Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath
1:1א׳:א׳
1 א

שביתה בשביעי ממלאכה מצות עשה שנאמר ביום השביעי תשבות וכל העושה בו מלאכה ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה שנאמר לא תעשה כל מלאכה וכו'. במס' שבת כ"ד ע"ב גבי אין מדליקין שמן שריפה ביו"ט. בגמרא מ"ט לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט מה"מ אמר חזקיה וכו' ולא תותירו וכו' בוקר שני לשריפתו אביי אמר וכו' עולת שבת בשבתו וכו' רבא אמר הוא לבדו וכו' ולא מילה שלא בזמנו רב אשי אמר שבת שבתון עשה והו"ל יו"ט עשה ול"ת ואין וכו' עיי"ש. ובתוס' שם בד"ה ולא דגם רבא כרב אשי ס"ל ובמסכת ביצה דף ח' ע"ב בד"ה סוף כתבו דרבא לא ס"ל דהוי עשה ול"ת עיי"ש. ובירושלמי ביצה דף ב' ע"ב נראה דס"ל דלא הוי עשה ול"ת. ועיין בטו"ז או"ח בסי' תצ"ח ס"ק י"ב ובפנ"י ביצה ח' בסוגיא דדקר נעוץ. ורבינו פסק כר"א כאן ובהל' יו"ט פ"א ה"ב ועי' בתוספות פסחים פ"ד ע"א בד"ה ולא עיי"ש ועי' מ"ש בס"ד להלן בפ"א מהל' יו"ט הל' כ"ג עיי"ש ועי' מ"ש לקמן הל' יו"ט פ"ג ה"א עיי"ש. וי"ל דגם רבא ס"ל כר"א אלא דנפק"מ עוד מטעם דלבדו וכו' למ"ש המל"מ בהל' שופר באם עבר על הל"ת אין לוקין דעשה דוחה ל"ת ועל עשה לא שייך מלקות ותליא בדעת התוספות במסכת חולין וקדושין עיי"ש ומטעם לבדו וכו' נאמר אהדרא לאיסורא קמא ולוקין ועיין בתוספות ביצה י"ב ע"א ומצאתי כן בטעם המלך בהל' נדרים פ"ג ה"ו עיי"ש:
והנראה לומר הנה יש להעיר דבהל' יו"ט פ"א ה"ב כתב רבינו "כל השובת ממלאכת עבודה באחד מהן הרי קיים מ"ע שהרי נאמר בהן שבתון כלומר שבות וכל העושה באחד מהן מלאכה שאינה לצורך אכילה וכו' הרי ביטל מ"ע ועבר על ל"ת שנאמר כל וכו'" הנה כאן לענין שבת לא כתב רק מהעובר שביטל מ"ע ועבר על ל"ת ובהל' יו"ט כתב ג"כ בהשובת שקיים מ"ע ולמה לא כתב לענין שבת הקדום בהלכתו ג"כ מהמקיים:
ונראה ובראשונה יש להבין מ"ש כל השובת וכו' באחד מהן קיים מ"ע וכי שייך לומר קיים בשב ואל תעשה ממלאכה וכמה בטלנים איכא בשוקא כל ימות החול דביטל מ"ע שייך שפיר בעבר אבל קיים לכאורה בלתי מובן וגם דא"כ בעובר על כל המלאכות חסר אחת נאמר כי באחת שלא עשה קיים מצות עשה דתשבות:
ונראה דכונת רבינו במכוין לשבות ומונע את עצמו ממלאכה שעוסק בה ומסלק את עצמו ממנה בבוא שבת ויו"ט וכיו"ב דרק שבת ויו"ט המונעים אותו מלעשותה שייך גם בשב ואל תעשה קיום העשה ובכה"ג י"ל גם בעבר על אחת ומונע מאחרים מזה שמנע את עצמו מטעם שבת ויו"ט קיים המ"ע ולשון באחד מהן וכו' לפי פשוטו דלא ימצא שימנע בשביל שבת בכל מלאכות דמי העושה כל ל"ט מלאכות ולכן אמר באחד מהן דשייך שימנע בשביל שבת ויו"ט משא"כ באלה שאין מדרכו לעסוק בהן לא שייך קיום העשה במה שאינו מונע משום שביתה ועי' בפכ"ז הי"ב משביתה הניכרת עיי"ש:
והנה בעבר על אחת ומונע מאחרות משום שביתה יש לעיין אם שייך בכה"ג לומר דמקיים מ"ע דשביתה דמענין שביתה שישבות מכל המלאכות וברמב"ן בפרשת אמור בפי' שבתון שתהיה לנו מנוחה מן הטורח והעמל עיי"ש. ואף דשבת ממקצת מלאכות לא שייך שקיים באחרות דעכ"פ לא נח ולא שבת וממצות שביתה שישבות כל היום. והנה בזה יש לספק דיש מקום לומר דאף בקיום השביתה במקצת היום אף דביטל בקצתו קיים מ"ע בזמן ששבת ולכאורה השביתה ומ"ע וקיומה ביו"ט יוכיח דאף בכה"ג מקרי שביתה לענין מ"ע דהרי ביו"ט מותר בכל מלאכת אוכל נפש ואפ"ה קיים השביתה במונע ממה שאינו לצורך אוכל נפש וגם לא מתוך שייך בהם. וי"ל משו"ה בהל' יו"ט דס"ד לומר כמ"ש כיון דלצורך אוכל נפש מותר בכל מלאכה וא"כ לא שייך קיום מ"ע דשביתה וכיון דל"ש שביתה אף בעבר ביטל השביתה הנוספת מטעם ל"ת אבל קיום העשה ס"ד דלא שייך בכה"ג שאינו שובת משאר מלאכות ולכן קמ"ל דגם ביו"ט שייך קיום מ"ע דשביתה ובשבת אין צריך לפרש כן דכמו בביטולו כן בקיומו שייך לומר במ"ע וכיו"ב ביוהכ"פ עיי' בהל' שביתות עשור פ"א ה"א:
אמנם לפ"ז גם בשבת ימצא דצריכין ללמוד מיו"ט כגון בחולה שיש בו סכנה דדוחה שבת ואפ"ה שייך שביתה וקיום מ"ע במה שמקיים במה שאינו לצורך החולה. אבל כל זה במה ששובת אחרי זה שעשה ההכרחי להחולה אבל בהמלאכה בזמן שעובר אותה משום החולה לא שייך שקיים מ"ע במה שמונע מאחרות דאותו הזמן עכ"פ לא שבת ולא שייך שביתה אז וא"כ ימצא מקום דלא שייך דשבת הוי עשה ול"ת דכה"ג דנדחה הל"ת ועשה מדינא כגון לחולה שיש בו סכנה ויש כאן שמן שריפה של תרומה טמאה דאף דהדלקה מותרת ביו"ט אפ"ה לא בשמן שריפה ועי' ברש"י שבת שם בד"ה ואין עשה דבאש תשרופו דוחה יו"ט דהוא ל"ת ועשה ואע"ג דהדלקת נר ביו"ט מלאכה המותרת היא הואיל והבערת שאר קדשים שאין נהנין מהן נאסרים גם זו לא יצא מן הכלל עכ"ל ועיין ברש"י ביצה דף כ"ז ע"ב בד"ה חלה עיי"ש ולפ"ז ביש כאן שמן אחר ושמן של תרומה טמאה דמטעם דאין עשה דוחה לעשה ול"ת בכה"ג דעכ"פ באותו הזמן נדחה המ"ע דשביתה עבור החולה לא שייך כלל מ"ע אז ונשאר רק ל"ת דנדחת ממ"ע דבאש תשרופו. אבל מטעם לבדו וכו' ושאר דרשות בגמרא שם י"ל אף דכה"ג ביש שמן אחר להחולה אסור בשל שריפה וא"כ כיון דיש מקום דלרב אשי מותר ולטעמא דרבא אסור י"ל דלא פליג רבא על ר"א אלא מוסיף מקרא עבור הנפק"מ היכא דלא שייכא טעמא דר"א ואף דבכה"ג לומר דאסור להוסיף בביטול השביתה אף באותו הזמן במאי שאינו לצורך החולה אבל זה איסור ל"ת אבל העשה וקיומה לא שייך בזה אז ועיין במסכת מנחות דף ס"ד בתולש לחולה בשבת ביש ב' גרוגרת באחד וג' בב' חייב עיי"ש וכמ"ש מל"ת:
אמנם לטעמא שכתבו בתוספות דאסור בשמן שריפה ביו"ט דלא מקרי לכם בכה"ג עיי"ש וא"כ ליכא למידק דאסור בחולה משום דלא הוי נוסף במלאכה במאי דהוי תרומה טמאה רק לדעת רש"י לומר כן דס"ל דרחמנא אחשביה למלאכה ולתוס' י"ל דמלכם לא הוי עשה ול"ת למ"ש בתוס' דלא אמרינן אהדרא לאיסורא ביצה י"ב וא"כ צ"ל משום לבדו ועי' עוד מ"ש לקמן פ"א ה"א מהל' שביתות עשור בזה עיי"ש ובהל' יו"ט פ"א ה"ב: