Chapter 32ל״ב
1 א

יש ישועה שהקב״‎ה מוציאו משיקועו לגמרי, וזהו גאולת מצרים שהוציאנו ממ"ט שערי טומאה לגמרי שיצאנו מעבדות לחרות ומאפלה לאור גדול וכו’ (פסחים קט"ז:) ומעתה עבדי ד' ולא עבדי פרעה (מגילה י"ד.) כי כבר יצאנו משיקוע זה דמצרים, וכן יש לכל נפש פרטי כשיוצא משיקוע שלו כשהקב״‎ה עוזרו לינצל מטומאה זו זהו דוגמת יציאת מצרים, ועל זה הוא מצוה זכירת יציאת מצרים שמזכירין תמיד בכל יום ולילה לעורר ישועה זו שאנו צריכין לה בכל יום תמיד, דבהזכרת הנס שהיה כבר מעוררין זה גם עתה בהווה, ויש ישועה שהקב״‎ה מאיר לו גם כשיושב בחושך ואינו מוציאו ממקום החושך וצלמות לגמרי להביאו למקום האורה, רק שגם כי ילך בגיא צלמות ומשוקע במה שמשוקע עדיין לא אירא רע כי אתה עמדי, דהשם יתברך מאיר לו דבר זה דאתה עמדי גם במקום הצלמות, וזהו גם כן ישועה גדולה למי שלא זכה לצאת מהשיקוע לגמרי עדיין מכל מקום כבר נושע דלא ירא רע, וזהו נס דפורים דאכתי עבדי אחשורש אנן (שם) ובמגילה [י"א ריש עמוד א'] רבי זירא פתח לה פתחא כי עבדים אנחנו ובעבדותינו לא עזבנו וגו', דאכתי לא נושענו לצאת לחירות לגמרי שעדיין אנו משוקעים במה שמשוקעים דעל ידי זה צ"ל בגלות ועבדים למלכי אומות, ומכל מקום גם בעבדותינו ובשיקועינו לא עזבנו וליהודים היתה אורה וגו' להאיר לנו דגם שמשוקעים במקום שמשוקעים עכל זה ד' עמנו, וזהו החיוב לבסומי עד דלא ידע וכו’ (שם ז':), כי אין לך שיקוע יותר מבשכרות שכל העולם דומה לו למישור (יומא ע"ה.) ואין לו שום ישוב הדעת דע"כ פטור מדין תפלה שאינו יכול לדבר בפני המלך (עירובין ס"ד.), וגם בגלות כן שכורת ולא מיין רק על ידי דעבדים אנחנו הוא שעבוד מלכיות המשקע ומבלבל הלב ומעכב לאמיתות רצונינו שהוא לעשות רצונו יתברך כמה שכתוב בברכות (י"ז.) וגם בתכלית השיקוע והעדר הדעת להיות כעומד לפני המלך ית"ש דבאור פני מלך חיים, ואין מקום לגזירת המן אלא על ידי העדר אור פני מלך, וגם אחר הישועה דליהודים היתה אורה לא היה אור פני מלך דהכרת הנוכח דד' לנגדי תמיד כמו שהיה ביציאת מצרים ואחר כך במתן תורה דהיו חרות לגמרי מהמלכיות ויצר הרע (שמות רבה פל"ב פרד"א פמ"ט), וראתה שפחה על הים מה וגו' (מכילתא בשלח וזוה"ק שם צ"ד.) והראו באצבע זה אלי וגו' (שמות רבה פכ"ג), וכן כל העם רואים הקולות דמתן תורה וזכו אז לתורה מן השמים בהתגלות אלקות עין בעין נראה אתה ד' וגו' בהגלותך מלכנו על הר סיני, אבל בימי אחשורש אף דהדר קבלוה מאהבה והחביבות יותר (שבת פ"ח.) לא היה בהתגלות אלקות רק מתוך ההעלם והחושך, והוא על דרך שנאמר (בשיר השירים רבה פ"א) חביבין דברי סופרים יותר מיינה של תורה, ודברי סופרים הוא מה שחכמי ישראל מייגעין ומחדשין מעצמן זהו באהבה ובחביבות יותר, ואף שגם זה מן השמים והוא הנבואה שלא ניטלה מן החכמים כמה שכתוב בבבא בתרא [י"ב א',] הוא בהעלם ולא בהתגלות שהוא מן השמים כנבואה לנביאים, וע"כ אמרו בסנהדרין (כ"ד.) על פסוק במחשכים הושיבני זה תלמודה של בבל, שהוא יסוד תורה שבע״‎פ נקרא במחשכים שהוא האור דגם כי אשב בחושך ד' אור לי, וע"כ לא נכתב שום שם בכל המגילה שלא היה התגלות שם שמים לעין, ומכל מקום צריכה שרטוט כאמתה של תורה (מגילה ט"ז:) דגם התורה מגילה ניתנה (גיטין ס'.) כי ענין מגילה היינו גילוי דברי חכמה, וזה סוד דהתורה מיסוד דאבא היינו השפעת החכמה, והמגילה הוא מיסוד דאבא הנכנס לנוק' ובולט ממנה, זהו השפעת חכמת השם יתברך הנכנס ללבבות בני ישראל והתגלותו הוא מתוך לבבות חכמי ישראל, ועל זה הבטיח השם יתברך כי לא תשכח מפי זרעו, ובשבת (קל"ח:) אמרו דעתידה תורה שתשתכח וכו’ שלא יהיה הלכה ברורה, היינו הבירור הלכה הוא תורה שבכתב דכתיבא ומנחא שדברי' ברורים לכל, משא״‎כ על ידי תורה שבע״‎פ אין הלכה ברורה דהללו אוסרים והללו מתירים וכו’ (חגיגה ג':) ודבר ד' זו הלכה הברורה אינו מבורר כי אינו נגלה דבר ד'.

2 ב

וזהו שבירת לוחות ראשונות דעל ידי זה למודין תורה ושוכחים (וע' עירובין נ"ד.), כי אלו זכו היו רואים הכל מבורר וגלוי בתורה שבכתב דליכא מידי דלא רמיזא מידי דלא רמיזא באורייתא (תענית ט'.), ולא הוצרכו לתושבע״‎פ כלל ולא שייך שכחה בהכתוב מפורש, אבל אחר החטא בלוחות אחרונות נגנז האור הגלוי שהיה בתורה שבכתב ועל ידי זה בא ההעלם והתגלות האור הוא רק בהעלם, ואף שאין הלכה ברורה מכל מקום אלו ואלו דברי אלקים חיים (עירובין י"ג:) והכל דברי תורה, וזהו דלא תשכח וגו' היינו תושבע״‎פ והלכה שאינה ברורה ועל זה הובטחו גם כן במגילה וזכרם לא יסוף מזרעם ואז"ל (מדרש משלי ט'.) אפילו כל המועדין בטילין ימי הפורים וכו’, והכונה על ידי הגלות דשכח ד' בציון מועד ושבת ונא' חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי ואין שם הרגש האור דקדושת המועד שהיא הקדושה הגלוי' לעין דע"כ נקרא גם כן שבת שהוא שמא דקוב״‎ה (זוה"ק ח"ב פ"ח:) ונצטוו גם כן בשביתה ונייחא, דעל ידי הכרת הנוכח דהשם יתברך דאין עוד מלבדו אין מקום לפעולת אדם ואור זה אין נגלה תמיד ולא כל אחד זוכה להרגיש קדושת אור זה במועדות, ואף שמכל מקום אנו צריכים לשמור קדושת המועד כי מכל מקום במעמקי הלב מה שאין מורגש לאדם בעולם הזה שם לעולם מאיר אור המועדים וכל אורות דתורה ומצות בנפש הישראלי אלא שאינו בהתגלות לבו בכל אחד, וע"כ מצד ההתגלות נראה כביטול חס וחלילה לקדושת המועד, אבל ימי הפורים אין נבטלים דאור זה שבתוך החושך אין לו ביטול כלל לעולם דבכל מקום שגלו שכינה עמהם (מגילה כ"ט.) המאיר לנו, וזהו מצות זכירת עמלק שהיא לדעת מפרשים (ע' רמב"ם ה' מלכים פ"ה הוא הדין) גם כן מצוה תמידית, והוא אינו נמחה לגמרי בעולם הזה עד עת קץ בהניח ד' מכל אויביך מסביב שיהיה חירות ממלכיות לגמרי ולא כל זמן דאכתי עבדי אחשורש אנן, וגם בתחלת התעוררתו שהיה בימי משה רבינו ע"הלא זכו עדיין למחותו לגמרי שאז היה ישועה שלימה רק להחלישו לבד, כי הוא בא ברפידים בעת רפוי ידים (סנהדרין ק״‎ו.) ובשעת החושך, וזהו ויהי ידיו אמונה וגו' דזהו אמונתך בלילות שבשעת החושך שאין האמת הברור גלוי לעין ההתחזקות הוא רק באמונה, ועל ידי זה נחלש כח עמלק וגבר ישראל בהתרוממות ידי משה המעוררים האמונה בלבבות דבני ישראל לכוין לבם לאביהם שבשמים כדתנן בראש השנה (כ"ט.), ועל ידי אמונה שבהעלם אין מחיי' לגמרי וע"כ אין השם שלם להיות התגלות לעין איך השם יתברך הוא לגדו הוא משנברא העולם ועד שלא נברא העולם מתחלת המחשבה עד סוף המעשה, וזהו המלחמה לד' בעמלק דשם הוי"ה רוצה להתגלות ולהאיר בעולם ובזה הוא נלחם בעמלק שהוא ראשית גוים המאפיל זה, וזה האור שהשם יתברך מאיר גם בתוך החושך על ידי מלחמה זו שפועל עכמה פעמים החלשה לכחו שא"י להאפיל לגמרי, ודבר זה דאמונה בהעלם אין לו ביטול כלל לעולם דע"כ חבקוק העמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה (מכות כ"ד.), כי כל המצות והתורה אי אפשר לכל אחד לקיים ולא בכל זמן, אבל האמונה הוא דבר שאין לו ביטול, וזהו העצה הגדולה לכל אחד הצריך ישועה אף דאינו יכול לצאת משיקועו, על ידי ההתחזקות באמונה דהשם יתברך עמו בכל מקום שהוא אז ממילא גם כשהוא עדיין בחושך אין שטן ואין פגע רע דד' אור לו, ועל ידי זה הולך ואור עד נכון היום להיות מאיר לו לגמרי דע"כ סמכינן גאולה לגאולה דאדר לניסן (מגילה ו' :) דעל ידי התגלות האורה ושמחה דפורים שמתוך ההעלם יזכה אחר כך להתגלות האור בהיר דניסן שבו נגאלו ועתידין להיגאל גאולה שלימה.