Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah
1:1א׳:א׳
1 א

קריאת המגילה בזמנה מ"ע מדברי סופרים והדברים ידועים שהיא תקנת הנביאים. כתב רבינו שהיא תקנת הנביאים ולא תקנת אנשי כנה"ג כמ"ש בברכות והבדלות וטבילת עזרא וכיו"ב אע"פ שהיו מכללם נביאים חגי זכריה ומלאכי כנודע ולמה במגילה כתב כן. וראיתי בס' ידי אליהו שכתב ע"ז שלא היו אותם התקנות כמו תקנה זאת להוסיף יו"ט על מועדי ה' ואלמלא היו בכללם נביאים לא היו אנשי כנה"ג יכולין לתקן תקנה זאת וכמו דאיתא בברייתא במס' מגילה דף י"ד ע"א מ"ח נביאים וז' נביאות נתנבאו להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה וכו' הרי יחסו התקנה לנביאים וגילו לנו דהוי כמו הוספה נפלאה על דברי תורה וזה דמפשט המקרא נראה שמרדכי ואסתר תיקנו תקנה זאת ככתוב ויכתוב מרדכי את הדברים האלה וכו' וכן ותכתוב אסתר וכו' העיקר התקנה היה מהנביאים וכנה"ג ומרדכי עמהן שאין כח ביד יחיד לתקן תקנה זאת וזה שאמרו רז"ל במס' מגילה דף ז' ע"א שלחה אסתר לחכמים קבעוני לדורות וברש"י ליו"ט ולקריאה ונסתפקו בדבר משום קרא דהלא כתבתי לך שלישים עד שמצאו מקרא מן התורה כתוב זאת זכרון וכו' הרי שתקנה היה מאנשי כנה"ג ואחרי שהסכימו כתבו אסתר ומרדכי עיי"ש. הנה מ"ש דהוי תקנה נפלאה משום הוספה על מועדי ה' שביד הנביאים בלבד לתקן כן הן רבינו מדבר כאן מקריאת המגילה. גם מ"ש דיפה כח הנביאים מה שאין ביד כנה"ג. והרי לדין והלכה חכם עדיף מנביא ובמס' מגילה ב' ע"ב מנצפ"ך צופים אמרום והכתיב אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר וכמ"ש בזה רבינו בהל' יסודי התורה בפ"ט והנה בסמ"ג עשה דרבנן ל' כתב שהדלקת נר בשבת חובה ועיקר ציוויה מפי הנביאים שצוו לכבד את השבת והדלקת נר נאה הוא עיקר הכבוד ומברכין עליו אשר קדשנו וציונו וכו' דגבי נביא כתיב אליו תשמעון וגם בכלל דלא תסור הוא עיי"ש. דבריו מובנים ונתפרשים במ"ש בהל' עירובין א' דירמיה הזהיר על עירובי חצירות דרבנן מפי ה' עיי"ש. וא"כ כונתו דכבוד שבת מפי ה' אשר הזהיר ע"י הנביא לשמוע דברי החכמים ולא כי הם חידשו מפי ה'. וזה לא שייך בחנוכה שלא היו נביאים ושם הברכה וציונו משום לא תסור כדאיתא במס' שבת בפ"ב ובמגילה לא מצינו מוזהר בפי נביא מפי ה'. ונהפך מצינו (אף אמרה) [אי אמר] לי יהושע בן נון וכו' ועי' במס' תמורה ט"ז ע"א שלש אלפים הלכות נשתכחו וכו' לא בשמים היא וכו' אלה המצות וכו' והחזירן עתניאל בן קנז בפלפולו וכו' עיי"ש וגם כדאיתא שם שדרשו וכו' כששלחו לחכמים וא"כ מה"ט היה ביד החכמים כמו בכל דברי תורה וא"צ חיזוק מנביאים ממה שנדרש ממדות שהתורה נדרשת בהם ועי' בטורי אבן מגילה י"ט ע"ב בד"ה ר"י שכתב דמגילה דנאמרה לקרות ברוה"ק הוי כמו של תורה וצ"ע ועי' מ"ש בשם הסמ"ג דלא שייך בזה ואם כונתו דחמיר צ"ע דלא מצינו בספיקו להחמיר. והנראה לומר דהנה מ"ש בידי אליהו דבמגילה נראה דמרדכי ואסתר כתבו ועי' מ"ש לקמן בהל' י"א במס' ב"ב דף ה' דאנשי כנה"ג כתבו מגלת אסתר ומלשון ויכתוב מרדכי ותכתב אסתר בלתי מכריע ע"ז ולשון המגילה מורה שנכתבה לא ממרדכי ואסתר בעצמם וכמ"ש רז"ל לא פחתו וכו' שהנביאים כתבו ומה שפרטו הנביאים מתוך הכנה"ג ולא עשו כן בעלמא בשאר תקנות נראה ונסמך ממה שאמרו רז"ל במס' מגילה דף ז' ע"א אסתר ברוה"ק נאמרה עיי"ש וזה מפי הנביאים שהיה שם בתוך אנשי כנה"ג. ורבינו כלשון הגמ' יחס ג"כ תקנה זאת להנביאים ונוכל לפרש מ"ש והדברים ידועים שהיא מתקנת הנביאים על המגילה שנכתבה מהם אחרי שקדם דמצות עשה מדברי סופרים או כמו דאיתא שם נאמרה לקרות ולא נאמר לכתוב ועי' בתוס' שם בד"ה נאמרה אם מכתב מדרבנן עיי"ש. ולרבינו מרוה"ק הקריאה עכ"פ כדמוכח בגמ' ומפי הנביאים ורבינו יסד דברים על הגמ' הנ"ל:

2 ב

והכל חייבין בקריאתה אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים ומחנכין את הקטנים לקרותה. והנה אם נשים מוציאין אנשים ברש"י במס' ערכין דף ג' ע"א בד"ה לאתוי נשים שחייבות במקרא מגילה וכשירות לקרותה ולהוציא זכרים ידי חובתם עכ"ל ועי' בתוס' שם בד"ה לאתוי דדעת הבה"ג אינו כן והביא תוספתא דפטורין ומחלק בין לשמיעה דלשמוע מחויבים משום שגם הם היו באותו הנס וכיו"ב בתוס' במס' מגילה דף ע"א בד"ה נשים. ובהגהות מיימוני כאן וכתב דמה"ט לא שייך אתי דרבנן ומפיק דרבנן הואיל ואין חייבין בקריאה אלא בשמיעה וסיים דמס' ערכין משמע דחייבין בקריאה וכתב דדעת רבינו כרש"י שלא הוציא אלא חש"ו עיי"ש וכיו"ב במ"מ בה"ב:
ועיי' בטורי אבן במס' מגילה דף ד' ע"א שכתב דלא נתברר החילוק בין חיוב שמיעה לחיוב קריאה עיי"ש ועי' בשו"ע בסי' תרפ"ט סעיף ב' בהג"ה די"א אם האשה קוראה לעצמה מברכת לשמוע מגילה שאינה חייבת בקריאה בשם המרדכי שם:
והנה בחיוב השמיעה וחיוב קריאה מצינו כעין זה בתקיעות שופר עי' מ"ש לעיל בפ"א ה"א מהל' שופר ומה שמצינו בר"ה לשמוע קול שופר וביובל לתקוע וכתבתי שם דיש לחלק בין ר"ה דעיקר מצות שופר בר"ה לזכרון לנו בפ"ע וזה בשמיעה בלבד והשומע יוצא בזכרון בזה משא"כ ביובל התקיעה החירות ולפרסמו ע"י התקיעה והמצוה לא לשמוע אלא להשמיע וא"כ המצוה לתקוע. וכיו"ב נאמר במגילה דמצוה לפרסם הנס ומצותו ברבים וא"כ הפרסום ע"י הקריאה והברכה על מקרא המגילה שממצותה לקראותה. וכמ"ש בתוס' שם דמשום שהם היו באותו הנס אף במצוה דאורייתא אין מחויבים אלא מדרבנן. וכיון דבמצות מגילה השמיעה והקריאה. והקריאה משום מצוה לפרסומא ניסא דעת בה"ג לפרש התוספתא לחלק דבשמיעה מחויבים הנשים שאף הן היו באותו הנס משא"כ הקריאה פרסומא ניסא דהוי מצוה בעלמא ג"כ בהלל כמו במגילה כדאי' בפ"ב דמס' ברכות דהוי מצוה בפ"ע דאין נוגע במגילה דוקא בזה נשארו כמו בשאר מצות שהז"ג דפטורות. והנה לפ"ז י"ל כמ"ש לעיל בפ"א מהל' שופר למ"ש ברא"ש דמוציאין משום ערבות בשם הפרי מגדים דלאו משום שליחות וכמ"ש שם ובמ"א בזה. וי"ל באנשים חיוב הקריאה וא"כ בשמיעה צריך להוציאו ידי קריאה אם משליחות או מערבות ובלתי די לומר שומע כעונה משא"כ אשה כמ"ש ברא"ש דלא שייך ערבות ודי לה בשמיעה ואינה מוציאה אנשים כיון דלאנשים קריאה ולהוציאה בזה שאין האשה בכלל ערבות ודוקא היכא דשייך שומע כעונה י"ל דמוציאה ומובן מ"ש בהגהות מיימוני ג"כ עמ"ש וצ"ע ועי' מ"ש לעיל בהל' שופר ועי' בטורי אבן שם מ"ש בדברי התוס' שכתבו משום באותו הנס מדרבנן ונפק"מ בזה עיי"ש. ועי' בפר"ח בלקוטים בסי' תרפ"ח עיי"ש ובשו"ת תרומת הדשן בסי' רס"ו ובפר"ח בסי' תרפ"ז עיי"ש. ועי' מ"ש לעיל בהל' ב' עיי"ש:

3 ג

ואפי'כהנים בעבודתן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה. וכן מבטלין תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה ק"ו לשאר מצות של תורה שכולן נדחין מפני מקרא מגילה ואין לך דבר שנדחה מקרא מגילה מפניו חוץ ממת מצוה שאין לו קוברין שהפוגע בו קוברו תחילה ואח"כ קורא. והנה בר"ן שם ישראל במעמדן וכו' מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה אע"פ שיש שהות ביום לעבוד עבודה ואח"כ לקרות אפ"ה מבטלין מעבודתן כדי לשמוע מגילה בציבור ומיהו דוקא בשיכולים אח"כ להשלים העבודה הא לאו הכי ודאי אין מבטלין העבודה דאורייתא משום מגילה דרבנן וכו' עכ"ל. ובב"י בסי' תרפ"ז בשם הרא"ם שכתב על דברי הר"ן וכן נראה גם מדברי הרמב"ם שכתב חוץ ממת מצוה שאין לו קוברין שהפוגע בו קוברו בתחילה ואח"כ קורא דמשמע אי איכא שהות אין ואי לא לא דאל"כ ואח"כ קורא למה לי עכ"ל ובב"י ע"ז וכך פי' דבריו כיון שהרמב"ם כתב שמה שאמרו דמת מצוה ומקרא מגילה מת מצוה עדיף הוא לענין קדימה אבל לא שתתבטל מקרא מגילה מפני מת מצוה א"כ ה"ה דכשאמרו מבטלין מעבודתן בשביל מקרא מגילה לא ביטול ממש קאמר אלא קדימה וכו' עכ"ל. ועי' בטו"ז ובמג"א שם שהשיבו ע"ז דמצינו דכבוד הבריות דוחה לגמרי עיי"ש:
ונראה לענ"ד לדעת הר"ן ורא"ש דהבעיא בגמ' מת מצוה ומקרא מגילה הי מנייהו עדיף לאו במוטל בבזיון דהוי איסורא דאורייתא ודוחה פסח וכיו"ב פשיטא דאין מקרא מגילה דוחה למת מצוה אלא במונח בעיר וכיו"ב והבעיא לענין קדימה וכן בעבודה ושאר מצות דאורייתא רק לענין קדימה. והאי דלענין לדחות לגמרי ע"י הקדימה דמת מצוה למקרא מגילה מסתבר לומר כמ"ש בהאי דמשום כבודו מותר להלינו דלא שייך דמשום כבודו יהיה מותר לבזותו דאיסור הלנה משום בזיון המת. אלא כיון שהלינה לכבודו לא הוי השיהה בזיון דאין השיהה עבור עצלות ונהפוך לכבודו. כמו כן אם השיהה משום הדין המעכב הקבורה מיד לא מקרי השהיה בזיון דוקא שיהוי בעצלות מקרי בזיון וקלות ראש נגד המת ולא אם העיכוב עבור איסור ומצוה שלא יתבטלו וכל זה שלא יתבטלו המצוה או יהיה איסורא ע"י שיהיה מיד. אמנם היכא שלא יתבטל המצוה לא שייך לומר שיקדימו המצוה ולא הוי בזיון להמת כיון דהשיהוי בשביל להקדים המצוה זה לא ניתן לומר משום דע"ז לנו למודא מהתורה להחשיב כבוד המת שלא להקדים מצוה אחרת והקדימה מכבוד המת עצמו וא"כ בהקדים מצוה אחרת פוגע בכבוד המת לפי דעת התורה ובזה יש להבין דברי הרא"ש ורמ"א ומ"ש שדעת רבינו כן:
ועוד בר"ן שם שכתב דלאו דוקא מת מצוה דמסתמא קתני בברייתא דמבטלין ת"ת להוצאת המת וסתמא משמע אכולה מתים אלא משום דאיירי בעבודה במת מצוה נקיט בהא ג"כ מת מצוה ואח"ז כתב אי נמי י"ל דברייתא רשות קתני דאי בעי מבטל וכיון דלשאר מתים רשות לגבי מצוה חובה עכ"ל. הנה הרשות וחובה בלתי מובן דמלאחותו נפקא לן דמת מצוה חובה ומזה לשאר מצות וכיו"ב ורשות מנ"ל. וי"ל דלמ"ש במת מצוה אם במונח בבזיון דוחה לגמרי המצוה ואם לאו הקדימה במת מצוה. והנה שאינו מת מצוה היכא דיש קוברין אחרים שאין מבטלין מצוה מ"מ זה העוסק במצוה שאפשר לקיים אח"ז עכ"פ אינו מקיים המצוה דכבוד המת והברירה בידו לקיים ב' מצות זה אח"ז וצ"ע בעוסק במצוה בעלמא. ובת"ת דהוי בכל פעם ביטול מצוה לגמרי לפי שעה וצ"ע: