10:1י׳:א׳
1 א

זבובי מות וכו' משיב שלמה ואומר הלא אמרתי כי טובה חכמת היצר הטוב מכלי קרב היצר הרע הם המשחיתים אשר נעשו בעבירות הבאים לעוזרו להחטיא ומי יתן ולא היו רק כלי קרב אך הנני רואה כי גדול כח היצר הרע שאת זבובי המות הם המשחיתים הנעשים בעונות זמה וכל עונות מתק תאוה שעל כן נראים זבובים שהולכים אחר כל מתוק כן אלה מחטיאי אדם בדבר עריבות זמה ודומה לה מעין מה שנתהוו מהם שהם גורמי המות כנודע כי ע"כ נקראו זבובי מות הנה גדול כח היצר הרע המספיק להבאיש זבובי המות שיעלה באשם עד הגיע ריח סרחונם אל מי שבאים להחטיא שהוא בראם ומעשים נפשו בטומאתם עדי עוד יוסף ליטמא בחטא באופן שעל ידם נעשו כדבר טבעי וא"כ איזה חכמת יצר הטוב יוכל למנוע החטא. או יאמר זבובי מות על הנשים שגרמו המות להיות כזבוב שהולך אחר המתוק כחוה כד"א ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה וכו' והנה היצר הרע הבאיש ריח נשיו להחטיאו עד שקצף הוא יתברך עליו והכתיב ויעש הרע עד גדר שהיה סיב' שהביעה שמן רוקח יקר וכו' והוא כי ב' כתרים היו לו לשלמה א' כתר מלכות המתייחס לנזר שמן רוקח שנמשח בו וכתר תורה והנה ידוע שכתר תורה גדול מכתר מלכות ואמר שלמה ראה מה גדול כח היצה"ר שהספיק על ידי מה שהבאיש זבובי מות עד שהביע ודבר שמן רוקח הוא כתר מלכות נגד כתר תורה הגדול ממנו כקורא עליה ואומר אצ"ל שכתרי גדול מכתרך כי אם שהלואי לא חכמת לך כי הלא יקר מחכמה ולא ממציאות חכמה כי אם גם אשר היא מכבוד שהוא חכמת הכבוד כמשז"ל אין כבוד אלא תורה וז"א מכבוד ולא אמר ומכבוד טוב ממנה היה לך סכלות מעט כי הלא גודל חכמה הפילו שע"כ אמר אני ארבה ולא אסור מש"כ אם מסכל החכמה היה שלא היה אומר כן כי על רוב חכמה הוציא עצמו מכלל השאר ואין כח יצר הרע גדול מזה שיכול להכניע מעלת התורה עד אומרם כי סכלות מעט יקר ממנו. משיבה רוח הקודש ואומרת אל תאמר כן שהיה טוב לך סכלות מעט לבלתי תחטא בלא ירבה לי נשים אדרבא נהפוך הוא כי הנה לב חכם לימינו כי עתה שחכמת נטית אל צד הימין כי אמרת אני ארבה ולא אסור דהא מיהא כחפץ לבלתי סור לבבך היית מש"כ אם היית בסכלות מעט שאדרב' אפילו בכוונה לסור לבב היית עושה כי לב כסיל לשמאלו ולא עוד כי אם וגם בדרך שהוא כאו' בהדרך שהוא על דרך ידוע שהוא דרך ה' בעשותו מצות לבו חסר שעוש' הפעול' בלי כוונת הלב כ"א מצות אנשים מלומדה ויחוייב טעות במעשה ויצטרך לומר לכל רואה טעותו כי סכל הוא מסכל התורה ולא יתמהו בטעותו או שמן הסתם הוא חושש' שמא הוא טועה על סכלו התורה ואומר לכל סכל הוא ושלא יתמהו אם הוא טועה באופן שאין מקום לומר שיקר מחכמה הוא סכלות מעט: