Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fasts
1:1א׳:א׳
1 א

מ"ע מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הציבור שנאמר "על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות" כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורות ודבר וארבה וכיו"ב זעקו עליהן והריעו. ודבר זה מדרכי התשובה הוא שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב עונתיכם הטו וכו' וזה שיגרום להסיר הצרה מעליהם. במ"ע אחת וכו' כתב לצעוק ולא להריע בחצוצרות וכו' כי ענין הצעקה וזעקה אינה כשאר תפילה שהיא בינו לבין קונו בלבד אבל בזה יהיה בקול להעיר רבים. וכתב רבינו בכל עת צרה גדולה. וזה בצרה גדולה אשר תקצר יד כל אדם להושיע אז ישוב כל אדם לבבו לה' ואז הזמן להעיר על זה ולא די בהשתפך נפשו לפני ה' גם יעיר אחרים לזה לעת מצוא הלבבות נכונים כי אין להם להשען כי על אביהם שבשמים ולשון זעקה מצינו על קיבוץ רבים לדבר אחד "ויזעק ברק את זבולן ואת נפתלי" שופטים ד' וכיו"ב. לכן במ"ע כתב רבינו דרך כלל לצעוק אשר ענינו להשמיע גם לאחרים אתו ובצרה גדולה אשר תעורר כל לב ובהל' מפרש שהזעקה תהיה ע"י חצוצרות ובצרה גדולה כמו מכת מצרים דבר ארבה ובצורות ובסמ"ג כמ"ש בהגהות מיימוני לא הביא מ"ע לזעוק וכו' על כל צרה וכו' עיי"ש ובמעשה רוקח משום דהוי בספרי פרשת בהעלתך מחלוקת ר"ע וחביריו פסק הסמ"ג כחכמים ורבינו משום סוגיא הגמ' כר"ע עיי"ש. ובמג"א בסי' ק"ו ס"ק ב' בשם הסמ"ק שמצוה להתפלל בעת צרה עיי"ש:
ועי' בסמ"ק יום ראשון הל' תפילה סי' י"א בהג"ה מרבינו פרץ שם פשר דבר בין דעת רבינו דתפילה מדאורייתא ורמב"ן דמדרבנן ודעתו שם דבעת צרה הוי מדאורייתא וגם במקדש קיים והיו שקטים היו מתפללין על קרבנות ציבור שיתקבלו ברצון עיי"ש. אבל אחרי רואי בסה"מ עשה ה' גם דעת הרמב"ן דבעת צרה מדאורייתא התפילה עיי"ש:
ועי' בהמ"מ ובפרשת דרכים המצויין כאן שעמדו על מה שמנה רבינו בסה"מ עשה נ"ט התקיעה בעת צרה ובמקדש במצוה אחת ומנה שביתת כל יו"ט כל אחת למצוה בפ"ע עיי"ש ובמעשה רוקח כתב דשם כל שביתה עבור דבר אחר משא"כ התקיעה בעת צרה ועל קרבנות להתרצות לפני ה' ושניהם לתכלית ולסיבה אחת עיי"ש. וכמ"ש לעיל בשם רבינו פרץ דתפילה מדאורייתא לא נמצא אלא בעת צרה ובקרבנות אף כי דעת רבינו תפילה מדאורייתא זולת זה מ"מ לכו"ע נמשכים זה לזה ושניהם דבר שבציבור זה על צרה גדולה לרבים אשר יתעורר כולם ויחד כל ישראל ירימו לבבם לה' וכן הקרבן ציבור קרבן אחד לכל ישראל אשר יורה על אחות הנפש כל האומה כמ"ש במ"א יהיה כמו כן בתקיעה בשניהם להכין לבבם יחד לפני ה' יתעלה:

2 ב

ודבר זה מדרכי התשובה וכו'. לרבינו איתא כתפילה מדאורייתא לדעתו לשפוך נפשו לפני ה' בשיר ושבח ותודה גם בקשה אלא מדרכי התשובה הזעקה בעת צרה. כי נדע כי אין עונש מבלי חטא ונקראין בפי רז"ל פורעניות מלשון פרעון. וכאשר מצינו במרדכי ויזעק וכו' וגזרו בתענית אז וכיו"ב ורעיון זה יהיה תמיד נגדינו כי אין רע מלמעלה ובן חכים יאהב את אביו על כי הוכיחו בשבט מוסר כמו במה אשר היטב לעשות עמו בלעדי זאת. ומבאר רבינו בהל' אח"ז: