Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings
1:1א׳:א׳
1 א

מ"ע מן התורה לברך אחר אכילת מזון שנאמר ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך ואינו חייב מן התורה אלא אם כן שבע שנאמר ואכלת ושבעת וברכת ומדברי סופרים אכל אפי' כזית מברך אחריו. ועי' בכ"מ ובמג"א סימן קפ"ד ס"ק ח' שכתב בספק אם בירך בהמ"ז כשלא אכל כדי שביעה הוי ספק דרבנן ועי' בצל"ח במס' ברכות ע"ז. והנה לכאורה חשבתי לדעת לדברי הסוברים דגם בברכה שייך לא תשא מדאורייתא וא"כ האיך עקרו החכמים דאורייתא בתקנת כל הברכות מדרבנן ובמסכת יבמות נאמר שם מתנאי העקירה מדרבנן לדאורייתא ועיין בתוספות שם ובכמה דוכתי דלא שייכי בזה ובמקום אחר כתבתי דהנה בגמרא אמרינן סברה היא דאסור להינות בעוה"ז בלא ברכה ועי' שכתבו ז"ל דאפ"ה ברכות מדרבנן ועי' בפנ"י ובצל"ח שם וי"ל דאף דהוי מדרבנן עם כל זה צריכינן אנו להסברה דהנה מצינו במצות שהם חובה מדאורייתא ויש שהתורה לא חייבו מ"מ בקיומו מקיים דאורייתא כמו פרסומי ניסא וי"ב בכל מה שמוסיף אדם לעשות לכבוד ה' אף שאין מחויב מדאורייתא ומדאורייתא רשות לו אבל בקיומו קיים דאורייתא ובכלל זה כל הברכות אשר הסברה יחייב אותם ולא חייבתה התורה בהם ועכ"פ הוי עי"ז בכלל מצות רשות וביד החכמים לבחון זאת והמה עשו לחוב עלינו מדרבנן ובכה"ג דהוי סברה לא הוי עקירת דאורייתא ולא שייך לא תשא אבל מה שלא חייבו הרבנן לא הוה בכלל הסברה ושייך לא תשא מדאורייתא:
והנה למה שאכתוב בס"ד להלן י"ל במצוה בכה"ג דמהתורה רשות אפילו בספק דרבנן לחומרא דבכה"ג לא אמרינן כמ"ש ז"ל דאף דשייך לא תסור בכל דרבנן ספיקו לקולא משום דעל ודאי נאמרו דבריהן ולא על ספק דבמצוה דבקיומם הוי דאורייתא אף בספק אמרו ולפ"ז י"ל בספק בברכת המזון בכזית ג"כ לחומרא ועיין מ"ש שם בזה בביאור יותר: