Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sheqel Dues
1:1א׳:א׳
1 א

מ"ע מהתורה ליתן כל איש מישראל מחצית השקל בכל שנה ושנה אפי' עני המתפרנס מן הצדקה חייב ושואל מאחרים או מוכר כסות שעל כתיפו ונותן מחצית השקל כסף שנאמר העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט וכו' ואינו נותנו בפעמים רבות היום מעט ולמחר מעט אלא נתנו כולו כאחת בפעם אחת. עי' ברמב"ן פרשת כי תשא שמברר מקראי דמצות שקלים חיוב בכל שנה בלעדי מנין העם עיי"ש ולא כתב רבינו כמפורש בקרא מבן עשרים שנה ומעלה נדבר להלן בס"ד.
אפי' עני המתפרנס וכו'. הנה בכל מצות שבתורה העני מחויב כמו העשיר ומצינו כן במס' פסחים בפ' ערבי פסחים ואפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מד' כוסות של יין ואפי' מן התמחוי ומקשינן שם פשיטא ומתרצין משום דר' עקיבא דאמר עשה שבתך חול וכו' קמ"ל דפרסומי ניסא וכו' אבל גם בתורה נאמר בזה הדל לא ימעיט על כי מצינו בקרבן עולה ויורד.
ואינו נותנו בפעמים רבות וכו'. כי נתינת המחצית השקל אינו לטובת ההקדש והתורה עשאו כחוב להקדש אלא גם מצוה על גופו דמטעם טובת ההקדש לא שנא בבת אחת לא שנא לפעמים רבות אבל מצד המצוה יהיה הנתינה בפ"א דמלטובת הקדש בלבד לא היתה התורה אומרת העשיר לא ירבה ושאני מתרומה ומעשר משום דתורה הקפידה על הוספה והפחת, צריך שיהיה בפעם אחר בלי הפסק כמו כל הדברים התלוין בשיעור מוגבל דצריך שיהיה בלי הפסק וראיתי בקרית ספר למבי"ט שכתב דכתיב לא ימעיט ממחצית השקל דאי למימר שיתן חצי שקל הוי סגי לכתוב יתן חצי שקל וקאמר לא ימעיט דר"ל אפי' בנתינה לא ימעיט מחצית שקל עכ"ל עיי"ש: