man said: "In the multitude of words there lacks not sin, but he that refrains his lips is wise" (Mishlei 10:19). One of the wise would say: "safeguard the superfluous of your words, and muzzle the superfluous (movement) of your tongue".

ומדבר בבני אדם והזכיר רעותיהם וספר בגנותם, ואמר הכתוב בענין הזה (תהלים נ) תשב באחיך תדבר וגו׳ ‎‎ Speaking of people, recalling their bad deeds, and mentioning their faults. The verse says of this matter: "You sit and speak against your brother; you slander your own mother's son" (Tehilim 50:20).

והכזב ודברי השקר ובזה אמר (שם נה) הוות בקרבה ואמר (ירמיהו ח׳:ו׳) הקשבתי ואשמע לא כן ידברו Falsehood and lies. On this the verse says: "wickedness in its midst" (Tehilim 55:12), and "I hearkened and heard, but they spoke not aright" (Yirmiya 8:6).

ושבועת השקר והשוא שאמר הבורא עליהם (שמוה כ) כי לא ינקה ה'. ואמר א׳ ‎‎מן החסידים לתלמידיו התורה התירה לנו להשבע בשם הבורא באמת ואני איעצכם שלא תשבעו בו לא באמת ולא בשקר אמרו הן או לאו False oaths and useless oaths. The Creator said of them "for the L-ord will not exonerate one who takes His Name in vain" (Shemos 20:7), and one of the pious said to his disciples: "the torah permitted us to make an oath in the Name of the Creator for truth, but I advise you not to swear neither to what is true nor to what is false, rather say only 'yes' or 'no' ".

והגאוה והליצנות ובזות קצת היושבים והשחוק עמהם. וכבר יחדתי בהרחקת הענין הזה שער בספר הזה והוא שער הכניעה Arrogance and frivolity, and to put down some of those present, and to laugh with them, and I already designated a gate in this book on the subject of distancing oneself from this matter, namely, the Gate of Submission.

והעדר יראת האלהים מלבו בעת התערבו עם בני אדם ושיחתו עמהם עם מעוט הצלה מהזקתם בממונו ודברם בו Absence of fear of G-d in one's heart at a time when one mingles with people and converses with them, along with little chance of being spared their damaging his business affairs and talking of him.

והחונף ואהבת קנות השם להתגאות בהם ולהתגדל אצלם במה שהוא יודע ובמה שאינו יודע ממיני החכמות והמעשים, Flattery and love of acquiring a name for oneself, to become proud on them, and to try to be important in their eyes by demonstrating what he knows of the various branches of wisdom and deeds, whether or not he actually knows them.

ומהם חיוב הצווי בטוב וההזהרה מן הרע אשר צונו הבורא עליו באמרו (ויקרא יט) הוכח תוכיח את עמיתך The obligation to command others on the good and warn them against evil, which the Creator commanded us in saying: "you shall surely rebuke your neighbor" (Vayikra 19:17).

ואנחנו חייבים להזהיר מן הרע בג׳ ‎‎דברים הא׳ ‎‎מהם בפגיעת היד כמו שעשה פינחס בדבר זמרי וכזבי. והב׳ ‎‎למחות בדברים כמו שעשה משה באמרו לרשע (שמות ב׳:י״ג) למה תכה רעך. והג׳ ‎‎בלב כמ״‎ש דוד ע״‎ה (תהלים כו) שנאתי קהל מרעים וגו'. We are obligated to warn against evil in three ways: One, forcibly hitting someone by hand (physically), as Pinchas did in the case of Zimri and Cozby. Two, to verbally protest, as Moshe did in saying to the wicked man: "Why strike you your fellow?" (Shemos 2:13). Three, in one's heart, as David said: "I hated the congregation of the evildoers, and with the wicked I shall not sit" (Tehilim 26:5).

ואם יכול למחות [בידו ולא ימחה יהיה מקצר ואם יקשה עליו למחות בידו ימחה בדברים ואם אינו יכול למחות בדברים חייב לעשות זאת בלבו. אנו חייבים אפוא למחות] הרשעים עכ״‎פ (ימחה) שאין עמי הארץ נמלטים מן הקצור. If one can protest forcibly (and it will help) but refrains, this will be considered a lacking on his part. If it is difficult for him to protest forcibly, let him protest with words. If he cannot protest with words, it is his duty to do so in his heart. Therefore, we are obligated to rebuke the wicked, in any event, since the common people are not free from shortcomings.

וכאשר תתבודד בטלה מעליך חובת הצווי בטוב וההזהרה מן הרע בלי ספק והוא דבר קשה לקיים מצותו ולהשלים חובתו כמו שאמרו חז״‎ל העבודה אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה ואמרו קצתם העבודה אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח But when one is alone, undoubtedly, he is absolved of the mitzva of commanding others to good and warning them from evil. And it is difficult to fulfill G-d's command, and to fully discharge one's obligation in this mitzva, as the sages said: "it is a wonder if there is someone in this generation who accepts rebuke" (Arachin 16b), and others said: "it is a wonder if there is someone in this generation who knows how to give rebuke" (ibid).

ומהם הפסד העצה וחסרון הכרת השכל בחברתם ודיעותם והתלמד רוע מדותם כמו שאמר החכם (משלי ע) ורועה כסילים ירוע. וע״‎כ אמרו רז״‎ל שיחת הילדים וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ מוציאין את האדם מן העולם. (9) Loss of clarity of thought and intellectual understanding, and strengthening of the yetzer (evil inclination) while in their company and camaraderie, and learning from their bad traits, as the wise man said: "a companion of fools shall be corrupted" (Mishlei 13:20), and therefore our sages said: "conversing with children and sitting in the assembly houses of the unlearned (amei haaretz) takes a man out of the World (To Come)" (Avot 3:14).

וכללו של דבר כי רוב העבירות לא יגמרו אלא בשנים כמו הזנות ורוע משא ומתן ושבועת שקר ועדות שקר וכל העבירות שיהיו בלשון לא יגמרו אלא בחברה ובהתערב עם בני אדם. The general principle: Most sins cannot be completed without two people, such as illicit relations, corrupt business practice, false oaths, false testimony, all sins which depend on speech. All these cannot be completed without the company of others and by mixing with them.

אבל הבדידות והפרידה מבני אדם סבת ההצלה מכל מה שזכרנו מן העבירות והוא מהחזק שבדברים המביאים אל המדות הטובות, וכבר נאמר כי עמוד בר הלבב אהבת הבדידות ובחירת היחידות. But solitude and separating from people, is a means to be saved from all of the sins we mentioned, and it is one of the strongest things which bring one to good traits, and it was already said that the pillar of a pure heart is love of solitude and choosing to be alone.

על כן השמר אחי פן ישיאך היצר וייפה בעיניך החברה והתערובת עם בני אדם ויסיתך לכסוף בעת היחידות והבדידות להם. Therefore, my brother, be careful lest the yetzer deceive you and embellish in your eyes the company and mingling with people, and lest he entice you to yearn for them at a time when you feel lonely in solitude.

ואח״‎כ השמר פן יטעה אותך רעיון לבך כי בחברת חכמים היודעים את האלהים ואת תורתו והתערב עם גדולי בני אדם העדר ענין הבדידות והנחת מעלות היחידות אך היא הבדידות הגמורה והיחידות השלמה ובחברת אנשי החסד והתורה מעלות רבות יתירות על מעלות היחידות יארך ספורם Afterwards, be careful lest the musings of your heart deceive you, telling you that the company of sages who know G-d and His torah, and the mixing with great men is detrimental to the matter of solitude, and takes away from the benefits of being alone. Rather, in truth, this is the complete separation and the perfect solitude. Furthermore, to frequent men who excel in good deeds and in torah has much greater benefits over the benefits of solitude.

ואמר החכם (שם) הולך את חכמים יחכם וגו׳ ‎‎ואמר (שם כב) הט אזנך ושמע דברי חכמים ואמר במי שלא התחבר עם אנשי החסד (שם טו) לא יאהב לץ הוכח לו וגו'. ואחז״‎ל קבוץ לרשעים רע להם ורע לעולם ולצדיקים טוב להם וטוב לעולם פזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם ולצדיקים רע להם ורע לעולם, ואמרו יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה בצמא את דבריהם ואמר (מלאכי ג) אז נדברו יראי ה׳ ‎‎איש אל רעהו ויקשב ה׳ ‎‎וישמע: And the wise man said: "He that walks with the wise shall become wise" (Mishlei 13:20), and "hearken your ear, and hear the words of the wise" (Mishlei 22:17), and it was said of one who refrained from being with pious men:: "A scorner loves not one that reproves him: neither will he go to the wise" (Mishlei 15:12). And the sages, of blessed memory, said: "The gathering together of the wicked is bad for them and bad for the world, but for the righteous, it is good for them and good for the world. The dispersing of the wicked is beneficial for them and beneficial to the world, but for the righteous, it is bad for them and bad for the world" (Sanhedrin 71b). And they said: "Let your house be a meetingplace for the sages and sit amidst the dust of their feet and drink in thirstily their words" (Avos 1:4), and "Then they that feared the L-ord spoke one with another; and the L-ord hearkened, and heard" (Malachi 3:16).

והשמונה עשר, חשבון האדם עם נפשו בעת גבהותה והתגדלה ורוחק משאליה (ס״‎א מאויה) בעוה״‎ז והוא שיתבונן ערכו בין העליונים והתחתונים ויתבאר לו קטנותו וזעירותו בין יצירות הבורא יתברך כמו שבארתי בענין הזה בשער הששי מן הספר הזה THE EIGHTEENTH: (the elevation of man) To make an accounting with oneself when one feels himself becoming arrogant and proud, and (as a result) overly ambitious in this world - to then contemplate one's significance in the creation (before being elevated by G-d), among the lower and the celestial creations, then one will understand his puniness and lowliness among the works of the Creator, as I clarified on this matter in the sixth gate of this book.

ויסתכל אח״‎כ במה שחלק הבורא מן הגדולה לאדם שהשליטו במיני החיים והצמחים והמוצאים כמו שכתוב (תהלים ח) תמשילהו במעשי ידיך וגו׳ ‎‎ושהודיעו חקי תורתו והעמידו על כל מה שיש בו תקנתו מסודות עליון העוה״‎ז ותחתונו והרים מעלתו בשבחו ובהודאתו לבוראו ובקראו אליו בצרות ובענותו בעת המצוקות ובחרו בו ושלחו אל ברואיו ומסרו אליו סודות גבורתו והראות המופתים על ידו עם מה שיארך ספורו מן הטובות הנסתרות והנראות הגופיות והרוחניות הכוללות והמיוחדות חסד וטובה עלינו. Afterwards, reflect on the Creator's granting greatness to man, that he made him ruler over the animals, plants, and natural resources, as written "You give him dominion over the work of Your hands; You have placed everything beneath his feet" (Tehilim 8:7), and He made known to man the statutes of His torah, and established him (to understand) what will further his welfare of the upper and lower wisdoms of this world. And G-d elevated man further by permitting and desiring his praise and gratitude, and to call to Him during difficulties, and to answer his prayers in difficult times, and chose in him, and appointed him over His creations, and transmitted to man secrets of His might, and made miracles through His treasured ones, besides what would be lengthy to recall of the hidden and revealed favors, whether physical or spiritual, general and specific, of His kindness and goodness towards us.

והסתכל אחי כמה ערכך נקלה וענינך נבזה וכמה גדלך בוראך עם מה שאינו צריך לך וגודל צרכך אל השגחתו והנהגתו וחוס על העטרה הגדולה (ס״‎א המעולה) הזאת אשר עטרך בה והמעלה הרמה שהרימך אליה בעולם הזה והגמול הגדול שצפנו לך בעוה״‎ב והדבקך בעבודתו ובהודותו. See, my brother, how little is your worth and how unimportant is your matter, and yet, how much the Creator has elevated you, even though He has no need for you and (just the opposite, see) your great need for His providence. Don't waste this glorious crown He has crowned you with, and the exalted status He has elevated you to in this world, and the great reward He has hidden away for you in the next world when you cling to His service and to thanking Him.

ואל יביאך מה שנשאך הבורא בו במה שזכרתי לך מחסדיו וטובותיו להתגאות בענינך ולהתגדל בנפשך ולהתרומם בחסד הבורא עליך ותחשוב כי מן הדין הוא לך ושאתה ראוי לו ויאות לך כמוהו. Let not the Creator's elevating you, of what I recalled to you, of his kindnesses and favors, be reason to become proud in your status, and haughty in your spirit, and to glorify yourself due to the kindness of the Creator on you by thinking that you deserve it, and that you are worthy of it, and that it is befitting you.

אבל הדבק בכניעה ובענוה ובשפלות שאתה ראוי לה כשתודה באמת על ערכך בבריאת הבורא יתעלה כמה שחייב בו העבד החלש הנבזה הנקלה כשינשא אדוניו מעלתו וישימהו עם אנשי סגולתו חסד ממנו עליו מבזות נפשו והיותה בעיניו כערכה הראשון קודם שיגביר אדוניו חשדו עליו ואל יתגדל לפניו ואל יגבה לבו במה שהגיע אליו מן הגדולה והיקר ואל יבקש ממנו משאליו דרך רגילות, אך יעזוב ענינו אליו ויבטח עליו ועל טובו. Rather, cling to the traits of submission, humility, and lowliness which is fitting for you to cling to when you admit to the truth of your worth among the creations of the Creator, as a weak, unimportant, and petty slave is obligated to do when his master elevates him and places him inside his inner circle of treasured ones out of pure benevolent kindness - he is obligated to humble himself and to see himself as he was in his original status, before his master's kindness was on him, and not to become proud before his master, nor haughty due to reaching greatness and importance, and not to request his own needs to his master in a habitual way , rather he will leave his matters to his master and trust in him and in his kindness.

ואמרו על א׳ ‎‎מן הצדיקים שהיה אומר אחר תפלתו אלהי לא נשאני לעמוד לפניך סכלי בפחיתות ערכי ומעוט ידיעתי בגדולתך ורוממותך כי אתה רם ונשא ואני נקלה ונבזה וקטן משאול ממך ומקרוא אליך שבח והלל וקדש שמך המקודש בקולות המלאכים העליונים הקדושים אבל הרשני (ס״‎א נשאני) על זה מה שרוממתני בצוותך אותי לקרוא אליך והרשתני לשבח את שמך העליון כפי הכרתי אותך וידיעתי בכבודך עם הראותי עבודתי לך ושפלותי לפניך It was said of one of the tzadikim (righteous) who would say after his prayer: "My G-d, I was not persuaded by my intellect to stand before You due to ignorance of my puny worth and little understanding of Your greatness, that You are high and exalted and I am insignificant, disgraceful, and petty to ask of You and to say before You praises and exaltations, or to sanctify Your holy Name using the words of the holy angels on high, rather, I was persuaded to do this in that You have elevated me by your commanding me to plea before You, and have given me permission to praise Your great Name according to my understanding of Your glory, so that I can demonstrate that I am serving You and that I humble myself before You.

ואתה יודע תקנתי ואופני הנהגתי ולא הודעתיך בצרכי להעיר אותך עליהם אלא שארגיש בגודל חסרוני אליך ובטחוני בך. ואם אשאל ממך בסכלותי מה שאינו טוב לי ואבקש ממך שאין בו תקנתי בחירתך העליונה טובה מבחירתי וכבר הנחתי כל עניני אל גזרתך הקיימת והנהגתך העליונה כמו שאמר דוד ע״‎ה (תהלים קלא) ה׳ ‎‎לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי: You know what is beneficial for me, and how to guide me. I mentioned to You my needs, not in order to arouse You on them but rather so that I feel my great need for You and my trust in You. If, in my ignorance, I ask of You something, which is not beneficial for me, may Your exalted choice override my choice. I have already submitted all of my matters to Your decrees, which endure, and to Your supernal guidance, as David, peace be unto him, said: "O L-ord, my heart was not haughty, nor were my eyes raised on high, and I did not pursue matters greater and more wondrous than I" (Tehilim 131:1).

והתשעה עשר, חשבונו עם נפשו בהצלת הבורא אותו מפגעי העולם וצרותיו ומיני חלאי בני אדם בו ואופני המאורעים והמצוקים ממאסר ורעב וצמא וקור וחום וסמי המות והחיות הרעות והצרעת וטרוף הדעת ומיני בטול ההרגשות ומה שדומה לזה עם ידיעתו שהוא ראוי להם ומחויב בהם על מה שקדמו לו מן העונות והחטאים לפני הבורא וגודל מה שעבר מהמרותו את אלהיו ובזותו בדבריו ועזבו הודאתו ושבחו וסודו מעבודתו והנחת התשובה וההודאה לפני האלהים מאורך זמן מריו עם התמדת טובותיו לו ותדירות חסדו עליו, THE NINETEENTH: (disasters of the world) To make an accounting with oneself in that the Creator has spared him from the disasters of the world, its sufferings, the various diseases which strike people, the calamities which befall them such as imprisonment, hunger, thirst, cold, burning, lethal poisons, dangerous animals, leprosy, insanity, paralysis, or the like - all the while knowing that they are fitting for him and he deserves them due to his previous sins and iniquities before the Creator, and the greatness of what occurred in the past, of his rebelling against G-d, and disrespecting His words, and leaving his duty of thanking and praising Him, and turning away from His service, and neglecting repentance and confession before G-d for his prolonged rebellion despite G-d's continuous favors and constant good on him.

כשיסתכל המשכיל בזה ויחשוב במה שמנסה הבורא בו את בני אדם במה שספרנו מן הפגעים בעוה״‎ז ובהצלתו מהם והמלטו מהם עם מה שהוא ראוי להם, יגדל שבחו על טובות האלהים עליו וימהר אל התשובה ובקשת המחילה על מה שקדם לו מן העונות והחטאים אשר הסתירם הבורא עליו זמן ארוך וירוץ להדבק בעבודת הבורא ליראה מהם ולדחות אותם כמ״‎ש (דברים כ״ח:א׳) והיה אם שמוע תשמע בקול ה׳ ‎‎אלהיך ואמר (שם ז) והסיר ה׳ ‎‎ממך כל חולי וכל מדוי מצרים וגו', ואמר אחד מחסידינו הקדמונים ז״‎ל ראו שאין ערוד ממית אלא החטא ממית ואמר דוד ע״‎ה (תהלים צא) על שחל ופתן תדרוך תרמוס כפיר ותנין כי בי חשק ואפלטהו וגו': When the intelligent man will look and contemplate how the Creator tests people with the troubles of this world we mentioned, and that he was saved from them, and spared from their tumults, even though he deserves them - his praise will increase for the favors of G-d on him, and he will hurry to repent and seek forgiveness for his past sins and iniquities which the Creator has concealed for such a long time, and he will run to cling to the service of the Creator, out of fear of them (the punishments he deserves) and so will avert them, as written "If you will diligently hearken to the voice of the L-ord your G-d... I will put none of these diseases upon you, which I have brought upon the Egyptians" (Shemos 15:26), and "the L-ord will remove from you all illness, and all of the evil diseases of Egypt which you knew, He will not set upon you, but He will lay them upon all your enemies" (Devarim 7:15), and one of our early pious ones would say to his disciples: "see, the serpent does not kill, rather it is sin that kills" (Berachos 33a), and David, peace be unto him, said: "You shall tread upon the lion and adder: the young lion and the serpent shall you trample under foot. Because he has set his love upon Me, therefore I will deliver him" (Tehilim 91:13).

והעשרים, חשבונו עם נפשו אם יהיה לו ממון בפנים שקנהו מהם ובאופני הוצאתו והוצאת חובות הבורא ממנה ופרוע חובות בני אדם כמו שהוא חייב בו ממנו ואל יחשיבנו מעמד עליו בלבד וידע כי הוא אצלו כמו הפקדון ישאר כל עוד (ס״‎א עת) שירצה הבורא בידו ואח״‎כ יפקירנו אצל אחר בעת שירצה THE TWENTIETH: (acquiring and spending money) To make an accounting with oneself if he has wealth, in the manners he acquired it, and the ways he spends it, and whether he is fulfilling his obligations to G-d with it, and paying his debts to man according to how much he has, and not to think that the money will be for him alone, rather, to know that it is by him like a deposit - it will remain by him for as long as the Creator desires that it be in his hand, and afterwards He will transfer it to someone else when He wishes.

וכאשר יחשוב בעל הממון בנפשו זה לא יפחד מפגעי הזמן עליו. ואם ישאר הממון בידו יודה הבורא וישבחהו ואם יאבד ממנו יסבול דינו וירצה בגזרתו ויקל בעיניו להשתמש בו ולהוציאו בעבודת האל יתברך ולעשות הטוב ממנו ולהחזיר האמנות ולהשיב ולא יחמוד אדם בממונו ולא יבזה עני לעניו ויהיה מן החזקות שבסבות המדות הטובות ודחיית המגונות כמ״‎ש (משלי ג) כבד את ה׳ ‎‎מהונך וגו׳ ‎‎ואמר (שם יט) מלוה ה׳ ‎‎חונן דל וגו': When the rich man contemplates this, he will not fear the damages time brings on him. If the money stays by him, he will thank the Creator and praise him. If it is lost from him, he will bear His judgment and accept His decree. It will be easier for him to use it and spend it in the service of G-d, to do good with it, to return deposits people entrusted him with, and return money he took unjustly, and not to covet another man's wealth nor disrespect a poor man due to his poverty, and it will be a strong cause to help him acquire good traits and to refrain from the bad traits, as written "Honor the L-ord from your wealth, and from the first-fruits of all your produce" (Mishlei 3:9), and "He that has pity on the poor lends to the L-ord; and that which he has given will He pay him back" (Mishlei 19:17).

והאחד ועשרים, חשבונו עם נפשו על מה שיש ביכלתו ממעשה העבודה ולהרגיל בה ולהתמיד עליה וירוץ ויחרץ לעשותה ער שתשוב לו למנהג. ואח״‎כ ישתדל להוסיף על מה שיש ביכלתו ויכסוף לו בלבו ויעלה אליו במחשבתו וישאל מהאל לעזרו ולאמצו על יותר ממה שיש ביכלתו מן הידיעה והמעשה בלב ומצפון נאמן. THE TWENTY FIRST: (on Divine help) Accounting with oneself on the extent of his capability in the service of G-d and to train oneself in it, and be diligent in it, and to hasten and be zealous in doing it until it becomes habit to him, and afterwards to endeavor to do more than what was within one's ability, and to long for it in his heart, and desire it in his thoughts, and to plea to G-d with a faithful and genuine heart and mind to help him and strengthen him for what is above his current ability in understanding (torah) and in good deeds.

וכשיתמיד על זה ימציא לו הבורא בקשותיו ויפתח לו שערי ידיעתו ויחזק שכלו ואבריו לעמוד במצותיו אשר למעלה מיכלתו מדרגה אחר מדרגה כמ״‎ש (ישעיהו מ״ח:י״ז) אני ה׳ ‎‎אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך. When one perseveres more and more in this, the Creator will fulfill his request, and open for him the gates of His understanding, and strengthen his intellect and limbs, level by level, to fulfill the commandments on a higher level, above and beyond his abilities, as written: "I am the L-ord your G-d, Who teaches you for your benefit, Who leads you by the way you should go" (Yeshaya 48:17).

והדמיון בזה במלאכות והלמוד כי הלומד מלאכה בהתחלתה יעשה מחלקיה כפי בינתו ופחות ממה שביכלתו וכאשר תתחזק בינתו ויתמיד עליה יורהו הבורא שרשי המלאכה וכלליה ומילד מהם תולדות שלא למדם מזולתו מבני אדם. The analogy of this regarding learning the skills of a trade and learning mathematics : When one who learns a trade, in the beginning, will do only parts of it according to his understanding and less than his ability. When his understanding of the trade strengthens and he persists in it, the Creator will enlighten him to the general principles of the trade and its fundamentals and he will be able to deduce new branches which were not taught to him by other people.

וכן בלמוד כי בעל חכמת השיעור לא יוכל ללמד תלמידו השיעור המחשבי בתחלת ענינו אבל מלמד אותו השיעור המורגש המצויר בצדו בצורות הרשומות כאשר סדר אותם אקלידוס בספרו שחבר בשיעור, וכשיבין אותו תלמיד היטב ויחפוץ לעמוד על תולדותיו בהשתדלות וחריצות יורהו הבורא השיעור המחשבי ויתכן כלל מדעו ויוכל להוציא ממנו צורות מופלאות ומלאכה דקה כמעט שתדמה לנבואה הבאה מאת האלהים. Similarly in learning mathematics: The master of geometry cannot teach his student the theoretical lessons in abstract concepts, rather he will first teach him concrete geometric drawings as Euclides organized them in his book of mathematics. When the student understands well, and desires to grasp its branches with diligence and interest, the Creator will help enlighten him on the subject, and establish his general understanding, and then he will be able to bring forth from this wondrous forms and fine works which appear almost divinely inspired.

וכן בשאר החכמות, כי התלמיד ימצא בלבו כשהוא משתדל בחכמה כח עליוני רוחני אין בכח אדם להועילו בו ולזה אמרו רבותינו ז״‎ל חכם עדיף מנביא. ואמר אליהוא (איוב לב) אכן רוח היא באנוש. So too in other fields of wisdom: The student will find when he exerts his mind in the wisdom, that he will feel a higher spiritual power which no human being has the ability to give him, on this the sages said: "the wise man is greater than the prophet" (Bava Basra 12a), and Elihu said: "But it is a spirit in man, and the breath of the Almighty, that gives them understanding" (Iyov 32:8).

ועל ההקשה הזאת ראוי לך אחי שתבין כי רוב הענין המכוון במצות שהם בגופים ובאברים הוא להעיר על המצות אשר תהיינה בלבבות ובמצפונים מפני שעליהם משען העבודה והם שרש התורה כמו שכתוב (דברים י) את ה׳ ‎‎אלהיך תירא וגו׳ ‎‎ואמר (שם ל) כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו ואמר (שם י) מה ה׳ ‎‎אלהיך שואל מעמך וגו'. Through this, it is proper for you, my brother, to understand that the primary intended purpose in the mitzvot which involve the body and the limbs, is to arouse our attention on the mitzvot of the heart and mind, because they are the pillars of the service and they are the roots (and foundations) of the torah, as written: "You shall fear the L-ord, your G-d, worship Him, and cleave to Him.." (Devarim 10:20), and "Rather,[this] thing is very close to you; in your mouth and in your heart to do it" (Devarim 30:14), and "And now, O Israel, what does the L-ord, your G-d, ask of you? Only to fear the L-ord, your G-d, to walk in all His ways and to love Him, and to worship the L-ord, your G-d, with all your heart and with all your soul" (Devarim 10:12).

ומפני שהיה זה למעלה מכח האדם ולא יתכן לו עד שיפרד מרוב תאותיו הבהמיות ויכריח טבעיו ויקשור תנועותיו העביד אותו הבורא בגופו ובאבריו במה שיש ביכלתו עד שיקל עליו לעמוד בהם And because this is beyond a man's normal power, and it is not possible for him until he separates from most of his animalistic desires, and forces his base nature, and takes control of all his movements, the Creator has made him serve with his body and limbs with what he is capable of doing, until it will be easy for him to fulfill them.

וכאשר ישתדל בהם המאמין בלבו ובמצפונו ויגיע מהם כפי יכלתו יפתח לו האלהים שער המעלות הרוחניות ויגיע מהם אל מה שלמעלה מיכלתו ויעבוד הבורא יתברך בגופו וכנפשו בנראהו ובנסתרו כמו שאמר דוד ע״‎ה (תהלים פד) לבי ובשרי ירננו אל אל חי. Then, when the believer engages in them with his heart and mind, and exerts himself to the best of his ability, G-d will open for him the gates of spiritual qualities, and he will attain with them what is beyond his ability, and he will serve G-d with his body and soul, with his outer and inner being, as David said: "my heart and my flesh cry out for the living G-d" (Tehilim 84:3).

וכבר משלו זה לאדם שנטע אילנות ונכש שרשיהם ונקה האדמה מן הקוצים ומן העשבים והשקה אותם בעת הצורך ודמן אותם ואח״‎כ הוא מיחל הפירות מאת האלהים יתברך ואם יתעלם מעבודתם ומעיין עליהם לא יהיה ראוי שיתן לו הבורא יתברך מהם פרי. This was already compared to a man who plants trees and digs in their roots. He cleans the soil from rocks, thorns, and weeds, waters it when needed, fertilizes it, and afterwards he hopes that G-d will cause fruits to grow. But if he neglects working the land and supervising its needs, it is not proper for the Creator to give him fruits from them.

וכן בעל מעשה העבודה אם ישתדל וימהר ויחרץ לעשות מה שיש ביכלתו יעזרהו האלהים לעשות מה שהוא למעלה מיכלתו אשר הוא הפרי העליון והטובה הנכבדת מאת האלהים על סגולתו ואנשי אהבתו בעוה״‎ז, כמו שארז״‎ל כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר ואמר החכם (קהלת ב׳:כ״ו) כי לאדם שטוב לפניו וגו׳ ‎‎ Likewise for one who strives to do actions for the service (of G-d), if he exerts himself with diligence and zeal to do what is in his power to do - G-d will help him to accomplish what is beyond his ability, namely, the divine fruit and the glorious good from G-d on His treasured ones and His beloved ones in this world, as our sages said: "whoever fulfills the torah from poverty will fulfill it from wealth" (Avos 4:9), and the wise man said: "For to a man who is good in His sight, He has given wisdom and knowledge and joy" (Koheles 2:26).

ואמרו חז״‎ל תורה מביאה לידי מעשה מעשה מביאה לידי זהירות זהירות מביאה לידי זריזות זריזות מביאה לידי פרישות פרישות מביאה לידי נקיות נקיות מביאה לידי טהרה טהרה מביאה לידי חסידות וחסידות גדולה מכלם שנאמר (תהלים פט) אז דברת בחזון לחסידיך וגו'. Our sages said: "Torah brings to action, action brings to watchfulness, watchfulness brings to zeal, zeal brings to abstinence, abstinence brings to cleanliness, cleanliness brings to purity, purity brings to piety, and piety is greater than all of them, as written 'then You spoke in prophecy to Your pious ones' (Tehilim 89:20)".

ואם יתעלם ממה שיש ביכלתו ויקל במה שיש בכחו תרחק עזרת האלהים ואמצתו ממנו כמ״‎ש (משלי טו) רחוק ה׳ ‎‎מרשעים ואמר (ישעיהו נ״ט:ב׳) עונותיכם היו מבדילים וגו': But if one neglects from doing what is within his ability, and is lax in doing what is within his power, the help and assistance from G-d will distance from him, as written: "G-d is far from the wicked" (Mishlei 15:29), and "your sins were separating between you and your G-d" (Yeshaya 59:2).

והשנים ועשרים, חשבונו עם נפשו על התערבו עם בני אדם בתקנת העולם מחרישה וקצירה ומקח וממכר והענינים שנעזרים בהם קצת בני אדם בקצתם על ישוב העולם שיאהב להם מה שיאהב לנפשו מהם וישנא להם מה שישנא לנפשו מהם ויחמול עליהם וידחה מהם כפי יכלתו מה שיזיקם כמו שכתוב (ויקרא יט) ואהבת לרעך כמוך. THE TWENTY SECOND: (to love for others what you would love for yourself) To make an accounting with oneself regarding his joining with people for furthering the general welfare, such as plowing or harvesting, buying and selling, and other societal matters which people help each other in - that he loves for them what he would love would happen to himself, and that he hates for them what he would hate would happen to himself, and that he has compassion for them, and saves them, according to his ability, from what would damage them, as written: "love your fellow as you love yourself" (Vayikra 19:18).

וימשל בזה כאלו אנשים הלכו אל ארץ רחוקה כדרך עקוב ויש להם ללון במחנים רבים ויש להם בהמות רבות טעונות במשאות גדולות והאנשים במתי מעט ולכל אחד מהם בהמות רבות שהוא צריך לטעון ולפרוק אותם פעמים. ואם יעזרו איש את אחיו לטעון ולפרוק ויהיה חפצם בשלום הכל ולהקל מעליהם ושיהיו שוים בעזר ובסיוע ביניהם יגיעו אל הטוב שבענינים. ואם יחלק לבם ולא יסכימו לעצה אחת וישתדל כל אחד מהם לעזור לעצמו לבד ילאה רובם. Let one apply in this the following analogy: A group of people travel to a distant land on a difficult journey. They need to stop in several stops along the way, and they have many animals loaded with heavy loads, and the men are few, each one has many animals he must unload and reload frequently. If they will help each other in loading and unloading, and their desire is for the peace of all and to lighten each others' burden, and that they equally share the load of helping each other - they will reach the best results. But if their opinions differ and they do not agree to one plan, and each one exerts to further only his own interests - most will become exhausted.

ומן הפנים האלה אחי כבד העולם על יושביו ונכפלה עליהם עבודתו וטרחו מפני שרצו להתיחד כל אחד מהם בחלקו בו וביותר מחוקו ממנו In this way, my brother, the world is burdensome on its inhabitants, and their work and exertion is many times more difficult, because each one wants his portion to be for himself alone and that he has more than his allotted portion (more than what he needs).

ומפני שרצו ממנו יותר מחוקם ובקשו בו אשר לא להם מנעם העולם חוקם ממנו ולא המציא להם חלקם בו על כן אינם מרוצים ממנו ואין אחד בהם שאינו מתרעם בו ובוכה עליו כי בקשו בו מותרי המחיה ומנעם הוא די הספוק אלא לאחר הטורח הגדול והיגיעה הרבה. And because they desired more than their proper portion, and seek from it even what does not belong to them, therefore the world withholds from them their portion in it, and does not produce for any of them even their portion in it, therefore they are not content with it, and there is not even one who does not complain and weep over it, and because they seek the superfluous in food, they were prevented even from the basic necessities except through tremendous toil and great exertion.

ואלו היה מספיק להם די ספקם ותהיה השתדלותם שוה לתועלת כלם ויהיו שוים בעניניהם היו מנצחים עולמם ומגיעים אל יותר מחפצם בו. ולא די להם שאינם עוזרים זה לזה על עולמם אלא מחלישים קצתם את קצתם ועכב (ס״‎א ועטר) כל אחד מהם על חברו ומרפה כחו עד שלא יגיע אחד מהם אל בקשתו ולא ישיג תאותו. If, however, their basic needs were enough for them, and their exertion was equal and for the benefit of all, and that they were equal in their interests, they would succeed in their world and attain even more of their desire in it. But not only do they not help each other in their worldly interests, but they weaken each other, and each one prevents his fellow and weakens his strength, until not one of them reaches his desire and attains his lusts.

על כן השתדל אחי לקנות רעים נאמנים ואוהבים זכים יהיו לך לעזר על תורתך ועל עולמך בהיות לבך שלם עמהם ומצפונך זך להם ושיהיו חביבין עליך כנפשך כשתמצא ידך מי שהוא ראוי לזה מהם Therefore, my brother, exert yourself, to acquire faithful and pure friends to be your helpers in your torah and worldly matters . (How is this done?) When your heart is whole with them, and your heart is pure towards them, and that they are precious to you like yourself, if you find among them some worthy of this.

ואל תפקיד סודך אלא אצל סגולת הסגולה מהם בלבד כמו שאמר בן סירא רבים יהיו דורשי שלומך גלה סודך לאחד מאלף Do not reveal your private matters except only to a very select few among them, as Ben Sira said: "let many be your friends, but reveal your secrets to only one in a thousand" (Ben Sira 6:6)

ואמר החכם (משלי כז) שמן וקטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש: And the wise man said: "Ointment and perfume rejoice the heart: so does the sweetness of a man's friend by hearty counsel" (Mishlei 27:9).

והשלשה ועשרים, הבחינה בכל מה שיש בעולם מקטני הבריאות וגדוליהם ומעלות המדברים בו ומדרגות הברואים בתחתונו ועליונו ותכונת הגלגלים ותנועות השמש והירח והכוכבים העומדים וההולכים וירידת הגשמים ונשיבת הרוחות ויציאת הולד מן הרחם, ומה שהוא יותר נפלא מזה ויותר דק ויותר נראה ויותר נסתר מפלאי הבורא יתברך המורים על תמימות חכמתו ויכלתו והנהגתו הטובה וחנינתו הכוללת ורחמיו ורוב השגחתו על הברואים. THE TWENTY THIRD: (seeing G-d in nature) To investigate all that exists in the universe, from the smallest creations to the largest, and the superior qualities human beings have in the world, and the levels of the creations below and above, and the arrangement of the heavenly spheres, the movement of the sun, the moon, the stars, those stationary and those which move, the falling of the rain, the blowing of the wind, the emergence of a baby from the womb, and other wonders of the Creator, which are more wondrous, more subtle, more apparent (yet) more mysterious which teach on His perfect wisdom and power, and His good guidance, and all encompassing grace, His mercy, and His abundant providence over His creations.

ואל ישיאך רוב ראותך אותם ואורך רגילותך בהם על עזיבת התימה מהם והבחינה בהם ותהיה קדימת ידיעתך אותם מחייבת שתקל בהם בעבור שהיית רגיל בם. Do not be deceived due to seeing them so frequently, and being used to them for so long, that you abandon being in wonder of them, and abandon contemplating them, and that it is inevitable that your previous knowledge of them cause you to make light of them due to habitually seeing them and observing them since your childhood.

ואם ימצא על דרך הזה ענין הנערים במה שהם רואים ומעידים כן ימצא רוב עמי הארץ והרבה מחשובי בני אדם על הענין הזה. והוא שהם תמהים מדבר שהם רואים אותו ולא הורגלו לראותו כקדרות השמש והירח והברקים והרעמים והזועות (ס״‎א והזיקות) והסערה והדומה להם ואינם תמהים מתנועת הגלגלים וסבובם בשמש וירח וכוכבים וצאת השמש ובואה וירידת הגשמים ונשיבת הרוחות והדומה לזה ממה שהוא נמצא עמם ורואים אותו תדיר. וכן יתמהו כשרואים הים וגליו וסעריו ורוב החיות אשר בו ולא יתמהו מהלוך הנהרות והגרת המים מן המעינות לילה ויומם לא ינוחו ולא יעמדו והרבה כזה. In this way, we find most of the common people and many of the important men on this matter - that they are in wonder when seeing something they are not used to seeing such as a solar or lunar eclipse, thunder and lightning, comets, earthquakes, hurricanes, or other similar phenomena, but they are not in wonder of the movement of the spheres and their orbits, such as the sun, moon, and stars, the sunrise and sunset, the rain, blowing of the wind, or the like of the things that exist with them, and that they see constantly. Similarly, they are in wonder when seeing the sea, its waves and storms, and the creatures in it, yet they don't wonder at the flow of rivers, drawing of underground springs, and other things like this, which are continuous (around them) day and night.

על כן ראוי לך אחי לבחון בכל מה שברא הבורא יתברך מה שהיית רגיל בו ומה שלא היית רגיל בו ובמה שראית ובמה שלא ראית, ואל תשיאך סכלותך מהשתכל בענינים בנערותך בתחלת ראותך אותם שתעזוב להתבונן ולבחון בהם בעת חזקת הכרתך ובר לבך והגעת בינתך כשאתה גדול אך הבט להם והשתכל בהם כאלו לא ראית כמותם ודמה בנפשך כאלו היית סתום עינים קודם הכרתך אותם ואח״‎כ פקחת עיניך וראית אותם והכרתם, Therefore, it is proper for you, my brother, to investigate all of what the Creator created, whether you are used to it or not, whether you have already seen it or not. Let not your foolishness entice you, that after you were foolish in your childhood and did not contemplate these matters when you first saw them, that you also do not contemplate them now in your adulthood and time of strong recognition, clear heart, and mature understanding , rather look at them and contemplate them, as if you never saw them, and imagine to yourself that you were blind before you contemplated them and afterwards your sight was restored and you could see them and contemplate them.

הלא תראה אחי כי הכסיל כעור וכאשר ישכיל יהי׳ ‎‎כענין מי שנפקחו עיניו וראה כמו שאמר הכתוב (בראשיח ג) על אדם וחוה ותפקחנה עיני שניהם וכבר ידענו כי עיניהם היו פקוחות קודם לכן. See my brother, that the fool is like a blind man, and when he becomes intelligent, he will be similar to a blind man whose eyes were healed and can now see, as the verse says on Adam and Eve: "the eyes of both of them became opened" (Bereishis 3:7), though we know that they could see before this.

ואל תתעלם מנפשך שתפקוד אותה ותחפש על סכלותה ואז תראה מאמתות הענינים ותכיר מפלאי הבורא יתעלה מה שארכה סכלותך בו ועזרונך ממנו כמו שאמר אחד מן החכמים לבות החכמים יש להם עינים רואות מה שאינם רואים הפתאים כמ״‎ש הכתוב (ישעיה מ) הלוא תדעו הלוא תשמעו וגו': Do not hide yourself from contemplating them, and from investigating all of them - then you will see the truth of the matters, and will recognize some of the wonders of the Creator, which you have long been ignorant of and blind in, as one of the wise men said: "the hearts of the wise have eyes, they can see what the ignorant cannot see", as the verse says: "Have you not known? have you not heard? has it not been told you from the beginning? have you not understood from the foundations of the earth?" (Yeshaya 40:21).

והארבעה ועשרים, שתחשוב עם נפשך ותתבענה על כל ענין שנתיישב אצלה מעניני ידיעת האלהים ותורתו ודברי הראשונים וחידות החכמים ועניני התפלות אשר ידעת מעת נערותך וברוב ימי גדולך ולמודך תחלה כי צורות הענינים הדקים אצל מי שהכרתו חלושה אינם כצורתם אצל מי שהכרתו חזקה וכל אשר תוסיף הכרת האדם יוסיף בירור בענינים, THE TWENTY FOURTH: (child's eyes) That you make an accounting with yourself and claim from yourself on all matters which have been established in you regarding knowledge of G-d and His torah, and the words of the ancients, and the metaphors of the wise, and the contents of prayers, which you started learning in your childhood and youth. For the picture of a complex matter by one whose understanding is weak is not like the picture for one whose understanding is strong, and the more a man increases understanding, the more he will increase clarity.

על כן אל תנוח דעתך על מה שנצטייר בלבך בתחלת למודך מן הענינים המסופקים והסברות העמוקות, אבל ראוי לך להתחיל בעת חוזק שכלך והכרתך לעיין בספר תורת האלהים וספרי נביאיו כמי שלא למד מהם ספר ותרגיל עצמך לפרשם ולבארם ולהתבונן במלותם ובלשונם ומה שסובלות מן הענינים ומה שיש מהם כפשוטו ומה שאינו כפשוטו ומה שיש מהם נראה ומה שהוא מהם נסתר ומה שהסברא (ס״‎א שההקשה) נמצאת בו ומה שאין הסברא (ס״‎א ההקשה) נמצאת בו. Therefore do not be content with what has been formed in your mind in the beginning of your learning of the difficult matters, and the deep reasons. Rather, it is proper for you to start at the age of mature intellect and understanding to examine the book of G-d and the book of the prophets, like someone who never learned one letter of them. Habituate yourself to expound and clarify them, and to contemplate their words and structure, and what you can of their interpretation, and what is to be understood literally and what is not, and what is visible and what is concealed, and what is possible to compare to other areas and what is not.

וכן תעשה בתפלות ובתשבחות מהסתכל במלותם ומגמת עניניהם כדי שתהיה בעת שתדבר בהם לפני אלהיך יודע מה שמוציא לשונך מן המלות ומה שמבקש לבך בענין, ואל תנהג בכל זה במנהג ימי הנערות שתאמר מן המלות בלשונך מה שיזדמן לך ועל איזה דרך שיזדמן ואינך יודע הענין, וכבר קדם לנו בענין הזה מה שיש בו די. Similarly do for the prayers and praises, study their words and their intended message, so that when you speak them before your G-d, you will understand the words you are uttering, and what your heart seeks in the matter. Do not conduct yourself in this like the custom of the days of youth, that you pronounce whatever words follow (without understanding the words), and in whatever way you follow, without understanding the matter, and we have already dealt sufficiently with this matter (in #9 and #18).

וכן תעשה בדברי החכמים והקבלה שתתבונן בהם ותדינם לזכות ואל תנוח דעתך על מה שנתברר אצלך בתחלת למודך אבל תבע עליו את נפשך כמי שמתחיל בו, ומה שיתברר אצלך תזכרנו ותתישב בו, Similarly do for the words of the sages and the words of the oral tradition, that you contemplate them and judge them favorably. Do not be satisfied with the clarity you had when you first learned them, rather claim from yourself to be like one who starts learning it. What you understand, recall it and work it through.

ומה שתסתפק בבירורו תחקור עליו מחכמי דורך שלא בדרך החקירה הראשונה, אז יראה לך מסודות התורה וסודות החכמים מה שאי אפשר להשיגו מצד למוד המלמדים אותך בתחלת ענינך. What you are now in doubt about its explanation (even after the reexamination), and which you were not in doubt in your youth, investigate after it from the wise men of your generation, then you will see of the secrets of the torah and the secrets of the prophets and of the sages which was impossible for you to grasp from the learning of your teachers at the beginning of your studies.

ואל תשיאך הגאוה שתחשוב שהכרתך לא הוסיפה על מה שהיתה עליו מנעוריך ושמה שעבר בדעתך בעת הנעורים לא יתכן להשתנות אצלך ולהיות נכרי אצל דעתך, כי זה מפתוי היצר לך שירשל אותך מעיין ומחקור על אמתת הענינים וידמה בעיניך שאתה חכם גמור ולא תחסר מאומה ממה שאתה צריך לו כמו שאמר החכם (משלי כו) חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם Let not arrogance deceive you, to think that your perception did not increase from what it was in your youth, and that what passed into your mind then will not change and become strange in your mind now, because this is an enticement of the yetzer (evil inclination) on you, to weaken your resolve to examine and investigate the truth of the matters, and to imagine to your eyes that you are a completely wise man and lack nothing of what you need, as the wise man said: "The lazy man is wiser in his own eyes than seven men that can answer reasonably" (Mishlei 26:16).

ואמר (שם) ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו ואמר (קהלת ב׳:י״ג-י״ד) החכם עיניו בראשו, רוצה לומר שהוא מסתכל בתחלת עניניו ומה שהוא בו מעניני תורתו ועולמו ופוקד אותם ומבין הטוב והרע מנפשו במה שעבר לו ויוסיף להחזיק בטוב וישוב מן הרע And: "Have you seen a man wise in his own eyes? there is more hope for a fool than of him" (Mishlei 26:12), and "the wise man's eyes are on his head but the fool walks in darkness" (Koheles 2:14), which means that he looks at the beginning of his matters, and what passed over him of the matters of his torah and worldly matters, and examines them, and understands the good and the bad of what has happened to him, and strengthens the good and repents from the bad.

והכסיל מתעלם מכל זה כמי שהולך באפלת הלילה בדרך ארוכה לא יביט אל מה שעבר ואם יחזיר פניו לא יתבאר אליו אך כל דעתו על מה שיש לפניו ועל זה אמר והכסיל בחשך הולך ואמר (שם) וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך וגו': But the fool ignores all of this, as one who walks in the darkness of night on a long road. He does not look at what has passed, since if he turns his head what he sees will not be clear to him, rather all of his attention is only on what is in front of him, on this it says: "but the fool walks in darkness" (ibid), and "Then I saw that wisdom excels folly, as far as light excels darkness" (Koheles 2:13).

והחמשה ועשרים, שיחשב עם נפשו על מה ששקע כה מאהבת העוה״‎ז והגברת תאותיה על אהבת העוה״‎ב וישתדל להוציא אהבת העוה״‎ז מלבו ולהגביר אהבת העוה״‎ב עליה בהסתכלו באחרית שני העולמים ומה שיהיה סוף ענינו בשני המעונים וישתדל להרחיק אהבת העוה״‎ז מלבו ולקיים בו אהבת העוה״‎ב תמיד. THE TWENTY FIFTH: (fire and water) To make an accounting with oneself for being sunk in love of this world and strengthening its lusts over the love of Olam Haba (the next world), and to make efforts to remove the love of this world from one's heart, and strengthen the love of Olam Haba over it, by contemplating what will be one's end from both worlds and what will be one's final condition from both abodes, and to try to remove the love of this world from one's heart and to maintain the love of Olam Haba in it always.

וכבר אמר אחד מן החכמים כאשר לא יתחברו בכלי אחד המים והאש כן לא תתחבר בלב המאמין אהבת העוה״‎ז ואהבת העוה״‎ב ואמרו העוה״‎ז והעוה״‎ב כשתי צרות כאשר תרצה האחת מהן תקצוף השנית. One of the wise men already said: "just like fire and water cannot coexist together in one container, so too the love of this world and the love of the Olam Haba cannot coexist together in the heart of the believer". They also said: "this world and the next world are like two jealous wives (of one husband), when he shows a liking to one of them, the other one gets angry.

וכן אחי נפשך וגופך צריכות הנהגה ומחשבה Likewise, my brother, both your soul and body need management and thought.

וחזוק הנפש ותקונה יהיה בהרגילה במוסרים ובחכמות ולהנהיגה בדברי חכמה וללמדה המדות הטובות ולמנוע אותה מתאותיה הבהמיות. The strengthening and rectification of the soul is through habituating it with morals and wisdoms, and to guide it with words of wisdom, and to teach it the good traits, and refrain from the bodily lusts.

אבל חזוק גופך ותקונו שתפקדנו במיני המאכלים הטובים הערבים והמשקים הראוים למזגו והרחיצה במים השוים ולהרגיש עליו תדיר בתועלותיו וצרכיו. The strengthening and rectification of the body is to provide it with various types of good, tasty food and drink which are suitable to its nature, and to wash it with warm water, and to supervise its benefits and needs constantly.

ואם תהיה מחשבתך על תקון גופך ותשים כל השגחתך עליו תתעלם מתקנת נפשך. וכן אם תטה מחשבתך להחיות את נפשך בהשגחתך עליה תתעלם מהרבה מעניני גופך. If your thoughts will be on the needs of your body, and you place all of your attention on it - you will neglect the improvement of your soul. Likewise, if you turn your attention to rectifying your soul by focusing all of your attention on it - you will neglect much of the needs of your body.

ומן הזריזות שתגביר את נפשך הקיימת לך על גופך הכלה ושתפקדנה ותרגיש עליה ואל תקצר בענינים הצריכים מאד לגופך ותכביד עליו ותחלישהו ותהיה זאת סבה לחלישות שניהם אבל תן לגופך המזון אשר יעמידנו על ענינו ותן לנפשך מן החכמות והמוסרים יותר מיכלתה. Therefore, the proper way is to strengthen your eternal soul over your fleeting body, and that you focus attention on your soul and worry on its needs, but without neglecting the matters that are very necessary for your body, thereby overburdening it and weakening it, as this will be a means to make both weak. Rather, give your body the food it needs to maintain its functioning, and give your soul of the wisdoms and morals more than its ability to take.

ובזה אמר החכם (קהלת ז׳:ט״ז) אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר וגו׳ ‎‎ואמר (שם) טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך, רוצה לומר On this the wise man said: "Be not overly righteous...why should you bring desolation upon yourself? Be not overly wicked, and be not a fool; why should you die before your time?" (Koheles 7:16), and "It is good that you should take hold of this, and also from this you shall not withdraw your hand" (Koheles 7:18), which means:

אל תפליג בדרכי הצדיקים הפורשים מן העולם ותעבור את נתיבתם פן תשומם, "Be not overly righteous" - Do not be extreme in the ways of the righteous who separate from this world, lest you become ruined.

וכן אל תפליג בדרכי הרשעים המגבירים את העולם ותלמד תאותם יותר מן השיעור הראוי לתורתך ועולמך "Be not overly wicked" (ibid), Likewise, do not be extreme in the ways of the wicked who strengthen after this world, and you indulge in base desires more than the amount fitting for your religious and secular needs.

פן תמות בלא עתך, רוצה לומר מות הנפש בתגבורת התאוה עליה בטבעה בים התענוגים הגופיים "why should you die before your time" (ibid), this refers to the death of the soul, in being overpowered by the base desires, and drowning in the sea of physical pleasures.

אך אחוז הדרך השוה והחזק באחריתך ואל תנח עולמך כי ממנו תקח לך צדה לעולם הקיימת ומקום המנוחה כמו שאמרו חז״‎ל העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין, Rather, hold on to the balanced path. Strengthen on your final end (Olam Haba) and do not abandon this world, because from it you will take provisions for the eternal world, and it is like the passageway to the place of rest, as our sages said: "This world is like a corridor to the future world. Prepare yourself in the corridor that you may enter into the banquet hall" (Avos 4:16).

וזו היא דרך החסידים הראשונים היראים את האלהים. This is the path of the early pious ones who feared G-d.

ומה שאמר ואל תתחכם יותר ולא אמר ואל תהי סכל יותר מפני שיש לחכמה אצלנו גבול ידוע לא יתכן לעבור אותו והוא שכל מין ממיני החכמה שימשכנו לעבודת האלהים ולשמור מצותיו ולהראות חכמתו ויכלתו מותר לנו וחייבים אנחנו לחקור עליו כמו שאמר (איוב כח) הן יראת אדני היא חכמה ואמר (משלי ט) תהלת חכמה יראת ה׳ ‎‎ודעת קדושים בינה ר״‎ל ודעת האלהים, ואמר (תהלים קיא) ראשית חכמה יראת ה׳ ‎‎ואמר (ירמיה ח) הנה בדבר ה׳ ‎‎מאסו וחכמת מה להם, וכל מה שהוא מן החכמה על זולת הדרך אשר זכרנו אסור לעיין בה ולחקור עליה וע״‎כ אמר ואל תתחכם יותר, He said: "Do not be overly wise", since wisdom has a fixed limit which cannot be crossed. The explanation is that all the various branches of wisdom which lead to the service of G-d, guarding His commandments, or demonstrating His wisdom and power - this category is permitted to us, and it is our duty to investigate it, as written: "Behold, the fear of the L-ord is wisdom" (Iyov 28:28), and "The fear of the L-ord is the beginning of wisdom: and the knowledge of the holy ones (good deeds/traits) is understanding" (Mishlei 9:10), which means knowledge of G-d, and also: "The fear of the L-ord is the beginning of wisdom" (Tehilim 111:10), and "The wise men are ashamed, they are dismayed and taken; lo, they have rejected the word of the L-ord; and what wisdom is in them?" (Yirmiyahu 8:9), and all that is a wisdom outside of this way we mentioned - it is forbidden to study it and investigate after it. Therefore he said: "do not be overly wise".

אך הסכלות וההוללות הזהיר ממעוטם ועל כן אמר ואל תהי סכל ולא אמר יותר, מפני שמעוטם מפסיד הרבה מעלות טובות כמו שאמר (קהלת י׳:א׳) זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט: But as for foolishness and frivolity he warned us against the smallest amount of it, therefore he said: "do not be foolish", and did not say "do not be too foolish", because even a small amount ruins much of the good qualities, as written: "Dead flies make the ointment of the perfumed fetid and putrid; so does a little folly outweigh wisdom and honor" (Koheles 10:1).

והששה ועשרים, חשבונו עם נפשו כשהוא עומד במצות המלך ויירא מעונשו אם יעבור על מצותיו ולא ירגיש למצות אלהיו ולא יירא מעונשו בעברו על מצותיו THE TWENTY SIXTH: (fearing a mortal king) To make an accounting with oneself that when one is standing in the commandment of a king, he fears being punished if he transgresses the king's command, yet one does not trouble himself about the commandments of G-d, and does not fear His punishment if he transgresses His command.

ואיך לא יתבונן בשכלו מה בין שתי המצות ויכיר מה בין שני הענינים ויבין חולשת המצות לקיים גזרותיו והתאחרו מהפיל העונש בו ורחקו מהשקיף עליו וטרדתו בנפשו ממנו וכבר אמר החכם (משלי כד) ירא את ה׳ ‎‎בני ומלך ואמר (שם כ) נהם ככפיר אימת מלך, How could he neglect to consider the difference between the two commands and the two matters, and not understand the weakness of a mortal king in enforcing his decrees, his possible delay in administering punishment to him, his limited ability to see him, and his many distractions (with other affairs), and the wise man already said: "fear G-d and the king, my son" (Mishlei 24:21), and "The fear of a king is as the roaring of a lion: whosoever provokes him to anger sins against his own life" (Mishlei 20:2).

ואיך לא יתבייש המשכיל מאלהיו שגזרתו קיימת המשקיף עליו תמיד ולא תטרידהו ממנו טרדה ולא ימנעהו ממנו מונע ולא יירא ולא יפחד מעונשו וימרהו והוא יודע שהוא משקיף עליו ורואה נגלהו ונסתרו ולא יחזור אליו בתשובה על מה שקדם לו ויאמר כמה ארך המרותי את דברו והתמיד סתרו עלי אבקש מחילתו קודם שיעכרני בעוה״‎ז או יענני בעוה״‎ב והוא מה שאמר דוד (תהלים י) רשע כגבה אפו בל ידרוש אין אלהים כל מזמותיו: How can an intelligent man not be ashamed of his G-d, whose decree cannot be overturned, who watches over him always. He cannot be distracted. He cannot be prevented (from enacting His decree) by anything, and yet one does not fear His judgment? How can one rebel against His word when he knows that G-d is watching his inner and outer being. How can one not repent for his past by saying to himself: "how long have I rebelled against His word, while He continues delaying punishing me. I will seek His forgiveness before He destroys me from this world, or afflicts me in the next world", this is what David said: "The wicked, in the pride of his countenance will not seek; G-d is never in his thoughts" (Tehilim 10:4).

והשבעה ועשרים, חשבון האדם עם נפשו כשתבא עליו רעה בגופו או בממונו או בענין מעניניו ויקבל הכל מאלהיו בשמחה ויסבול סבל רוצה בדין האלהים ולא סבל מתקצף על גזרתו THE TWENTY SEVENTH: (bearing suffering) To make an accounting with oneself when trouble strikes him, whether physically, financially, or any of his other matters. He should receive everything from his G-d with joy, and bear it as one who accepts the judgment of G-d and not bear it as one who is angry on His decree.

כמ״‎ש (ישעיה ח) וחכיתי לה׳ ‎‎המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו, ואל יהיה כמי שנאמר עליו (שם) והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה, As written "And I will wait for the L-ord, that hides His face from the house of Jacob, and I will hope unto Him" (Yeshaya 8:17), and he should not be like the one the verse speaks of: "and it shall come to pass that, when they shall be hungry, they shall fret themselves, and turning their faces on high, curse by their king and by their G-d" (Yeshaya 8:21).

ודע אחי כי העשר נסיונות שנסה המקום את אברהם אבינו לא היינו משבחים לו עמדו בהם לולי שהיה מקבל הכל מאלהיו ברצון ובטוב לבב כמו שנאמר (נחמיה ט) ומצאת את לבבו נאמן לפניך ויוצאי מצרים לא נתחייבו להאשימם ולהוכיחם במדבר אלא על התקצפם ושלא היה לבם טוב עם האלהים ועם נביאו Know, my brother, that for the ten trials which G-d tested Avraham our forefather with, we would not be praising Avraham for standing up to these trials, if it were not the case that he had received everything from G-d willingly and with a good heart, as written: "And found his heart faithful before You" (Nechamia 9:8). As for the generation who left Egypt, they were deserving of condemnation and rebuke in the desert only because they became angry and their hearts were not good with G-d and His prophet (Moshe).

כמו שאמר (תהלים עח) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ופעמים רבות היו מראים מרדם ומריים באלהים והפרת בריתו כאשר תמצאם בכל ענין מתאוים לשוב מצרים והדומה לזה, As written: "But they flattered Him with their mouth, and lied unto Him with their tongue, but their heart was not right with Him" (Tehilim 78:36). Many times they would show themselves grudging and rebelling against G-d and breaching His covenant, as we find them constantly desiring to return to Egypt, or the like.

והסבל הטוב מדה טובה והסבל שבעליו מוכרח בו אין לבעליו שכר עליו ולא מחילה בו. Good bearing is a good character trait but one who bears (begrudgingly) out of force does not receive any reward for it, and he does not attain forgiveness (atonement) from it.

הסתכל אחי מה בין שני הסבלים והתבונן ההפרש שיש בין שני הענינים Consider, my brother, the difference between the two types of bearing suffering, and contemplate the different consequences between them.

וחלוק ענין הסבל בנפשך לשלשה חלקים, You will see that the matter of bearing (suffering) divides into three categories:

הסבל על עבודת האלהים Bearing it in serving G-d.

והסבל על המרותו Bearing it so as not to rebel against Him.

והסבל על פגעי העולם, Bearing from the afflictions of the world.

וזה החלק השלישי נחלק לב׳ ‎‎חלקים, This third category subdivides to two parts:

והוא הסבל על מה שחסר one: Bearing for a loss

או על העדר דבר אהוב two: Bearing for lacking of something he loves

ואיזה מהם שיהיה יכול שתתחייב בו על דרך העונש ומוחלין בו עונך או שיהיה התחלה מן האלהים לך על דרך הנסיון והמבחן וירבה בזה הבורא שכרך ויגדיל גמולך עליו. Either way, it is possible this trouble came in the way of punishment, and through it you will be forgiven for a sin you committed or that G-d wants to bring you to a test and trial, and through this the Creator will increase your reward.

ועל איזה מהם שיהיה מאלה השני פנים ראוי לך שתקבל מה שיבואך מאת האלהים מהם ברצון ובקבול טוב כמ״‎ש דהמע״‎ה (שם כה) כל ארחות ה׳ ‎‎חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו, כי הרעה הבאה עליך אם היא למחול עונך היא אמת ואם היא התחלה מאת האלהים לתת תמורתה הגמול הטוב על סבלך הנסיון היא חסד ואיננה יוצאה מחסד ואמת Whichever way it is of these two ways, it is proper for you to receive what comes to you from G-d willingly and with good acceptance, as King David said: "all the ways of G-d are kindness and truth unto those that keep His covenant and testimonies" (Tehilim 25:10), because the trouble that befell you, if it is to forgive your sin - it is a "truth", and if it is the beginning (of a test) in order to give you in exchange for it good reward for bearing the test - it is a "kindness", therefore it is never other than truth or kindness.

ואם תיטיב להסתכל בענינים האלה בלבך יהיה אחרית סבלך טוב והגמול עליו מובטח. If you contemplate well these matters, the result of your bearing will be good, and your reward for it is assured.

על כן אחי אל תתעלם לפקוד מחשבתך תמיד בענין הזה ואז יחזק סבלך לאלהים ויקל מעליך בהעלות על לבך צער הרעה ומרירות הסבל ויורה על רצונך הטוב בגזרת האלהים והתנחמך בו ובטחונך עליו כמו שנאמר (תהלים לא) חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה': Therefore, my brother, do not neglect to check your thoughts constantly in this matter, and then your ability to bear properly to G-d will be strengthened, and it will be easier for you when harsh pain and bitter suffering weighs on your heart, to demonstrate your good acceptance of the decree of G-d, and that you find consolation in Him , and that your trust is on Him, as written: "Strengthen yourselves, and He will give your heart courage, all who hope to the L-ord" (Tehilim 31:25).

והשמונה ועשרים, חשבון האדם עם נפשו אחר בטחונו על האלהים ומסרו אליו את נפשו ואת ממונו ובניו וכל עניניו כשישתנה ענינו ויגזור הבורא במה שאינו מפיק רצונו THE TWENTY EIGHTH: (total acceptance) Making an accounting with oneself if, after putting his trust in G-d, giving himself over to Him, his money, his children, and all his matters to G-d's service, then his matters change and the Creator decrees for him something which is against his wishes.

שיחשוב בנפשו שאדם נתן לחבירו במתנה בית או שדה ואחר כך עלה בלב מקבל המתנה להרוס אותו ולבנותו על ענין אחר או לשנותו מענינו הראשון היש מן הדין לנותן אותו לו שיאבל על מעשהו בו וידאג על שנותו אותו מענינו הראשון אחר שמסר לו הבית או השדה, He should think to himself: A man gave his friend a house or a field as a gift, and then the recipient of the gift thought in his mind to demolish it and rebuild it differently or to change it from its original manner. Is it right for the donor to mourn what the recipient did, and to grieve for changing it from its original state, after he had already given the house or the field?

וכן אתה אחי אם התנדבת בנפשך ובממונך לאלהים אל תאבל על מעשהו בך כרצונו והנהגתו אותך כחפצו ואם איננו טוב לך בנראה ממנו, אבל ראוי לך שתנוח דעתך עליו ותסמוך על הנהגתו המעולה וגזרת דינו ואל תחזור במה שנתת לו משלך כמו שאתה סבור ואל תראה הצער בעת גזר דינו עליך כ״‎ש שאתה אחד מיצוריו והוא יוצרך ומטריפך ומנהיגך בטוב לך בגלויך ובנסתרך ואם נעלם ממך הדבר כמו שאמר (הושע יא) ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו ולא ידעו כי רפאתים: Same for you, my brother, if you have given yourself and your possessions to G-d, do not mourn His acting on you as He desires, and conducts Himself towards you as He wishes. And even if it does not appear good to you, nevertheless it is proper for you to be at peace on Him, and rely on His perfect guidance and the judgment of His decree. Do not regret on having given to Him what you think was yours, and do not show anguish for His decree on you - and all the more so being that you are one of His creations, and He is your Maker and the provider of your sustenance, and guides you in what is good for you in your inner and outer matters, even if you don't understand the matter, as written: "I taught Ephraim also to go, taking them by their arms; but they knew not that I healed them" (Hoshea 11:3).

והתשעה ועשרים, שיתבונן יתרון נפשו על גופו ויכיר יתרון קצת בני אדם על קצתם עד שאדם אחד שקול כנגד אלף בני אדם וידע כי יתרונו אינו מכחות גופו אך מצד מעלות נפשו כמו שנאמר לדוד (שמואל ב יח) כי עתה כמונו עשרת אלפים THE TWENTY NINTH: (greatness of the soul) To contemplate the superiority of the soul over the body, and to realize that some men are greater than other men, until one man can be worth as much as a thousand men, and to know that this superiority is not due to superior qualities of his body, but rather due to the higher degree of his soul, as was said to David: "but now you are worth ten thousand of us" (Shmuel II 18:3).

אף כי הנשים שיש להן יתרון ביפין כאשר תחסרנה מעלות הנפשות אין יפין נאה ונויין מתגנה כמו שאמר החכם (משלי יא) נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם ואמר (שם לא) שקר החן והבל היופי. Even for women who are distinguished by physical beauty but are deficient in spiritual qualities, then not only is their beauty not pleasing, but it becomes ugly, as the wise man said: "as a gold ring in a pig's snout, so is a beautiful woman from who (moral) sense has departed" (Mishlei 11:22), and "Charm is deceitful, and beauty is vain: but a woman that fears the L-ord, she shall be praised" (Mishlei 31:30).

וכפי הכרתך ביתרון נפשך על גופך ראוי לך להשתדל בתקוניה (ס״‎א להשתכל בתקנותיה) ובהצלתה אצל אדוניה המשקיף על זכותה וקדרותה ושבחה וגנותה ובחירתה בטוב וברע ונטותה עם שכלה ועם תאותה According to your understanding of the greatness of your soul over your body, it is proper for you to exert yourself in her rectification and in her salvation, so that she may stay with her L-ord who observes whether she is bright or darkened (by sin), worthy of praise or of blame, whether she has chosen good or evil, and whether she tends to reason or to lust.

על כן פקוד עניניה תמיד יותר מפקדך ענין גופך, ודע כי גופך יותר קרוב להרפא מן הקשה שבחלאים כשיפול בו מרפואת נפשך ממדוה היצר כשהוא גובר עליה כמו שאמר החכם (שם יח) רוח איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מי ישאנה ואמר (שם ד) מכל משמר נצור לבך: Therefore tend to her matters always, more than you tend to the matters of your body, and know, that it is easier to heal your body from the worst of the diseases that befall it, than it is to heal the soul from the sickness of the yetzer (evil inclination) when he overpowers it, as the wise man said: "The spirit of a man will sustain him in sickness; but a wounded spirit who can bear?" (Mishlei 18:14), and "above all things guarded, watch over your heart" (Mishlei 4:23).

המשלים השלשים, חשבון האדם עם נפשו בתנאי הגרות בעוה״‎ז ויחשוב מעלתו בו כמעלת אדם נכרי הגיע אל ארץ נכריה ולא הכיר א׳ ‎‎מאנשי המדינה שהגיע אליה ולא היה א׳ ‎‎מהם יודע בו אלא שאדוני המדינה חמל עליו לגרותו והורהו מה שיתקן ענינו בה ונתן לו מזונו יום יום וצוהו שלא ימרה את פיהו ולא יעבור על מצותו וייחלו והפחידו בגמולו ובעונש כפי הראוי לזמן ולמקום והזהירהו על הנסיעה ולא הודיעו העת THE THIRTIETH: (stranger in a strange land) The thirtieth and concluding accounting - to make an accounting with oneself regarding the conditions which a foreigner in this world. He should consider his status in it like that of a stranger who came from a faraway land and did not know even one of the inhabitants of the country he came to, and not one of them knew him. The king of the country had pity on him in that he was a stranger, and instructed him in that which will further his welfare. He provided him with his daily sustenance, and commanded him not to rebel against his laws, and not to transgress his commands. And he informed him of the benefit and reward if he obeyed him and scared him with the punishments (he would receive if he disobeyed him), appropriate for the time and place. And the king warned the immigrant that a time will come when he must leave there, but he did not reveal to him when this time would be.

מן התנאים שהוא חייב בהם Among the conditions he is obligated in:

הכניעה והשפלות ולעזוב הגאוה ולהתרחק מן הגאון והגובה כמו שאמר בענין הזה (בראשית י״ט:ט׳) האחד בא לגור וישפוט שפוט, Submission and humility, and to abandon arrogance, and to distance from pride and haughtiness, as written in this matter: "And they said, 'This one came to dwell with us, and now he is judging us ?'" (Bereishis 19:9).

ומהם שיהיה מזומן לנסיעה ולהעתקה ולא ירגיע ולא תנוח נפשו כמ״‎ש (ויקרא כה) והארץ לא תמכר לצמיתות וגו', To be prepared for the journey and for moving on, and to not become comfortable and settled in, as written: "The land shall not be sold permanently: for the land is Mine; for you are strangers and sojourners with Me" (Vayikra 25:23).

ומהם שיחקור על דתי המדינה וחקיה ועל מה שחייבים בו למלך כמ״‎ש דוד ע״‎ה (חהלים קיט) גר אנכי בארץ וגו׳ ‎‎ To investigate the ways and laws of the country and what one is obligated to the king, as David said: "I am a stranger in the land; hide not Your commandments from me" (Tehilim 119:19).

ומהם שיאהב את הגר כמוהו שיסייעהו ויעזרהו כמו שכתוב (דברים י) ואהבתם את הגר וגו׳ ‎‎ואמר (ויקרא יט) כאזרח מכם יהיה לכם. To love another stranger like him, to help and aid him, as written: "you shall love the stranger" (Devarim 10:19), and "But the stranger that dwells with you shall be unto you as one born among you, and you shall love him as yourself; for you were strangers in the land of Egypt" (Vayikra 19:34)

ומהם שימהר ויחיש להדבק בעבודת אדוני המדינה מפני שאין לו חומל שיפגע בו בעדו אם יקצר בעבודתו. כי ענינו הפך תשובת השונמית עת ששאל אותה הנביא (מלכים ב ד) היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא שאמרה בתוך עמי אנכי יושבת כלומר שעמי ומשפחתי ידברו אליו בעבורי בעת הצורך ואינו כן ענין הגר אך כמו שאמר (תהלים קמב) הביט ימין וראה ואין לי מכיר וגו'. To hasten and be quick to cling to the service of the king of the land, because he has no friend who can intervene with the king on his behalf if he transgresses the service. His matter is opposite that of the answer the Shunamit gave when the prophet asked her: "Behold, you have been careful for us with all this care; what is to be done for you? would you like to be spoken for to the king, or to the captain of the host?" (Melachim II 4:13,), she answered "I dwell among my people", she meant to say: "my people and my family will speak to him on my behalf in the time of need". This is not so for a stranger. Rather, he is as written: "I looked on my right hand, and beheld, but there was no man that would acknowledge me: refuge failed me; no man cared for my soul" (Tehilim 142:5).

ומהם שיסתפק במה שמזדמן לו מן המזון ובמה שימצא לו מדירה ומלבוש ולנהוג בכל ענינו כדי הספוק מבלי טורח ומהם To be satisfied with whatever food he gets, and with whatever house and clothing he can find, and to conduct himself in all his manners on subsistence level and not to exert himself (for amassing luxuries).

שיזדמן לנסיעה ולחשוב בצדה לדרך, To prepare for the journey and to consider what provisions he will need on the way.

ומהם שירבה בעיניו המעט מן הטובה ויאריך לשונו בהודאת מי שהטיב לו בה, That it be big in his eyes, a small favor someone does to him, and that he extends praises to someone who benefited him.

ומהם שיסבול הרעה אם תבא אליו והנזק אם יגיע אליו משבר רוחו ושפלות נפשו וחלישתו מדחותם מעליו. To bear patiently any evil that befalls him, and monetary damage that strikes him - due to being broken and humble of spirit and due to being weak to prevent it from occurring.

ע״‎כ קבל על עצמך אחי תנאי הגרות בעוה״‎ז מפני שאתה בו גר באמת Therefore, my brother, take on yourself the conditions of being a stranger in this world, because you are in truth a stranger in it.

והראיה על גרותך ויחידותך בו, כי בעת צאתך אל גדר ההויה והרכבתך בבטן אמך אלו היו משתדלים כל בני העולם להקדימך קודם לכן ברגע אחד או לאחרך רגע אחד או לקשור אבר מאבריך בחברו או להתירו או לצייר צורה מצורות אבריך הנסתרים והנראים או להתיר תנועה לאבר מאבריך הנחים או להניח הנע מהם או להחרידך לצאת מבטן אמך קודם עתך הנגזרת לך או לאחרך אחריה כהרף עין או להקל עליך הענין או להקשותו לא היו יכולים לך על זה. The proof that you are a stranger and all alone in it is that during the time you emerged into the realm of existence and were formed in the belly of your mother - if all human beings in the world were to exert themselves to hasten your formation for even one second or delay it for one second, or to assemble one of your limbs to another one, or to release one from another, or to try to form one of your limbs whether of the external (limbs) or internal ones (internal organs), or to grant movement to a limb which normally cannot move, or to grant rest to a limb which normally moves (ex. heart, lungs), or to advance the time you exit your mother's womb before the time decreed for you, or to delay it for the time to blink an eye, or to make the matter of birth easier for you, or harder - they would not be capable of affecting you on this (unless G-d decreed so).

וכן אחר יציאתך אל העוה״‎ז לא היה אדם יכול להגיע מזונך אליך מבלי עזרת האל לך ולא להוסיף בגופך ולא לחסר ממנו, ואלו היית מעלה על לבך כי העולם כולו לך לבדך נשאר מאין יושב לא היה זה מוסיף בטרפך המגיע אותך אל אחריתך כשיעור חרדל Likewise, after you entered this world, no human being is capable of bringing you sustenance without the help of G-d. No person can make your body larger or smaller. If you could imagine that no one were left in the world except you, and that the entire world was yours alone, this would not increase by even a mustard seed (tiny amount) the sustenance that would reach you until the end of your days.

וכן אלו היו נוספים אנשי העולם כפלים לא היה חסר לך מטרפך הנגזר לך כחרדל ולא פחות ממנו ולא יותר. Similarly, if the population of the world would double many times over, you would not be lacking even a mustard seed of what was decreed for you, no less and no more.

וכן לא יוכל אחד מן הברואים להועיל לך ולא להזיקך ולא לאחד מהם יכולת להוסיף בימי חייך ולא לפחות מהם וכן לכל מדותיך וטבעך ומעלליך הטובים והרעים So too, none of the created beings (human or otherwise) are capable of benefiting you nor of harming you, and not one of them is capable of adding to the days of your life nor of decreasing them, likewise for all of your traits, your nature, and your good or bad deeds.

אם כן אי זה יחס בינך ובין הברואים או באיזו קורבה אתה קרוב אליהם או הם קרובים אליך. האתה בעוה״‎ז כ״‎א גר שלא יועילוך רוב אנשיו ולא יזיקוך מיעוטם והאתה בו אלא כיחיד הבודד אשר אין לו צוות כי אם אדוניו ולא חומל עליו כי אם בוראו. If so, what connection is there between you and other creatures? Or, with which kinship are you related to them or they related to you? Are you not in this world just like a stranger to whom its inhabitants however numerous can bring no advantage and whom their small number cannot harm him. Are you not in it like a lonely, solitary individual, who has no association except with his Master, and no one to have compassion on him except for his Creator?

על כן התיחד אחי בעבודתו כאשר התיחד בבריאתך והנהגתך וטרפך וחייך ומותך Therefore, my brother, devote yourself to G-d's service alone, just like He alone created you, guides you, provides for you, and that your life and death are in His hands alone.

ושים תורתו וספרו נוכח עיניך ויחל אל גמולו ופחד מעונשו וקבל תנאי הגר אשר העירותיך עליהם על נפשך כל ימי חייך בעולם הזה תגיע אל נעימות העולם הבא כמו שאמר החכם (משלי כד) כן דעה חכמה לנפשך. Place His written and oral torah before your eyes, hope to His reward and fear His punishment, take on yourself the conditions of being a stranger which I aroused you on for all the days of your life in this world and you will reach the bliss of Olam Haba, as the wise man said: "[My son eat honey for it is good, and the honeycomb which is sweet to your palate;] So shall the knowledge of wisdom be unto your soul: when you have found it, then there shall be a reward and your hope shall not be cut off" (Mishlei 24:14).

ואלה אחי שלשים פנים מאופני חשבון האדם עם נפשו לאלהים יתעלה כשתחשוב עם נפשך עליהם ותתן הדין מעצמך בהם יבקע לך אורם ויקיף אותך זהרם וחשוב בהם תמיד SUMMATION
These, my brother, are thirty ways, among the ways a man should make an accounting with himself before G-d. When you think to yourself on them, and you bring yourself to judgment on them, then their light will rupture through, and their illumination will surround you. Reflect on them constantly.

והעלם על לבך כל ימי חייך. ואל יספיק לך מעוט דברי בהם וזכרי אותם בדרך קצרה כי כל ענין מהם כשיתבאר ויתפרש נושא כפלים רבים ממה שזכרתי Review them in your mind all the days of your life. Do not be satisfied with my short discussion on them, and my mentioning them in a concise manner, because each matter, when it is clarified and explained properly, will expand many times over from what I mentioned.

אך העירותי עליהם הערה והזכרתי הדורש אותם הזכרה בדרך קצרה ולא הרביתי בדברים שלא יארך הספר ויצא מדרך כוונתי בו אשר היא להעיר ולהורות I merely aroused attention them, and recalled them to their seeker in a concise manner. I did not speak much on them, so that this book will not become too lengthy, and go out of my intent for it, which was to arouse and teach.

ושימם נגד עיניך ונוכח ראותך והשיבם על לבך ומחשבתך אז יראה לך מהם בעת שתשנה אותם מה שלא נראה לך בראשונה מסודות נעלמים ומוסרים רוחניים. Place them opposite your eyes, and before your vision, establish them in your heart and in your mind - then when you review them, you will see in them, what you did not originally see, of hidden secrets and spiritual mussar.

ואל תחשוב כשתעיין בהם ותעמוד על הנראה ממלות כי כבר עמדת על כל צפוני עניניהם כי לא תגיע לזה מהם אלא אחר שתתן מחשבתך עליהם בחריצות ובהשתדלות זמן ארוך ופעמים רבות. Do not think that when you examine them, and arrive at an understanding of the meaning of the words, that you have already grasped the full concealed matter, because you will not reach this from them until after you put your thoughts on them diligently and with exertion many times and over a long time.

והיה מתישר בהם ומישר אליהם תגיע אל הגמול הגדול מאת האלהים כמו שכתוב (דניאל יב) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וגו׳ ‎‎ואמר החכם (משלי כד) ולמוכיחים ינעם: Straighten yourself through them, and straighten others with them, you will reach the great reward from G-d, as written: "And the wise will shine like the brightness of the sky, and those who bring the multitudes to righteousness like the stars forever and ever" (Daniel 12:3), and the wise man said: "But to them that rebuke shall be delight, and a good blessing shall come upon them" (Mishlei 24:25).