2:4ב׳:ד׳
1 א

הגדלתי מעשי וכו' הנה היחל לפרש אומרו ולאחוז בסכלות שאחז בעניני העולם הזה לבנות לו בתים וכרמים וכו' ועל פי דרכנו לימדנו כי לא היחל מיד בנוגע אל עצמו והוא כי הנה תחלה בנה את בית ה' ואחר כך את ביתו וזה יאמר הגדלתי מעשי תחלה כי עשיתי דבר שהיא גדול האיכות עם היות מעשי של בשר ודם שהוא בית ה' שעד מעל לרקיע כבודו כנודע ואחר כך בניתי לי בתים וכו'. או יאמר הנה לא הייתי עוצר כח לבנות בתי חמדה ולנטוע כרמים וכו' היות הכל בעיני הבל אם לא שהגדלתי מעשי ששמתי בלבי כאלו דברים גדולים המה ועי"כ בניתי וכו' והענין כי כל ה' חושיו רצה לההנות חוש המשוש במה שאמר בניתי לי בתים שהוא במה ישב וישכב שהוא ענין חוש המשוש וגם חוש הטעם כי נטעתי לי כרמים וגנות ופרדסים וגם חוש הריח כי נטעתי בהם עץ כל פרי שבעולם שכולל פלפלין וכל מיני בשמים כנודע מרבותינו זכרונם לברכה כי פלפלין וכל מיני בשמים אשר באפסי הארץ נטע בירושלים שידע משתיתה של ארץ הרצועות המיחדות לכל מין וגם חוש הראות כי הנה עשיתי לי ברכות מים להשקות מהם יער צומח עצים עם שלא היו עושי פרי ומה כשרון לבעליהם כ"א ראות העינים שנהנות בראות בריכות מים רבים משקים יער שלם מלא עצים וכן קניתי לי עבדים ושפחות והם לבלי צורך שירות כי הנה בני בית היה גם מקנה וכו' ומה בצע למלך גדול כמוהו באלה כ"א הנאות חוש הראות בלבד וכן על בחינה זו כנסתי לי גם כסף שעם היות שאין כסף נחשב בימי שלמה למה כנס גם כסף ולא זהב ומרגליות בלבד אך אין זה רק לההנות חוש הראות בכל המינים ועל חוש השמע עשיתי לי שרים ושרות הם משוררים ומשוררות הנה הנאת כל חוש מחמשת החושים וגם הנאת כל בשר דרך כלל וזהו תענוגות בני האדם הם מרחצאות בחורף ובריכות להתקרר בם בקיץ כמשז"ל והיקש בכל יתר מיני תענוגים אשר המה שדה ושדות כי זה כל פרי תענוגות בני אדם להיות שדין זכרים ונקבות כי ממשתאות ותשמיש יתר ודומיהם נמשכים קריים מהרהורים רעים שמתהוים כחות הטומאה וחושקים זולת זה שגם מהם נבראים שדים וכחות הטומאה הנה לפניכם הטוב הנמשך מטובות העה"ז ואל תאמרו כי לא ימשוך עשות שדה ושדות אא"כ בהיות האיש קטון כמוני שמלכתי בן י"ב שנה אך בהגדיל האדם יגעל בכל טוב העולם הזה ויהבלהו וידבק בטובות העולם הבא לא כן הוא אדרבה גם כי יגדל לא יסור ממנה ואדרבה יוסיף לימשך אחר טובות העולם כי הנה כן קרה לי כי אחר שגדלתי בשנים הוספתי על הקודם וזה אמר וגדלתי והוספתי מכל שהיה בירושלים והנה מהראוי היה שכל עמלי בעניני העולם ותורתי לא יתקיימו בידי ע"ד אומרים ז"ל הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתם עראי זה וזה נתקיים בידם אחרונים שעשו מלאכתם קבע ותורתם עראי זה וזה לא נתקיים בידם ובזה יאמר במה שהוספתי מכל שהיה לפני בטובות העולם הזה היה ראוי שזה וזה לא יעמיד ולא יתקיים בידי אך אני למה שהייתי אני חכם מכל האדם זה וזה נתקיים בידי וזהו אף חכמתי עמדה לי בדוקא משא"כ לזולתי העושה כי וזהו אומר חכמתי כלומר אף חכמתי בעמלי עמדה כי זה וזה נתקיים בידי. או יאמר אף חכמתי בעמלי עמדה לי ולא לזולתי כי אם אני שעשיתי מחכמתי עיקר וטובות העולם הזה עראי כאומר ולבי נוהג בחכמה בהתמדה עושה ממנה עיקר ולאחוז אח"כ אחיזת מה בסכלות הם עניני העולם הזה נתקיים בידו עניני העולם הזה ואף חכמתי ועוד אחרת נמשך מטובות העולם הזה כי העין רואה והלב חומד ואין כח לשוב מהשמחות וגיל וזהו וכי אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם כי לא עצרתי כח מלהעביר עיני מראות שוא כ"א לא אצלתי מהם ואחר הראי' מיד הלב חמד וזהו לא מנעתי את לבי מכל שמחה כי לא עצרתי כח אחר ראות העין שלא יחמוד הלב והטעם הוא כי לבי שמח מכל עמלי והשמחה יתירה מעכבת ביד היצר הטוב מלהטיב עוד שלישית הוא דופי טובות העולם הזה שאין בה קיום ואין איכותא טוב בלתי השמחה עוברת ששמח לב האדם בעוד שהטוב ההוא עמו וזהו אומר וזה היה חלקי מכל עמלי כי זה שהיה לבו שמח בלבם היה חלקי מכל עמלי משא"כ בתורה ומצות שקונה אור שפע ע"ה גדול האיכות וקיים לעד: