Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Repentance
1:1א׳:א׳
1 א

כל המצות שבתורה בין עשה בין ל"ת אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא שנאמר איש או אשה כי יעשו ואמר והתודו את חטאתם אשר עשו זה ודוי דברים . עי' בכ"מ מספרא פרשת אחרי מות, אף דאמרינן במס' קדושין מ"ט ע"ב, ע"מ שאני צדיק אפי' רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו, מ"מ המצוה בודוי פה ושמא אח"ז יודה בפה ג"כ, ובספר המצות לרמב"ם עשה ע"ג בשם המכילתא יכול הנהרגין ע"פ זוממין לא אמרתי אלא ואשמה הנפש ההיא ר"ל שלא יתחייב לו הודוי כשידע שאין לו חטא אבל הועד עליו שקר עכ"ל, והנה בודוי הסדורה מאנשי כנסת הגדולה לכולנו ובהם אשר נדע כי לא חטאנו ולרוב אינו אחד שחטא בכולמו, הנה נאמר בלשון רבים על כל ישראל ובלשון יחיד נראה כמשקר, וגם נראה דמה דשייך על הספק שמא בשוגג חטא או בהרהור ונשכח ממנו אף דאינו בכלל מ"ע באם רוצה להתודות ולבקש כפרה דרך נכון ולר' אלעזר אדם מביא אשם תלוי בכל יום, ושם בסה"מ בשם מכילתא מקור נאמן למ"ש רבינו כאן וכמו שהעיר כמו כן בסדר משנה, ועי' יומא ל"ו ע"ב עויתי וכו' ופשעתי וכו' אלו המורדין וצ"ע.

2 ב

ודוי זה מ"ע. למ"ש לעיל דבהרהור די לתשובה להפוך רשע לצדיק מובן שאמר דודוי זה ממ"ע.

3 ג

כיצד מתודין אומר אנא ה' חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה, וזה עיקרו של ודוי וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח. ועי' בס' מעשה רוקח דפירוט החטא למדים מקרא דויעשו להם אלוהי זהב כמ"ש רבינו בפ"ב ה"ג כדאי' במס' יומא דף פ"ו דמהתודו וכו' אשר עשו בלתי מפורש כ"כ על הפירוט, ובושתי ונכלמתי וכו' מקרא דעזרא ט' ולעולם אינו חוזר וכו' מקרא דלא נאמר עוד אלוהינו למעשי ידינו, הושע י"ד, ועי' בשער התשובה לרבינו יונה שער א' סי' כ"א בד"ה הבושה כענין שנאמר בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי ירמי' ל"א וכו' עיי"ש וכן מצינו באדם וחוה לאחר החטא בושו וזה לעד על כי ידעו כי חטאו, ואת"ל כל החוטא ומתבייש עליהן מוחלין חטאיו ברכות י"ב ע"ב, וארז"ל כל המתבייש במהרה אינו חוטא.

4 ד

וזה עיקרו של ודוי. להלן פ"ב ה"ח כתב כן זה עיקרו של ודוי על אבל אנחנו חטאנו לך כדאיתא במס' יומא פ"ו שם הכונה אבל וכו' הוא השורש ועיקר הודוי כי מי אשר לבבו נאטם ולא ירגיש עונו לא ישוב באמת ופה נאמר מהשב באמת ותכלית ידיעת חטאו להרים הרגשת לבבו ובושת יכסהו על רוע מעשיו שם הכונה עיקר מה שהכל תלוי בו, ופה על תכלית הנאמר היוצא מהעיקר והתכלית וההתחלה שניהם עיקרים, וע"ז כתב וכל המרבה וכו'. ואשר לעיין כי בוידויים הסדורים בתפילה מכנה"ג אין מענין הנאמר ואולי לחלק בין ודוי לרבים לודוי ליחיד בזה וצ"ע.

5 ה

וכן בעלי חטאות ואשמות וכו' וכן כל מחויבי מיתות בי"ד ומחויבי מלקות וכו' וכן החובל בחבירו ובמזיק ממונו אע"פ ששילם לו מה שהוא חייב לו אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם שנאמר מכל חטאות האדם. ובכ"מ עמד על הלמוד מכל חטאת וכו' ועי' במעשה רוקח וסדר משנה כי בסה"מ עשה ע"ג הביא הנ"ל כן בשם המכילתא ומשם יצא לרבינו כן, גם העיר ע"ז כי בגמ' ב"ק המובא בכ"מ הוא שירצה חבירו ורבינו כתב כאן שישוב ויתודה לה' כי בזה כי חטא נגד רעהו חטא גם לה' עיי"ש.
ובפ"ה מהל' חובל ומזיק ה"ט כתב רבינו אינו דומה מזיק חבירו בגופו למזיק בממונו, שהמזיק ממון חבירו כיון ששילם מה שהוא חייב לשלם נתכפר לו, אבל חבל בחבירו אע"פ שנתן לו חמשה דברים אין מתכפר לו, ואפי' הקריב כל אילי נביות אינו מתכפר לו ולא נמחל עונו עד שיבקש מן הנחבל וימחול לו עכ"ל, ובלח"מ הקשה ע"ז ממ"ש בהל' תשובה פ"ב ה"ט דהגוזל את חבירו אינו מתכפר לו אלא אם ירצה לנגזל אף שהשיב לו ותירץ דשאני גזלן שנהנה וגם ציער לנגזל שלקחו ממונו בחזקה, אבל למזיק לא באה הנאה למזיק ולא נצטער כ"כ הניזק כששילם לו עיי"ש.
והנראה דכל מזיק ג"כ גוזל הוא אף שלא נהנה ונראה יותר כמכוין לצער חבירו בלבד כיון שאין לו הנאה וחוטא רק לו ולא לו מזה כלל, אבל יש מזיק בשוגג דקיי"ל אדם מועד אחד ער ואחד ישן או בשור המזיק שפשעו הבעלים בשמירתם בכה"ג אין לו לבקש מחילה מהבעלים אחרי התשלומין אבל המזיק להכעיסו מסתברא דגרע מגזלן, ועי' בס' מעשה רוקח והביא דברי הסמ"ג סוף עשין ע' אינו דומה וכו' שהמזיק בממון וכו' כיון ששילם וכו' נתכפר לו ומ"מ מצוה לישאל ממנו מחילה כאשר ביארנו במצות ודוי ועי' בסמ"ג סוף סי' ט"ז עיי"ש, ומזה הוכיח דדעת הסמ"ג דמהתורה נמחל במזיק ממונו בתשלומין ומדרבנן מצות רצוי כדאי' יומא דף פ"ה עיי"ש והנראה דהכל מדאורייתא רק בממונו הוי ב' דברים ובחבלה הכל דבר אחד, כי הממון והרצוי משום החבלה, משא"כ בממונו הממון בשביל הדבר והרצוי משום דציערו והוי הרצוי מצוה בפ"ע כן נראה לענ"ד עמ"ש לחלק בין מזיק למזיק בממון ג"כ, ועי' ברשב"א ב"ק קי"ח בדעת בעלים בגניבה עיי"ש ויובן עמ"ש.

6 ו

וכן בעלי חטאות וכו' עד שיעשו תשובה ויתודו וכו'. ובגמ' שבועות י"ג חטאות וכו' אין מכפרין אלא לשבים כמובא בכ"מ ובתורה נאמר והתודה וכו' כמ"ש ברש"י שם ואמר עד שיעשו תשובה דמהתודו על חטאתם הוא רק על חטאתם שלעבר ובזה אין די עד שיקבל שלא לעשות עוד, וזה הכונה שיעשו תשובה דלשון תשובה מורה שישוב למה שפי' מקדם בראשונה כנאמר בתפילה הנשמה וכו' טהורה היא, וגם יתודה על העבר כמו התשובה על לעתיד וזה עד שיעשו תשובה ויתודו וכו'.

7 ז

וכן כל מחויבי מיתות בי"ד וכו'. ובהגהות מיימוני ואפי' מי שחלה ונטה למות אומרים לו התודה כדאיתא במס' שבת דף ל"ב ע"א עכ"ל, ובספרי פרשת נשא בד"ה וידבר ה' וכו' בסופו והתודו, ר' נתן אומר זה בנה אב לכל המתים שטעונין ודוי עכ"ל, ועי' בזית רענן למג"א בפי' עש"כ שדרש סמוכין ואשמה הנפש ההיא והתודו שאפי' בשעת נטילת נפש טעון ודוי, גם משנאמר והתודה אשר חטא נראה אף בלי קרבן יתודה על חטאיו עיי"ש, וברמב"ם לא הביאו אף די"ל דהוי בכלל כל החוטאין שיתודו ואין אדם בארץ ועי' מ"ש בשם הסה"מ בלא חטא אם יתודה עיי"ש, מ"מ זה שאומרים לו וכו' היה להביא וצ"ע, ונ"ל דאיתא אומרים לו התודה שכן כל המומתין מתודין וברש"י כדתנן במס' סנהדרין וכו' שכן מצינו בעכן וכו' עיי"ש, וא"כ הפי' שכן כל המומתין וכו' ושמא בחטאו מת ועליו להתודות כמו במיתה בידי אדם כן בידי השמי' וא"כ הוי בכלל מה שכתב וכן כל מחויבי מיתות בי"ד וכו' ועי' בש"ך יו"ד סי' של"ח ס"ק א' אם אומרים לו שכל המומתין וכו' ולמ"ש יש כונה לזה לאמרו לו, ועם כל זה יקשה למה לא הביא שאומרים לו ומעירים אותו ע"ז ואם לא הביאו בהל' תשובה היה להביא במקום אחר וצ"ע.
ובפי' דברי הספרי י"ל ג"כ כמ"ש ז"ל כי הקרבן כאלו הקריב נפשו ולכן יתודה שיהיה בלי מום כי אין לך מום גדול מהחטא, ולכן זה בנה אב וכו' בשעת מיתה כי יפקד נפשו לה' כי יטהר אותה מכל מום רע חטא ופשע וירפא אותה בתשובה וודוי על פשעיו וה' יסלח לו.