Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fringes
1:1א׳:א׳
1 א

ענף שעושין על כנף הבגד ממין הבגד הוא הנקרא ציצית מפני שהוא דומה לציצית של ראש שנאמר ויקחני בציצית ראשי וכו'. ובגמ' במס' מנחות מ"ב ע"א איתא ת"ר אין ציצית אלא ענף וכן הוא אומר ויקחני בציצית ראשי עיי"ש ונראה כי יקרא ציצית כי דומה לענף וכאשר מצינו ציצית ראשי כמו הענף מהעץ וכמו"כ הציצית מהבגד וא"כ יהיה פי' ציצית ענף וכמו"כ ציץ השדה ציץ נובל על צמחי השדה וכיו"ב על דרך זה ורבינו כתב ענף וכו' שהוא דומה לציצית של ראש וכו' ולא שהוא עצמו לשון ענף כמו שערות הראש שנקראין ציצית על כי המה כמו ענפי העץ ועוד בגמ' שם דף מ"א ע"ב אין ציצית אלא יוצא ואין ציצית אלא משהו וברש"י אין שם ציצית אלא יוצא ותלוי ויוצא מן הכנף משהו עכ"ל בצאן קדשים אין לשון ציצית וכו' עיי"ש:
ונראה דברש"י ירמי' מ"ח "תני ציץ למואב וז"ל תנו כנף למואב דבר תלאי ובולט מן האדם ומן הבהמה קרוי ציץ כמו והיה לכם לציצית ויקחני בציצית ראשי עכ"ל ונראה ציצין המעכבין וכו' במס' שבת מזה וציץ הזהב וי"ב הכל על דרך זה והענף יקרא ציץ וכן כל צמחי השדה עבור שבולטין מהעץ ומהאדמה וא"כ הענף יקרא ציץ ולא כי הציץ יקרא ענף וזה כמ"ש רבינו וזה שכתב שדומה וכו' אף שאינו בגוף ממש יקרא כדומה לשם ונראה מציץ מחרכים ג"כ מזה שנראה בולט מהבית וזה דאיתא בגמ' הנ"ל אין ציצית אלא יוצא וכמ"ש ברש"י אין לשון ציצית אלא יוצא כמ"ש הבולט יקרא ציץ וברש"י במדבר ט"ו ציצית על שם הפתילים התלויים בה כמו ויקחני בציצית ראשי ד"א ציצית על שם וראיתם אותו כמו מציץ מחרכים עכ"ל ולמ"ש מציץ מחרכים מלשון ציץ ונראה עבור כי כל הבולט יקרא ציץ כל הנראה ונופל ביותר לעין ג"כ לשון ציץ בו כמו הציץ ונפגע ובגמ' הנ"ל ואין ציצית אלא משהו היה נראה להיפך שתחלת שם הזה לצמחי השדה ועבור כי המה בולטין נקראו אח"ז בשם המושאל כמו דברים הבולטים בשם ציץ והלשון ציצית בהנחתו הראשונה בצמחי השדה יוצא ומשהו כצמחי השדה אלה הנובלים כציץ נובל שהמה משהו וקטנים לרוב ועיין במס' שבת פר"א ציצין המעכבין וכו':

2 ב

וזה הענף הוא הנקרא לבן מפני שאין מצווין לצבעו. עיין להלן פ"ד ה"ח בטלית אדומה יעשה חוט הלבן כעין צבעה עיי"ש:
ועיין בכ"מ שמפרש דמתורה לא נתפרש אבל מדברי סופרים יש להם שיעור וכשמוסיף על השיעור שקבעו החכמים עובר בבל תוסיף והיינו דאמרינן בסנהדרין פ"ח והא איכא ציצית דעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע והקשה ע"ז ממאי דאיתא במס' יבמות דף ה' ע"ב גדיל שנים גדילים ארבעה וכיו"ב במס' מנחות דף ל"ט דמשמע מהתורה יש להם מנין עיי"ש:
והנה לפי הנראה דדעת הכ"מ דשעורו במנין מדרבנן ובלתי מובן למה יעבור על בל תוסיף במוסיף על הרבנן ובמרכבת המשנה הקשה עליו מרש"י במס' סנהדרין שם שכתב ופי' מד"ס דילפינן גדיל שנים גדילים ארבע ודרכו של רבינו בכמה דוכתי להקרא מד"ס מה שאין מפורש בתורה כנודע עיי"ש ועי' בס' ברכי יוסף סי' י"ג אחרי שרצה מתחילה ג"כ לפרש בדעת הכ"מ מדרבנן ממש כתב אח"ז דקושית הב"י אף דדעת רבינו דהוי מד"ס כיון שאינו מפורש בתורה אבל מהאי דגדיל וכו' הוי כמפורש בתורה דכן משמע מכ"מ בהל' עדות פי"ג דמה שאנו דורשין בפי' הכתוב מקרי מדאורייתא עיי"ש ובס' קרית ספר להמבי"ט כתב דאע"ג דגדילים ארבע היינו בגדיל אבל בענף דהיינו ציצית אין לחוטיו מנין מהתורה דפתיל וציצית דהוי ענף לא משתמע יותר מחד עיי"ש אבל עיין בתוס' מנחות ל"ח ע"א בד"ה התכלת שכתבו דפתיל משמע תרי כדדרשינן במס' יומא ע"ב ע"א וקיצץ פתילים פתיל שנים פתילי' ארבע עיי"ש ובס' מעשה רוקח כתב די"ל דרבינו מפרש כבעל העיטור המובא בב"י בסי' י"א לפרשו דמ"ש שיעור לחוטין מלמעלה אם ירצה להוסיף יוסיף כמ"ש בטור בשמו משום דמפרש האי דאי' במס' מנחות מ"ב אין להן שיעור מלמעלה לא כרש"י שפי' באורך רק במנין החוטין עיי"ש אבל עיין בתוס' מנחות ל"ח ע"א בד"ה התכלת דאם הוסיף יותר משמונה הוי בל תוסיף כדמוכח במס' סנהדרין הנ"ל ואם הוסיף גורע עיי"ש (ואפשר לפרש דעת רבינו שאין להן מנין מהתורה עם מ"ש בתוס' הנ"ל דרב אחא בר יעקב ורב אחא בר מדפתי לא פליגי רק דיש במשמעות ארבע ושמונה ואי בעי עביד ארבע ואי בעי שבעה ולא יותר דהוי בל תוסיף עיי"ש ואף דעכ"פ לא יפחות מארבע מ"מ לא הוי כמפורש בתורה וגם זה נראה דוחק):
והנה מלשון רבינו בהל' י"ח ואם נפסק החוט מעיקרו אפי' חוט אחד פסולה ועי' בכ"מ בפי' ה"ג שם עיי"ש אם נידוק לשון פסולה מדאורייתא א"כ על כרחך דעת רבינו דמנין מדאורייתא ורק מד"ס שאין מפורש בתורה ובהל' גירושין מחלק בין פסול ובטל עיי"ש ועי' בריש סוכה אבל בלשון רבינו בזה בכשר מדאורייתא ופסול מדרבנן יש לעיין והנה הנפק"מ אם מנין החוטין מדאורייתא כמ"ש בברכי יוסף לענין שבת וכיו"ב עיי"ש. אמנם בזה שכתבתי עמ"ש בכ"מ בל תוסיף בזקן ממרא על הרבנן עי' בסה"מ שורש א' ברמב"ן ובחי' הר"ן סנהדרין דף פ"ט ע"א עיי"ש:
והנה בזה דפליגי בית שמאי ובית הלל במנין חוטין במס' מנחות דף מ"א ע"ב לב"ש ארבע ולב"ה שלש וכיו"ב בספרי בפרשת כי תצא ולדעת רבינו בכמה דוכתי בהלכה למשה מסיני לא שייך מחלוקות הרי בארבעתן מצוה אחת ג"כ פליגי ר' ישמעאל עם הת"ק דף כ"ח ובפי' משניות כתב רבינו דהוי האי דמעכבין ואין מעכבין הלמ"מ וצ"ל כמ"ש ז"ל דכמה מחלוקת בהלמ"מ עיין בשו"ת חות יאיר ובס' כרתי ופלתי ריש סי' ה' טריפות ומ"ש במקו"א בזה וגם כמ"ש שם הוי המחלוקות בדרשי דקראי:
אמנם י"ל עוד כמ"ש בקרית ספר דאגדיל קאי גדילים ארבעה ולא על ענף דכמ"ש בכ"מ בה"ו דעת רבינו דפתיל תכלת משמע חדא עיי"ש וצריך ליישב סוגיא דיומא ע"ב הנ"ל וכמ"ש לעיל וי"ל דמפרש התכלת אין מעכב וכו' דא"צ ליתן רק ב' חוטין ועי' בתוס' בד"ה תכלת הנ"ל דלא כרש"י ועכ"פ שנים בעי דהרי צריך אחד תכלת ואחד לבן לכתחילה ואם אין תכלת די בלבן בלבד ומ[דברי] חכמים לעשות ארבע או שמונה ולא הוי בל תוסיף דיש ביד החכמים כן כמ"ש בהל' ממרים פ"ב ה"ט ומראב"ד שם משום סייג עיי"ש וגם במצות למאן דאמר ק"ש דאורייתא וכיו"ב דחכמים הוסיפו אבל המוסיף ביותר משיעור החכמים הוי גורע כדפי' במס' סנהדרין הנ"ל וזה י"ל גם לדעת הרמב"ן בס' המצות וחי' הר"ן הנ"ל וכמ"ש בכ"מ ועי' מ"ש להלן ה"ו בפי' פתיל חדא לרבינו עיי"ש ועי' עוד בה"י ומ"ש שם עיי"ש ובהל' י"ד ומ"ש שם עיי"ש: