Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Rest on a Holiday
1:1א׳:א׳
1 א

ששת ימים האלו שאוסרן הכתוב בעשיית מלאכה שהן ראשון ושביעי של פסח וראשון ושמיני של חג הסוכות וביום חג השבועות ובאחד לחודש השביעי הן הנקראים ימים טובים ושביתות כולן שוה שהן אסורין בכל מלאכת עבודה חוץ ממלאכה שהיא לצורך אכילה שנאמר אך אשר יאכל לכל נפש וכו'.
ובהמ"מ ומדברי רבינו שבכלל מלאכת עבודה סתם אינה מלאכת אוכל נפש וכו' עיי"ש. ובשו"ת מהרלב"ח בסי' נ"ג מובא בלח"מ שהמ"מ למד כן ממ"ש רבינו בה"ב כל השובת ממלאכת עבודה הרי קיים מ"ע וכו' ואם בכלל מלאכת עבודה אפי' אוכל נפש האיך קיים המ"ע. גם למה צריך להאריך וכל השובת ממלאכת עבודה והיה לו לומר כל השובת ממלאכה סתם אלא לדעת רבינו לא נכללה מלאכת או"נ בכלל מלאכת עבודה עיי"ש:
והנה מ"ש אם בכלל מלאכת עבודה אפילו אוכל נפש האיך קיים המ"ע זה אזלא למ"ש רבינו להלן דמלאכות קודם לישה דאסורין רק מדרבנן דאם נאמר כדעת הסוברים דהוי מדאורייתא וא"כ ימצא קיום המ"ע במלאכות אלו דאסורים אפילו לאוכל נפש והרי רבינו כתב כל השובת ממלאכת עבודה באחד מהן הרי קיים מ"ע וכו' וא"כ שפיר הוכיח המ"מ ככה:
ועי' במהרלב"ח שם אחרי שביאר כונת המ"מ כתב ע"ז במחילה מכבוד תורתו אינה אמת שהרי הרב כתב שהן אסורים בכל מלאכת עבודה חוץ ממלאכה שהיא לצורך אכילה ולדעתו ז"ל איך יוצדק תיבת חוץ היה לו לומר שהן אסורים בכל מלאכת עבודה ומותרין במלאכה שהיא לצורך אכילה עכ"ל:
אמנם כאשר נדייק בלשון המ"מ שכתב שבכלל מלאכת עבודה סתם אין מלאכת אוכל נפש. נראה כונתו דמסתם אינו נכלל בלשון הזה אלא מלאכות שאינם של או"נ וככה הוראתו הראשונה אף דיש לכלול בו גם מלאכה לאוכל נפש ג"כ אם היה לנו הוכחה לזה אבל בלא"ה אם נאמר תפסת מועט תפסת אין מלאכת או"נ בכלל ומשו"ה לא יקשה עוד לשון חוץ ממלאכה וכו' שכתב רבינו דמלאכת או"נ נשאר חוץ ולא נכלל במלאכת עבודה משום דאומרים דאין נכלל בו אלא הוראה הראשונה אשר הוראה ע"ז בלתי לספק בה. ועיין בהמ"מ שכתב למה הוצרך רבינו האי דאשר יאכל וכו' דהרי בלא"ה ממלאכת עבודה נתמעט או"נ וכתב באלה דלא נאמר מלאכת עבודה עיי"ש. ולמ"ש י"ל דהנה כמ"ש דאין לשון מלאכת עבודה ממעט האו"נ אלא דאינו מכריחו ויקשה באיסורי התורה לא שייך לומר תפסת מועט תפסת וכמ"ש במקום אחר דבספק בכוונת התורה גם לרבינו לחומרא. אלא כיון דיש לנו מקרא דאך אשר יאכל וכו' מזה אמרינן דבכ"מ לא נכלל או"נ במלאכת עבודה דתפסינן רק המוכח בהוראה הראשונה וא"כ צריכין למקרא דאשר יאכל וכו' דאל"כ לא נמעט ממלאכת עבודה אוכל נפש:
וכתב עוד במהרל"ח שם ומלבד זה מי שיעיין בספר מנין המצות יראה מבואר ששוה לו פי' מלאכת עבודה כמו מלאכה עיי"ש ומי אשר יעיין בכל המקומות בס' המצות שם לא ימצא ניגוד לזה אלא שלא הביא שם המורה על הבדל הלשון בין עבודה ומלאכה ומזה אין ראיה והוכחה נגד המ"מ שסמך על מ"ש בספר יד החזקה:
וכדעת המ"מ הרמב"ן בפרשת אמור וראה להסכים הת"כ וספרי ע"ז עיי"ש וכיו"ב ברשב"ם בפרשת בא ט"ז אך אשר יאכל לכל נפש וכו' לכך כתב בכל מלאכת עבודה לא תעשו למעוטי אוכל נפש אבל בשבת ויו"כ כתיב כל מלאכה עכ"ל. וכיו"ב בס' החינוך בסי' רצ"ח ולרמב"ן לרבינו מקור נאמן ממדרשי רז"ל ויש ליישב בזה קושית התוס' במס' ביצה י"ב ע"א בד"ה השוחט שהקשו בנדרים ונדבות נלקה ונימא אהדרא לאיסורא קמא עיי"ש אבל למ"ש ז"ל דלא הוי אוכל נפש בכלל הלאו דמלאכת עבודה לא שייך אהדרא לאיסורא קמא ולא הוי אלא לאו הבא מכלל עשה לכם ולא לגבוה:
והנה ראיתי בס' מעשה רוקח שכתב מה יענה הלח"מ למ"ש בספר המצות ודע וכו' אלא א"כ יהיה מלאכה מה שיצטרך באוכל נפש כמי שבא בכתוב באחד מהם אשר יאכל לכל נפש וכו' וה"ה לשאר יו"ט עיי"ש ולמ"ש כונת רבינו דמאשר יאכל נלמד לכולם לפרש מלאכת עבודה למה שאינה לאו"נ וכמ"ש לעיל (ולכם ולא לגבוה האי נאמר בפ' בא דלא כתיב מלאכת עבודה דודאי לפי הנ"ל דלא נכלל כלל או"נ לא שייך לכם להתיר ואף דכל מלאכה ג"כ עבודה הנה זה נדע ממאי דמפרש הקרא כן):
וראיתי בס' פרי מגדים בפתיחה להל' יו"ט סי' ד' שהקשה ממבשל גיד הנשה בחלב במס' ביצה י"ב דתליא אם אמרינן מתוך תיפו"ל בלא"ה לא הוי בכלל הלאו עיי"ש והקושיא עצומה דמלכם וכו' לא שייך מלקות וכמ"ש לפ"ז לא שייך אהדרא לאיסורא קמא:
ויש לומר ע"ז דהנה הטעם המחלוקת אם נאמר מתוך עי' מ"ש ז"ל ונדבר בס"ד להלן בזה וי"ל ג"כ דאם נאמר דבכלל מלאכת עבודה לא נכלל כלל אוכל נפש וכל הצריך לאו"נ לא הוי בגדר עבודה וא"כ לא שייך לצורך משלא לצורך אלא דמלאכות השייכות לאו"נ לא הוי בגדר עבודה ואשר יאכל וכו' להורות מה המה המלאכות שאינן נכללים בגדר עבודה וכמ"ש לעיל וכיו"ב דעת המגיני שלמה לפרש מתוך שהותרה לצורך וכו' דהמלאכות או"נ המלאכה גופה התירה התורה עיי"ש. וביותר מובן לומר דלא הוי אלו המלאכות בכלל עבודה אף דהמה שלא לצורך ולפ"ז מאן דלית ליה מתוך על כרחך ס"ל דבכלל מלאכת עבודה הוי ג"כ או"נ אלא מקרא דאשר יאכל וכו' הותרה לאו"נ ולפ"ז זה גופה אם נאמר מתוך תליא אם מלאכת או"נ בכלל עבודה או לא וא"כ שפיר נאמר במבשל גיד הנשה דתליא במתוך דרק למאן דס"ל מתוך לא הוי בכלל מלאכת עבודה או"נ ועיין ברמב"ן בפרשת אמור דעות חלוקות במדרשים בזה אם הוי בכלל עבודה אוכל נפש עיי"ש וי"ל דתליא במחלוקת אם אמרינן מתוך ועי' עוד בפרי מגדים שהקשה ממ"ש רבינו הט"ו במבשל לעכו"ם ולכלבים אינו לוקה משום הואיל בלא"ה אפי' במאכל דאיסורא דלא שייך הואיל ואי מקלעי וכו' אינו לוקה דאינו נכלל בכלל הלאו ואכתוב ע"ז בס"ד בענין הואיל:
והנה אם נאמר דממלאכת עבודה נתמעט מלאכת אוכל נפש וכמ"ש די"ל דמהאי טעמא אמרינן מתוך א"כ לא התירה התורה משום דהקילה בשביל או"נ ומשום שמחת יו"ט אלא במלאכת או"נ הקילו ואפי' שלא לצורך או"נ ובמס' פסחים (ס"ה ו) ס"ח במחלוקת דר' אליעזר ור' יהושע אם שמחת יו"ט מצוה או רשות ר"א דמתלמידי בית שמאי ולית ליה מתוך ולית ליה למעט או"נ רק מאשר יאכל וכו' וא"כ לפ"ז צ"ל משום או"נ לשמחת יו"ט הקילו וקשה לפ"ז אבל כדאי' שם לר"א או אוכל ושותה או יושב ושונה ומשו"ה לב"ש ביצה ט' ע"ב לחומרא אף דלב"ש נראה משום או"נ הקילה התורה:
והן ראיתי בשאגת אריה בסי' ק"ב דבראשונה רצונו להוכיח דגם בראש השנה בשמחת יו"ט מדהותר לאוכל נפש דלא נאמר אלא בחג המצות בלבד ואפ"ה ילפינן בכל יו"ט ור"ה בכלל ומזה דשמחת יו"ט בר"ה ג"כ וכתב לדחות ראיה זאת בהנאמר דממלאכת עבודה נתמעט מלאכת או"נ ואם כן אינו מוכח לענין חיוב שמחת יו"ט מזה עיי"ש:
ובזה יש ליישב דיקשה דאסרו רבנן מוקצה באוכל נפש הרי מלאכות אשר בעבורם אסרו מוקצה משום הוצאה וכמ"ש לעיל בהל' שבת בשם הפנ"י דה"ה משום שאר מלאכות ומלאכות גופיה התירה התורה משום או"נ ורבנן הוסיפו איסור חדש וע"ז אמרתי דמוקצה שאינו מיוחד לאכילה לא הוי עומד לשמחת יו"ט וגם לרמב"ן מוקצה משום שמחת יו"ט להכין מקודם עיי"ש אבל אם נפרש משום שמחת יום טוב התירה התורה לאו"נ ודוקא לצורך א"כ הוי כמפורש בתורה וכמ"ש בטו"ז בכמה דוכתי אין ביד החכמים לאסור אמנם כנאמר דלא התירה התורה או"נ כלל משום שמחת יו"ט אלא המלאכה לא אסרה א"כ מוקצה דלא הוי בכלל מלאכה ולא כנתפרש התירא בתורה וב"ש דלית להו מתוך וס"ל מוקצה לבע"ח עי' ביצה י' י"ל דר' אליעזר דס"ל פסחים ס"ח דשמחת יו"ט רשות בשיטת בית שמאי אמרה דמתלמידי ב"ש הוא ולא אמר דבר שלא שמע מרבותיו כדאי' בכמה דוכתי אף דלפעמים ג"כ מצוה דמשו"ה מאשר יאכל נלמד משום שמחת יו"ט ברוצה לאכל אבל בשונה א"צ לשמוח באכילה והוי רשות כדאי' שם מ"מ כשהתירה התורה הוי משום שמחת יו"ט לב"ש לית להו האי כללא דהטו"ז וע"ע בפי' מלאכת עבודה להלן בהמ"מ ה"ח וברמב"ן במלחמות במס' ביצה בריש פ' אין צדין עיי"ש: