9:2ט׳:ב׳
1 א

הנה אומר הכל כאשר לכל יראה משולל הבנה והנה לבא אל הענין נזכר מז"ל בשמות רבה פ"מ וז"ל עד שאדם מוטל גולם הראה לו הקב"ה כל צדיק וצדיק שעתיד לעמוד ממנו יש שהוא תלוי בראשו של אדם ויש שהוא תלוי בשערו ויש שהוא תלוי במצחו ויש בעיניו ויש בחוטמו ויש בפיו ויש באזנו וכו' ותדע לך בשעה שהיה איוב מבקש להתוכח עם הקב"ה ואמר מי יתן ידעתי ואמצהו וכו' הב"ה משיבו אתה מבקש להתוכח עמי איפה היית ביסדי ארץ מהו איפה ארשב"ל אמר לו הקב"ה איוב אמור לי האיפה שלך היכן הית' באיזה מקום היתה תלוי בראשו במצחו או באיזה אבר שלו ע"כ:

2 ב

והנה גם שלא נשית לבנו אל כונת כל פרטי המאמר הנה דרך כלל הורו לנו כי אדם הראשון היתה נפשו רוח כוללת כל הנשמות העתידות לבא בעולם כי היה כח כולל וכן נמצא בספר הזוהר וזה כוונת כללות המאמר כי יש נפש בחינת איכות המתייחס אל דבר אחד ויש אל בחינת זולתו כמפורש במאמר ובזה נבא אל הענין והוא כי הנה יש קושיא גדולה מאד בעיני הכל הלא הוא כ"א חטא אדם אל יאשמו כל זרעיותיו ולמה בחטאו יומתו כל בני עולם והוא לבדו לא גוע בעונו והלא כנפש האב כנפש הבן לו יתברך המה והנפש החוטאת היא תמות והנה היה אפשר להשיב על זה אחר שהחומר הוא הגורם כי אי אפשי לחומר להתמיד ועל כן יכרח יפסד עכ"פ ואשר היה חי אם לא חטא היה טרם יתעכר חומרו וגם הנפש לא תשיג אושר הדבקות עם קונה בחברתו עד יזדכך אחרי מותו:

3 ג

או טעם ב' והוא משז"ל שאומר כל איש שימות בהמצאו עם אדם הראשון הלא אתה שחטאת גרמת לי המות משיב הוא אני חטאתי חטא אחד ואתה חטאת הרבה באופן כי אין אדם ממית אשר לא יבצר מכל אדם. או טעם ג' והוא כי הנפש הקדושה אשר מלמעלה לא תוכל לסבול תמיד להיות נפרדת מאביה שבשמים תוך חומר עכור אם לא עד השלים עצמה במצות ותעלה אל אלהיה ותיחל עד יזדכך החומר מעכירותו בכור הארץ ואז בתחיה תשוב אליו ומכל שכן אשר ימות רשע כי תקון הנפש קדושה בו ותשוב אל האלהים אשר נתנה אחר שתטהר בצאתה:

4 ד

או טעם ד' הלא הוא כי הנה אין האדם מכיר גדולתו יתברך בעה"ז כי יעצרנו היצ"הר על כן טוב לו המות כ"א יחיה ולא יראה מות לעולם לא ישתלם לעשות רצון קונה על כן ימות וינוח מיצרו ויטהר מאשמותיו ואז כי יקום יהיה משולל יצה"ר והוא מעין מז"ל בב"ר למה נגזרה מיתה על הצדיקי' כדי שינוחו ממלחמות יצרם ועל הרשעים שינוחו מלהכעיס את הקב"ה אך הנה על כל אחד מד' טעמים אלו יש תשובה על האחד כי הנה משה האיש אשר עלה אל האלהים וישב שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה זה שלש רגלים ומי לנו זך מעכירות חומר ממנו שלא עצרו הגשם מכל האושר ההוא כי גם לחם לא אכל והשיגה נפשו בהתחברות גופו מכל האדם עד שהיתה מתקשר לצאת ממנו בסלוקו ואם מהטעם ההוא למה מת הוא ואם מהטעם הב' למה מתו ד' בעטיו של נחש והמה טהורים מכל חטא ועון ואם מהטעם הד' למה מת אברהם אבינו ומי עשה רצון קונו כמוהו עד גדר שחטו את בנו למענו הנה כי נכנע יצרו וכמשז"ל על ומצאת את לבבו שאפי' היצה"ר שלו עובד את ה' ונאמן לו יתברך וא"כ למה ימות גם הוא וא"כ מאיזה טעם מתו בעון אדם כל באי עולם על כן אמר הכל כאשר לכל והוא כי כל חלק מחלקי הכל כל הנמשכי' ממנו כמקרה הכל גם הוא יקרנו ועל כן כמות אדם ימותן כל אשר נמשכו ממנו אל תתמה על החפץ כי הלא היא היה כולל כל העתידים לבא כי הוא הכל וכל בני אדם חלק ממנו כמז"ל שהזכרנו כי הכל היו בו כמאמר ה' לאיוב איפה היית וכו' וע"כ כאשר לקו השורש לקו כל פארותיו וזהו הכל כאשר לכל כי יקרה כאשר לאדם שהוא כל וע"כ מקרה אחד שהוא מקרה המות כולל לצדיק ולרשע ואין גם אחד מהקושיות אשר היו בטעמים שהזכרנו ארבעתן לפי טעם זה כי לכי הטעמי' ההם היה קשה מיתת משה ומיתת ד' שמתו בעטיו של נחש ומיתת אברהם אך בטעם זה יצדק היות המקרה ההוא לטוב הוא משה כמה ד"א ותרא אותי כי טוב הוא וגם מיתת ד' טהורים מחטא שמתו בעטיו של נחש יצדק בזה ועליהם אמר ולטהור שהוא טהור מחטא כי אחרי השורש ילכו יונקותיו גם יצדק ימות אברהם הזובח את בנו כבלתי זובח וזהו אומר כזובח כאשר איננו זובח ועוד קושי אחר יצדק בטעם הזה מה שלא היה בטעמים האחרים והוא לכלם יקשה למה לא יעשה הוא יתברך הפרש בין מות צדיק למות רשע בל יטעו בני אדם לאמר כי כצדיק כרשע אחד הנה אחרי כי כמות זה כן מות זה אך עתה שהכל הוא על לקות השורש אינו מן התימה ישוו במיתה אחרי שמציאות מיתת אלו ואלו מטעם אחד וזה כטוב כחוטא לומר שע"י הטעם האמור יצדק היות המקרה שוה כטוב כחוטא שאל"כ לא היו ראוי תהיה מיתת הנשבע המאבד את העולם כמשז"ל על מפני אלה אבלה ארץ וגם אמרו כשאמר הקב"ה לא תשא נזדעזע העולם עם מיתת אשר שבועה ירא וז"א כטוב וכו' ולא אמר לטוב לחוטא לנשבע לאשר שבועה ירא כסדר הקודמי' וגם על פי דרך זה יצדק מה שלא אמר ולטוב בו"יו כו' אחר אומרו לצדיק ולרשע דרך כלל התחיל בפרטים המסויימים מהטעם הנזכר: