אסור לאדם וכו'. כתב מוהרר"י קורקוס ז"ל. גז"ש וכתב רבינו לעולם אפילו בזמן שאין שכינה. וכתב בכל מקום כלומר אפילו יהיה גדר ואפילו במקום רחוק וכר"ע שסובר כן. ודלא כמאן יא)הוא ביראים סי' שכ"ד וע' סמ"ג סי' קס"ד. דמצריך בהא נמי רואה ושכינה ושאין גדר משום דאשכחן אמוראי דעבדי כר"ע גם ר' יהושע ובן עזאי הכי ס"ל. ודין השינה פ"ק דברכות יב)ה' ע"ב תוד"ה כל. וכ' בתוס' דדוקא בשישן עם אשתו ומשום תשמיש שהוא גנאי אבל לבדו לית לן בה. אבל רבינו נראה שאינו מחלק, יג)וכ"כ הב"י או"ח סי' ג'. גם בדין הפנאה כתבו יד)שם בברכות ס"א ע"ב תוד"ה ר"ע. שאם יש גדר מותר ואין זה דעת רבינו כאשר כתבתי:
ומהר"ד ן' זמרא ז"ל כתב אפילו בזמן שהבית חרב ואפילו בחו"ל, וא"ת בשלמא אם רגליו למערב ניחא מפני שההיכל למערב ושכינה למערב אבל אם ראשו למערב ורגליו למזרח אמאי לא. טו)ע' מג"א או"ח שם סי' ג' סק"ה ובשע"ת שם. וי"ל כיון שהוא ישן בין מזרח למערב אם יפיח או ישמש מטתו הרי הוא כנגד המערב ואסור. הא למדת דאפילו אין אשתו עמו אסור ומזה הטעם לא יפנה למערב ולא למזרח מפני שהוא כנגד המערב:
וכל המטיל מים כו'. כתב מוהרר"י קורקוס ז"ל דברי רבינו צריכים יישוב דהא אדרבא איפכא מסתברא שהמטיל מים יחזור אחוריו לקדש שיהא פירועו לצד חוץ ולא לצד הקדש טז)הכ"מ כתב דט"ס ברמב"ם וצ"ל לא ישב ופניו כלפי הקדש כו'. וכן מצאתי בתוספ' דמגילה פ"ג וכל המטיל מים מן הצופים ולפנים ישב ואחוריו כלפי הקדש משמע דאזלינן בתר פירועו ובירושלמי פ' הרואה יז)ברכות פ"ט ה"ה. תני המטיל מים הופך פניו לצפון המיסך רגליו הופך פניו לדרום, משמע דאזיל בתר פירוע, וחולק כבוד לדרום שהוא הימין יח)כן פי' גם הב"י באו"ח סי' ג' ובפי' החרדים שם. וגם רבינו לא חלק בין צפון לדרום אלא כתב סתם יסליק הקדש לצדדין ולא מפליג בין פניו לצפון או לדרום לא במסיך ולא במטיל מים. ובזה י"ל שרבינו סומך על התלמוד שלנו שלא חלקו בין צפון לדרום. יט)כ"כ גם הב"י שם וע' פנים מאירות זבחים ס"ב ע"ב שהוכיח גם מגמ' דידן שם דצריך לפנות דוקא פניו לדרום ואחוריו לצפון. ובמג"א או"ח שם כ"כ לדינא בשם היכל הקדש. אלא סתם אמרו אין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום. ומזרח ומערב היינו בכל גוונא וכן צפון ודרום בכל גוונא שרי. ובירושלמי נמי אמרו אח"כ תני המסיך את רגליו לא יתן פניו למזרח ואחוריו למערב אלא לצדדין. מוכח בהדיא דלא מפליג בין צפון לדרום. וה"ה למטיל מים דמ"ש. אבל מ"מ תוספ' דמגילה שכתבתי דאזלא בתר פירוע קשה דהוא איפכא מדברי רבינו, ומה שנ"ל לומר שרבינו היה גורס בתוספ' ישב ופניו כלפי הקדש כ)ע' ב"י וב"ח וד"מ ובהגהות הגר"א שם באריכות בכ"ז. דלא חייש לפרוע כלל אלא לעולם לא יחזור אחוריו לקדש, ואפשר היה לפרש בדברי רבינו דלרבותא נקט ישב ופניו כלפי הקדש ולא חייש לפירוע כלל אלא לעולם לא יחזור אחוריו לקדש, ואפשר היה לפרש שדברי רבינו דלרבותא נקט ישב ופניו כלפי הקדש וכ"ש אחוריו אלא דודאי לישנא לא משמע הכי כלל לא לשון רבינו ולא לישנא דתוספ' שאמרו שם אמר ר' יוסי בד"א מן הצופין ולפנים אבל מן הצופין ולחוץ אין צריך. מוכח דאחוריו כלפי קדש בדוקא קתני לה שצריך להיות כן מן הצופין ולפנים. וזה פשוט. אלא ודאי גירסא אחרת היה לרבינו בתוספ'. ובאמת דרישא דתוספ' משמע דאינה מדיוקת שאמרו שם המיסך את רגליו ופניו כלפי העם, ומשמע דאחוריו כלפי הקדש ואמאי שרי אחוריו ופרוע כלפי הקדש. ותו היינו סיפא נמי דהכי קאמרה אחוריו כלפי הקדש. ולמה ברישא אמרו פניו כלפי העם ובסיפא שינו ואמרו אחוריו כלפי קדש, אלא ודאי לא דייקי ההוא תוספ'. ולכך רבינו לא סמך על אותה גירסא. אלא דלעולם לפירוע לא חיישינן אלא שלא יהיה אחוריו לקדש וגריס בסיפא פניו כלפי הקדש כנ"ל:
ומהר"ד ן' זמרא ז"ל כתב וכל המטיל כו' והכי עדיף טפי ממה שיחזור אחוריו כלפי ההיכל דכתיב ואחוריהם אל היכל ה'. ומ"מ צריך שישב ויכסה את ערותו ולא יגלה כנגד קדש הקדשים: