Chapter 11י״א
1 א

הֲלָכָה, אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁעָבַר לִפְנֵי הַתֵּבָה וְטָעָה כֵּיצַד הוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים, הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה וְטָעָה יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו לִמְּדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא טָעָה בְּשָׁלשׁ בְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת חוֹזֵר בִּתְחִלַּת מָגֵן. רַב הוּנָא אָמַר אִם טָעָה בְּשָׁלשׁ בְּרָכוֹת אֶמְצָעִיּוֹת חוֹזֵר לְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ. רַב אָמַר אִם טָעָה בְּשָׁלשׁ אַחֲרוֹנוֹת חוֹזֵר לִתְחִלַּת מוֹדִים. דָּבָר אַחֵר, הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה וְטָעָה יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו, וּמִנַּיִן הוּא מַתְחִיל, מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה. וּמֵהֵיכָן לָמְדוּ, מֵאֲבוֹת הָעוֹלָם, לָמָּה, שֶׁלֹא הָיָה אֶחָד מַתְחִיל אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק חֲבֵרוֹ, כֵּיצַד, אַבְרָהָם בֵּרַךְ אֶת יִצְחָק, מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית כה, ה): וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק, וּמַה נָתַן לוֹ, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּכוֹרָה נָתַן לוֹ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כה, לג): וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר בְּרָכָה נָתַן לוֹ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז, כח): וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים. עָמַד יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת יַעֲקֹב, אָמַר, מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק אַבָּא מִשָּׁם אֲנִי מַתְחִיל, אַבָּא הִפְסִיק בְּוַיִתֵּן, אַף אֲנִי מַתְחִיל בִּוְיִתֶּן, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים. וּבַמֶּה חָתַם יִצְחָק בִּקְרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כח, א): וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ, עָמַד יַעֲקֹב לְבָרֵךְ אֶת הַשְּׁבָטִים, אָמַר, אֵינִי פּוֹתֵחַ אֶלָּא בִּקְרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, א): וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו, וּבַמֶּה חָתַם, בְּזֹאת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, כח): וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם, עָמַד משֶׁה לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, אָמַר, אֵינִי פּוֹתֵחַ אֶלָּא בְּזֹאת, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן (דברים לג, א): וְזֹאת הַבְּרָכָה.

Law: If a Jew passes before the ark [to lead prayers for the Amidah] and errs, what does he need to do? Such do our sages teach: "Someone who passes before the ark and errs, he has someone pass instead of him." Our rabbis taught us: "Rabbi Yossi bar Chanina says: If he errs during the first 3 blessings, he should go back to the beginning of the "magen" [blessing]. Rab Huna said: If he errs during the middle 3 blessings, he goes back to "the Holy God" [blessing]. Rav said: If he errs during the last 3, he should go back to the beginning of "modim" [blessing].

2 ב

דָּבָר אַחֵר, וְזֹאת הַבְּרָכָה, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים כד, ג): מִי יַעֲלֶה בְּהַר ה', רַבָּנָן אָמְרֵי מְדַבֵּר בְּמשֶׁה, מִי יַעֲלֶה בְּהַר ה' זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, ג): וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וגו', (תהלים כד, ג): וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ זֶה משֶׁה, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, ה): כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא. (תהלים כד, ד): נְקִי כַפַּיִם זֶה משֶׁה, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טז, טו): לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וגו', (תהלים כד, ד): וּבַר לֵבָב זֶה משֶׁה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק אֲפִלּוּ הֶדְיוֹט אִם אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ כָּזֶה, גְּנַאי הוּא לוֹ, וּמשֶׁה אָמַר (שמות לב, יא): לָמָּה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ, אֶלָּא לִבּוֹ בָּרוּר עָלָיו שֶׁאֵינוֹ תּוֹבֵעַ צֹרֶךְ עַצְמוֹ אֶלָּא לְצָרְכָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. (תהלים כד, ד): אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי, זוֹ נַפְשׁוֹ שֶׁל מִצְרִי, שֶׁלֹא נְטָלָהּ עַל חִנָּם אֶלָּא כַּדִּין עָשָׂה. (תהלים כד, ד): וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב, כא): וַיּוֹאֶל משֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ. (תהלים כד, ה): יִשָֹּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה' זֶה משֶׁה. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אַל תְּהִי קוֹרֵא בוֹ אֶלָּא יַשִֹּׂיא בְּרָכָה לַאֲחֵרִים.

3 ג

וְזֹאת הַבְּרָכָה, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי לא, כט): רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה, מַהוּ וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה, מְדַבֵּר בְּמשֶׁה, עַל שֶׁנִּתְעַלָּה יוֹתֵר מִן הַכֹּל. כֵּיצַד, אָדָם הָרִאשׁוֹן אוֹמֵר לְמשֶׁה אֲנִי גָּדוֹל מִמְּךָ שֶׁנִּבְרֵאתִי בְּצַלְּמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, כז): וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, אוֹמֵר לוֹ משֶׁה, אֲנִי נִתְעַלֵּיתִי יוֹתֵר מִמְּךָ, אַתָּה כָּבוֹד שֶׁנִּתַּן לְךָ נִטַּל מִמְּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מט, יג): וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין, אֲבָל אֲנִי זִיו הַפָּנִים שֶׁנָּתַן לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עִמִּי הוּא, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד, ז): לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה. דָּבָר אַחֵר, נֹחַ אָמַר לְמשֶׁה אֲנִי גָּדוֹל מִמְּךָ שֶׁנִּצַּלְתִּי מִדּוֹר הַמַּבּוּל, אָמַר לוֹ משֶׁה אֲנִי נִתְעַלֵּיתִי יוֹתֵר מִמְּךָ, אַתָּה הִצַּלְתָּ אֶת עַצְמְךָ וְלֹא הָיָה בְךָ כֹּחַ לְהַצִּיל אֶת דּוֹרְךָ, אֲבָל אֲנִי הִצַּלְתִּי אֶת עַצְמִי וְהִצַּלְתִּי אֶת דּוֹרִי כְּשֶׁנִּתְחַיְּבוּ כְּלָיָה בָּעֵגֶל, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יד): וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לִשְׁתֵּי סְפִינוֹת שֶׁהָיוּ בַּיָּם וְהָיוּ בְּתוֹכָן שְׁנֵי קַבַּרְנִיטִים, אֶחָד הִצִּיל אֶת עַצְמוֹ וְלֹא הִצִּיל אֶת סְפִינָתוֹ, וְאֶחָד הִצִּיל אֶת עַצְמוֹ וְאֶת סְפִינָתוֹ, לְמִי מְקַלְּסִין לֹא לְאוֹתוֹ שֶׁהִצִּיל אֶת עַצְמוֹ וְאֶת סְפִינָתוֹ, כָּךְ נֹחַ לֹא הִצִּיל אֶלָּא אֶת עַצְמוֹ, אֲבָל משֶׁה הִצִּיל אֶת עַצְמוֹ וְאֶת דּוֹרוֹ, הֱוֵי וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה. דָּבָר אַחֵר, אַבְרָהָם אוֹמֵר לְמשֶׁה אֲנִי גָּדוֹל מִמְּךָ שֶׁהָיִיתִי זָן לָעוֹבְרִים וְשָׁבִים, אוֹמֵר לוֹ משֶׁה אֲנִי נִתְעַלֵּיתִי יוֹתֵר מִמְּךָ, אַתָּה הָיִיתָ זָן בְּנֵי אָדָם עֲרֵלִים, וַאֲנִי הָיִיתִי זָן בְּנֵי אָדָם מְהוּלִים, וְלֹא עוֹד אֶלָּא אַתְּ הָיִיתָ זָן בַּיִּשּׁוּב, וַאֲנִי הָיִיתִי זָן בַּמִּדְבָּר. יִצְחָק אָמַר לְמשֶׁה אֲנִי גָּדוֹל מִמְּךָ שֶׁפָּשַׁטְתִּי אֶת צַוָּארִי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְרָאִיתִי אֶת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, אָמַר לוֹ משֶׁה אֲנִי נִתְעַלֵּיתִי יוֹתֵר מִמְּךָ, שֶׁאַתָּה רָאִיתָ פְּנֵי הַשְּׁכִינָה וְכָהוּ עֵינֶיךָ, מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית כז, א): וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת, מַהוּ מֵרְאֹת, מֵרְאוֹת בַּשְּׁכִינָה, אֲבָל אֲנִי הָיִיתִי מְדַבֵּר עִם הַשְּׁכִינָה פָּנִים בְּפָנִים וְלֹא כָהוּ עֵינָי, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, כט): וּמשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו. יַעֲקֹב אָמַר לְמשֶׁה אֲנִי גָּדוֹל מִמְּךָ שֶׁנִּפְגַּשְׁתִּי עִם הַמַּלְאָךְ וְנִצַּחְתִּי אוֹתוֹ, אָמַר לוֹ משֶׁה אַתָּה נִפְגַּשְׁתָּ עִם הַמַּלְאָךְ בַּפִּירְבּוֹרִין שֶׁלָּךְ, וַאֲנִי עוֹלֶה אֶצְלָן בַּפִּירְבּוֹרִין שֶׁלָּהֶן וְהֵן מִתְיָרְאִין מִמֶּנִּי, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, יג): מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן וגו', לְפִיכָךְ אָמַר שְׁלֹמֹה: רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וְנִתְעַלָּה מִן הַכֹּל הוּא יְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְזֹאת הַבְּרָכָה.

4 ד

דָּבָר אַחֵר, וְזֹאת הַבְּרָכָה, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, כֵּיוָן שֶׁבָּא משֶׁה לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, בָּאָה הַתּוֹרָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְזֹאת הַבְּרָכָה, זוֹ הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (דברים ד, מד): וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם משֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (דברים לג, א): אֲשֶׁר בֵּרַךְ משֶׁה זֶה משֶׁה, (דברים ד, מד): אִישׁ הָאֱלֹהִים זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, ג): ה' אִישׁ מִלְחָמָה. וְכָל כָּךְ לָמָּה, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (קהלת ד, יב): וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק. דָּבָר אַחֵר, וְזֹאת הַבְּרָכָה, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא, אִם אֱלֹהִים לָמָּה אִישׁ, וְאִם אִישׁ לָמָּה אֱלֹהִים, אֶלָּא, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה הֻשְׁלַךְ לַיְאוֹר שֶׁל מִצְרַיִם אִישׁ, וּבְשָׁעָה שֶׁנֶּהְפַּךְ לְדָם הָאֱלֹהִים. דָּבָר אַחֵר, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרַח מִלִּפְנֵי פַּרְעֹה אִישׁ, וּבְשָׁעָה שֶׁשִּׁקְּעוֹ אֱלֹהִים. דָּבָר אַחֵר, בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה לָרָקִיעַ אִישׁ, וּמַהוּ אִישׁ, לִפְנֵי הַמַּלְאָכִים שֶׁכֻּלָּן אֵשׁ. וּבְשָׁעָה שֶׁיָּרַד מִן הָרָקִיעַ אֱלֹהִים, מִנַּיִן, שֶׁכָּתוּב (שמות לד, ל): וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו. דָּבָר אַחֵר, בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה לָרָקִיעַ אֱלֹהִים, כְּשֵׁם שֶׁאֵין הַמַּלְאָכִים אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין, אַף הוּא לֹא אוֹכֵל וְלֹא שׁוֹתֶה, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, כח): וַיְהִי שָׁם עִם ה' וגו'. דָּבָר אַחֵר, מַהוּ אִישׁ הָאֱלֹהִים, אָמַר רַב אָבִין מֵחֶצְיוֹ וּלְמַטָּה אִישׁ, מֵחֶצְיוֹ וּלְמַעְלָה הָאֱלֹהִים.

5 ה

מַהוּ (דברים לג, א): לִפְנֵי מוֹתוֹ, רַבָּנָן אָמְרֵי מֶה עָשָׂה משֶׁה, נָטַל אֶת מַלְאַךְ הַמָּוֶת וְהִשְּׁלִיכוֹ לְפָנָיו, וְהָיָה מְבָרֵךְ הַשְּׁבָטִים, כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי בִּרְכָתוֹ. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, הָלַךְ מַלְאַךְ הַמָּוֶת אֵצֶל משֶׁה וְאָמַר לוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁלָחַנִּי אֶצְלְךָ שֶׁאַתָּה מִסְתַּלֵּק בַּיּוֹם הַזֶּה, אָמַר לוֹ משֶׁה לֵךְ מִכָּאן שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִנַּיִן, שֶׁכָּתוּב (תהלים קיח, יז): לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ. אָמַר לוֹ, משֶׁה, מָה אַתָּה מִתְגָּאֶה, יֵשׁ לוֹ מִי שֶׁיְקַלְּסוּהוּ, הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ מְקַלְּסִין אוֹתוֹ בְּכָל שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט, ב): הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל. אָמַר לוֹ משֶׁה, וַאֲנִי מְשַׁתֵּק אוֹתָן וּמְקַלֵּס אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, א): הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וגו'. בָּא אֶצְלוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה, מֶה עָשָׂה משֶׁה, הִזְכִּיר עָלָיו שֵׁם הַמְפֹרָשׁ וּבָרַח, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, ג): כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא. כֵּיוָן שֶׁבָּא אֶצְלוֹ פַּעַם שְׁלִישִׁית, אָמַר, הוֹאִיל וּמִן הַשֵּׁם הוּא, צָרִיךְ אֲנִי לְצַדֵּק עָלַי אֶת הַדִּין, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, ד): הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק הָיְתָה נַפְשׁוֹ שֶׁל משֶׁה מִתְקַשָּׁה לָצֵאת וְהָיָה משֶׁה מֵסִיחַ עִם נַפְשׁוֹ וְאָמַר נַפְשִׁי תֹּאמַר שֶׁבִּקֵּשׁ מַלְאַךְ הַמָּוֶת לִשְׁלֹט עָלַיִךְ, אָמְרָה לוֹ לֹא יַעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן (תהלים קטז, ח): כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת, וְתֹאמַר שֶׁרָאִית אוֹתָן בּוֹכִין וּבָכִית עִמָּהֶן, אָמְרָה לוֹ (תהלים קטז, ח): אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה. אָמַר לָהּ וְתֹאמַר שֶׁבִּקְשׁוּ לִדְחוֹת אוֹתָךְ לַגֵּיהִנֹּם, אָמְרָה לוֹ (דברים קטז, ח): אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי. אָמַר לָהּ וּלְהֵיכָן אַתְּ עֲתִידָה לַהֲלֹךְ, אָמְרָה לוֹ (תהלים קטז, ט): אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע משֶׁה כָּךְ נָתַן לָהּ רְשׁוּת, אָמַר לָהּ (תהלים קטז, ז): שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי וגו'. אָמַר רַבִּי אָבִין כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּלֵּק, הַתַּחְתּוֹנִים הָיוּ מְקַלְּסִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים (דברים לג, ד): תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה, וְהָעֶלְיוֹנִים מְקַלְּסִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים (דברים לג, כא): צִדְקַת ה' עָשָׂה וגו', וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַלֵּס אוֹתוֹ (דברים לד, י): וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה.

6 ו

וְזֹאת הַבְּרָכָה, הֲלָכָה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁעָלָה לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה אֵין מֻתָּר לוֹ לִקְרוֹת עַד שֶׁלֹא יְבָרֵךְ, תְּחִלָּה מְבָרֵךְ וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵא, וּמשֶׁה בְּשָׁעָה שֶׁזָּכָה לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, תְּחִלָּה בֵּרַךְ וְאַחַר כָּךְ קָרָא. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֵיזוֹ הִיא הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ משֶׁה בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּחַר בַּתּוֹרָה הַזֹּאת וְקִדְשָׁהּ וְרָצָה בְּעוֹשֶׂיהָ. וְלֹא אָמַר בַּעֲמֵלֶיהָ, וְלֹא אָמַר בְּהוֹגֶיהָ, אֶלָּא בְּעוֹשֶׂיהָ, בְּאֵלּוּ שֶׁהֵן עוֹשִׂין אֶת דִּבְרֵי תוֹרָה. בְּעוֹשֶׂיהָ, אָדָם אוֹמֵר לָמַדְתִּי חָכְמָה וְלֹא לָמַדְתִּי תּוֹרָה מָה אֶעֱשֶׂה אֲנִי שָׁם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל חַיֵּיכֶם כָּל הַחָכְמָה וְכָל הַתּוֹרָה דָּבָר אֶחָד קַל הוּא, כָּל מִי שֶׁמִּתְיָרֵא אוֹתִי וְעוֹשֶׂה דִבְרֵי תוֹרָה, כָּל הַחָכְמָה וְכָל הַתּוֹרָה בְּלִבּוֹ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיא, י): רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה' שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם. (תהלים יט, י): יִרְאַת ה' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד. (איוב כח, כח): יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה וגו'.

7 ז

וְלָמָּה זָכָה משֶׁה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִתְעַסֵּק עִמּוֹ, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד לְמִצְרַיִם וְהִגִּיעַ גְּאֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כָּל יִשְׂרָאֵל הָיוּ עֲסוּקִים בְּכֶסֶף וְזָהָב, וּמשֶׁה הָיָה מְסַבֵּב אֶת הָעִיר וְיָגֵעַ שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת לִמְצוֹא אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לָצֵאת מִמִּצְרַיִם חוּץ מִיּוֹסֵף, לָמָּה, שֶׁכָּךְ נִשְׁבַּע לָהֶן בִּשְׁבוּעָה לִפְנֵי מוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית נ, כה): וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר וגו', מִשֶּׁנִּתְיַגַּע הַרְבֵּה פָּגְעָה בּוֹ סְגוּלָה, וְרָאֲתָה משֶׁה שֶׁהוּא עָיֵף מִן הַיְגִיעָה, אָמְרָה לוֹ אֲדוֹנִי משֶׁה לָמָּה אַתָּה עָיֵף, אָמַר לָהּ שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת סִבַּבְתִּי אֶת הָעִיר לִמְצוֹא אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְאֵין אֲנִי מוֹצֵא אוֹתוֹ, אָמְרָה לוֹ בֹּא עִמִּי וְאַרְאֲךָ הֵיכָן הוּא, הוֹלִיכָה אוֹתוֹ לַנַּחַל, אָמְרָה לוֹ בַּמָּקוֹם הַזֶּה עָשׂוּ אָרוֹן שֶׁל חֲמֵשׁ מֵאוֹת כִּכָּרִים וְהִשְׁלִיכוּהוּ בְּתוֹךְ הַנַּחַל הַחַרְטֻמִּים וְהָאַשָּׁפִים, וְכֵן אָמְרוּ לְפַרְעֹה, רְצוֹנְךָ שֶׁלֹא תֵּצֵא אֻמָּה זוֹ מִכָּאן לְעוֹלָם, הָעֲצָמוֹת שֶׁל יוֹסֵף אִם לֹא יִמְצְאוּ אוֹתָן עַד עוֹלָם אֵינָם יְכוֹלִים לָצֵאת, מִיָּד עָמַד משֶׁה עַל שְׂפַת הַנַּחַל וְאָמַר, יוֹסֵף יוֹסֵף אַתָּה יָדַעְתָּ הֵיאַךְ נִשְׁבַּעְתָּ לְיִשְׂרָאֵל, (בראשית נ, כה): פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, תֵּן כָּבוֹד לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְאַל תְּעַכֵּב גְּאֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, מַעֲשִׂים טוֹבִים יֵשׁ לְךָ, בַּקֵּשׁ רַחֲמִים לִפְנֵי בּוֹרְאֲךָ וַעֲלֵה מִן הַתְּהוֹמוֹת. מִיָּד הִתְחִיל אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף מְפַעְפֵּעַ וְעוֹלֶה מִן הַתְּהוֹמוֹת כְּקָנֶה אֶחָד, לָקַח אוֹתוֹ וְשָׂם אוֹתוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְהָיָה סוֹבֵל אוֹתוֹ, וְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו, וְיִשְׂרָאֵל הָיוּ סוֹבְלִים אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב שֶׁנָּטְלוּ מִמִּצְרַיִם, וּמשֶׁה סוֹבֵל אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, משֶׁה, אַתָּה אוֹמֵר שֶׁדָּבָר קָטָן עָשִׂיתָ, חַיֶּיךָ הַחֶסֶד הַזֶּה שֶׁעָשִׂיתָ גָּדוֹל הוּא, וְלֹא הִשְׁגַּחְתָּ לְכֶסֶף וּלְזָהָב, אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ הַחֶסֶד הַזֶּה וְאֶתְעַסֵּק עִמָּךְ.

8 ח

בְּשָׁעָה שֶׁהִגִּיעוּ יְמֵי משֶׁה לִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (דברים לא, יד): הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַחַר כָּל הַיְגִיעָה הַזּוֹ אַתָּה אוֹמֵר לִי הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ, (תהלים קיח, יז): לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ. אָמַר לוֹ אִי אַתָּה יָכוֹל (קהלת יב, יג): כִּי זֶה כָּל הָאָדָם, אָמַר משֶׁה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם דָּבָר אֶחָד אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ לִפְנֵי מוֹתִי, שֶׁאֶכָּנֵס וְיִבָּקְעוּ כָּל הַשְּׁעָרִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּתְהוֹמוֹת וְיִרְאוּ שֶׁאֵין זוּלָתֶךָ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, לט): וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ וגו' אֵין עוֹד, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה אָמַרְתָּ וְאֵין עוֹד, אַף אֲנִי אוֹמֵר (דברים לד, י יב): וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה וגו' לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים וגו' וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה משֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל.

9 ט

הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת, אָמַר רַבִּי אַיְבוּ אָמַר משֶׁה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּדָבָר שֶׁקִּלַּסְתִּיךָ בְּתוֹךְ שִׁשִּׁים רִבּוֹא מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ, בּוֹ קָנַסְתָּ עָלַי מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת, כָּל מִדּוֹתֶיךָ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, מִדָּה רָעָה כְּנֶגֶד מִדָּה טוֹבָה, מִדָּה חֲסֵרָה כְּנֶגֶד מִדָּה שְׁלֵמָה, מִדָּה צָרָה כְּנֶגֶד מִדָּה רְחָבָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אַף זוֹ מִדָּה טוֹבָה הִיא שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, כ): הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ, (משלי יא, לא): הֵן צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁלָּם, (מלאכי ג, כג): הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה הַנָּבִיא. וּכְשֵׁם שֶׁעִילִיתָ אוֹתִי עַל שִׁשִּׁים רִבּוֹא, כָּךְ אֲנִי מַעֲלֶה אוֹתְךָ לֶעָתִיד לָבוֹא בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁה רִבּוֹא צַדִּיקִים גְּמוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר הֵן, הֵן בְּגִימַטְרִיָּא הָכֵי הֲוֵי, ה' חֲמִשָּׁה נ' חֲמִשִּׁים.

10 י

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, עֶשֶׂר מִיתוֹת כְּתוּבוֹת עָלָיו עַל משֶׁה, וְאֵלּוּ הֵן: הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת: (דברים לב, נ): וּמֻת בָּהָר: (דברים ד, כב): כִּי אָנֹכִי מֵת: (דברים לא, כט): כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי: (דברים ד, כז): וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי: (דברים לג, א): לִפְנֵי מוֹתוֹ, (דברים לד, ז): בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ: (דברים לד, ה): וַיָּמָת שָׁם משֶׁה עֶבֶד ה': (יהושע א, א): וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת משֶׁה: (יהושע א, ב): משֶׁה עַבְדִּי מֵת. מְלַמֵּד שֶׁעַד עֲשָׂרָה פְּעָמִים נִגְזַר עָלָיו שֶׁלֹא יִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַעֲדַיִן לֹא נִתְחַתֵּם גְּזַר הַדִּין הַקָּשֶׁה עַד שֶׁנִּגְלָה עָלָיו בֵּית דִּין הַגָּדוֹל, אָמַר לוֹ, גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי שֶׁלֹא תַעֲבֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ג, כז): כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן, וְדָבָר זֶה הָיָה קַל בְּעֵינָיו שֶׁל משֶׁה, שֶׁאָמַר, יִשְׂרָאֵל חָטְאוּ חֲטָאוֹת גְּדוֹלוֹת כַּמָּה פְּעָמִים, וְכֵיוָן שֶׁבִּקַּשְׁתִּי עֲלֵיהֶם רַחֲמִים מִיָּד קִבֵּל מִמֶּנִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט, יד): הֶרֶף מִמֶּנִי וְאַשְׁמִידֵם, מַה כְּתִיב תַּמָּן (שמות לב, יד): וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה. (במדבר יד, יב): אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנוּ, מַה כְּתִיב תַּמָּן (במדבר יד, כ): וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי וגו', אֲנִי שֶׁלֹא חָטָאתִי מִנְּעוּרַי לֹא כָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁאֶתְפַּלֵּל עַל עַצְמִי שֶׁיְקַבֵּל מִמֶּנִּי, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁקַּל הַדָּבָר בְּעֵינָיו שֶׁל משֶׁה וְאֵינוֹ עוֹמֵד בִּתְפִלָּה, מִיָּד קָפַץ עָלָיו וְנִשְׁבַּע בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל שֶׁלֹא יִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ, יב): לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה, אֵין לָכֵן אֶלָּא שְׁבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ג, יד): וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה משֶׁה שֶׁנֶּחְתַּם עָלָיו גְּזַר דִּין, גָּזַר עָלָיו תַּעֲנִית וְעָג עוּגָה קְטַנָּה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, וְאָמַר, אֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתְּבַטֵּל אוֹתָהּ גְּזֵרָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מֶה עָשָׂה משֶׁה, לָבַשׁ שַׂק וְנִתְעַטֵּף שַׂק וְנִתְפַּלֵּשׁ בָּאֵפֶר וְעָמַד בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַד שֶׁנִּזְדַּעְזְעוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְסִדְּרֵי בְּרֵאשִׁית, וְאָמְרוּ שֶׁמָּא הִגִּיעַ צִבְיוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחַדֵּשׁ אֶת עוֹלָמוֹ, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה, עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ צִבְיוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחַדֵּשׁ אֶת עוֹלָמוֹ, אֶלָּא (איוב יב, י): אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ, וְאֵין אִישׁ אֶלָּא משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב, ג): וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד מִכָּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, הִכְרִיז בְּכָל שַׁעַר וְשַׁעַר שֶׁל רָקִיעַ וְרָקִיעַ בְּכָל בֵּית דִּין וּבֵין דִּין שֶׁלֹא יְקַבְּלוּ תְּפִלָּתוֹ שֶׁל משֶׁה וְלֹא יַעֲלוּ אוֹתָהּ לְפָנָיו, מִפְּנֵי שֶׁנֶּחְתַּם עָלָיו גְּזַר דִּין, אוֹתוֹ מַלְאָךְ שֶׁמְמֻנֶּה עַל הַכְרָזָה אכזריאל שְׁמוֹ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּבֶהָלָה וְאָמַר לָהֶם לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת רְדוּ בְּבֶהָלָה וְנַעֲלוּ כָּל שַׁעֲרֵי רָקִיעַ וְרָקִיעַ, שֶׁגָּבַר קוֹל הַתְּפִלָּה כְּלַפֵּי מַעְלָה וּבִקְּשׁוּ לַעֲלוֹת הָרָקִיעַ מִפְּנֵי קוֹל תְּפִלָּתוֹ שֶׁל משֶׁה, שֶׁהָיְתָה תְּפִלָּתוֹ דּוֹמָה לְחֶרֶב שֶׁהוּא קוֹרֵעַ וְחוֹתֵךְ וְאֵינוֹ מְעַכֵּב, שֶׁהָיְתָה תְּפִלָּתוֹ מֵעֵין שֵׁם הַמְפֹרָשׁ שֶׁלָּמַד מִן זגזגאל רַב סוֹפֵר שֶׁל בְּנֵי מָרוֹם, עַל אוֹתָהּ שָׁעָה הוּא אוֹמֵר (יחזקאל ג, יב): וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְקוֹמוֹ. וְאֵין רַעַשׁ אֶלָּא זִיעַ, וְאֵין גָּדוֹל אֶלָּא משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יא, ג): גַּם הָאִישׁ משֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵּי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם, מַהוּ בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְקוֹמוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁרָאוּ גַּלְגַּלֵּי מֶרְכָּבָה וְשַׂרְפֵי לֶהָבָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא תְּקַבְּלוּ תְּפִלָּתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְלֹא נָשָׂא לוֹ פָּנִים וְלֹא נָתַן לוֹ חַיִּים, וְלֹא הִכְנִיסוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אָמְרוּ בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְקוֹמוֹ, שֶׁאֵין לְפָנָיו מַשֹּׂוֹא פָנִים לֹא לְקָטָן וְלֹא לְגָדוֹל. וּמִנַּיִן שֶׁהִתְפַּלֵּל משֶׁה בְּאוֹתוֹ הַפֶּרֶק חֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר פְּעָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ג, כג): וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר, וָאֶתְחַנַּן בְּגִימַטְרִיָּא הָכֵי הֲוֵי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ יְגִיעִי וְצַעֲרִי שֶׁנִּצְטַעַרְתִּי עַל יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיִּהְיוּ מַאֲמִינִים לִשְׁמֶךָ, כַּמָּה צַעַר נִצְטַעַרְתִּי עֲלֵיהֶם בַּמִּצְוֹת עַד שֶׁקָּבַעְתִּי לָהֶן תּוֹרָה וּמִצְוֹת, אָמַרְתִּי כְּשֶׁרָאִיתִי בְּצָרָתָן כָּךְ אֶרְאֶה בְּטוֹבָתָן, וְעַכְשָׁו שֶׁהִגִּיעַ טוֹבָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אַתָּה אוֹמֵר לִי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, הֲרֵי אַתָּה עוֹשֶׂה תּוֹרָתְךָ פְּלַסְתֵּר, דִּכְתִיב (דברים כד, טו): בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נוֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא, זוֹ הִיא שִׁלּוּם עֲבוֹדָה שֶׁל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁעָמַלְתִּי עַד שֶׁיִּהְיוּ עַם קָדוֹשׁ וְנֶאֱמָן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יב, א): וִיהוּדָה עֹד רָד עִם אֵל וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן. מַלְאָךְ סמא''ל הָרָשָׁע רֹאשׁ כָּל הַשְֹּׂטָנִים הוּא, בְּכָל שָׁעָה הָיָה מְסַפֵּר מִיתָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאוֹמֵר מָתַי יַגִּיעַ הַקֵּץ אוֹ הָרֶגַע שֶׁבּוֹ יָמוּת משֶׁה שֶׁאֵרֵד וֶאֱטֹל נִשְׁמָתוֹ הֵימֶנּוּ, וְעָלָיו אָמַר דָּוִד (תהלים לז, לב): צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ, אֵין לְךָ רָשָׁע בְּכָל הַשְֹּׂטָנִים כֻּלָּן כְּסמא''ל, וְאֵין לְךָ צַדִּיק בְּכָל הַנְּבִיאִים כְּמשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד, י): וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאָדָם שֶׁנִּזְדַּמֵּן לִסְעוּדַת חָתָן וְכַלָּה, וְהָיָה אוֹתוֹ הָאִישׁ מְצַפֶּה וְאוֹמֵר מָתַי יַגִּיעַ שִׂמְחָתָם וְאֶשְׂמְחָה בָהּ, כָּךְ הָיָה סמא''ל הָרָשָׁע מְצַפֶּה נִשְׁמָתוֹ שֶׁל משֶׁה וְאוֹמֵר מָתַי יִהְיֶה מִיכָאֵל בּוֹכֶה וַאֲנִי מְמַלֵּא פִּי שְׂחוֹק, עַד שֶׁאָמַר לוֹ מִיכָאֵל מָה רָשָׁע אֲנִי בּוֹכֶה וְאַתָּה מְשַׂחֵק (מיכה ז, ח): אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קַמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחשֶׁךְ ה' אוֹר לִי, כִּי נָפַלְתִּי מִפְּטִירָתוֹ שֶׁל משֶׁה קַמְתִּי מִפַּרְנָסָתוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ בְּשָׁעָה שֶׁהִפִּיל ל''א מְלָכִים. כִּי אֵשֵׁב בַּחשֶׁךְ בְּחֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן, ה' אוֹר לִי לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, עַד כָּאן עָלְתָה לְמשֶׁה שָׁעָה אֶחָת, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אֵין אַתָּה מַכְנִיס אוֹתִי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַנִּיחַ אוֹתִי בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאֶחְיֶה וְלֹא אָמוּת. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אִם לֹא אֲמִיתְךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה הֵיאַךְ אֲחַיְךָ לָעוֹלָם הַבָּא, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה תּוֹרָתִי פְּלַסְתֵּר, שֶׁכָּתוּב בְּתוֹרָתִי עַל יָדֶךָ (דברים לב, לט): וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל. אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אֵין אַתָּה מַכְנִיס אוֹתִי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַנִּיחַ אוֹתִי כְּחַיּוֹת הַשָֹּׂדֶה שֶׁהֵן אוֹכְלִין עֲשָׂבִים וְשׁוֹתִין מַיִם וְחַיִּין וְרוֹאִין אֶת הָעוֹלָם, כָּךְ תְּהֵא נַפְשִׁי כְּאַחַת מֵהֶן. אָמַר לוֹ (דברים ג, כו): רַב לָךְ. אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאִם לָאו, הַנִּיחַ אוֹתִי בָּעוֹלָם הַזֶּה כָּעוֹף הַזֶּה שֶׁהוּא פּוֹרֵחַ בְּכָל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם וּמְלַקֵּט מְזוֹנוֹ בְּכָל יוֹם, וּלְעֵת הָעֶרֶב חוֹזֵר לְקִנּוֹ, כָּךְ תְּהֵא נַפְשִׁי כְּאַחַת מֵהֶן. אָמַר לוֹ, רַב לָךְ, מַהוּ רַב לָךְ, אָמַר לוֹ רַב לָךְ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה משֶׁה שֶׁאֵין בְּרִיָה יְכוֹלָה לְהַצִּילוֹ מִדֶּרֶךְ הַמָּוֶת, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר (דברים לב, ד): הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא. מֶה עָשָׂה משֶׁה נָטַל אֶת הַמְגִלָּה וְכָתַב עָלֶיהָ שֵׁם הַמְפֹרָשׁ, וְסֵפֶר הַשִּׁיר עֲדַיִן לֹא מִלֵּא לִכְתֹּב עַד שֶׁהִגִּיעַ הָרֶגַע שֶׁבּוֹ יָמוּת משֶׁה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַבְרִיאֵל, גַּבְרִיאֵל, צֵא וְהָבֵא נִשְׁמָתוֹ שֶׁל משֶׁה, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי שֶׁהוּא שָׁקוּל כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים רִבּוֹא אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לִרְאוֹת בְּמוֹתוֹ, וּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דְּבָרִים אֵלּוּ אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לוֹ קֶצֶף. וְאַחַר כָּךְ אָמַר לוֹ לְמִיכָאֵל, צֵא וְהָבֵא נִשְׁמָתוֹ שֶׁל משֶׁה, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי הָיִיתִי לוֹ רַב וְהוּא הָיָה לִי לְתַלְמִיד, וְלֹא יָכוֹל אֲנִי לִרְאוֹת בְּמוֹתוֹ. וְאַחַר כָּךְ אָמַר לְסמא''ל הָרָשָׁע, צֵא וְהָבֵא נְשָׁמָה שֶׁל משֶׁה, מִיָּד לָבַשׁ כַּעַס וְחָגַר חַרְבּוֹ וְנִתְעַטֵּף אַכְזָרִיּוּת וְהָלַךְ לִקְרָאתוֹ שֶׁל משֶׁה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְכוֹתֵב שֵׁם הַמְפֹרָשׁ, וְזֹהַר מַרְאֵהוּ דּוֹמֶה לַשֶּׁמֶשׁ וְהוּא דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת, הָיָה מִתְיָרֵא סמא''ל מִן משֶׁה, אָמַר וַדַּאי שֶׁאֵין הַמַּלְאָכִים יְכוֹלִין לִטֹּל נִשְׁמָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְטֶרֶם שֶׁהֶרְאָה סמא''ל אֶת עַצְמוֹ לְמשֶׁה, הָיָה משֶׁה יוֹדֵעַ שֶׁבָּא סמא''ל, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה סמא''ל אֶת משֶׁה אֲחָזַתּוּ רְעָדָה וְחִיל כַּיּוֹלֵדָה, וְלֹא מָצָא פִּתְחוֹן פֶּה לְדַבֵּר עִם משֶׁה, עַד שֶׁאָמַר משֶׁה לְסמא''ל (ישעיה מח, כב): אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה' לָרְשָׁעִים, מַה תַּעֲשֶׂה בְּכָאן, אָמַר לוֹ לִטֹּל נִשְׁמָתְךָ בָּאתִי, אָמַר לוֹ מִי שִׁגְרְךָ, אָמַר לוֹ מִי שֶׁבָּרָא אֶת כָּל הַבְּרִיּוֹת. אָמַר לוֹ, אֵין אַתָּה נוֹטֵל נִשְׁמָתִי. אָמַר לוֹ כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם נִשְׁמָתָן מְסוּרִין לְיָדִי, אָמַר לוֹ, יֵשׁ בִּי כֹּחַ מִכָּל בָּאֵי הָעוֹלָם. אָמַר לוֹ, מַה כֹּחֲךָ, אָמַר לוֹ אֲנִי בֶּן עַמְרָם שֶׁיָּצָאתִי מִמְּעֵי אִמִּי מָהוּל, וְלֹא נִצְרַכְתִּי לְמָהֳלֵנִי, וּבוֹ בַּיּוֹם שֶׁנּוֹלַדְתִּי מָצָאתִי פִּתְחוֹן פֶּה, וְהָלַכְתִּי בְרַגְלַי, וְדִבַּרְתִּי עִם אָבִי וְאִמִּי, וַאֲפִלּוּ חָלָב לֹא יָנַקְתִּי, וּכְשֶׁהָיִיתִי בֶּן שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים הִתְנַבֵּאתִי וְאָמַרְתִּי שֶׁעָתִיד אֲנִי לְקַבֵּל תּוֹרָה מִתּוֹךְ לַהֲבֵי אֵשׁ. וּכְשֶׁהָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּחוּץ נִכְנַסְתִּי לְפַלְטְרִין שֶׁל מֶלֶךְ וְנָטַלְתִּי כֶּתֶר מֵעַל רֹאשׁוֹ, וּכְשֶׁהָיִיתִי בֶּן שְׁמוֹנִים שָׁנָה עָשִׂיתִי אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים בְּמִצְרַיִם, וְהוֹצֵאתִי שִׁשִּׁים רִבּוֹא לְעֵינֵי כָּל מִצְרַיִם, וְקָרַעְתִּי אֶת הַיָּם לִשְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים, וְהָפַכְתִּי מֵי מָרָה לְמָתוֹק, וְעָלִיתִי וְדָרַכְתִּי דֶּרֶךְ בַּשָּׁמַיִם, וְהָיִיתִי תּוֹפֵס בְּמִלְחַמְתָּן שֶׁל מַלְאָכִים, וְקִבַּלְתִּי תּוֹרָה שֶׁל אֵשׁ, וְדַרְתִּי תַּחַת כִּסֵּא אֵשׁ, וְסֻכָּתִי תַּחַת עַמּוּד אֵשׁ, וְדִבַּרְתִּי עִמּוֹ פָּנִים בְּפָנִים, וְנָצַחְתִּי בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה, וְגִלִּיתִי רָזֵיהֶם לִבְנֵי אָדָם, וְקִבַּלְתִּי תּוֹרָה מִימִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלִמַּדְתִּי אוֹתָהּ לְיִשְׂרָאֵל, וְעָשִׂיתִי מִלְחָמָה עִם סִיחוֹן וְעִם עוֹג שְׁנֵי גִּבּוֹרֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁבִּשְׁעַת הַמַּבּוּל לֹא הִגִּיעוּ מַיִם לְקַרְסֻלֵּיהֶן מִפְּנֵי גָּבְהָן, וְהֶעֱמַדְתִּי חַמָּה וּלְבָנָה בְּרוּם עוֹלָם, וְהִכִּיתִים בַּמַּטֶּה שֶׁבְּיָדִי וַהֲרַגְתִּים. מִי יֵשׁ בְּבָאֵי עוֹלָם שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת כֵּן, לֵךְ רָשָׁע מִכָּאן אֵין לְךָ לוֹמַר כֵּן, לֵךְ בְּרַח מִלְּפָנַי, אֵינִי נוֹתֵן נִשְׁמָתִי לְךָ. מִיָּד חָזַר סמא''ל וְהֵשִׁיב דָּבָר לִפְנֵי הַגְּבוּרָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ לִסמא''ל, בּוֹא וְהָבֵא נִשְׁמָתוֹ שֶׁל משֶׁה, מִיָּד שָׁלַף חַרְבּוֹ מִתַּעֲרוֹ וְעָמַד עַל משֶׁה, מִיָּד קָצַף עָלָיו משֶׁה וְנָטַל אֶת הַמַּטֶּה בְּיָדוֹ שֶׁחָקוּק בּוֹ שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ וּפָגַע בּוֹ בִּסמא''ל בְּכָל כֹּחוֹ, עַד שֶׁנָּס מִלְּפָנָיו, וְרָץ אַחֲרָיו בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ וְנָטַל קֶרֶן הוֹדוֹ מִבֵּין עֵינָיו וְעִוֵּר אֶת עֵינָיו, עַד כָּאן עָלְתָה לְמשֶׁה. סוֹף רֶגַע יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה, הִגִּיעַ סוֹף מִיתָתֶךָ. אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם זְכֹר אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּגְלֵיתָ עָלַי בַּסְנֶה וְאָמַרְתָּ לִי (שמות ג, י): לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, זְכֹר אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהָיִיתִי עוֹמֵד עַל הַר סִינַי אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ אַל תִּמְסְרֵנִי בְּיַד מַלְאַךְ הַמָּוֶת. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ אַל תִּתְיָרֵא, אֲנִי בְּעַצְמִי מְטַפֵּל בְּךָ וּבִקְבוּרָתֶךָ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָמַד משֶׁה וְקִדֵּשׁ עַצְמוֹ כַּשְֹּׂרָפִים וְיָרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְּׁמֵי שָׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים לִטֹּל נִשְׁמָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וּשְׁלשָׁה מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת עִמּוֹ, מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל וְזגזגאל, מִיכָאֵל הִצִּיעַ מִטָּתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְגַבְרִיאֵל פֵּרַס בֶּגֶד שֶׁל בּוּץ מְרַאֲשׁוֹתָיו, וְזגזגאל מַרְגְּלוֹתָיו, מִיכָאֵל מִצַּד אֶחָד וְגַבְרִיאֵל מִצַּד אֶחָד, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, משֶׁה הַשְׁקֵף עֵינֶיךָ זֶה עַל גַּב זֶה, וְהִשְׁקִיף עֵינָיו זֶה עַל גַּב זֶה, אָמַר לוֹ הַנַּח יָדְךָ עַל הֶחָזֶה, וְהִנִּיחַ יָדוֹ עַל הֶחָזֶה, אָמַר לוֹ הַקֵּף רַגְלֶיךָ זֶה עַל גַּב זֶה, הִקִּיף רַגְלָיו זֶה עַל גַּב זֶה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַנְּשָׁמָה מִתּוֹךְ גּוּפוֹ, אָמַר לָהּ בִּתִּי מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה קְצַבְתִּיךְ הֱיוֹתֵךְ בְּגוּפוֹ שֶׁל משֶׁה, עַכְשָׁו הִגִּיעַ קִצֵּךְ לָצֵאת, צְאִי אַל תְּאַחֲרִי. אָמְרָה לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יוֹדַעַת אֲנִי שֶׁאַתָּה אֱלֹהַּ כָּל הָרוּחוֹת וְכָל הַנְּפָשׁוֹת, נֶפֶשׁ הַחַיִּים וְהַמֵּתִים מְסוּרִין בְּיָדֶךָ, וְאַתָּה בְּרָאתַנִי וְאַתָּה יְצַרְתַּנִי וְאַתָּה נְתַתַּנִי בְּגוּפוֹ שֶׁל משֶׁה מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, וְעַכְשָׁו יֵשׁ גּוּף טָהוֹר בָּעוֹלָם יוֹתֵר מִגּוּפוֹ שֶׁל משֶׁה, שֶׁלֹא נִרְאָה בּוֹ רוּחַ סְרוּחָה מֵעוֹלָם, וְלֹא רִמָּה וְתוֹלֵעָה, לָכֵן אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ וְאֵינִי רוֹצָה לָצֵאת מִמֶּנּוּ. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נְשָׁמָה, צְאִי אַל תְּאַחֲרִי וַאֲנִי מַעֲלֶה אוֹתָךְ לִשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים, וַאֲנִי מוֹשִׁיבֵךְ תַּחַת כִּסֵּא כְבוֹדִי אֵצֶל כְּרוּבִים וּשְׂרָפִים וּגְדוּדִים. אָמְרָה לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מֵאֵצֶל שְׁכִינָתְךָ מִמָּרוֹם יָרְדוּ שְׁנֵי מַלְאָכִים עֻזָּה וַעֻזָּאֵל וְחָמְדוּ בְּנוֹת אֲרָצוֹת וְהִשְׁחִיתוּ דַּרְכָּם עַל הָאָרֶץ עַד שֶׁתָּלִיתָ אוֹתָם בֵּין הָאָרֶץ לָרָקִיעַ, אֲבָל בֶּן עַמְרָם מִיּוֹם שֶׁנִּגְלֵיתָ אֵלָיו בַּסְּנֶה לֹא בָּא לְאִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב, א): וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִּׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִּׁית לָקָח, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ תַּנִּיחֵנִי בְּגוּפוֹ שֶׁל משֶׁה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נְשָׁקוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנָטַל נִשְׁמָתוֹ בִּנְשִׁיקַת פֶּה, וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹכֶה (תהלים צד, טז): מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוֹמֵר (דברים לד, י): וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה. שָׁמַיִם בּוֹכִין וְאוֹמְרִים (מיכה ז, ב): אָבַד חָסִיד מִן הָאָרֶץ. אֶרֶץ בּוֹכָה וְאוֹמֶרֶת (מיכה ז, ב): וְיָשָׁר בָּאָדָם אָיִן. וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ יְהוֹשֻׁעַ רַבּוֹ וְלֹא מְצָאוֹ הָיָה בּוֹכֶה וְאוֹמֵר (תהלים יב, ב): הוֹשִׁיעָה ה' כִּי גָּמַר חָסִיד כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם, וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים (דברים לג, כא): צִדְקַת ה' עָשָׂה, וְיִשְׂרָאֵל הָיוּ אוֹמְרִים (דברים לג, כא): וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל. אֵלּוּ וָאֵלּוּ הָיוּ אוֹמְרִים (ישעיה נז, ב): יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הֹלֵךְ נְכֹחוֹ, (משלי י, ז): זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְנִשְׁמָתוֹ לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן, (תהלים פט, נג): בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.

11 יא

ודבר זה היה קל בעיניו של משה, שאמר: ישראל חטאו חטאות גדולות כמה פעמים, וכיון שבקשתי עליהם רחמים, מיד קבל ממני, שנאמר (דברים ט׳:י״ד): הרף ממני ואשמידם. מה כתיב תמן? וינחם ה' על הרעה (במדבר י״ד:כ׳): אכנו בדבר ואורישנו. מה כתיב תמן? (שם) ויאמר ה' סלחתי וגו'. אני שלא חטאתי מנעורי, לא כל שכן כשאתפלל על עצמי, שיקבל ממני?! וכיון שראה הקב"ה שקל הדבר בעיניו של משה ואינו עומד בתפילה, מיד קפץ עליו ונשבע בשמו הגדול, שלא יכנס לא"י, שנאמר (שם כ): לכן לא תביאו את [הקהל] (העם) הזה, אין לכן אלא שבועה, שנאמר (שמואל א ג׳:י״ד): ולכן נשבעתי לבית עלי. וכיון שראה משה שנחתם עליו גזר דין, גזר עליו תענית ועג עוגה קטנה ועמד בתוכה, ואמר: איני זז מכאן, עד שתבטל אותה גזירה! באותה שעה מה עשה משה? לבש שק ונתעטף שק ונתפלש באפר, ועמד בתפילה ובתחנונים לפני הקב"ה, עד שנזדעזעו שמים וארץ וסדרי בראשית, ואמרו: שמא הגיע צביונו של הקב"ה לחדש את עולמו? יצתה בת קול ואמרה: עדיין לא הגיע צביונו של הקב"ה לחדש את עולמו, אלא (איוב י״ב:י׳): אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, ואין איש אלא משה, שנאמר (במדבר י״ב:ג׳): והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה. מה עשה הקב"ה באותה שעה? הכריז בכל שער ושער של רקיע ורקיע, בכל בית דין ובית דין, שלא יקבלו תפלתו של משה, ולא יעלו אותה לפניו, מפני שנחתם עליו גזר דין. אותו מלאך שממונה על הכרזה אכזריאל שמו, באותה שעה קרא הקב"ה בבהלה ואמר להם: למלאכי השרת: רדו בבהלה ונעלו כל שערי רקיע ורקיע, שגבר קול התפילה כלפי מעלה, ובקשו לעלות הרקיע, מפני קול תפלתו של משה, שהייתה תפילתו דומה לחרב, שהוא קורע וחותך ואינו מעכב, שהייתה תפילתו מעין שם המפורש, שלמד מן זגזגאל רב וסופר של בני מרום. על אותה שעה הוא אומר (יחזקאל ג׳:י״ב): ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ה' ממקומו, ואין רעש, אלא זיע, ואין גדול, אלא משה, שנאמר (שמות י״א:ג׳): גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם. מהו ברוך כבוד ה' ממקומו? בשעה שראו גלגלי מרכבה ושרפי להבה, שאמר הקב"ה: לא תקבלו תפילתו של משה, ולא נשא לו פנים, ולא נתן לו חיים, ולא הכניסו לא"י. אמרו: ברוך כבוד ה' ממקומו, שאין לפניו משוא פנים, לא לקטן ולא לגדול. ומנין שהתפלל משה באותו הפרק חמש מאות וחמשה עשר פעמים? שנאמר (דברים ג׳:כ״ג): ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. ואתחנן, בגימטריה הכי הוי. באותה שעה אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע! גלוי וידוע לפניך יגיעי וצערי, שנצטערתי על ישראל, עד שיהיו מאמינים לשמך, כמה צער נצטערתי עליהם במצות, עד שקבעתי להן תורה ומצות. אמרתי כשראיתי בצרתן, כך אראה בטובתן, ועכשיו שהגיע טובתן של ישראל, אתה אומר לי לא תעבור את הירדן הזה?! הרי אתה עושה תורתך פלסתר, דכתיב (שם כד): ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא. זו היא שילום עבודה של מ' שנה, שעמלתי, עד שיהיו עם קדוש ונאמן?! שנאמר (הושע י״ב:א׳): ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן. מלאך סמאל הרשע ראש כל השטנים הוא, בכל שעה היה מספר מיתתו של משה, ואומר: מתי יגיע הקץ, או הרגע, שבו ימות משה, שארד ואטול נשמתו הימנו. ועליו אמר דוד (תהילים ל״ז:ל״ב): צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, אין לך רשע בכל השטנים כולן כסמאל. ואין לך צדיק בכל הנביאים, כמשה, שנאמר: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים. משל למה הדבר דומה? לאדם שנזדמן לסעודת חתן וכלה והיה אותו האיש מצפה ואומר: מתי יגיע שמחתם ואשמחה בה. כך היה סמאל הרשע מצפה נשמתו של משה, ואומר: מתי יהיה מיכאל בוכה ואני ממלא פי שחוק, עד שאמר לו מיכאל: מה רשע אני בוכה ואתה משחק?! (מיכה ז׳:ח׳) אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי. כי נפלתי, מפטירתו של משה. קמתי, מפרנסתו של יהושע, בשעה שהפיל ל"א מלכים. כי אשב בחושך, בחורבן בית ראשון ואחרון. ה' אור לי, לימות המשיח. עד כאן עלתה למשה שעה אחת. באותה שעה, אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע! אם אין אתה מכניס אותי לא"י, הניח אותי בעולם הזה ואחיה ולא אמות! אמר לו הקב"ה למשה: אם לא אמיתך בעולם הזה, היאך אחייך לעולם הבא?! ולא עוד, אלא שאתה עושה תורתי פלסתר, שכתוב בתורתי על ידך: ואין מידי מציל. אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע! אם אין אתה מכניס אותי לא"י, הניח אותי כחיות השדה, שהן אוכלין עשבים ושותין מים, וחיין ורואין את העולם, כך תהא נפשי, כאחת מהן! א"ל: רב לך! אמר לפניו: רבש"ע! ואם לאו, הניח אותי בעולם הזה, כעוף זה שהוא פורח בכל ארבע רוחות העולם, ומלקט מזונו בכל יום ולעת הערב חוזר לקנו. כך תהא נפשי כאחת מהן! אמר לו: רב לך! מהו רב לך? אמר לו: רב לך אשר דברת. כיון שראה משה, שאין בריה יכולה להצילו מדרך המות, באותה שעה אמר: הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא. מה עשה משה? נטל את המגילה וכתב עליה שם המפורש, וספר השיר עדיין לא מלא לכתוב, עד שהגיע הרגע שבו ימות משה. באותה שעה אמר הקב"ה לגבריאל: גבריאל! צא והבא נשמתו של משה! אמר לפניו: רבש"ע! מי שהוא שקול, כנגד ששים ריבוא, איך אני יכול לראות במותו?! ומי שיש בו דברים אלו, איך אני יכול לעשות לו קצף?! ואחר כך, א"ל למיכאל: צא והבא נשמתו של משה! אמר לפניו: רבש"ע! אני הייתי לו רב והוא היה לי לתלמיד, ולא יכול אני לראות במותו! ואחר כך אמר לסמאל הרשע: צא והבא נשמה של משה! מיד לבש כעס וחגר חרבו ונתעטף אכזריות, והלך לקראתו של משה. כיון שראה אותו שהוא יושב וכותב שם המפורש, וזוהר מראהו דומה לשמש, והוא דומה למלאך ה' צבאות, היה מתיירא סמאל מן משה. אמר: ודאי שאין המלאכים יכולין ליטול נשמתו של משה, וטרם שהראה סמאל את עצמו למשה, היה משה יודע שבא סמאל. וכיון שראה סמאל את משה, אחזתו רעדה וחיל כיולדה, ולא מצא פתחון פה לדבר עם משה, עד שאמר משה לסמאל (ישעיה מח): אין שלום אמר ה' לרשעים. מה תעשה בכאן? אמר לו: ליטול נשמתך באתי! אמר לו: מי שיגרך? אמר לו: מי שברא את כל הבריות. אמר לו: אין אתה נוטל נשמתי! אמר לו: כל באי העולם נשמתן מסורין לידי. אמר לו: יש בי כוח מכל באי העולם. אמר לו: מה כחך? אמר לו: אני בן עמרם, שיצאתי ממעי אמי מהול ולא נצרכתי למוהלני. ובו ביום שנולדתי מצאתי פתחון פה והלכתי ברגלי, ודברתי עם אבי ואמי, ואפי' חלב לא ינקתי. וכשהייתי בן שלשה חדשים התנבאתי ואמרתי שעתיד אני לקבל תורה מתוך להבי אש. וכשהייתי מהלך בחוץ, נכנסתי לפלטרין של מלך, ונטלתי כתר מעל ראשו. וכשהייתי בן שמונים שנה, עשיתי אותות ומופתים במצרים, והוצאתי ששים ריבוא לעיני כל מצרים, וקרעתי את הים לשנים עשר קרעים, והפכתי מי מרה למתוק, ועליתי ודרכתי דרך בשמים, והייתי תופס במלחמתן של מלאכים, וקבלתי תורה של אש, ודרתי תחת כסא אש, וסוכתי תחת עמוד אש, ודברתי עמו פנים בפנים, וניצחתי בפמליא של מעלה, וגליתי רזיהם לבני אדם, וקבלתי תורה מימינו של הקב"ה, ולמדתי אותה לישראל, ועשיתי מלחמה עם סיחון ועם עוג, שני גיבורי עובדי כוכבים, שבשעת המבול לא הגיעו מים לקרסוליהן מפני גובהן. והעמדתי חמה ולבנה ברום עולם, והכיתים במטה שבידי והרגתים. מי יש בבאי עולם שיכול לעשות כן?! לך רשע, מכאן! אין לך לומר כן! לך ברח מלפני! איני נותן נשמתי לך! מיד חזר סמאל והשיב דבר לפני הגבורה. א"ל הקב"ה לסמאל: בא והבא נשמתו של משה! מיד שלף חרבו מתערו ועמד על משה. מיד קצף עליו משה, ונטל את המטה בידו, שחקוק בו שם המפורש ופגע בו בסמאל בכל כוחו, עד שנס מלפניו ורץ אחריו בשם המפורש, ונטל קרן הודו מבין עיניו, ועיור את עיניו, עד כאן עלתה למשה. סוף רגע, יצתה בת קול ואמרה: הגיע סוף מיתתך! אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע! זכור אותו היום שנגלית עלי בסנה, ואמרת לי (שמות ג׳:י׳): לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים. זכור אותו היום, שהייתי עומד על הר סיני ארבעים יום וארבעים לילה, בבקשה ממך אל תמסרני ביד מלאך המות! יצתה בת קול ואמרה לו: אל תתיירא, אני בעצמי מטפל בך ובקבורתך! באותה שעה עמד משה וקידש עצמו כשרפים, וירד הקדוש ברוך הוא משמי שמים העליונים ליטול נשמתו של משה, ושלשה מלאכי השרת עמו: מיכאל וגבריאל וזגזגאל. מיכאל הציע מיטתו של משה. וגבריאל פירס בגד של בוץ מראשותיו. וזגזגאל מרגלותיו. מיכאל מצד אחד, וגבריאל מצד אחד. אמר הקב"ה למשה: משה השקיף עיניך זה על גב זה, והשקיף עיניו זה על גב זה. אמר לו: הנח ידך על החזה, והניח ידו על החזה. אמר לו: הקף רגליך זה על גב זה, הקיף רגליו זה על גב זה. באותה שעה קרא הקב"ה לנשמה מתוך גופו. אמר לה: בתי! מאה ועשרים שנה קצבתיך, היותך בגופו של משה, עכשיו הגיע קצך לצאת, צאי אל תאחרי! אמרה לפניו: ריבונו של עולם! יודעת אני שאתה אלוה כל הרוחות וכל הנפשות, נפש החיים והמתים מסורין בידך, ואתה בראתני ואתה יצרתני ואתה נתתני בגופו של משה מאה ועשרים שנה, ועכשיו יש גוף טהור בעולם יותר מגופו של משה, שלא נראה בו רוח סרוחה מעולם, ולא רמה ותולעה, לכן אני אוהבת אותו, ואיני רוצה לצאת ממנו! אמר לה הקב"ה: נשמה! צאי! אל תאחרי! ואני מעלה אותך לשמי השמים העליונים, ואני מושיבך תחת כסא כבודי, אצל כרובים ושרפים וגדודים! אמרה לפניו: רבש"ע! מאצל שכינתך ממרום, ירדו שני מלאכים עזה ועזאל, וחמדו בנות ארצות והשחיתו דרכם על הארץ, עד שתלית אותם בין הארץ לרקיע, אבל בן עמרם מיום שנגלית אליו בסנה, לא בא לאשתו, שנאמר (במדבר י״ב:א׳): ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכשית אשר לקח כי אשה כשית לקח. בבקשה ממך, תניחני בגופו של משה! באותה שעה, נשקו הקב"ה ונטל נשמתו בנשיקת פה, והיה הקדוש ברוך הוא בוכה (תהילים צ״ד:ט״ז): מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און. ורוה"ק אומר: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. שמים בוכין ואומרים (מיכה ז׳:ב׳): אבד חסיד מן הארץ. ארץ בוכה, ואומרת (שם): וישר באדם אין. וכשבקש יהושע רבו ולא מצאו, היה בוכה ואומר (תהילים י״ב:ב׳): הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם. ומלאכי השרת אומרים: צדקת ה' עשה. וישראל היו אומרים: ומשפטיו עם ישראל. אלו ואלו היו אומרים (ישעיהו נ״ז:ב׳): יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו. (משלי י׳:ז׳) זכר צדיק לברכה ונשמתו לחיי עולם הבא: אמן כן יהי רצון. ברוך ה' לעולם אמן ואמן: