8:3ח׳:ג׳
1 א

יתכן להמשיך פסוקים הבאים עם פסוק הקודם זולת מה שכתבנו בו והוא דרוש גדול האיכות הלא הוא לסלקנו משגיאות דעות נפסדות אשר יפול לב אדם עליהם ולהעמידנו על אשר יתחמץ לבב אנוש בראות את מעשה האלהים אשר עשה בהשביעו אותנו על התורה ועל עבודה באמת באמור האם הורע חלילה כח מלך מלכי המלכים ממלך ב"ו כי הלא כל העובר על הפקודים והמצות אשר יצוה מלך הארץ על עבדיו הלא בן מות אשר ימרה את פיו מבלי יאסור איסור על נפשם בשבועה ומה גם עתה מלך מלכי המלכים היעלה על לב שמבלי ישביענו לא נתחייב על עבודתו ואל משאו ובן מות יהיה אשר לא יקים את כל היוצא מפיו ע"כ בגלל הדבר הזה היה מקום לאשר לא נגע אלהים בלבו ליפול אל פחת א' משתי סברות רעות וזרות א' לסלק חלילה השגחה בפרטית ושעל כן הוצרך הוא יתברך להשביע לכל א' בפני עצמו כי הוא יתברך לא ידע חלילה רק מתוך הכללות והניח הדבר אל הוברי השמים ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע וגם את הטוב נקבל מהם. או סברא שנית והוא לומר כי משגיח הוא יתברך בפרטים אך היתה השבועה למה שהוא יתברך נמשך אחר רצונו ועושה בעולמו כל אשר יחפוץ בלי השקפה אל שכר ועונש לפרטים כי שכר מצות בהאי עלמא ליכא ומה גם אם החפץ עצמו הוא הפועל כי בעלות הדבר על רצונו לא ישוב ממנה או אם לא יאמר שהחפץ הוא הפועל כ"א הדבור אשר יצא מפיו יתברך ע"י הדבור נעשה הדבר כמבואר אצלנו על פסוק בדבר ה' שמים נעשו כי הדבור עצמו היה הפועל והוא אומר בעשרה מאמרות נברא העולם כי המאמרות עצמן היו הבוראים ומהוים כל מאמר את עניינו והוא אומר וברוח פיו כל צבאם כי הבל פיו יתברך היה המהוה הכל וע"כ לקתה מדת שכר ועונש בזה העולם כ"א על פי רצונו יתברך אשר עלה על רצונו לעשות דבר ויעשה ע"י הרצון או הדבור לא ישוב מפני כל ולוקה לפעמים הצדיק וייטב לרשע בעה"ז ועל כן היה מקום לומר כי על כן היתה שבועתו יתברך לבלתי ימנע איש מעבוד את ה' על אשר יראה צדיק ורע לו רשע וטוב לו וידע כי השכר הוא לעתיד לבא והנה סברה זו הב' שקועה ומרגלא בפומא דהמון עם הארץ בראותם אשר לא יכשר בעיניהם כענין צדיק ור"ל כשכול ואלמון כי יאמרו הקב"ה עושה מה שחפץ בעולמו ומי יאמר לו מה תעשה מורים כי אין הענין רק עשות חפצו בלי השקפה אל משפט צדק חלילה והוא הדבר אשר כתבנו בחבצלת השרון שהיה בלב נ"נ ושב ממנו ויקרב אל פנת קדושת תורתינו המכרזת כי כל דרכיו משפט על כן אומר כי על זה פקח עיניו שלמה בחכמתו ואמר הן אמת כי אני מצד עצמי שחכמתי מכל האדם פי מלך שמור בלי השקפת שבועה אמנם אתה השומע את דברי ירא אני פן ועל דברת שבועת אלהים אל תבהל על מה שהוצרך להשביענו ויצא עתק מפיך לומר כי מפניו תלך כי לא לפניו הוא התהלכך ועסקך כי אם מפניו מסולק מהשגחתו יתברך שהוא ע"י מערכות השמים שהוא מפניו והלאה כי את הטוב ואת הרע ישפטו הם ואם לא תצא כ"כ כ"א עודך עומד בהודעת השגחה אל תהיה עמידתך בדבר רע דבק בה וזהו ואל תעמוד בדבר רע והוא לומר כי כל אשר יחפוץ יעשה כלומר בלי השקפה אל צער הצדיקים והטבה לרשעים בפרט לפרטים בקרב הכלל ואם לא תרצה להאריך הדבר כ"כ תאמר כי באשר דבר מלך שלטון והוא מאמר ר"י במ"ח ובמ"ר אמר ר' יוחנן כל דבור ודבור שיוצ' מפי הקב"ה נבר' מלאך והוא נמשך ממה שכתבנו שהדבור עצמו הוא הפועל כי כח ואל לו וזה יאמר שלמה פה אל תאמר כי באשר דבר מלך הוא מלכו של עולה הדבור עצמו הוא מלאך הוא שלטון מי יאמר לו מה תעשה באופן שע"י כן אם דבר יצא להיטיב צדיק והרשיע לעשות לא ישוב ויטיב לו ואם יצא דבר מלכות להצר לרשע ושב מרשעו לא תשוב רעתו מעליו ונמצא צדיק ורע לו רשע וטוב לו וע"כ תאמר כי זאת היתה סיבת ודברת שבועת אלהים פן בראות בני אדם הנהגה הפכיית אל היושר יפרשו מעבוד אלהים ע"כ אסרם יתברך בשבועה ויהיה השכר אמונה עד עה"ב כי דע איפה כי כל הסברות אלו שקר הנה כ"א הכל בהשגחה פרטית מאתו יתברך והראיה כי שומר מצוה לא ידע דבר רע והוא כי ימצא איש נגזר עליו מיתה משונה ויעשה מצוה שלא במתכוין ותנצל נפשו וכעובדא דבת ר' עקיבא שאמרו לו האצטגנינים כי בליל חפתה תמות ומצאה בבוקר מחט תכשיטיה תחובה בראש נחש בריח ואמרה לה אביה מה עשית וסיפרה לו כי בא עני ושאל פת לחם ולא היה שום א' משגיח עליו קמה היא מחוכתה ותתן לו יצא ר' עקיבא ודרש וצדקה תציל ממות וכו' וכן בעובדא דשמואל ואבלט על ההוא חוטב עצים שיצא שמואל ודרש וצדקה תציל וכו' ואין השגחה גדולה מזו נגד הוברי שמים ובזה יפלו בנופלים כל אותן הסברות וז"א שומר מצוה לא ידע דבר רע וש"ת עדיין אין ראיה מזה רק נגד הסברא הראשונה כי לא מסר הוא יתברך ההנהגה למזלות כ"א בהשגחה שהרי ע"י מצוה שודד המזל אך אולי לא על חטא נגזרה מיתה על האיש ההוא כ"א על פי עת לידתו נמשך שבעת פלוני ישכנו נחש וכיוצא המאורעות רעות ונתבטלה ע"י המצוה וא"כ איפה הלא נקשה אם לא בעון היה נלכד אם לא היה עושה מצוה והיה מת על גרמת מזלו הנה היה נספה בלא משפט ולמה ימות מה עשה הנה כי עדין נחזור לומר כי כל אשר יחפוץ יעשה כי רצה ילד איש בזמן יגזר עליו מות בעת ידועה ע"פ מזלו ובלי עון ימות בלא עתו כי הנה כל אשר יחפוץ יעשה ומי יאמר לו מה תעשה ע"כ אמר אם נעלם ממך בעת שע"פ המזל יגרום לו רעה היה ג"כ מחויב על עון והיה נספה במשפט הנה אשר הוא חכם יודע כי נוסדו יחד עת ומשפט עת המזל ומשפט עונו וזהו ועת ומשפט שהוא היות עת ומשפט יחד ידע לב חכם וש"ת הלא העון המחייב את האיש תלוי בבחירה והעת תלוי בתנועת הגלגל ואיך יפגעו יחד רגע א' לז"א לכל חפץ הוא לכל בחירת האדם להתחייב יש עת ומשפט יחד כי בעת שהמזל מחייבו הוא צודק עם המשפט וש"ת אם זה חטא ימים או עשור קודם לעת גזירת המזל איך יבואו יחד בעת ההיא לז"א דע כי האדם נידון על פי הרוב אם רבו עונות על הזכיות וגם שאפשר שהעון אשר מת בו היה קודם לא נגזר עליו עד שהגיע עת שהכריע כף העונות והיה בעת ההיא וז"א כי רעת האדם רבה עליו כי לכל יש עת ומשפט והוא כאשר רעתו רבה עליו והיא כי הוא יתברך מאז כונן שמים הבין את כל מעשיהם ויכונם באופן יצדקו גזירותם עם המשפט כמפורש אצלנו בשער המזלות באר היטב וזה אפשר גם כן לפרש באומרו ועת ומשפט ידע לב חכם שחוזר אליו ית' כי הוא ידע ליחד עת עם משפט ופירש כי לכל חפץ וכו' כמדובר וש"ת הלא על זה יש ב' קושיות א' אם עת ומשפט על עון גזרו עליו מיתה משונה ובעשותו מצוה היה בה כח נגד העון אשר חייבו ולא בלבד להסיר להיות מיתתו משינה וימות כמות כל האדם כי על כן שיבח רבי עקיבא את הקב"ה כי לא ממיתה משונה מצלת כי גם ממיתה עצמה א"כ לא ימותו אנשים לעולם כי בעת ומשפט שיקרבו ימיו למות יעשה צדקה וינצל ממות ועוד שנית כי אשר סידור הוא ית' דרך יתאחדו עת ומשפט ע"פ ידיעתו עת כל אשר יעשה האדם למה סידר גזירת עת המזל אחרי שידע כי זה יעשה מצוה ויבטל הגזירה וטוב טוב היה כי מאז לא יסדר דרך יבא לידי שפיטת המזל הרע ההוא לז"א על הראשון כי איננו יודע מה שיהיה לומר כי גדול כח מצוה זו לבטל העת ומשפט למה שאינו כמי שיודע שהוא מת ועושה צדקה שלא ימות כי אין זה רק ע"פ שעושה מצוה שלא במתכוין על דבר פתאומי אשר לא ידע שיהיה וזהו אומר כי אינו יודע מה שיהיה כי הם ב' דברים א' שהוא פתאומי ולא כמות הטבעית הידוע ב' כי יותר זכות הוא העושה מצוה מעצמו על מה שלא ידע שהוא מאהבה למכוין לזו מן חייו שהיא מיראת המות ועל השנית אמר כי כאשר יהיה מי יגיד לו כ"א לא היתה העת גוזרת הרע ההוא לא היה ניכר הנס כי כאשר יהיה מי יגיד לו אך עתה בהבטל הגזירה ידע הדבר ויכיר הנס וגודל זכות המצוה כאשר ידע ר' עקיבא הגזירה לפי העת וראה המעשה ויצא ודרש ויהלל את ה' בקהל רב: